"הן לא באמת בוחרות בזה" היא טענה שחוזרת ונשנית כשאנחנו מדברות ומדברים על נשים דתיות, לדוגמה סביב נושא כיסוי הראש. "לנשים האלו אין באמת בחירה חופשית. זה נכפה עליהן". תנו לי להגיד לכם, שכמה שזה נחמד להתנשא מעל נשים דתיות שהן לא חופשיות והכל נכפה עליהן, אם חשבתם שאנחנו יותר חופשיים- יש לכם אשלייה, חבריי.
אתמול בלילה צפיתי בסרט הדוקו של נטפליקס liberated על תרבות הזיונים בחופשות האביב בקולג'ים האמריקאים. אל תוך הסרט הזה מתנקזות כל הציפיות וכל תהליכי החיברות שעוברים גברים ונשים בחברה שלנו, החילונית ו"משוחררת". כל המשמעויות של מה זה להיות גבר ומה זה להיות אישה. הכל בחסות תרבות הפופ.
ומה זה אומר להיות גבר? במיוחד במקום כמו חופשת האביב האמריקאית? לזיין, וכמה שיותר. שתיים ואפילו שלוש נשים בלילה. 20 דקות גג ויאללה ביי, לא נתראה יותר לעולם. העיקר שלא תתפתח שום אינטימיות ומי בכלל מדבר על אהבה? אין דבר כזה.
יושבת חבורה של גברים ומספרת שמי שהיה בתול אחרי גיל 15 ספג הצקות וירידות מהחברים בתיכון עד שנפטר מזה, לא משנה עם מי. אחד מהם אומר ש"הלוואי שלא היה כזה לחץ...יכולנו להיות חופשיים יותר". אלו מסרים שמקבלים גברים ומפנימים כבר מגיל ילדות.
כוכב הרשת הנערץ, דן בילזריין, מתראיין ומספר שפתח את האינסטגרם כדי שיוכל לזיין נשים "בלי יותר מידי דיבורים" ויש לו מליוני עוקבים שמעריצים אותו. גבר חייב תמיד לרצות סקס ואין מצב שתגיד "לא", אפילו לאישה החמישית באותו הערב.
ומה זה אומר להיות אישה? למלא את התפקיד החברתי שלך כאישה משוחררת. סקסית כמו ביונסה ותמיד תמיד משדרת מיניות. בסרט רואים באופן כנה ומטריד איך לוחצים על נשים לעלות על הבמה לרקוד ולהוריד את החזייה מול 500 סטודנטים חרמנים שמריעים להן. כי כשקהל שואג לך "תורידי! תורידי!", המנחה אומר לך להוריד כדי לשמח את הגברים והנשים שם אומרות שלרגע הרגישו כמו ביונסה, לא בא לך לצאת המבאסת שהורסת את המסיבה.
והן מרגישות ככה מועצמות.
כי במסרים שמעבירים לנו, בחברה החילונית והמשוחררת, יש רק דרך אחת להיות גבר ורק דרך אחת להיות אישה ואם אתם לא הולכים בדרך הזאת, תהפכו לבלתי נראים בעיני החברה וישללו מכם הצרכים של כל אדם: להיות נראה (visible), נאהב ונחשק.
מצופה מאנשים להיות אדישים כלפי סקס ואם זיינו מישהי בחדר שאין להם מושג מהו שמה, חלילה לא לפתח אינטימיות. "יאללה בייי נתראה". בפועל, נדרשת המון אנרגיה באמת להפוך את המגע הזה לחסר משמעות, ואני תוהה איך הדור שגדל ככה, יצליח לפתח אינטימיות אמיתית ביום שאחרי.
הסרט נגמר עם פרשיית האונס הקבוצתי המזעזע שהיה על חופי קליפורניה בחופשת האביב. לאור יום, כשמאות אנשים חוגגים מסביב בחוף ואף אחד לא התערב. כנראה כל כך נירמלנו אלימות מינית שכנראה אותם סטודנטים חשבו שזה בסדר.
סטודנטיות מרגישות שהגברים מרגישים בעלות על גופן ומורידים להן בכיף את החזייה ואת התחתונים באמצע החוף וזה מגניב ו"יוו את כזו סקסית ומגניבה". אפילו שירי הפופ כבר לא קיטשיים כאלו שמדברים על אהבה. הכל רק על זיונים חסרי רגש. "אהבה זה משהו שהחברה המציאה כדי שלאנשים יהיה תירוץ לעשות סקס", אמרה אחת הסטודנטיות.
בסוף הסרט אחת המרואיינות בוכה כי חושבת על אחותה בת ה-13 שמתחילה את גיל ההתבגרות והיא חוששת שגם היא תגדל ככה במחשבה שהערך שלה כאישה נמדד במיניות ובחיצוניות שלה.
אז שנייה לפני שאתם מתנשאים על נשים דתיות שהן לא חופשיות וכאלו מסכנות, תשאלו את עצמכם אם אנחנו, ה"חילוניים ומשוחררים", באמת משוחררים? באמת יש לנו בחירה חופשית?
איך אמר ברי? "כולנו עבדים אפילו, שיש לנו כזה כאילו"