אישה בת 36 נרצחה אתמול בחיפה על ידי בעלה. שכן שלה סיפר הבוקר בגלי-צה"ל שהיא הלכה להתלונן במשטרה מספר פעמים על אלימות מצדו, אבל נענתה שעליה להתקין מצלמות בבית. הסיפור הזה מוכר מדי, נפוץ מדי, חוזר על עצמו הרבה יותר מדי פעמים. הפעם היא השאירה מאחור שני יתומים, אלא שהיא לא האחרונה שתמצא את מותה באופן טראגי ואלים זה.
מתחת לרדאר של כולנו, מתרחש טרור קטלני. הטרור הזה גבה רק בחודש האחרון את חייהן של לא פחות מחמש נשים – האחת נרצחה על ידי בעלה, אחרת בגלל שהייתה אשתו של אדם שרצו לפגוע בו, אחרות כי לא התנהגו בהתאם למצופה על ידי משפחתן. 21 נשים נרצחו בישראל על רקע מגדרי מתחילת 2018, אם היה מדובר בתאונות דרכים או ברצח על רקע לאומני כבר מזמן היה מוכרז מצב חירום במדינה.
המשותף לכל הרציחות הללו היא התפיסה של אישה כרכוש, ככלי, כחפץ שניתן לפגוע בו ולעשות בו מה שרוצים בין אם בגלל שלא התנהגה באופן שהמצופה על ידי משפחתה או בעלה ובין אם כי רוצים לפגוע במשפחתה או בבעלה דרך פגיעה בה.
לא סתם רצח נשים מוגדר בפמיניזם כ"טרור מגדרי" – לא מדובר בגזירה משמים או במקרים נפרדים ומנותקים מהקשר. רצח נשים הוא תוצר של תפיסות חברתיות ותרבותיות שמאפשרות לו לקרות. אלו אותן תפיסות ששמות אלימות כלפי נשים בתחתית סדר העדיפויות, אותן תפיסות שגורמות לנו לחשוב שיותר הגיוני לכלוא אישה שסובלת מאלימות במעון לנשים מוכות מאשר לכלוא או אפילו לשים איזוק אלקטרוני על הגבר האלים, אותן תפיסות שמאפשרות למשטרה להתעלם או לזלזל בפניות של נשים על אלימות ואיומים.
רק בנובמבר האחרון פורסם דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת שגילה כי בכשליש מהמקרים של רצח נשים בידי בני זוגן, הנרצחת התלוננה במשטרה טרם האירוע על אלימות. בשנתיים האחרונות, כמעט מחצית מהנשים שנרצחו בידי בני זוגן היו מוכרות למשטרה על רקע של אלימות במשפחה.
איזוק אלקטרוני לגברים מסוכנים, תקצוב למעונות ומקלטים, תכניות טיפול לגברים אלימים - כל אלו כבר מונחים שנים על שולחן הממשלה וזוכים להתעלמות ולחוסר תקצוב פעם אחר פעם.
בישראל נרצחו כעשרים נשים בממוצע בכל שנה ונפתחים למעלה מעשרים תיקים על נסיונות רצח - 2018 כבר עוברת את הסטטיסטיקה ואנחנו רק באמצע הדרך. אפשר לשנות את הסטטיסטיקה הזו ולהציל חיים – אנחנו רק צריכות וצריכים להילחם בתפיסות החברתיות שמאפשרות אותה.