כל אדם בר דעת מבין שאיתן ברושי חייב להתפטר ומיד. למעשה, הוא צריך היה להתפטר כבר לאחר הפרסום של ההטרדה המינית שביצע. עליו להתפטר קודם כל כי הוא נציג ציבור, והתנהגותו הבזויה היא פגיעה בציבור. זה לא עניין אישי שבינו ובינה. הוא איש ציבור והמעשה שעשה הוא עניין לציבור.
עבירות אלימות מינית הוגדרו בחוק על מנת להגן על הציבור. כמו שגניבה היא פגיעה בציבור, גם אלימות מינית היא פגיעה בציבור. כשהפוגע הוא נציג ציבור, הפגיעה בציבור היא כפולה – גם מעצם העבירה וגם מעצם המבצע. נציג ציבור שמתנהג באופן אלים, מזלזל ופוגעני - גם מועל בתפקידו הציבורי וגם פוגע בציבור בהתנהגותו.
רק ברושי עצמו לא מבין שעליו להתפטר. לא מפתיע שמי שחושב שנגיעה לא ראויה היא "מחווה חברית", גם נאחז בכיסא ובמעמד. הסירוב של ברושי להתפטר והאיום בתביעה (!) על הודעת היו"ר כי יושעה, הוא שריד לתקופת מפא"י ומגלם את כל מה שרע בדינוזאורים של השמאל הישראלי: האדנות והפטרונות, תחושת ה"מגיע לי", ההיאחזות בכיסא וחוסר ההבנה שהעולם התקדם. רוב השמאל הישראלי אינו כזה. אפשר לראות זאת בנציגי הציבור המגוונים שנבחרים, באנשים שממונים לעמדות המפתח, ובשיח התוסס על הניסיון להוות אלטרנטיבה שלטונית. אבל עשבים שוטים כמו ברושי מכתימים את השמאל כולו, מונעים התקדמות ומחזירים את מפלגת העבודה לימי מפא"י – בדיוק ההיפך מאלטרנטיבה.
טוב עשו חברי וחברות הכנסת מטעם מפלגת העבודה שהזדרזו לגנות באופן נחרץ את מעשיו של ברושי. הגדיל לעשות היו"ר אבי גבאי שבצעד מנהיגותי ראוי קרא לברושי להתפטר והודיע כי יושעה מתפקידיו. מול ראש ממשלה שממשיך להעסיק בלשכתו איש שהורחק ממנה כי הטריד מינית, ומול ראש מפלגה בקואליציה שאינו עומד מול חבר בכיר במפלגתו נגדו עומדות עדויות רבות על מה שכינה "התנהגות לבבית" - גבאי מפגין אחריות ודורש נורמות התנהגות ראויות מנציגי הציבור במפלגה שהוא מנהיג. זו הצבת אלטרנטיבה חשובה, במיוחד לאור הנורמות האישיות הירודות שנציגי ציבור בישראל מפגינים.
ובכלל, אם ברושי בעצמו לא מבין שעליו להתפטר, טוב שנציגי הציבור האחרים במפלגה יסבירו לו שמי שנוקט באלימות מינית אינו יכול לשמש כנציג ציבור, ושאלימות מינית היא פגיעה בציבור ולא עניין אישי. אמנם באיחור, אבל טוב גם שנחלצו מהשתיקה המביכה ודרשו מחבר מפלגתם להתפטר, כפי שדרשו מנציגי ציבור ממפלגות אחרות במקרים דומים.
הציבור לא מוכן לסבול נציגים שבמעשיהם פוגעים בציבור, ומצפה שנציגי ציבור אחרים לא יכשירו מעשים כאלו בשתיקתם. יזכור כל נציג ציבור, שהציבור הוא הריבון.
הכותבת היא פעילה חברתית