שבוע לא קל עבר על השופט ברט קוואנו, עד שביום שבת הושבע לשופט בבית המשפט העליון בארצות הברית. מינוי שאושר ויצא לפועל למרות עדותה של ד"ר כריסטין פורד שהתריעה בפני העולם שהאיש שפגע בה אינו ראוי לתפקיד הבכיר הזה. אך למרות העדות של פורד, שנתפסה כאמינה ולמרות המחאה העולמית של #לאהתלוננתי, שהתעוררה בעקבות הציוץ של טראמפ שתהה "למה היא נזכרה להתלונן רק עכשיו" – קוואנו מונה לבית המשפט העליון.
גברים רבים, כמו טראמפ לדוגמה, בטוחים באמת ובתמים שמאוד מפחיד להיות גבר היום. שכל כך קל לבוא ולהרוס לאדם את הקריירה ואת החיים. בחוויה ובאמונה שלהם – כל אישה יכולה פשוט לבוא ולהאשים אותך במשהו שלא קרה, או שקרה לפני 30 שנה, ולהרוס לך את החיים. אף אחד לא מוגן. אכן, תקופה מפחידה לגברים.
אבל האם האשמות באונס או תקיפה מינית באמת הורסות לגברים את הקריירה? המשפט הפלילי חייב להציב איזשהו רף להרשעה ולנאשמים עומדת חזקת החפות עד שיורשעו, אם בכלל. אבל בדיון הציבורי והתקשורתי, הרף הפלילי אינו חזות הכל. משופט בבית המשפט העליון, או מכל נבחר ציבור אחר לצורך העניין, אנחנו מצפות לסטנדרט מוסרי והתנהגותי גבוה יותר מאשר "לא הורשע באונס במשפט פלילי".
במקרה של קוואנו ראינו שלמרות ההאשמות שהועלו נגדו על ידי מועצת המכשפות הפמיניסטית במטרה להרוס את חייו, לא נהרסה לו הקריירה, ולא נגזר עליו לבלות את המשך חייו כשופט פדראלי בכיר בלבד.
בדומה לכך – הבמאי רומן פולנסקי, שהואשם באונס של ילדה בת 13, הורשע ונמלט מארה"ב על מנת שלא לרצות את עונשו, ממשיך לעשות סרטים ולזכות בפרסים. וודי אלן, שגם נגדו הועלו כמה וכמה האשמות די מבחילות, ממשיך לשבור קופות. לואי סי קיי, שהודיע שהוא "לוקח פסק זמן" לאחר שהודה בכמה מקרים של הטרדה מינית, עשה את הקאמבק המהיר בעולם וחזר להופיע ממש לאחרונה.
אוקיי , אבל זה בארה"ב. ישראל מדינה הרבה יותר קטנה, וכאן, כשמאשימים אדם בהטרדה או תקיפה מינית – באמת הלך עליו, ונגמרה לו הקריירה. האמנם? ניסיתי לבדוק איפה הם היום – הגברים שהואשמו ציבורית ו/או אפילו הורשעו בעבירות מין, והאם האשמות בהטרדות, תקיפות מיניות ואונס אכן הורסות לגברים את הקריירה.
ב-2016 משה איבגי הואשם על ידי מספר נשים בהטרדה מינית. לאחרונה, לאחר חקירה משטרתית, הוחלט להגיש נגדו כתב אישום והתיק הפלילי בעניינו עודנו מתנהל. איבגי אמנם אינו מופיע על הבמות בימים אלו וגם נעדר ממסך הטלויזיה, בינתיים, אך חצי שנה בלבד לאחר שהפרשה התפוצצה – הוא זכה בפרס בפסטיבל הפרסים בחיפה.
ב-2017 שלמה גרוניך זכה בפרס על מפעל חיים משר החינוך, למרות האשמות שהועלו נגדו על הטרדה מינית (התלונה שהוגשה נגדו למשטרה נסגרה עקב התיישנות).
אבל לא רק אנשי תרבות ואמנים לא משלמים מחיר על האשמות בעבירות מין. איתמר שמעוני, ראש עיריית אשקלון שהושעה מתפקידו עקב חשד לעבירות שוחר הפרת אמונים נחקר במקביל גם בחשד לעבירות מין. התיק נגדו נסגר מחוסר ראיות מספיקות ועכשיו הוא מתמודד שוב על ראשות העיר בבחירות הקרובות.
במקרים אלו – גם אם עדיין אין הרשעה, ואפילו אם לא תהיה, בין אם בגלל התיישנות ובין אם בגלל חוסר בראיות ובין אם פשוט בגלל שהקורבנות מעדיפות שלא להתלונן ולא לקחת חלק בהליך הקשה הזה, ניתן ורצוי לשאול את עצמנו: האם אותם אנשים אכן ראויים? לפרסים, תהילה ומחיאות כפיים, או לחילופין לתפקיד ציבורי בכיר ומשפיע?
אז האשמות בעבירות מין אולי לא יהרסו לך את הקריירה כל כך מהר. אבל מה קורה במקרים בהם האדם הורשע? זוכרות את חנן גולדבלט, שהורשע בשורה של עבירות מין – אונס, תקיפות מיניות, מעשי סדום, ואחסוך מכן את כל הפרטים המחרידים – אז הוא השתחרר מהכלא לאחר שריצה ארבע שנות מאסר בלבד וחזר לעסוק באותו התחום, שבעבר איפשר לו את הגישה לכל אותן נפגעות, חלקן קטינות.
השר לשעבר, חיים רמון, שהורשע בביצוע מעשה מגונה בקצינה צעירה שטענה שנישק אותה נגד רצונה, הספיק מאז ההרשעה להיות יו"ר מועצת מפלגת קדימה, להיות מוזמן להרצות בקורס באוניברסיטת תל אביב ולהגיע לנאום כאיש ציבור בכנסים העוסקים בסוגיות ציבוריות.
גם האיחוד של להקת טאטו זכה למתקפה לפני כחודש, עקב השתתפותו של יובל מסנר חבר הלהקה, שהורשע בעבר באונס. במקרה זה, ההופעות, שכל הכרטיסים אליהן נמכרו מראש - לא בוטלו.
הרב ברלנד, עבריין מין שהורשע בשורה של מעשים מגונים ותקיפה, עדיין מופיע בכנסים המוניים, ומוקף בעדת מאמינים, שלפעמים גם פועלת באלימות של ממש כלפי המפגינים והמפגינות נגדו. מוטי אלון, רב שהורשע במעשים מגונים בקטין, גם עשה קאמבק לאחרונה.
כן, יש גברים שמשלמים מחיר אישי ומקצועי על הרשעות בעבירות מין, או אפילו על האשמות שלא הגיעו לכדי הרשעה פלילית. את משה קצב שריצה עונש מאסר על מספר עבירות מין, החמורה שביניהן היא אונס, ככל הנראה לא נראה שוב בתפקיד ציבורי. גם במקרה של עמנואל רוזן, שפוטר מחברת החדשות בעקבות האשמות בהטרדות מיניות ואף נפתחה נגדו חקירה פלילית שנסגרה מחוסר ראיות, לא חזר לעבוד באחד מכלי התקשורת המרכזיים מאז.
כשאנחנו מוחות נגד אדם שהורשע בעבירות מין ומקבל במה ציבורית, אנו נתקלות בטענות ש"הוא שילם את חובו לחברה", "עד מתי תמשיכו לרדוף אותו", ו"אתן לא מאפשרות לאדם להשתקם ולהתפרנס". אכן, חשוב לשקם עברייני מין על מנת שיחזרו להיות אזרחים מתפקדים בחברה, בעיקר על מנת שלא ימשיכו לפגוע ויהרסו את החיים לנשים נוספות. אבל האם השיקום הזה כולל בהכרח חזרה למקום הפשע? האם הוא אמור לכלול גם תהילה, פרסים ומחיאות כפיים?
אני לא חושבת. האם מישהו היה מאפשר לאתי אלון לחזור לעבוד בבנק, למשל? סביר להניח שלא, גם אם היא שילמה את חובה לחברה, השתקמה והביעה חרטה. יש גברים שהפשעים שביצעו נגד נשים הרסו להם את החיים. אבל לרוב, אלו הנשים – שהתלוננו או שלא התלוננו – שמשלמות את המחיר על הפגיעה שעברו.
הנשיא טראמפ והגברים המקיפים אותו יכולים להירגע: סביר להניח שהקריירה שלהם לא תיהרס כל כך מהר. בכל זאת, בבית הלבן יושב אדם שהואשם בעצמו בשורה של הטרדות ותקיפות מיניות. אז ספרו לי עוד על איך להטריד, לתקוף, ולאנוס נשים הורס לגברים את החיים.