היה היו ימים של חירות בישראל

שנת הלימודים כבר ממש תיכף מסתיימת, אבל המאבק על זכותן של תלמידות ליחס שווה לתלמידים הבנים רחוק מלהסתיים. שוב ושוב אנחנו שומעים על בתי ספר שמעמידים את התלמידות במסדרי צניעות מבישים, שולחים ילדות הביתה - בניגוד להוראות משרד החינוך - ומשפילים אותן בעיסוק מטריד בהופעתן החיצונית. "זאת אני. כיתה ג' בבית ספר יסודי מרחבים", כתבה בחודש שעבר ד"ר יופי תירוש, חוקרת בתחומי זכויות אדם, משפט, חברה ותרבות בפוסט לצד תמונה שלה, "בסוף שנות ה-70 הלבוש הזה לא נתפס משום מה ולו בשמץ כמיני או פתייני, כמסיח את דעת הבנים או הגברים, כ'לא מכבד' או לא מכובד. אבל היום - ילדות הלבושות ככה לא עוברות את שער בתי ספר רבים בישראל. הן נחשבות פיגוע צניעות פוטנציאלי".

תירוש הזמינה נשים נוספות להעלות תמונות ילדות שלהן במכנסיים קצרים, כדי להציף את הרשת בעולם שהיה פה פעם – ואיננו עוד. ואכן, תוך ימים ספורים העלו עשרות נשים נוספות צילומים שלהן כילדות, בצמוד למשפטים מטלטלים כמו "האם התמונה הזו מציתה אצלכם מחשבות לא ראויות?", "היה היו ימים של חירות בישראל", "תמונות מהימים שמוחות חולניים לא ניהלו את החיים שלנו", "אני בגרסה הפתיינית שלי", "כשגוף של ילדה לא איים על אף אחד", "תמונות מילדות תמימה ויפה לפני שהפכנו לאויב הציבור" וגם "במקום בו מותר להחפיץ גוף של ילדה בסופו של הרצף מתרחש גם רצח נשים".

אי אפשר להתכחש לעובדה שהחברה הישראלית השתנתה בעשורים האחרונים, וכי כוחות שמרניים מתחזקים בה מאוד. לדבריה של ד"ר תירוש, המבט של התרבות הישראלית השתנה כתוצאה משני כוחות: הראשון הוא כוח השוק, שמטרת להפוך ילדות צעירות לכוח קניה צרכני באמצעות הפיכתן לאובייקט מיני שעוסק בדיאטות, קוסמטיקה ומותגים. "הכוח השני הוא הסובלנות ההולכת וגדלה של החברה הישראלית בעשור האחרון להפרדה בין המינים ולדרישות לצניעות באקדמיה, בצבא, בהכשרות מקצועיות ובאירועי תרבות", היא מסבירה, "זו אשליה לחשוב שהדרישה הזו נעצרת בגבול הקהילות הדתיות והחרדיות - היא משפיעה על נשים מכל חלקי החברה הישראלית, ועל הציפיות מהן אצל כולנו".

"כשאני הייתי ילדה בשנות הארבעים בתל אביב היו לנו מכנסיים קצרים עם גומי, גם במותניים וגם ברגליים, באיזור המפשעה", נזכרת רחל לוי, שהייתה מורה בבית ספר יסודי ובהמשך בסמינר למורות, "הבנים היו הולכים עוד יותר קצר, הם היו מקפלים את המכנסים ככה שיראו להם את הכיסים. כאשר הייתי מורה, אני זוכרת מורה-חיילת שהגיעה ללמד בחצאית מיני והמפקדת - שהייתה אישה מאוד ליברלית - אמרה לה 'כשאת מרימה את היד לכתוב על הלוח רואים לך את התחתונים'. אבל היא הייתה אישה מבוגרת – אני לא זוכרת שהתייחסנו ללבוש של הילדים בכלל. היה חשוב שיהיה נקי ומסודר, אבל אורך החצאית לא היווה בעיה".