נסו לדמיין רגע מה המחיר שישלם לדעתכם סוחר נשים שניהל רשת סחר במשך שנתיים, במהלכה סחר בעשרות נשים, ניצל אותן לזנות, שלל את החופש שלהן והשתמש בגופן ונפשן כדי לייצר לעצמו רווח כספי? בהסדר טיעון שהסתיים השבוע קיבלו ארבעה סוחרי נשים, (נודרי קבזדה, יורי סמינוב, אחמר שחאדה ורוסלן אוטינסקי) עונשים מזעריים הנעים בין 27 חודשי מאסר ל- 4.5 שנות מאסר וקנס בגובה 5,000 ₪
מתוך עשרות נשים בהן הם סחרו ואותן ניצלו לזנות הן חויבו לפצות רק שתיים בלבד בסכום העלוב והמשפיל של 2,500 ₪. כאילו יש בסכום זה לפצותן על העבירות החמורות שבוצעו בהן, על הניצול הקשה ועל הפוסט-טראומה שתמשיך ללוות אותן כל חייהן.
המדינה הצליחה לעצור את הסחר בנשים דרך הגבול עם מצרים שהשתולל בישראל בתחילת שנות ה-2000 ומתגאה בכך עד היום, אבל צריך להגיד את האמת, הסחר לא נעלם מישראל. הוא רק שינה את צורתו ואופיו. לרבים מאיתנו זה רחוק מהעין כך שלפעמים אפילו קשה להאמין אבל רשתות סחר בנשים פועלות בקרבנו באופן יומיומי וכמעט באין מפריע. קורבנות הסחר למטרות זנות ממשיכות להגיע לישראל. הן נכנסות לישראל בשער הראשי אחרי שתודרכו היטב על ידי הסוחרים מה להגיד לבקרי הגבול בשדות התעופה. סוחרי הנשים מאתרים נשים במצבי מצוקה קשים מאוד במדינות מזרח אירופה, מבטיחים להן הרים וגבעות ובעיקר את האפשרות להביא רווחה כלכלית למשפחותיהן, מביאים אותן לישראל ומנצלים אותן לזנות באופן יומיומי, שוללים את חירותן, אונסים אותן, מתעללים בהן ומנצלים אותן.
בינואר 2019 הבינה הממשלה שיש פה בעיה והתקבלה החלטת ממשלה עם תכנית חדשה למאבק בסחר בבני אדם בישראל. למעלה משנה מאז שהתקבלה ההחלטה והיא טרם תוקצבה ואף סעיף מסעיפיה לא יצא אל הפועל. אפשר לתלות את האשם במצב הפוליטי, בהעדר תקציב מדינה, אבל אלו רק תירוצים, מדובר פה בחיי אדם, חיי נשים, שאין אף אחד במדינה שיוצא להגנתן.
העונשים הנמוכים בפרשה הנוכחית, ועוד יותר מכך גובה הפיצוי, מעידים על כך שגם מערכת המשפט אינה רואה לנגד עיניה את קורבנות הסחר והניצול שהן חוות. למערכת המשפט תפקיד חשוב במלחמה בסחר בנשים – היא יכולה לעלות את התודעה הציבורית, להעניש בחומרה ולהרתיע סוחרים ולפצות את הקורבנות באופן הולם ובכך לשלוח מסר שהן לא שקופות, שהפגיעה בהן לא נעלמת מעינינו. במקום זאת, השופטים שאישרו את העסקה בחרו לציין לטובה את נכונותם של המורשעים להסכים להסדר טיעון ובכך לחסוך למערכת זמן שיפוטי רב. הזמן השיפוטי שנחסך הוא משאב ציבורי והשימוש בו לצורך מאבק בסחר בנשים אינו בזבוז זמן – הוא צו השעה.
נדמה כי גם הפרקליטות מבינה שעליה להתבייש בעצמה שחתמה על הסדר הטיעון. בניגוד להודעות לעיתונות ושלל הכתבות שליוו את הגשת כתב האישום החמור בפרשה, עם אישור הסדר הטיעון לא נשלחה הודעה לעיתונות, אף פרקליט לא אץ להתראיין בנושא וכולם נדמו. הפרקליטות שאמונה על ייצוג האינטרס הציבורי בחרה הפעם להתעלם מעשרות נשים קורבנות סחר שנוצלו לזנות בישראל ומכל קורבנות הסחר העכשוויות והעתידיות.
בשבוע שעבר חגגנו את יום העצמאות ה-72 למדינת ישראל, אחרי 72 שנים הגיע הזמן שנפעל כדי שבישראל תהיה חברה שוויונית ומוסרית, בה נשים אינן רכוש בו ניתן לסחור ואינן מנוצלות לזנות באופן יומיומי. עלינו להיאבק בכל האמצעים האפשריים בתופעת הסחר בנשים ולא להסתפק בהחלטות ממשלה שנשארות על הנייר ומשמשות עלה תאנה שאך בקושי מצליח להסתיר את הבושה.
הכותבת היא מנהלת שותפה במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות