שנת 2021 רק התחילה ושוב אנחנו שומעים על אישה שנרצחה על ידי בן זוגה. הפעם הייתה זו לטרישה לני-פוינטר ז"ל, שנרצחה בחניקה על ידי בן זוגה, סקוט ניומן. עשרות נשים נפגעות באופן יומיומי על ידי בני זוגן, כשלפעמים אף אחד לא יודע על כך. אמש (חמישי) שירה איסקוב התייצבה מול מצלמות עובדה וסיפרה בכנות ואומץ רב על הטראומה הגדולה בחייה, כשבן זוגה ניסה לרצוח אותה והיא הצליחה לחמוק ולשרוד. ב"גלית ואילנית" היום (שישי) בחרה גלית גוטמן לא לשתוק על הנושא שיכול לפגוש כל אחת.
"ביום שני השבוע, צלצל הטלפון בתחנת המשטרה בירוחם. על הקו בחור נורמטיבי, מהסוג שלא מוכר למשטרה, השכן מהבית ממול. 'חנקתי אותה', הוא אמר, 'חנקתי את בת הזוג שלי', אמרה גוטמן בפתיחת דבריה. "שנת 2021 רק התחילה והנה עוד אישה נכנסת לסטטיסטיקה. הפעם זו לטרישה לני-פוינטר, עובדת ניקיון, בת 53, אימא אוהבת וסבתא מסורה שהקדישה את חייה למשפחתה, תמיד בשקט, תמיד בחיוך".
"והנה שוב השכנים מספרים על זוג שקט בלי שום סימן מחשיד", המשיכה גוטמן, "והנה שוב הרווחה מספידה והפוליטיקאים מזדעזעים, עד הפעם הבאה. ואני מצליחה לחשוב רק על השריטות שנמצאו על גופו של הרוצח. 'סימני מאבק' קוראים לזה בשפה המשפטית הנקייה אבל בשפה שלנו מדובר באישה שנלחמת על חייה, אולי מתחננת, כנראה מתגוננת, מול האיש שפעם אהבה".
"'קנאה, חוסר תעסוקה וסכסוכים כללים'. כך תיארו במשטרה את המניע לרצח. את התירוץ העלוב של קנאה ורכושנות כבר שמענו על רצח נשים בידי בני זוגן. ועכשיו הצטרפו גם "חוסר תעסוקה" ו"סכסוכים כלליים"? מי מאיתנו לא מכיר אנשים שאיבדו את עבודתם, בחסות הקורונה ויושבים עכשיו בבית, חסרי תעסוקה? ומי מאיתנו לא רב מדי פעם עם בן הזוג על דברים שבשגרה? ואני שואלת - איך יכול להיות שהסיבות האלו, סיבות של יום יום, מובילות גבר לקחת חיים של אישה במדינת ישראל בשנת 2021? לאן הגענו? ועוד כמה נמוך נרד?".
"שנת 2021 הביאה איתה לא רק נרצחת נוספת אלא גם מערכת בחירות חדשה. רביעית בשנתיים האחרונות. לפי הערכות, מדינת ישראל עתידה להוציא כשני מיליארד שקלים על ההרפתקה הפוליטית הזו. לעומת זאת, התוכנית למאבק באלימות במשפחה, תוכנית שאושרה על ידי הממשלה, מחכה בשקט, בצד, לתקצוב. עוד מ-2017. אבל היא בטח לא תתוקצב, לא בקרוב. הרי יש קמפיין, ואז בחירות ואז קואליציות לבנות ולפרק".
"והלוואי ויכולתי לעמוד כאן ולהאמין שלטרישה היא האישה האחרונה שתירצח השנה בידי בן זוגה. אבל לצערי, עד שמישהו יתעורר שם למעלה, אני לא מאמינה. ואנחנו? עם כל רצח נמשיך להזדעזע ולבכות. אבל גם - לדבר, להשמיע קול, לזעוק את הזעקה של הנשים האלו שקולן כבר לא נישמע. אסור לנו להתרגל למצב הזה, אסור לנו לעבור על כך בשתיקה. דווקא עכשיו, כשהקורונה מביאה אתה "חוסר תעסוקה" והסגר מעצים אצל כולנו "סכסוכים כלליים", מוטלת עלינו החובה, נשים וגברים כאחד, להפסיק את האלימות הזאת. אסור לנו לשתוק, אסור לנו להתרגל. אולי, רק ככה, נצליח למנוע את הרצח המיותר הבא".