כבר אז ידעתי שלילי טועה: לא. זה לא יכול לקרות לכל אחת, ולא כל גבר הוא רוצח פוטנציאלי.
פגשתי את לילי למחרת הרצח. היא הייתה שרויה עדיין בהלם גדול ובערפל מוחלט. בהמשך קיימנו שיחות רבות ועמוקות, ולאט-לאט ירד הערפל ולילי התחילה לפרש את ההתנהגויות שבעצם ראתה ולא הבינה. לאט-לאט גם לילי למדה שכן היו סימנים - אבל אף אחד לא הבין אותם. ובהמשך, בסרט שנעשה על המשפחה בתכנית עובדה, הכרנו את קבוצת האקסיות של הרוצח לכאורה של מיכל ז"ל, וכולן דיברו על מסכת התעללות קשה.
וכעת, בסיפור של דיאנה, כשכולם אמרו שוב: "לא היו סימנים. זה יכול לקרות לכל משפחה", חרקתי שיניים ושתקתי. למי ששאל אמרתי רק, "חכו קצת, זה יצוף. קצת סבלנות".
היו סימנים.
דיאנה הייתה אישה כריזמתית משכמה ומעלה, יפה, מבריקה, נעימה שסחפה אחריה אלפי עוקבות. בן זוגה, לעומתה, התגייס למשטרה לפני כשנתיים כסייר – תפקיד זוטר בדרגה נמוכה האופיינית לצעירים ממנו. אחד המאפיינים הבולטים של זוגיות אלימה (לאו דווקא פיזית; כל זוגיות שיש בה שליטה על כל תחומי החיים, התנהגות אובססיבית וסוג של טרור) הוא יתרון בולט וברור של האישה על בן הזוג שלה במשאבים האישיים. האישה מביאה "סל משאבים" כבד ועשיר יותר לזוגיות: השכלה, קריירה, קשרים חברתיים, יציבות, חוסן נפשי ועוד, והיא מתחברת לגבר הנחות ממנה במשאבים האישיים שלו, בעל דימוי עצמי נמוך מאוד, איש של "שחור לבן", מתוסכל שכנראה מרגיש שמגיע לו להשיג יותר. זה יכול להיות אדם בעל נתונים מולדים גבוהים, שמסיבות רגשיות ומבנה אישיות בעייתי לא ממצה את הפוטנציאל שלו. גבר כזה מתחבר לאישה בעלת נתונים גבוהים בתקווה שהיא תוסיף לסטטוס החברתי שלו, ולכן הוא גם משבח ויהלל אותה כלפי חוץ וברוח התקופה בעיקר ברשתות, אבל בבית הוא נחנק וחרד מההצלחה שלה ולא מאמין שיצליח לשמר את הקשר איתה. חשוב להדגיש שפער במשאבים האישיים לטובת האישה יהווה יתרון וגאווה לגבר עם דימוי עצמי גבוה, ולשמחתנו יש רבים וטובים כאלה. לא כל גבר הוא רוצח פוטנציאלי.
נורות אדומות מהבהבות מוקדם מאוד בקשר, אם זה בגיל 15, אם בתקופת החיזור ואם בפרק ב' או ג'. כוויקטימולוגית (מומחית בתורת הקורבן) אני מזהה את חלקו של הקורבן כבר מתחילת הקשר. מדובר, לרוב, בקורבן נאיבי שמאמין שאהבה תרפא הכל – אבל במקרים המדוברים המחיר הרסני גם בהמשך הקשר וגם בצומת הקריטית בה הקורבן רוצה לצאת ממנו ומשלמת בחייה. אישה או נערה מודעת לעצמה שמכבדת את עצם קיומה, בעלת חוסן רגשי, דימוי עצמי והערכה עצמית גבוהים תשכיל לשים גבול ולהימנע משיתוף פעולה עם הניסיון להקטין אותה ולצמצם את תחומי החיים שלה. אני מעריכה שדיאנה ביטאה רצון לעזוב את אמיר, ושילמה על כך בחייה. זה מה שקורה בדינמיקת יחסים שכזו: "אם לא תהיי איתי, לא תהיי עם אף אחד".
הכותבת, רונית לב-ארי, היא קרימינולוגית וויקטימולוגית ומנהלת מרכז ידע ואת עמותת בית רות לנערות בסיכון
