אין הגדרה אחת למונח "אלימות במשפחה". המשותף לכל צורות האלימות: פיזית, מינית, כלכלית ורגשית לסוגיה, היא שכולן מהוות אמצעי שליטה על הקורבן. מתעללים יכולים לבחור בצורה אחת, שתיים או בכל צורות ההתעללות בו זמנית, כדי לכפות ולייצר שליטה על בן הזוג שלהם.
בעידן הטכנולוגי בו אנו מצויים, עידן בו האינטרנט והרשתות החברתיות הפכו לחיים עצמם, הופכת הקידמה הטכנולוגית לזירת פגיעה נוספת, זירה אלימה ומורכבת להתמודדות. אפשרויות השליטה של התוקפים בקרבנות משתכללים, האלימות הופכת קשה יותר לזיהוי – ובכל פעם שאנחנו שומעים על עוד מקרה רצח מזעזע ועל עוד דיווח בתקשורת כי "לא נמצאו סימנים מקדימים", מתחוורת התמונה החמורה במלואה: המערכות אינן מצליחות להדביק את הפערים של הקידמה הטכנולוגית ונזקיה בכל הקשור לאלימות במשפחה, והנשים משלמות את המחיר.
האלימות הטכנולוגית אינה אלימות פיזית. זהו למעשה עוד אמצעי ביטוי לאלימות רגשית, שהיא כשלעצמה אלימות קשה ביותר שהעדר הגדרה משפטית ברורה לגביה מקשה על התמודדות ראויה ומתן מענה לקרבנותיה. אלימות רגשית מוגדרת כהתנהגות שטיבה בשיח מדכא ומבזה, תוקפנות פסיכולוגית הגורמת לתחושת השפלה ודחייה וכוללת איומים, השפלות, האשמה, התנשאות, קנאה, איסורים, שליטה והצרת צעדים. מדובר בצורת האלימות השכיחה ביותר והיא מסוכנת, פוגענית ולפי מחקרים גם מנבאת פעמים רבות אלימות פיזית.
מטיבה, אלימות רגשית קשה ביותר להוכחה. כאשר אלימות זו מושגת באמצעים טכנולוגיים, על אף שלכאורה ניתן לחשוב כי הדבר יקל על זיהוייה (יש לכאורה אמצעי הוכחה), בפועל לעיתים אף קשה יותר להוכיח את קיומה. מכשירים ותוכנה - סמארטפונים, יישומים ניידים (אפליקציות), מערכות מיקום גלובאליות (GPS), קבוצות וואטסאפ משפחתיות/חברתיות ורשתות חברתיות שונות – הופכים ככלי מסלים ומגביר ההתעללות בידי תוקפים.
שליטה ומעקב אובססיבי, הודעות וואטסאפ מלחיצות
דוגמא להתעללות טכנולוגית יכולה להיות התקנת האזנות במקומות פרטיים ואינטימיים לצורך הליכי גירושין, במצבים בהם אין כל צורך בהשגת מידע כזה – אלא רק לשם שליטה ומעקב אובססיבי על הנפגעת להטלת מורא עליה. מלבד החדירה הבוטה והגסה לפרטיות, פעמים רבות השימוש שנעשה במידע כנגד הנפגע/ת הינו קשה ובעל השלכות הרסניות. האדם שחדר לפרטיות בשימוש במכשירי הקלטה יכול לאיים בהפצת חומרים אינטימיים ובכך לייצר שליטה על הקרבן ולסחוט אותו/ה.
גם התקנת תוכנות ריגול אחרי הדואר האלקטרוני של הקרבן יכולה להיחשב לאלימות טכנולוגית. באמצעות לחיצת כפתור, "מולבשת" תוכנה שכאשר הקרבן תשיב למייל שקיבלה, תיפתח האפשרות לתוקף לעקוב אחר כל התנהלות הדואר האלקטרוני שלה. פעמים רבות קשה הדבר לזיהוי למי שאינו מומחה לתחום ואינו בקיא בשיטות הקיימות.
אלימות טכנולוגית יכולה להיות גם טקטיקה של אלימות כלכלית, לדוגמא כאשר באמצעים טכנולוגיים מוגבלת גישתה של נפגעת לאמצעי מחייה או מתבצעת שליטה מוחלטת סמויה או גלויה, על צעדיה, מצד התוקף.
שימוש בהודעות וואטסאפ/מייל/סמס מלחיצות או מאיימות ומחיקתן; הטמנת תכנת האזנה (בית חכם) על מכשיר נייד, שמאפשרת הקלטת המרחב של הנפגעת ושיחותיה ושימוש בתוכן השיחות באופן מאיים ומשפיל; השתלת מכשירי האזנה בבית ,השתלת תכנת מעקב על רכב; פריצה לחשבון פייסבוק; ועוד ועוד. המוטיב החוזר והמשותף הינו שליטה בקרבן, באופן שיותיר אותה מאוימת מתוך דחפים הרסניים ופוגעניים של התוקף.
אלימות טכנולוגית היא התעללות קשה מאוד לזיהוי והוכחה, כיוון שהיא נעשית בצורה מתוחכמת שאינה מותירה "עקבות". במרבית המקרים, גם כשהנפגעת אוזרת אומץ להתלונן במשטרה או בבית משפט, בהעדר ראיות ממשיות כמעט בלתי אפשרי לקבל מענה כלשהוא. מלבד צווי הרחקה או מניעת הטרדה מאיימת במצבים מסוימים, אין לנפגעת הגנה משפטית או חברתית ראויה והיא נותרת בודדה במערכה.
התמקדות בנזקי הקרבנות בלבד, ללא ראיה כוללת רב מערכתית והכרה באלימות הטכנולוגית, לא תביא לפתרון לתופעה. מעגל האימה של אלימות במשפחה יתרחב, הנזקים יתעצמו ויחריפו וקרבנות נוספים יגבו מאיתנו.
הכותבת, עו"ד ומגשרת שירי אורון, היא מומחית לדיני משפחה וייצוג נפגעות עבירה במערך הסיוע המשפטי של ויצ"ו
