רשות הטבע והגנים מבקשת לאפשר רחצה נפרדת באתריה. אפשר להתייחס לבקשה זו מכמה זוויות.
"השמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם"
בארץ, על פני האדמה, תפקידנו לחיות, לשמור, להגן, ליהנות ולהתפעל מהעולם שבו אנו חיות וחיים. האם תפקידה של רשות הטבע והגנים לדאוג לאתרי הטבע או לדאוג למנוע ממשפחות וקבוצות לטייל וליהנות יחד?
"זכר ונקבה בראם, ויקרא את שמם אדם"
האם הדרך לקדם חברה פתוחה ומקבלת, לעודד טיולים והכרות עם הארץ, היא על ידי הפרדה - יצירת מחסום ראייה מול עניינו? או אולי דווקא להרגיל אותנו לפגוש, לראות, להכיר את "השונה"? אני לא רוצה לתת לרשות רעיונות, אבל מה יהיה השלב הבא, ימים נפרדים ליהודים וערבים? שעות שונות לאורחים מחו"ל ואזרחיות ישראל? מתי תעבור ההפרדה מאזורי הרחצה למסלולי הטיול?
"למען אחי ורעי"
נכון, גם למי שהקפדה על הפרדה היא חלק מאורח חייהם מותר ליהנות מהאתרים היפים ומאתרי הרחצה. האם זה צריך לבוא על חשבון הציבור הרחב, רוב-רובו של הציבור שאינו חפץ בכך? האם יש דרך לעשות זאת במינימום פגיעה, ובקביעה שהפרדה זו לא תתרחב ולא תתעצם? לצערי, אני לא בטוחה.
בימים אלה, בהם עולמנו זקוק להגנתנו, לשמירה על איכות הסביבה, להבנה כיצד כל מעשה שלנו יש לו השפעה על העולם כולו, כשמשבר האקלים הולך ומתגבר - ועדיין בידינו הדבר לשנות: טוב תעשה רשות הטבע והגנים אם תפעל למען הטבע והגנים, ולא למען הפרדה בין יצירי כפיה של האלוהות.
ביהדות הליברלית (רפורמית, קונסרבטיבית) הפרדה בין גברים לנשים הוא לא מעשה יהודי-דתי-אמוני, אלא הוא מעשה של הבדלה והרחקה. היהדות היא חיי, אבל היא לא מבקשת ממני להיפרד מבן זוג, מחברים, ממשפחה בעת רחצה בים או באתר טבע כלשהו. להפך - היכולת להיות יחד, לחגוג את החיים, להתפעל מהבריאה, לקדש את הרגע המשותף - כל אלה דרכים יהודיות לא פחות מאשר הפרדה בין גברים לנשים. בעיניי, אפילו הרבה יותר.
