לפני כמה שבועות יצאה חברת kotex בפרסומת חדשה ומרגיזה במיוחד. הסיסמה החדשה של החברה, "מחזור או לא - אנחנו יכולות", מכעיסה ברמה שלא הרבה מבינים, אבל הרוב מבינות. נשים רבות כבר דיברו על הקטע הזה שמחזור זה כואב ולא כיף ומפיל מהרגליים ולפעמים אנחנו פשוט לא יכולות ולכן הפרסומת מעצבנת.
אבל עיקר הבעיה היא לא בכך שברור שאנחנו יכולות אבל לא תמיד, אלא שאנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו אחרת. ככה זה להיות אישה שעדיין מוחלשת כלכלית, חברתית, חוקתית - את לא יכולה להרשות לעצמך לתת לדברים נשיים כמו מחזור להיות חיסרון מורגש שמפריע לך להתנהל כמו גבר.
בתור אחת שסובלת מכאבי מחזור איומים (וזה לא סתם סופרלטיב, בפעמיים האחרונות כל כך כאב לי עד שהקאתי) אני יכולה לומר שלרוב משככי הכאבים הכי חזקים בשוק לא עושים לי כלום, אולי רק מעמעמים את הכאב טיפה - וגם אז מדובר ברמת כאב שאתם לא יכולים לדמיין בכלל, שאין לי ספק שגברים היו בוכים ממנו. ועדיין, מתוך 3.5 שנים באותו מקום עבודה - רק יום אחד הרשיתי לעצמי לעבוד מהבית (לא לקחת מחלה!) בגלל כאבי מחזור.
וזה לא שאין לי מקום עבודה מתחשב ותומך - להיפך, למזלי אני נמצאת במקום שיכול ומאפשר עבודה מהבית, אבל המציאות היא כזו שלאחרות אין את האופציה ולפעמים את פשוט חייבת להיות במשרד, וגם אי אפשר שכל חודש המחזור הזה ישלוט בך. יש איזו ישיבה חשובה או קולגה שהיום את חייבת להתייעץ איתו ותוכנה שעובדת טוב רק בעבודה ואת מרימה את עצמך בכוח ולוקחת מלא כדורים שלא בא לך לקחת וממשיכה בשלך, כי לא מקובל חברתית להסביר או להתנהל אחרת. למה? כי חברות ענק מרשות לעצמן להצהיר בשם יותר מחצי אוכלוסייה ש"מחזור או לא - אנחנו יכולות", אז מי אני שלא תוכל?
אז ברור שיש לי מחזור ואני יכולה עדיין לעבוד ולתפקד ולשדר עסקים כרגיל, אבל זה לא עניין של מסוגלות, זה לא כי אפשר - זה כי צריך. למה? כי העולם לא בנוי ומתנהל מרוב שהוא נשי ולכן הוא גם לעולם לא יתחשב בי או יבין אותי או יפעל לפי הצרכים שלי או ידע להתמודד איתי מבלי להתלונן על החסרונות שבי (ספרו לי עוד על כמה שכולם סבבה עם להעסיק אימהות).
העולם הזה בנוי טוב יותר עבור גברים כי הוא מובל על ידי גברים ולכן כפועל יוצא - גם מתחשב יותר בגברים. ואין יותר מתחשב בגברים מלהסביר להם שכל אישה יכולה לתפקד כרגיל גם במחזור. זה הרי ורוד וקליל וחמוד ולא מלוכלך והכל נספג מהר והבטן לא תופחת ואין איבר פנימי שכולו מתכווץ, זה וואו - אני יכולה.
זה מסר עלוב שמחביא ומסתיר ומתעלם מכל מה שמחזור הוא באמת עבור כמעט כל אישה, וגם מכל אתגר שאישה עומדת מולו באופן קבוע בניסיון לפצות על מה שרואים בה כחיסרון. זה קרה כי המסר תמיד נגזר ממחשבה ונקודת מבט גברית ומאיך ש"ראוי" להציג ולהתייחס למחזור בעולם פטריארכלי. כאילו באמת, אפילו את הטמפון אנחנו מסתירות בכיס כדי שחלילה לא תדעו מה אנחנו הולכות לעשות עכשיו בשירותים, זה כמה שהפרסומות כופות עלינו ניהול מציאות של בושה ממחזור.
נרטיב שמשרת גברים
פרסומות למוצרי היגיינה נשית אוהבות לצייר מחזור כמשהו שבאנגלית יכנו "manageable", כי הן הרי מביאות את הפתרון ללקוחה אז הוא חייב להיות מושלם ונוח, אבל לא לכולנו זה ככה. כשאני יכולה, אני יכולה למרות המחזור, וגם אז זה קורה לרוב רק אם אני עושה דברים שאני לא שלמה איתם, כמו למלא את עצמי זמן ארוך וברצף בכמות גדולה של משככי כאבים. kotex בעצם מכניס אותי ללופ מעיק של ניהול המחזור בצורה סודית וקטנה ולא מורגשת, לפעמים תוך כדי פגיעה בעצמי, רק כדי שלעולם (כלומר לגברים) יהיה יותר קל עם הקונספט, ולטעון אחרת יהיה מטופש, כי העובדה היא שבינינו הנשים אנחנו לא מסתירות את זה, אבל אנחנו כן נלחש כשנבקש ממישהי כדור או תחבושת.
וזה לא רק שהפיזיולוגיה שלי שונה מזו של גברים, אלא גם משל נשים אחרות. כי בדיוק כמו שנשים חוות אחרת היריון ולידה ואת העונה ה-15 של האנטומיה של גריי, ככה גם מחזור. והעולם הזה לא יצליח להשתנות ולשרת גם אותי טוב יותר אם אנשים ימשיכו לומר סיסמאות עאלק פמינסטיות במקום להיות כאלה באמת (וכשזה במסווה זה יותר גרוע מהישירות של "תגיד תודה שאתה גבר ותשתה משהו").
האמת הפשוטה אך כל כך קריטית שמעצבת את העולם שאני חיה בו ומהווה את המהות לחוסר שוויון שעדיין קורה בעבודה, במשפט, בחוק, בחינוך, בבית, ברפואה, בכנסת, בפוליטיקה והכי חשוב - בציפיות החברתיות, היא שמחזור או לא - אנחנו צריכות. אנחנו חייבות לפצות. אנחנו מוכרחות להסתיר.
והסיבה היחידה שהפרסומת הזו עדיין מופיעה למרות מבול הביקורות השליליות שהיא קיבלה מהאוכלוסייה שמשתמשת במוצר שלה, היא - באופן לא אירוני - שקוטקס יכול.