"הוא עומד מולי, עם כל הגודל שלו... צועק, מנופף בידיו..ואני מנסה לעמוד יציב, מתלבטת אם לברוח או להשאר... מנסה להחזיק עצמי.. פוחדת.. לא יודעת מה הוא מסוגל לעשות...מרגישה כל כך קטנה פיזית לידו ואני אחות, אני פה בשביל לטפל באמא שלו".
כך סיפרה לי ג', אחות במיון בבית חולים גדול בארץ.
אלימות כלפי צוותים רפואיים מצד מטופלים ומלוויהם הפכה להיות אחת הבעיות הקשות איתן מתמודדות מערכות בריאות בארץ ובעולם. בישראל, בכל שנה מדווחים מאות אירועי אלימות פיזית ומילולית. נתוני משרד הבריאות מצביעים על 3,500 מקרים מדווחים בשנה, כ-20% מהם מוגדרים כאלימות פיסית, והיתר כאלימות מילולית
אלימות זו הינה השתקפות של האלימות המתרחשת בחברה בכללותה אם כי קיים שוני מהותי ביניהן. מקור השונות באלימות המתרחשת במערכת הבריאות לעומת אלימות המתרחשת ברחוב, במגרשי הכדורגל, ובמקומות עבודה אחרים, טמון בשוני ב"מוצר" בריאות ובמקום התרחשות האירוע.
אלימות המתרחשת בבתי חולים מתרחשת במחלקות האשפוז, בחדרי טראומה ובמלר"ד וכדומה, מקומות אשר מסמלים בטחון, טיפול, חמלה והצלת חיים ובעת אירוע אלים שדות אלו הופכים לשדה קרב.
מחקרים בארץ ובעולם מראים כי אחיות חשופות לאלימות מצד מטופלים ומלוויהם יותר מאשר שאר מקצועות הבריאות. יתכן והאחיות מהוות קו ראשון לאלימות בשל סוג העשייה המחייב מגע ישיר ולעיתים אף אינטימי עם המטופל, אך בהחלט יתכן שלהיבט המגדרי יש תרומה נוספת שכן, מקצוע הסיעוד, נכון להיום, נחשב עדיין כמקצוע מגדרי- נשי.
ואכן, בבחינה מהירה ויבשה של מקרי האלימות שארעו לאחרונה בישראל נראה כי נשים ובעיקר אחיות, חשופות יותר לאלימות בעבודתן.
"מטופל זרק מחשב על אחות באסף הרופא"
"אחות בבית החולים 'שמואל הרופא' בבאר יעקב נדקרה - מצבה בינוני".
"תקיפה בבי"ח בני ציון: מטופל שלף מחט מהווריד והשליך על רופאה".
"מאושפזת בת 18 היכתה את אחות המחלקה עד שזו איבדה את הכרתה".
ובמרץ 2017, רצח האחות הגב' טובה קררו שזעזע את המדינה.
לצד זאת, בבואנו לבחון מהי אלימות נמצא כי מדובר בסל התנהגויות המבוטאות כלפי צוותים רפואיים ובהן, אלימות מילולית ומילולית מאיימת, אלימות פיזית והטרדה מינית.
כן, אחיות ורופאות חשופות להתנהגויות מיניות בוטות מצד מטופלים ומלוויהם במערך הטיפולי.
יתכן והסתכלות מגדרית על תופעת האלימות במערכת הבריאות ובכלל זה הטרדות מיניות מעלה את הצורך בההייחסות נפרדת ועמוקה יותר הן בהיבט של מניעת אלימות והן בהיבט של הגברת תחושת הבטחון של האחיות והרופאות בעת אירועי אלימות ולאחריו.
וכך, מסקירת הספרות ומתוך המציאות היומיומית עולה כי אלימות הינה תופעה נפוצה בחברה הישראלית ובחברה העולמית בכלל, חוצה תרבויות, גבולות ויבשות. אלימות אשר מופגנת חדשות לבקרים ברחוב, במערכת החינוך, במערכות ציבוריות ובמערכת הבריאות, והופכת את הנתקפים, הצוות המטפל - לקורבן, קורבן לאלימות מצד מטוּפלים ומלוויהם. הנזק הנגרם כתוצאה מאלימות כלפי צוותים רפואיים מתורגם לנזקים נפשיים ופיזיים לנתקף עד לפציעות ולמוות תעסוקתי ולעלויות גבוהות לארגון. אך לא רק הארגון והעובד ניזוקים בעקבות אלימות במערכת הבריאות. על פי ארגון הבריאות העולמי, אלימות כלפי צוות מטפל יכולה להוביל גם לירידה באיכות הטיפול הניתן למטוּפלים האלימים, או חשודים כאלימים, ולפגיעה בתוצאי בריאות.
לסיכום אציין כי בדומה לכלל העובדים בישראל, עובדי מערכת הבריאות זכאים לעבוד בסביבה בטוחה ומוגנת, סביבה ללא אלימות. הדרך להפחתת אלימות והגברת תחושת הביטחון ארוכה, מורכבת ומאתגרת - דורשת מעורבות ומחויבות של כלל ציבור המטופלים, קובעי המדיניות וציבור המטפלים. רק איחוד כוחות, שיתוף פעולה ויצירת מאמץ משותף של כלל השותפים יוביל לשינוי המיוחל ויבטיח שמירה על ערכים חברתיים בתוך ומחוץ למערכת הבריאות.
ד"ר סיגל שפרן-תקוה היא מנהלת מרכז הדסה למחקר וחדשנות בסיעוד ומומחית באלימות במערכת הבריאות