אם יש משהו שאחד שישראלים, ובעיקר פוליטיקאים ישראלים אוהבים, זה לדבר על כמה ישראל היא "סטארט-אפ ניישן". אין על הסטרט-אפ ניישן שלנו, הרווחים, האקזיטים המפוארים, מיליארדי הדולרים שהם מגלגלים. אלא שאם אנחנו בודקים לעומק, כל המליארדים שהתעשייה הזאת מגלגלת, משרתים אחוז קטן מאוד באוכלוסייה. רובינו בכלל לא נהנים מ"סטארט-אפ ניישן" ולעולם לא נהנה ממנה.

שוק העבודה בישראל מתחלק ל-4 מגזרים עיקריים: מגזר ציבורי, מגזר פרטי, מגזר שלישי, והייטק. בשנים האחרונות הפער בין ההייטק לבין המגזר הפרטי, אליו הוא כביכול משתייך, הולך וגדל: במגזר הפרטי תנאי ההעסקה הולכים ומשתנים לרעת העובדים, בעוד בהייטק הרבה פעמים מדובר בחברות יותר עשירות, ולא פחות חשוב - בשוק של עובדים, ולא של מעסיקים. בהתאם לכך, חברות מתחרות זו עם זו על "טאלנטים" ומציעות למועמדים שכר הגבוה פי כמה מהשכר הממוצע במשק עם תנאים מפנקים.

אז מה הבעיה? למה שלא כולם/ן ילכו להייטק? למה שלא כל הילדים ילמדו חמש יחידות מתמטיקה? הבעיה עם התפיסה הזאת היא שהיא שטחית ומתעלמת מהמציאות. קודם כל – לא לכולנו מתאים להיות מתכנתים או מתכנתות. באופן אישי, אם תשימו אותי מול מחשב ותגידו לי לכתוב קוד במשך 10 שעות ביום, ככל הנראה אמות מבפנים. כנראה שגם לא אהיה מאוד טובה בזה.

מועדון סגור של החבר'ה מהצבא

אנחנו בוחרים מקצוע לא רק בהתאם לפוטנציאל הכלכלי שלו, אלא גם בהתאם לכישורים שלנו, למאפייני האישיות ולנטיות תעסוקתיות, השונות מאדם לאדם. אבל חשוב מאוד לזכור שאנחנו גם בוחרות מקצוע בהתאם להסללה מגדרית וחברתית.

מנתוני הלמ"ס עולה שבעוד שבפקולטות להנדסה ולמדעי המחשב קיים רוב גברי מובהק, במדעי החברה ובבית ספר לעבודה סוציאלית ניתן למצוא – כמה מפתיע – בעיקר נשים. אלו מגמות שמתחילות הרבה קודם לכן, כבר בבית הספר היסודי.

כמה מחבריי הטובים עובדים בהייטק. הרבה פעמים מדובר באנשים טובים, מוצלחים וחכמים מאוד. במקרה – או שלא – רובם גם גברים, אשכנזים, שהגיעו ממשפחות מבוססות, וחלק ניכר מהם גם בוגרי 8200 או יחידות דומות. אם במקרה אתם עובדים בהייטק - תסתכלו סביבכם: כמה נשים יש שם (וכמה מתוכן בתפקידי ניהול)?

חברה שעובדת באחת החברות הנחשבות והמבוקשות ביותר בהייטק, סיפרה לי שהבוס שלה אמר שהוא דווקא בעד שוויון, אבל אם הוא יקדם אישה ואחר כך היא תצא לחופשת לידה – קטע כזה של נשים בגיל הפוריות – הוא זה שיישא בהשלכות הכלכליות, ולכן אין לו ברירה אלא לקדם גברים. הוא לא שוביניסט, חלילה, והוא בעד שוויון, כמובן; עד שזה גובה מהחברה שלו איזשהו מחיר (כי גברים אף פעם לא יוצאים לחודש למילואים, למשל).

אבל מעבר לחסמים שתיארתי, המקשים על נשים (ומיעוטים חברתיים אחרים) להיכנס ולהשתלב בעבודה בשכר גבוה בהייטק – בהרבה מהחברות קיימת תרבות ארגונית של "חבר מביא חבר", שאף מתגמלת עובדים שסייעו בגיוס מוצלח של עובדים חדשים לארגון.

כך נוצר מצב שבו כל עובד מביא עוד אנשים מהמעגלים הקרובים לו, לרוב אנשים הדומים לו: גברים, אשכנזים, יוצאי 8200, ונשמרת המציאות הקיימת, שבה נשים ומיעוטים נוספים – גם כאלו שכבר רכשו את הכישורים וההשכלה הדרושים, מודרות בפועל מחברות אלו.

אף פעם לא מדובר באפליה מכוונת, חלילה; זאת לא גזענות גלויה או שוביניזם מוצהר. למען האמת, אולי היה עדיף שזה היה המצב. כי באפליה "שקופה" הרבה יותר קשה להכיר ולהילחם.

גברים עשירים שמשקיעים ברעיונות כושלים של גברים אחרים

תעשיית ההייטק בהחלט מהווה מקור לגאווה לאומית וחשוב מכך, מקור הכנסה ללא מעט עובדים ומשפחות. אבל הבעיה איתה היא שההצלחה הכלכלית הזאת לא מחלחלת לשאר חלקי החברה. את העובדה שמעל ל-95% מהסטארטאפים בארץ נסגרים בקול ענות חלושה, לאחר שגייסו ממשקיעים וקרנות מליוני דולרים – הס מלהזכיר. מדובר במליארדי דולרים שיורדים לטמיון מדי שנה, כסף שגברים עשירים משקיעים ברעיונות (כושלים) של גברים אחרים, בתקווה שאחד מ-1000 יתגלה כ"וויז" הבא.

רק לפני כשבוע דווח על סגירה של מעל ל-3000 סטארט-אפים בארץ בין השנים 2012-2017. החברות שנסגרו גייסו כמעט 3.8 מיליארד דולר – כמעט ארבעה מיליארד דולר שירדו לטמיון. קשה שלא לתהות מה היה אפשר לעשות עם כמעט 12 מיליארד שקלים לו היו מגיעים למטרות חברתיות, חינוכיות או בריאותיות.

נכון, מדובר בכספי משקיעים פרטיים שככל הנראה לא היו מגיעים למטרות חברתיות מלכתחילה. ובכל זאת, סכומי העתק שנשפכים על סטארט-אפים בהייטק ע"י קרנות ומשקיעים, שחלק ניכר מהם יורדים לטמיון בסופו של דבר, שופכים אור על סדרי העדיפויות, ועל התפיסה הערכית והכלכלית הרווחת כאן.

לו הייתי שרת החינוך, הייתי דואגת שבכל בית ספר בפריפריה תהיה אפשרות ללמוד 5 יחידות במתמטיקה ובמחשבים, ומעודדת יותר בנות ללמוד מקצועות מדעיים וטכנולוגיים. אבל לא פחות חשוב, הייתי מזכירה לתלמידים ולתלמידות שמדינה לא יכולה להתקיים עם מהנדסים בלבד. חברה מתפקדת צריכה גם עובדות סוציאליות ופסיכולוגיות, מורות ונשות חינוך. הניסוח בלשון נקבה לא נובע מאג'נדה פמיניסטית הפעם, אלו מקצועות שיש בהם רוב נשי (כלומר – מקצועות ללא יוקרה או שכר). ולמרות עבודת הקודש שהעובדות בהם עושות – בחינוך, בטיפול וברווחה – הן לא מתוגמלות על כך כראוי.

תשאלו את העובדות הסוציאליות, ששבתו רק בשבוע שעבר, לאחר שנים של עבודה בתנאים בלתי אפשריים (לא שמעתם על השביתה הזאת...? לא מפתיע). כי במחלקות פסיכיאטריות, במקלטים לנשים מוכות או ברווחה אף אנג'ל או קרן הון סיכון לא ירצו להשקיע; זה קצת פחות סקסי, ואין כאן שום סיכוי לאקזיט.

הפתרון הוא לא לסגור את ההייטק חלילה, אלא לאפשר נגישות למשרות ושוויון הזדמנויות גם לקבוצות באוכלוסייה שזכו לפחות הזדמנויות בגלל נקודת הפתיחה שממנה הגיעו; אחרת ה"סטארט אפ ניישן" הוא רק עוד שקר תדמיתי, עוד סיסמא ריקה של הסברה למטרות יח"צ לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

הכותבת היא פסיכולוגית תעסוקתית, ממנהלות "פוליטיקלי קוראת"