חבר כנסת הוא מנהיג. הוא זה שאני שולחת לדבר בשמי ולייצג אותי במקדש של הדמוקרטיה הישראלית. מקום העבודה שלו הוא המקום בו מעצבים מדי יום את האופי של המדינה שלי. ח"כ אמור לשמש דוגמא ומופת לציבור, המצפן המוסרי והקטר הערכי שמושך את החברה קדימה.

אני לא יודעת איך להסביר למה איתן ברושי נגע לח"כית בישבן בניגוע לרצונה, ליונתן בן השבע שלי, שכבר צורך חדשות ושואל שאלות נוקבות כמו שרק ילד בכיתה א' יודע לשאול. אני לא יודעת איך להסביר לו למה איש אחד שפגע באישה אחרת, נשאר עדיין איש ציבור. אני מלמדת אותו שמנהיגים מובילים אותנו. אבל איך אני יכול ללמד אותו להתנהג כמו איתן ברושי?!?

אני חברה במפלגת העבודה יותר מ-25 שנים. לא קל לי לקרוא לחבר מפלגתי להתפטר, ואני יודע שרבים במפלגה מתקשים לומר פומבית את מה שאני אומרת. אבל זה בדיוק הרגע בו אני צריכה להסתכל במראה. זהו הרגע בו עולם הערכים שלי עומד בפני האמת בצורה הישירה ביותר. ואני מחוייבת ערכית לומר "איתן ברושי, לך הביתה!".

הקושי של חברותיי וחבריי למפלגה לקום ולדבר, מוכר. אדם לא רוצה לפגוע בגוף שמייצג את ערכיו מחד, ושהוא מזוהה עימו מנגד. זו תחושה לא טובה לתקוף את עצמך. אבל אני רוצה לומר לכם ששעת האמת הזו, היא דווקא בעלת חשיבות פוליטית. כשאנחנו דורשים אמות מידה מוסריות בהנהגה, עלינו לדרוש אותן מכולם ומאיתנו בראש ובראשונה.



אז אומרים לי שזה רק פליק בטוסיק בין חברים.

אז אומרים לי שזו סתם הייתה הלצה לא מוצלחת.
אז אומרים לי שהוא התנצל, שהוא ח"כ טוב ו"תמשיכי הלאה".
אז אני אומרת, שבין חברים אין השפלות. אני אומרת שפגיעה בזכותו של אדם על גופו היא לא הלצה. אני אומרת שדווקא כי הוא ח"כ פעיל ומעורב, הוא משמש דוגמא, וזו לא הדוגמא שאני רוצה להתוות לפיה את דרכה של החברה הישראלית. וחוץ מזה, אני לא חושבת שאפשר לקבל את ההתנצלות שלו.

אין תמונה
"מחוייבת ערכית לומר 'איתן ברושי, לך הביתה!'"

רבים היו שם סביב האירוע, שראו ונזפו ואני גאה שלא שתקו. אני מקווה שלא היו כאלו שהתעלמו. גם אם האירוע הזה לא עומד ברף הנדרש לאירוע פלילי, הציבור הרחב וציבור חברי המפלגה צריכים לומר באופן חד וברור שהוא אירוע לא מקובל מוסרית וערכית. זה הרגע בו חברי המפלגה ומנהיגיה צריכים לשלוח את חבר הכנסת הביתה.

דנה אורן-ינאי, יועצת אסטרטגית, חברה במפלגת העבודה מאז 1993