עברו ימים מאז שפרשת האונס באילת התפוצצה, ועדי שרז, תרפיסטית ילדים ומורה לפלמנקו, לא הצליחה למצוא מנוחה. בשלב מסוים היא הבינה מה היא רוצה להגיד, וכתבה פוסט בפייסבוק. "חושבת כבר כמה ימים על הסיפור המוטרף והשטני הזה של אותה נערה באילת. שוב לכתוב שהוטרדתי אינספור פעמים ? מרגיש מיותר. אבל כן רציתי לכתוב על חבורת גברים ועליי, בת 17, ועל אילת ועל אלכוהול", פתחה.
בהמשך הפוסט מספרת שרז את סיפורה: "זה היה בחופש וירדנו לאילת כמה חברות. באותו הזמן בדיוק יורדת לאילת חבורת גברים בני 21/22, חבורה מגניבה שכל תל אביב מכירה. אחד מהם דומה לליאונרדו די קפריו שהיה באותם הימים האיש הנחשק בעולם, גבר חתיך, מגניב וגדול ממני בארבע שנים משמעותיות. מגיע הלילה וכולם יוצאים למועדון המאנקיס. אני וחברותיי שותות אלכוהול, צוחקות, מתלהבות. באיזשהו שלב אותו ליאונרדו ניגש אליי, מזמין אותי לשוט וודקה, אני כמובן אומרת כן ולא מאמינה שהוא ניגש אליי מכולן. אנחנו מדברים ושותים ואני מאבדת את תחושת הזמן וגם את החברות שלי. סוף הלילה מגיע, אני שתויה לחלוטין, בלי חברות, בלי פלאפונים, בלי דעת. הוא מזמין אותי לישון אצלם בחדר. אני הולכת איתם חזרה למלון, כולם שיכורים מאוד, אני ועוד שמונה גברים".
"בבוקר קמנו, כולם מכבדים אותי, כולם מתייחסים אליי כנסיכה עדינה ודואגים שאגיע לחברות שלי בשלום. בגלל שהם היו גברים"
המשך הסיפור אמור, אולי, להיות מובן מאליו, אבל הוא מפתיע. "כשאנחנו נכנסים לחדר, ליאונרדו נותן לי פיג'מה וכולם מתפנים מהחדר לתת לי להתלבש .אני נכנסת לישון איתו באותה מיטת יחיד והדבר היחיד שקרה שם באותו לילה זה חיבוק עדין. בבוקר קמנו, כולם מכבדים אותי, כולם מתייחסים אליי כנסיכה עדינה ודואגים שאגיע לחברות שלי בשלום. זה יכל להיות הלילה השחור של חיי שהיה מטיל צל אפל על הקיום שלי לנצח, אבל מאותו לילה יצאה אהבה, המון אהבה! בגלל שהם היו גברים. גברים טובים, מוסריים. תהיו גברים!"
את הסיפור הזה, כמו מספר סיפורים נוספים, ניתן למצוא תחת התגית החדשה #זהגבר, בהקשר לשיח שמעוניין להגדיר מחדש גבריות. "אני רוצה לומר שהמקרה הזה הוא הנורמטיבי, וכל דבר אחר הוא חולה", אמרה שרז ל-mako. ההאשטג עדיין טרי והסיפורים בו מעטים, אבל נראה שהרשת הולכת ומתמלאת בימים האחרונים בעדויות של נשים שרוצות לשים זרקור על גברים שפגשו שמדגמנים גבריות אחרת. כך, למשל, מספרת ריקי זוהר ששון על נהג הסעות שעצר אותה באמצע הלילה בכביש: "חזרתי לפנות בוקר מבילוי, ופתאום ברמזור גבר ניגש אליי לרכב ודפק לי על החלון. בהתחלה נורא נבהלתי ואז ראיתי שהוא צריך את עזרתי".
זוהר ששון פתחה את החלון. "הוא סיפר לי שהוא עובד כנהג הסעות של עובדים ובמהלך נסיעה שלו הוא ראה בחורה הולכת בצורה לא יציבה על הכביש לבדה בשעות הלילה הקטנות. הוא שאל אותה מה היא עושה בכביש לבדה והיא לא ממש ענתה לו בצלילות כי היא הייתה כולה מעורפלת ושתויה. הוא לקח אותה בידו והעלה אותה על רכב ההסעות עד שהגיע לעיר בה היה אמור לאסוף את העובדים. הוא שאל אותי לאיזה כיוון אני נוסעת ואם זה בסדר שאני אקח אותה הביתה, כי הוא דואג לה אבל לצערו הוא חייב להמשיך לעבוד. לבחורה הזאת היה מזל גדול שמי שאסף אותה היה גבר אמיתי שדאג לה. עד שהוא לא ראה שהיא עולה לרכב עם בחורה הוא לא נרגע".
>> הגברים מהאונס באילת הם לא גברים? הם הכי גברים שיש
גם דנה רגב שיתפה בסיפור מימי הטיול שלה בדרום אמריקה: "הייתי בת 26 וטיילתי עם בחור בריטי מקסים שפגשתי בדרך. הפכנו חברים מעולים, באחד הערבים התוודה שהתאהב בי. אני לא הרגשתי כמוהו. הוא הציע שילטף אותי וסירבתי. אנחנו חברים, אמרתי, לא מעבר".
באחד הלילות חזרו השניים שיכורים מבילוי בבר. "כלום לא השתנה במידת המאוהבות שלי, אבל דווקא בא לי להתלטף. הוא סירב. לא הסכים לגעת בי כשאני שיכורה. אני זוכרת שהתגובה שלו כל כך הפתיעה אותי. השכרות הייתה קלה. הרצון שלי היה ישיר ומובהק. ועדיין, הסטנדרט שלו היה חד משמעי. לא. לא כשאני שיכורה.
"גבר. ג'נטלמן שלימד אותי שאפשר אחרת. עדינות. רוך. כבוד עצמי. כבוד לאחר. אדם שלא רוצה לקבל משהו שאינו בטוח שניתן לו באמת. שלא רוצה לקחת. בכמה נקודות זכות הוא זכה בערב הזה".
רגב מספרת שבנה בן 12, ושמע על האונס באילת מהטיק טוק. "אנחנו מדברים על מיניות מאז שהוא בן ארבע. זו לא שיחה אחת, 'השיחה'. זאת שיחה בהמשכים. לפי הגיל. היכולות. הבשלות. שיחה מתפתחת. היום דיברנו על גבולות ועל עמידה מול לחץ חברתי ועל חובת דיווח. סיפרתי לו שעם הבגרות יהיו סביבו כאלה שיציבו את ניסיונם כגבריותם. דיברנו על כך שלא הכמות ולא ההספק מעידים על גבריות, אלא הרצון שלו, הרצון שלה, החיבור. ההסכמה. ההדדיות. שמגיע לו שירצו אותו. שאסור לו אחרת אנחנו זקוקים דווקא לגברים שישמיעו קול אחר, שיביאו סיפורים אחרים, שיספקו מודל לבחירות ראויות. קולות של אבות שיגידו לבניהם ביום הזה. גברים שלעולם לא יתרצו את מעשיהם ביצר שגבר, אלא בהתגברות עליו. גברים!"
"אי אפשר לחנך בנים על טהרת הגיבורים האלימים והכהים רגשית ואז לגלגל עיניים אל מול התוצרים של חינוך כזה"
מיכאל קרן, מנחה מעגלי גברים
האם יש צורך להעניק פרסים ולומר כל הכבוד לגברים רק משום שהם לא אונסים? רגב סבורה שלא: "אבל כן צריך לשים ספוטלייט על יחסים בריאים ונכונים, על איך זה נראה כשזה תקין. יש לנו ילדים לספק להם דוגמא, ללמד אותם אחרת. צריך להפיץ אלטרנטיבה לפורנו, למסיבות רווקים במתכונת הטיפוסית עם חשפנית. הבחור הבריטי לא סתם 'לא אנס', הוא עשה הרבה יותר מזה: הוא סירב ל'כן' חד משמעי ולמגע שהיה עומד בכל קריטריון חוקי או מוסרי, משום שהוא כיבד את עצמו. כי מגיע לו שירצו אותו באמת! אבות מחנכים לגבריות, ורציתי לעודד גברים להשמיע קול, להתעודד ולהתחיל לנהל שיחות עם הבנים והבנות שלהם".
>> 13 דברים שחשוב לדעת על אונס קבוצתי
גם מיכאל קרן, מנחה מעגלי גברים ומורה למגדר, מיניות ויחסים מסכים שלגבר שלא אונס לא מגיע פרס. "אבל אם נסתכל רגע על התוכן שהבנים שלנו חשופים אליו נראה שעד גיל היסודי גבר הוא זה שמרביץ לרעים ומגיל החטיבה גבר הוא זה שמרביץ לרעים ו/או מחפיץ נשים", הוא מסביר. "אי אפשר לחנך בנים על טהרת הגיבורים האלימים והכהים רגשית ואז לגלגל עיניים אל מול התוצרים של חינוך כזה. אם אנחנו רוצים לראות פה דור של גברים אחרים, הגיע הזמן שניקח אחראיות על מודל הגבריות שאנחנו מורישים ומורישות לבנים שלנו".
מוזמנים לספר ברשתות החברתיות את הסיפורים שלכם ולהוסיף את התווית #זהגבר
