70% מהמובטלים החדשים הן נשים. מתוך 163,000 המובטלים בסגר השני, 107,000 אלף הן נשים.
כואב, אין מילה אחרת. כמה מפחידה ההליכה אחורה בזמן. נשים חזרו להיות כבולות בין קירות הבית, אחרי שכבר בחרו לצאת מהם מזמן. כואב כשהבן שלי מספר לי שהמורה שלו לא יכולה ללמד כי כל הזמן הבת שלה בוכה ברקע; בחנות הלחם אני שומעת סיפור על פיטורין מאישה שהפנים שלה מספרות ייאוש, ועם קולגה מצליחה אנחנו מתלחששות כשהיא מספרת לי על הדיכאון המחלחל סביב תחזוקת הבית, הילדים ובעלה. בתוך הבית אנחנו תמיד גם "של מישהו". לא נשאר לנו מרחב רק לעצמנו, לגדול בו, להתפתח.
אני פוחדת מעוד מדרון תלול לנשים שאנחנו עלולות להחליק לתוכו במצב ההזוי הזה: מדרון השעבוד למראה החיצוני. יש לנו מאבק נוסף למערבולת המאבקים הברורים מאליהם.
חוסר המרחב ביחד עם התסכול, הזעם והייאוש, עלולים להיות מופנים כלפי הגוף. נשים למדו שהנראות שלהן היא המיקום לשיפור תמידי. את לעולם לא מספיק יפה כמו שאת. כשאין לך הישגיות בחוץ, מקום לאמביציה, לספיגה של רגשות מורכבים ומחשבות שהופכים למעשים ובנייה בעולם, את עלולה להפנות את אלו פנימה, חזרה אלייך. כשאלו מופנים אלייך המצע שלהם לא פעם יהיה מראה הגוף - והנה הסגר החיצוני הופך לסגר פנימי.
ההיסטוריה מלמדת שבתקופות של שינוי, מפלצת אשליית היופי מחלחלת עוד שלב פנימה אלינו. במהפכה התעשייתית נשים החלו לצאת מהבית ולקבל יחס שווה, ובמקביל במרחב הציבורי באותה עת התגבשו מושגי היופי הנשי שגרמו להן להיחלשות מנטלית כתוצאה מחוסר שביעות רצון תמידית, חוסר ביטחון והתעסקות בלתי נגמרת במראה החיצוני. אחרי מלחמת העולם השנייה הנשים חזרו לבתים אחרי תקופה בה החליפו את הגברים בעבודה במפעלים, ואידיאל היופי שוב התחזק ובא לידי ביטוי באופנה של שמלות חינניות והדגשת הקימורים.
"אידיאל היופי מחליט עבורנו מהו יופי ומהי נשיות. הסכנה בתכתיבים האלו היא שהם משלים, מקטינים, זוללי אנרגיה ומעייפים"
כאשר נשים מאבדות את הכוח שלהן בזירה אחת הן יכולות להרוויח אותו בזירה אחרת - להיות יפה. מפלצת אשליית היופי היא קיבוע של היופי לפי אומדנים חברתיים-כלכליים לא אנושיים. אידיאל היופי מחליט עבורנו מהו יופי ומהי נשיות. הסכנה בתכתיבים האלו היא שהם משלים, מקטינים, זוללי אנרגיה ומעייפים; הם דואגים שיהיו לך פחות משאבים להתקדמות כשכבר תרצי כזו. כהשלכות של רעב כרוני וחוסר שביעות רצון תמידי, למעשה, תכתיבי היופי הם אחד המעכבים הגדולים ביכולת ההתפתחות של נשים.
היום, כשאנחנו כבר מבינות ויודעות שזה המצב, זאת האחריות שלנו (בין היתר. ממש לא רק שלנו) לשנות את זה.
אני לא קוראת לך לא ליהנות מהחיצוניות והנראות שלך. אם בא לך לשים פרח בשיער, ללבוש מכנסיים אדומות או לענוד שרשרת סגולה, אם מתאים לך ללבוש משהו שלא העזת ללבוש בעבר - עופי על זה. אני מבקשת ממך לא להלקות, לא לכעוס. בבקשה אל תרגישי יפה רק אם את חלקה/ רזה/ צעירה/ מוצקה. אל תאמיני לפרסומת שנזרקות עלייך מכל עבר שמספרות לך שאת לא. תדעי שאת יכולה לבחור להיות יפה בכל רגע לפי המבט שלך, בלי להקטין ולצמצם את הרעב, המחשבות והרגשות שלך.
