התמונות והסיפורים על מיכל סלה ז"ל שנרצחה על-פי החשד בידי בעלה אלירן מלול בשבוע שעבר אינם נותנים מנוח. "אם זה קרה למשפחה שלנו, זה יכול לקרות לכל אחד", אמרה אחותה לילי בן עמי לאחר הרצח. בעקבות המקרה מתחילות להתפרסם ברשתות החברתיות עדויות שונות של נשים, המספרות על מערכות יחסים בעייתיות שהיו בהן בעבר: כאלה שהאלימות והסכנה הפיזית בהן היו נוכחות כל הזמן, וגם כאלה שהאלימות בהן הייתה מובלעת - אלימות של מניפולציות ושל סחטנות רגשית.
מערכות יחסים - גם הבעייתיות שבהן - הן מורכבות, וכל קשר שונה מרעותו. כמובן שלא כל מקרה כזה יסתיים ברצח, או אפילו יגיע לידי אלימות ממשית - אבל ישנם סימני אזהרה שחשוב לנשים האלה להעביר הלאה. חמישה מונולוגים על דגלים אדומים, שלפעמים שמים לב אליהם רק מאוחר מדי.
שרון אנקווה: "אלימות לא חייבת להתבטא במכות"
לפני שנתיים סיימתי (או יותר נכון ברחתי בעור שיניי) ממערכת יחסים קשה והרסנית, מתעללת, קצרה מאוד-מאוד ששינתה את חיי. חודשים אחר כך ועד היום, אני מנסה להבין איך זה קרה לי ודווקא לי. אישה מודעת ומטופלת, פמיניסטית עצמאית וחזקה. אחד הדברים הנכונים שנאמרו לי על ידי נשים שעובדות בתחום הזה, הוא שזה קורה גם לנשים שהן עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות, כאלו שביום יום שלהן מטפלות בנשים אחרות ומנסות לעזור להן לצאת ממעגל האלימות וההרס.
אלימות לא חייבת להתבטא במכות, סטירות, ולא בעיגולים סגולים של אגרוף מסביב לעין. היא לא חייבת להתבטא בשכבות הנמוכות יותר בחברה או בפריפריות, היא יכולה לקרות גם ברחוב שנקין בלב תל אביב. היא יכולה להיות השפלה מתמשכת, תת קרקעית, במילים יפות, באינטיליגנציה גבוהה מאוד, בהסברים ששוטפים את המוח שלך עד שאינך מבינה מי את ואיפה את חיה.
שימי לב לסימני קנאה ולניתוקים מחברים שלך. שימי לב לניסיון להשתלטות כלכלית. שימי לב לביקורת תמידית על בזבזנות. שימי לב לשימוש מופרז בסמים (כן, גם וויד). האשמת העולם כולו בהתנהגות אלימה, בוטה ורעה, האשמה שלך שאם לא היית מביאה אותו למצב הזה זה בעצם לא היה קורה לו. זה בגללך, עכשיו תודי שזה בגללך ונמשיך הלאה.
שימי לב אם את מוצאת את עצמך אחרי יום עבודה מרימה את הבית באוויר כדי שלא יתעצבן מבגד זרוק או צעצוע על השטיח. שימי לב שאת פוחדת, שימי לב לילדייך, אולי הם פוחדים גם, שימי לב גם לילדיו, אם הם פוחדים ממנו עד רעידות - יש סיבה. זה לא סתם.
שימי לב להתפרצויות זעם באמצע יום רגוע, וגם להתפרצויות בכי רנדומליות. שימי לב אם הוא דואג לך בצורה מופרזת, חסרת פרופורציה, ואחרי כמה שעות מתעלם ממך ומתחיל טיפול בשתיקה ואין לך מושג למה. זו לא דאגה וזו לא אהבה, זה לא "ככה הוא" - הוא זקוק לטיפול; ואת צריכה לצאת משם.
את לא צריכה לפחד, יש סביבך מספיק אחיות חברות שיעזרו לך לצאת ולטפל בעצמך.
ולריה ברזין: "הדרמה יכלה להסתיים בטרגדיה"
באחד הטיולים שלי בארצות הברית היה לי בן זוג מקומי. הוא ניהל את החווה שעבדתי בה באורגון, היה יפה בצורה קיצונית, היה לנו ניצוץ בעיניים מהמבט הראשון, הוא היה חכם ומתוק והעריץ את האדמה שאני דורכת עליה. אחרי כמה שבועות הוא עבר ניתוח, ועזבנו את החווה ונסענו לבית שלו בקליפורניה להתאוששות.
לילה אחד הוא נכנס למיטה והתעצבן שאני משחקת קנדי קראש. "איך את כל כך אדישה כלפיי שאני איתך במיטה ואת לא שמה עלי?". לא רציתי לשתף פעולה עם סרט מיותר, קמתי והלכתי לישון בחדר אחר. אחרי כמה דקות הוא נכנס לחדר שהייתי בו עם סכין ענקית וצרח "אני כבר לא יודע מה לעשות איתך, אם את לא אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותך עדיף שאני פשוט אחתוך את עצמי ואסיים את זה". הרגעים אח"כ נמחקו לי לחלוטין מהזיכרון, הדבר הבא שאני זוכרת הוא שנעלתי את עצמי באמבטיה בזמן שהוא צורח בבכי היסטרי, זוחל על הרצפה ומתחנן לסליחה.
כשהגיע הבוקר יצאתי, ארזתי את הדברים שלי והלכתי. זה לא היה פשוט, הייתי עם שתי מזוודות ענקיות באמצע יער בלי קליטה אבל פאק דיס שיט, הלכתי.
הפסקה הקודמת התחילה ב"לילה אחד", אבל זה לא היה לילה אחד והתעלמתי במשך תקופה מסימנים מקדימים. התעלמתי מקנאה שחורגת מגבול הטעם הטוב (מהו גבול הטעם הטוב? כזה שגורם לך להרים גבה. תסמכי על האינטואיציות שלך), התעלמתי ממניפולציות רגשיות שהוא הפעיל עליי במטרה לקבל עוד תשומת לב, התעלמתי מחוסר ביטחון קיצוני ביחס לתחושות שלי כלפיו, התעלמתי מזה שהוא אובססיבי כלפיי, מייחס לי תכונות לא אנושיות וזקוק באופן תדיר לשמוע ממני פידבקים חיוביים אחרת היה מגיע המשפט "אוקיי, הבנתי, את כבר לא אוהבת אותי, הייתי טיפש" או משהו בסגנון. זה יותר סקסי באנגלית, נשמע קצת כמו סדרת דרמה מוגזמת שבמקרה מצאתי את עצמי מככבת בה בתפקיד הראשי. הדרמה הייתה מאד קרובה להיגמר בטרגדיה.
אתמול נרצחה עוד אישה על ידי בן זוגה. בפייסבוק הם נראים כל כך מאוהבים. גם אנחנו נראינו מאוהבים, אני ואית'ן. אית'ן המשיך לשלוח לי מכתבים אינסופיים במשך שנים אח"כ, התחנן לסליחה, התחנן שאתן לו הזדמנות שניה, האשים את עצמו, את המורפיום שקיבל אחרי הניתוח, לעיתים האשים גם אותי בזה שגרמתי לו לפתוח את הלב. אם הייתי קצת יותר חלשה, קצת יותר זקוקה לאהבה, קצת פחות נרתעת מדרמה אמריקאית מוגזמת, אולי הייתי חוזרת. האם זה היה קורה שוב? כנראה שכן.
אחיות שלי, תשמרו על עצמכן. יש לנו יצר נשי אימהי חזק להכיל, לטפל, לתקן. אבל היצר הזה לא יכול בשום אופן להתבטא מול בן זוג שההתנהגות שלו מדליקה נורות אדומות. אל תכילו ואל תנסו לתקן התנהגות אלימה, פיזית או רגשית. תהיו ערניות לכל הצדדים של הגבר שמולכן, לא רק לאלה שאתן רוצות לראות. זה לא שלכן להכיל ולא שלכן לתקן.
שימו לב לסימנים מקדימים גם אם הם רגשיים בלבד, שימו לב לקנאה, לאובססיה, לתפיסת בעלות. אל תתנו לעצמכן לחיות לצידה של אלימות ואל תספרו את השקר של "רק פעם אחת". מגיע לכן ביטחון מלא 100% מהזמן.
נעמה שחר: "יש התעללות שיעיל יותר לעשות בשקט, באהבה"
כשאנחנו שומעים את המושג "מערכת יחסים מתעללת" בדרך כלל נדמיין איומים, אלימות מילולית, צעקות ובמקרה קיצוני גם מכות. אולי בגלל הדמיונות המאוד חד-משמעיים האלה קשה להבין שאת במערכת יחסים מתעללת, שהיא הכל חוץ מחד-משמעית.
סוג פחות מדובר של התעללות הוא ערעור המציאות, הרעדת הקרקע מתחת לרגליים, ואת הסוג הזה יעיל יותר לעשות בשקט, באהבה. להאיר בפנייך מגרעות שלך שלא ידעת עליהן, לטובתך, כדי שתוכלי לצמוח מהן. להסביר לך ש"למרות שאת אדם קשה, כמעט בלתי אפשרי, אני כאן נלחם עלייך ולא מוותר. מכיל אותך. את הרבה להכיל, אבל אני מוכן. לפעמים זה קשה, כי את יודעת, את בנאדם כל כך בעייתי. את יודעת את זה על עצמך, לא? את בטח יודעת. תסתכלי על כל מערכות היחסים הקודמות שלך, את הרי לא חושבת שהן נגמרו במקרה, נכון? אבל אני אוהב אותך, ואני אעזור לך להשתנות".
גם לקנאה אלימה יש דימוי מאוד ברור. בדמיון, את הולכת לפגוש ידיד, והגבר המתעלל צורח "את לא יוצאת מכאן! אני מקנא!" ומטיח אגרטל על הקיר. כשלמעשה גברים כאלה מציירים מציאות שבה זה לא הוא שקנאי, אלא את שלא נאמנה. "את מי את הולכת לפגוש? את דור? טוב... סתם, פשוט במקומך הייתי שואל את עצמי מה הצורך הזה ללכת לפגוש מישהו שברור שמעוניין בך באופן אחר. את הרי יודעת את זה עמוק בפנים, ויכול להיות שהוא מספק אצלך איזה חוסר בטחון. אבל לי זה לא מפריע, את יכולה לצאת בכיף, תיהנו".
גם להרחקה ממשפחה וחברים, שמספרים לנו עליה במקרים כאלה, יש דימוי של "את לא יוצאת לארוחה משפחתית הערב, את נשארת כאן איתי!", אבל הרבה פעמים היא נראית יותר כמו: "קשר מוזר יש לך ולדפנה, לא? אתן במין תחרות סמויה כזאת כל הזמן. לא שמת לב שכל פעם שאת מדברת היא סותרת אותך? הייתי בהלם, אני לא מבין איך את נותנת לאנשים להתייחס אלייך ככה".
אישה יקרה, אחותי: אם התחלת לצאת עם גבר נפלא, אבל פתאום את מרגישה שאת אדם נוראי, לא נאמן, לא יציב, הסביבה שלך מרגישה לך מנוכרת, והחיים שלך נראים לך כמו רצף של טעויות, שעכשיו בעזרת הגבר הזה אולי אפשר לתקן – הוא לא גבר נפלא. הוא גבר מתעלל, שמערער את הקרקע תחתייך כדי להיות בשליטה, ואת צריכה להסתובב וללכת בלי להסתכל לאחור. גבר נפלא גורם לך להרגיש שאת בנאדם נהדר, שהאנשים שסביבך נהדרים, וששיקול הדעת שלך מצוין.
גלית יוסף: "הוא חייב להיות מושלם ואת הכישלון"
כשבאמצע ריב הוא מקלל ומאיים שירצח אותך. כשהוא מגיע לעבודה שלך בהפתעה לראות עם מי את מדברת או יושבת. כשאת נפגשת עם חברות והוא עוקב אחריך. כשהוא חייב להיות המושלם - בעוד את הלא מוצלחת, הכישלון, המכוערת ושאר פנינים. כשהוא מפעיל אלימות כלכלית ואסור לך לקנות ללא ידיעתו. כשכל החברות שלך ז...ת וכל הידידים שלך רוצים לז..ן אותך. כשהוא אומר לך שאמא שלך והאחים שלך עושים לך לא טוב, ולאט לאט את מפסיקה לבקר את בני המשפחה. כשכל שיחה הוא חייב לשמוע ולדעת.
יעל (שם בדוי): "כשאת מתביישת לספר מה הוא עושה – זה סימן"
כשהוא מתעצבן עליך באמצע נסיעה ודופק אגרוף לשמשה הקדמית בזמן שאת נוהגת וסודק אותה - זה סימן.
כשהוא מתקשר ודורש שתגידי לו באיזה בר את עם חברה כי הוא בטוח שאת בוגדת בו עם מישהו אחר - זה סימן.
כשהוא זורק בקבוק בירה לכיוונך ופוגע בקיר בזמן ריב - זה סימן.
כשהוא נותן לך אגרוף לפנים כי את לא רוצה סקס - זה סימן.
בטוח שיש גם סימנים ממש קטנים עוד קודם, אבל משום מה לרבות מאיתנו יש נטיה ברורה לעצום עיניים, לתרץ עבורם ולעצמנו.
כשהמעשים שלו הם משהו שאת מתביישת לספר לעולם - זה סימן ענק.