ענבר נעמן בדיוק עמדה לצאת מהדירה בדרך לבן הזוג שלה, כשמכר רחוק התקשר אליה. "הוא מתחיל לדבר איתי ואני מנסה לנפנף אותו, אני אומרת לו אני לא יכולה לדבר עכשיו, אני בדרך לבן זוג שלי, זה לא זמן מתאים. אז הוא אומר לי טוב אני פה עם רכב בסביבה, אם את רוצה אני אקפיץ אותך לשם".
המשך הסיפור, אותו מגוללת נעמן בפנים גלויות בסרטון בן ארבע דקות, מטלטל. היא מספרת כיצד הגבר אוסף אותה ברחוב, לבקשה, וכיצד הוא מבקש לעלות אליה לדירה להשתמש בשירותים. היא מנסה להתחמק, הוא מתעקש, ותוך כמה דקות מוצאת את עצמה בחדר השינה שלה, על המיטה, מתנגדת נמרצות לגבר שממשיך ותוקף אותה. "באיזשהו שלב הייתה לי כבר את המחשבה 'אין לי זמן', הבנתי שאני נאנסת בזמן אמת, שזו תחושה מאוד מוזרה, זה קצת כמו להתעורר מהרדמה באמצע ניתוח", מספרת נעמן בווידאו, "אמרתי לעצמי 'אין לי זמן להיאנס עכשיו, אז אולי אם אני אתן לו לעשות את זה זה ייגמר יותר מהר'. המחשבה הזו הייתה כל כך כואבת, שפשוט מצאתי את הכוח להדוף אותי ממנו".
הסרטון לקוח מפרויקט הגמר "שטח אפור" של הסטודנטית נעם בן זאב מהחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים. לצד עדויות נוספות מנסה הפרויקט לעורר דיון סביב המושג "שטח אפור", להבין מה משמעותו ואיך הוא נתפס בעיני הקורבן.
"מבחינתי אין דבר כזה שטח אפור בהקשר של תקיפות מיניות: אם מישהו חש פגיעה אז יש פגיעה", אומרת בן זאב. "במקרה של ענבר, גם לה וגם לי היה ברור שלמעשה אין בסיפור שלה שטח אפור בכלל. אבל כל עוד יהיו בחברה אנשים שיגידו 'רק הם היו בחדר', 'היו לה אפשריות לעצור את זה לפני', 'אי אפשר לדעת מה באמת קרה' - כל עוד תהיה האשמת קורבן, אני מחויבת למתוח את הגבולות של המונח 'שטח אפור' עד כדי העמדתו בסימן שאלה והיעלמותו כליל".
גם נעמן עצמה לא מגדירה את הפגיעה שעברה כשטח אפור, וברור לה שחוותה תקיפה מינית וניסיון לאונס. "ענבר סיפרה לי שעברה במהלך השנים פגיעות נוספות", אומרת בן זאב, "וכשהיא שעברה את הפגיעה שהיא מספרת עליה בעדות, היא אמרה לעצמה 'יש! סוף-סוף אחד לא אפור'. אם במקרה של ענבר אתם תגידו שזה לא שטח אפור, ובמקרה אחר תשאלו 'איפה פה הפגיעה?', אז הצלחתי לעורר דיון. אם לא ראית שיש פה פגיעה, תבדוק את עצמך".
פרויקט הגמר "שטח אפור" יעלה במסגרת תערוכת הבוגרים "ערך שוויון" של החוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים ב-11.7
