ביום שני נסגרו מועדוני החשפנות האחרונים בתל אביב ומאז סגירתם הוצגה ברשתות החברתיות ובתקשורת בשתי דרכים שעל פניו סותרות ומנוגדות זו לזו וצד אחד לא רואה את הצד השני. מצד אחד - שמחה על סגירת מפעלי הניצול והמצד שני כעס גדול על הפרקתן של עשרות נשים ללא עבודה.
אני בוחרת להסתכל דרך שתיהן יחד ולמרות שהן נראות אולי סותרות או לא מתישבות האחת עם השניה – אני יודעת שהן כן. אני מאמינה בשיח הוליסטי, בשיח של פגיעות – שרואה את פוטנציאל הפגיעה כמו את פוטנציאל החוסן של כל הצדדים בסיפור בלי להשתיק אף אחד מהם גם אם הם מהווים מראה קשה ולא נעימה.
חמש שנים שאני עובדת כאחות במרפאה למזעור נזקי הזנות השייכת למשרד הבריאות בחיפה וקצת יותר מכך חברה במטה המאבק לקידום חוק הפללת הלקוח ומכירה את עולם הזנות מבפנים כאשת טיפול. אני מאמינה שהזנות היא פרקטיקה של ניצול מיני מסחרי וככזאת אף גבר לא צריך להשתמש בה. אני מאמינה שיש לאסור על גברים לצרוך זנות ויש לאסור את כל מי שמסרסר/ת בנשים, מפעיל/ה אותן או עושה כסף תוך ניצול משאב הגוף והמין שלהן. אני מאמינה שצריכת זנות היא קצה הרצף של השליטה הגברית ושל אלימות מינית ומאמינה שיש למגר אלימות מכל סוג.
אבל אני מתנגדת מכל וכל להאשמה או פגיעה ולו הקטנה ביותר בנשים שנמצאות בזנות. לא משנה לי אם הן בזנות, עובדות מין או חשפניות. לא משנה לי אם הן שורדות או מועצמות. לא משנה לי אם הן בוחרות או לא בוחרות – אני מתנגדת בכל תוקף לכל פגיעה ולו הקטנה ביותר במישהי מהן.
סגירת מועדוני החשפנות אתמול היא על פניו צעד לו ייחלנו וקיווינו. לרגע לא הסכמנו שהדבר יבוא על חשבון נשים, תוך פגיעה בזכויות הבסיסיות שלהן ופגיעה בזכויות האזרח שלהן.
סגירת מועדוני החשפנות אתמול היא על פניו צעד לו ייחלנו וקיווינו. קיווינו שהממשלה תקח אחריות ותסגור בתי עסק שפועלים תוך ניצול מיני של נשים. קיווינו שהמשטרה תעשה את עבודתה ותפעל על פי חוק למעצר של סרסוריות וסרסורים, של מי שצורך זנות קטינים/ות ומי שמשדל נשים לזנות. קיווינו ופעלנו בכיוון זה.
אך כנשים פמיניסטיות וכמטה מאבק - לרגע לא הסכמנו שהדבר יבוא על חשבון נשים, תוך פגיעה בזכויות הבסיסיות שלהן ופגיעה בזכויות האזרח שלהן.
פעולה יח"צנית בלי חשיבה על הנשים
הפעולה המתוזמנת והמתוקשרת של אתמול תוזמנה בין הפרקליטות, המשטרה והתקשורת באופן מופתי אך לא סונכרנה עם גורמי הסיוע, לא סונכרנה עם ארגון החשפניות או כל איגוד עובדות יציג אחר, עם משרד הרווחה שתוקע כספים המיועדים להרחבת המענים, עם המשרד לבטחון פנים שהבטיח ליצור מערך אכיפה מודע וקשוב, עם משרד המשפטים שמתמהמה עם החלת החוק ועם הכספים התקועים ע"י משרד האוצר במקומות לא ידועים שאמורים להגיע לנשים באותם מקומות שנסגרו.
היא תוזמנה במדויק כדי להראות כמה המשטרה עושה ופועלת וכמה יש ישום של פסקי דין מתקדמים – אך שכחה פסקי דין מתקדמים אחרים – אלה שתפקידם להגן על מי שעובד/ת, על מי שכורע/ת תחת נטל עולם העבודה, על מי שחוקי העבודה אמורים להגן עליה – לדאוג לה לפיצויי פיטורין ואבטלה ותעסוקה חלופית.
נראה כאילו היא אורגנה במדויק על מנת להעביר את האש וללבות אותה ב"מלחמות הפמיניזם" ולא להפנות אותה למי שאליו צריכה להיות מופנית האצבע המאשימה – רשויות החוק והממשלה.
החוק לאיסור צריכת זנות נדון לכישלון מהיסוד אם לא ינתנו מענים מספקים ורציניים לנשים שנמצאות בתוך הזנות. המענים האלה לא צריכים להיות מעני סעד אלא מעני רווחה – כאלה המאפשרים קיום בכבוד וחיים בכבוד, בתעסוקה שאינה תעסוקת הישרדות אלא תעסוקה מעצימה ומתגמלת.
המענים חייבים להכיל מיצוי זכויות בכל המובנים – החל בנושא זכויות סוציאליות וכלה בזכויות עובדים. זה יהיה בעייתי מאוד אם בשם ערך חיי אדם ובשם הגנה על זכויות האדם תיווצר פגיעה בחיי אדם אחרים ובזכויות הבסיסיות של אותן נשים. ואנחנו מאמינות בחוק הזה כחוק מחנך ומתקן עוול חברתי ורוצות בו וביישומו – אך בשום אופן לא על חשבון נשים בזנות.
במובן זה אנחנו, כפמיניסטיות, כהומניסטיות, כמי שדוגלות בשוויון ובצדק חייבות להחזיק במורכבות הזאת יחד – כי זה אולי נראה לנו סותר אבל זה לא – אנחנו יכולות גם להאמין שצריך לסגור את מועדוני החשפנות וגם להאבק על כך שהנשים שעבדו בהם יקבלו את כל מה שמגיע להן ועוד על מנת להתקיים בכבוד ולהגשים את עצמן בתעסוקה שמתאימה להן (ולא בתעסוקת ברירת מחדל). אנחנו יכולות לפעול למען מיגור תופעת הזנות וגם מחוייבות לפעול כל הזמן לרווחתן של הנשים בזנות, למתן מענים סוציאליים, רפואיים, תעסוקתיים, ולא פחות חשוב מכך – לפעול למיגור התפיסה הסטיגמטית כלפיהן. והאמת היא שזה מה שאנחנו גם עושות באופן יומיומי.
לחוק לאיסור צריכת זנות יש דור מדבר. את דור המדבר הזה אנחנו כחברה, כמדינה, צריכות וצריכים לתגמל, להעצים ולתת להן אלטרנטיבה לחיי כבוד ורווחה על מנת שלא יצאו נפגעות מעצם קיומו של החוק. וזה התפקיד שלנו כארגוני סיוע – אך אנחנו צריכות את הכלים לשם כך. הפעולה החד צדדית הזאת שמפעילה את הפרקליטות והמשטרה אך לא נותנת קונטרה בדמות הפעלה של ארגוני הסיוע והזרמת תקציבים שיאפשרו מתן מענה מספק וטוב לנשים היא פעולה פופוליסטית שמטרתה גריפת תהילה אבל לא שמירה על כבוד האדם וחרותו.
אני חושבת שוב ושוב על אותן נשים שאיבדו את מקום העבודה שלהן אתמול. כן, מקום עבודה שאני רואה כנצלני ופוגעני, אבל מקום עבודה. וככזה הוא אפשר חיים וקיום, שלהן ושל משפחותיהן. בכל סגירה אחרת של מקום עבודה ההסתדרות או כח לעובדים היו מזדעקים ומרימים קול צעקה. אבל על נשים שעובדות בעבודה "לא לגיטימית" זה לצערי לא יקרה. אני תוהה למה. איפה איבדנו את הראיה של האדם או האישה העובדת. איפה איבדנו את קו המחשבה המחבר בין כל מי שמועסק וכפוף להעסקה פוגענית כמי שזכאי וזכאית לתמיכה, לסולידריות ולהשמעת קולה במחאה על אי הצדק ושאיפה לתיקונו?
כפי שמוטלת עלינו חובת המוסר והערכים שלנו לפעול למען מיגור תופעת צריכת הזנות והמסחר במין – כך מוטלת עלינו החובה המוסרית לדאוג לאותן נשים לקיום בכבוד ולשמירה על זכויותיהן.
חשוב לי להדגיש שלמרות אוזלת ידה של המדינה ישנם ארגוני סיוע ועמותות שעוסקות יומם וליל במתן אלטרנטיבה. זוהי אלטרנטיבה מועטת אך קיימת ואנחנו מזמינות כל אחת ואחת מאותן נשים לפנות לקבל את העזרה שהיא זקוקה לה בין אם באלטרנטיבה תעסוקתית , מיצוי זכויות, צורך רפואי או סוציאלי.
הכותבת היא אחות במרפאה הניידת למזעור נזקי הזנות של משרד הבריאות חיפה וחברה בקואליציה לקידום חוק הפללת הלקוח
נשים יקרות, אתן לא לבד. יש למי לפנות כדי לדעת מה מגיע לכן
הקו החם של סלעית 1-800-200-690
מרפאת לוינסקי 03-7919704
מרפאה ניידת חיפה 050-620-2151
הופכות את היוצרות 054-4949832
לא עומדות מנגד
המכללה