"לפני ששאלו אותי מה השם שלי שאלו אותי מה גודל איבר המין שלו"

השבוע סערה המדינה סביב תגובה לא נאותה של יומנאי המשטרה שקיבל את תלונתה של אושיית האינסטגרם גל גברעם, שהגיעה להתלונן על הטרדה מינית שעברה מידי סוכן הדוגמניות שי אביטל. היומנאי שאל את גברעם למה הגיעה רק עכשיו ושלח אותה להוציא תלונה מקוונת מביתה, גברעם הנסערת שיתפה את עוקביה בסטורי מלא רגש, ומכאן קרו דברים מדהימים או מוזרים, תלוי את מי שואלים: מפכ"ל המשטרה והשר לבטחון פנים התנצלו אישית בפני הדוגמנית, היא זומנה לדיון מיוחד בכנסת והמפכ"ל הורה על הקמת צוות מיוחד שיקבע קריטריונים לתפקיד היומנאי ויתווה הכשרה לטיפול במתלוננים מאוכלוסיות מיוחדות כגון קשישים, עולים חדשים ונפגעות עבירות מין.

"למה באת רק עכשיו" היא תגובה שעל גבול הקלישאה העצובה, ובכל זאת, נדרשה גל גברעם אחת כדי לטלטל את המערכת ולזכות לטיפול רציני. מזה שנים שנשים מתלוננות על עבירות מין ומתלוננות על היחס של המשטרה לתלונה שלהן, ושום מפכ"ל לא מתקשר אליהן להתנצל. הנה כמה סיפורים של נשים כאלה.

י', בת 22, עברה אונס לפני שנתיים

"חבר וחברה ששלחתי להם מיקום הזמינו לי משטרה. המשטרה הגיעה, שוטר ושוטרת. אני רק זוכרת פנס מכוון אליי ואור גדול. מהרגע הזה עד הרגע שהגעתי לתחנה יש לי בלאקאאוט. הגענו למגרש הרוסים ונכנסתי לחדר חקירות עם 18 אחוז בסוללה. פעם ראשונה בתחנת משטרה, והחוקרת מתחילה לתשאל. אני עונה על אוטומט, הדיבור קשה עליי, הזיכרון מעורפל, קשה לי לענות תשובות ובפעם השלישית שקשה לי לדבר אני מבינה, אני עדיין שיכורה או בהנגאובר. החוקרת מתעצבנת עליי, 'אם לא תדברי איך אני אדע, ואת רוצה הרי שאני אדע נכון?!'. אני מסתכלת עליה, מעכלת את זה שאני בתחנת משטרה בכלל, מבקשת כוס מים. הם חקרו אותי במשך ארבע שעות, סחטו אותי והוציאו אותי מדעתי.

"החוקרת מתעצבנת עליי, 'אם לא תדברי איך אני אדע, ואת רוצה הרי שאני אדע נכון?!'. אני מסתכלת עליה, מעכלת את זה שאני בתחנת משטרה בכלל, מבקשת כוס מים"

"יומיים אחרי זה אני נזכרת שכן התנגדתי בשלב מסוים, שכן התחלתי לבכות ולמלמל שאני לא רוצה, שאני לא יודעת. והוא אמר גם אני לא, והמשיך לעשות. ולמה זה כל כך קריטי? כי אחרי החקירה השנייה החוקרת שאלה אותי 'בתכל'ס, על מה את מגישה תלונה? לא התנגדת'. הייתי כל כך מותשת, כל כך מבולבלת, שאמרתי לה 'וואלה,' לא יודעת'. בבדיקות בחדר האקוטי היו סימנים של אלימות וזה רק מראה כמה לא חוקרים בחורה שהרגע עברה תקיפה מינית כשהיא מעורפלת ומבולבלת".

נעמה שטיין, בת 27, עברה הטרדה מינית בטיק טוק

"הגשתי תלונה באופן מקוון, ויום לאחר מכן קיבלתי אישור במייל שנפתחה באמת תלונה ויש חוקר שעוסק בזה. מאז המייל - דממה. אף אחד לא יצר איתי קשר בשביל לברר לעומק את פרטי המקרה, אף אחד לא דיבר איתי על הנושא, אף אחד לא התקשר כדי לקבל מידע נוסף. פניתי בפייסבוק לעמוד הרשמי של משטרת ישראל, שענו מהר באופן מפתיע, ואז אמרו שאין להם מה לעשות עם זה, באופן פחות מפתיע. הם כן אמרו לי לפנות ישירות לחוקר. 'רציתי לברר איפה התלונה שלי עומדת' אמרתי לו, והוא ביקש מספר תיק. 'התיק סגור נכון לכרגע', הוא ענה. הייתי בהלם. לא רק שאף אדם לא יצר איתי קשר והייתי צריכה לפנות בעצמי כדי לברר איפה זה עומד, הם סגרו את התיק בלי לעדכן אפילו. 'חקרנו, אני לא יכול להגיד לך באילו אמצעים. הגענו למבוי סתום ואנחנו לא יכולים להמשיך מעבר לזה', הוא הסביר. אחרי שאמרתי לו: 'לא יכול להיות שזה כל מה שיש לעשות. עובדה שכשרוצים לתפוס סמים בטלגרס אין לכם בעיה לפרוץ לטלפונים. לא יכול להיות שאני מגישה תלונה ופשוט לא אכפת לכם', הוא ענה: 'זה לא שלא אכפת לנו, את פשוט לא מקבלת את התשובה שאת רוצה. יש פעמים בחיים שאי אפשר לקבל את מה שרוצים'".

"כל חקירה מלווה באותן שאלות מדוקדקות כמו 'איזה גודל האצבעות שלו היו' כשהוא החדיר וממש להדגים פיזית את כל המהלך"

מ, בת 25, שוטר תקף אותה מינית בגיל 13

"היו מצלמות אבל 'הן נמחקו' באותו יום בטענה שהמצלמה לא עבדה. חקרו אותי שלוש פעמים בלי עובדת סוציאלית, כשכל חקירה מלווה באותן שאלות מדוקדקות כמו 'איזה גודל האצבעות שלו היו' כשהוא החדיר וממש להדגים פיזית את כל המהלך. לא הספיקה חקירה אחת, כנראה כי היה לו תפקיד נחשב. שאלו אותי אם אני רוצה עורך דין וזה מצחיק כי הייתי צריכה עובדת סוציאלית. הוא טען שפשוט פיתיתי אותו והם חקרו אותי כאחרונת העבריינים. כמובן שהוא לא קיבל עונש, שוחרר ובמשך שנתיים המשיך לעקוב אחריי עד שזה נפסק".

מוריה לוי, בת 20, בגיל 14 עברה אונס

"הגשתי תלונה במשטרה ושלחו אותי לתחנה אחרת כי לא הייתה חוקרת נוער. הם לא ביררו אם שם יש חוקרת נוער ולא הייתה. בהמשך החקירה כל הזמן הייתה מתקשרת אליי חוקרת וצורחת עליי שאני שקרנית. היא שאלה למה אני לא משתפת פעולה, למרות ששיתפתי פעולה. בכלל היה אסור לה להתקשר ישירות אליי כי הייתי קטינה. בהמשך, הבן אדם איים עלי והיו לי הוכחות, אבל היא הייתה מתקשרת אלי כמה פעמים בשבוע וצועקת עלי שאני שקרנית. היא הייתה אומרת שאם זה היה אמיתי ויש ראיות למה לא שלחתי לה, למרות ששלחתי לה הכל. בסוף התיק נסגר ועד היום אף אחד לא טרח להודיע לי על זה".

ל', בת 22, עברה תקיפה מינית ע"י שוטר בעת שירותה הצבאי במשטרה

"התלוננתי למח"ש כארבעה חודשים אחרי האירוע. אחרי ששמעתי שמישהי התלוננה עליו בגין אונס, קיבלתי אומץ להתלונן. שאלו אותי 'למה רק עכשיו באת להתלונן?' ואמרו לי 'לא התנגדת מספיק'. עד היום מח"ש לא יודעים לקבל החלטה האם להגיש כתב אישום או לא. אני היום מאובחנת ב-PTSD עם חרדות. לא נראה לי שהתיק שלי כ"כ חשוב למח"ש, כי אם עד היום לא החליטו אם בכלל מגישים כתב אישום, כנראה שלא יגישו. כנראה שאנס מטרידן (שוטר לשעבר) ילך לו חופשי במדינה בלי בעיות. ככה מטפלים בתקיפות מיניות במדינת ישראל".

תומר רסילבסקי, בת 21, עברה הטרדה מינית, מעשים מגונים ואונס ע"י שוטר במהלך שירות לאומי בתחנת משטרה

"כאשר התלוננתי לקצינה במשטרה ולאחראית עליי בתחנה נאמר לי שתלונה יכולה לפגוע בפנסיה שלו. ביקשתי לעבור תחנה מפני שלא רציתי לשרת מולו ונאמר לי שאין כוונה להעביר אותי תחנה כי זה המקום הבטוח עבורי ושאמשיך לעבוד מולו. לרגע לא הרחיקו אותו ממני ונתנו לו לעבוד מולי כרגיל. אחת הקצינות בתחנה אמרה לי שזה מובן לה בגלל איך שאני מתלבשת. לא רלוונטי מה לבשתי כמובן, אבל יש לציין שבמשטרה יש קוד לבוש מאוד ברור.

"השאלה הראשונה שנשאלתי היא מה גודל של איבר המין שלו, מה לבשתי, והאם לא רציתי את זה גם. תחנה שלמה עשתה עלי חרם, חסמה אותי, קיללה אותי"

"כאשר התלוננתי, השאלה הראשונה שנשאלתי היא מה גודל של איבר המין שלו, מה לבשתי, והאם לא רציתי את זה גם. לפני ששאלו אותי מה השם שלי שאלו אותי מה גודל איבר המין שלו. נותנים לך להרגיש שאת אשמה בזמן שאת הקורבן. תחנה שלמה עשתה עלי חרם, חסמה אותי, קיללה אותי, ועד היום אני מקבלת הודעות נאצה משוטרים בגלל שהעזתי להתלונן עליו. לאחר מכן אילצו אותי לעזוב את התחנה בזמן שהוא נשאר שם לעבוד. אני אובחנתי עם פוסט טראומה ודיכאון. קיבלתי יחס מבזה, מכפיש ומזלזל וטיוח מצידם. הם מגנים עליו בכל מצב רק כי הוא שוטר".

ט', שתובעת את אייל גולן על ניצול מיני ואת המשטרה על החקירה הרשלנית שעברה בגיל 17

"לא הוזמנתי לחקירה. השוטרים הופיעו בשעות הבוקר המוקדמות בזמן שאני ישנה, דרשו ממני לקום ולהתלבש, לא נתנו לי לשטוף פנים ולא לשתות בזמן שאני מתלבשת. הפכו את כל הבית, דחפו את אמא שלי שבסך הכל שאלה למה. אזקו אותי. הביאו אותי אזוקה. אותי, נפגעת עבירה, אזקו והביאו בכוח לתחנה. לא נתנו לאמא שלי להתלוות אליי. בתחנה הגעתי לחוקרת שישר צעקה עליי, הפחידה אותי ודרשה ממני מהר להגיד עם מי הייתי. נחקרתי שעות בצורה משפילה, הטיחו בי דברים בצעקות ובהאשמות כל יום, החזיקו אותי עד הערב מבלי לתת לי אפשרות לשחרר לחץ, לעשן או לאכול. בסוף החקירות לא נתנו לי להשתחרר הביתה – אמא שלי צריכה לבוא לחתום עליי. החוקרת אומרת לי, והיא מוקלטת – פעם הבאה שאנחנו מזמנים אותך, אל תגידי לאמא שלך שאת מגיעה לכאן.

"אזקו אותי. הביאו אותי אזוקה. אותי, נפגעת עבירה, אזקו והביאו בכוח לתחנה. לא נתנו לאמא שלי להתלוות אליי"

"היום כאמא וכאישה אני מבינה מה עשו אותם מבוגרים שהיו אמורים להיות המגינים ואלה שאמורים להגיע לחקר האמת. פשוט התעללו בי בדיוק כמו שאותה חבורה ואותם טורפים שעשו את מה שעשו. לא נותר לי כלום חוץ מלתבוע אותם ולהילחם על הצדק".

ש', התלוננה לפני שלוש שנים על אונס שבוצע בידי אביה

"אני זוכרת ויודעת שהמשטרה רצתה שהאשם יואשם. ניסו להקיף הכל בשביל שהראיות יהיו חותכות עד כמה שזה היה אפשרי, אבל כנראה שמרוב הרצון להוכיח הכל ולא להשאיר אף חור ריק שכחו קצת שמי שעומדת מולם היא מישהי שרק הרגע הצליפו בה את כל החיים. החקירה הראשונה התמשכה על פני ארבע שעות. כעבור שלוש וחצי שעות ניסיתי לבקש הפסקה והחוקרת התעלמה כמה פעמים מהבקשה שלי, והמשיכה לחקור כאילו כלל לא שמעה.

"לא ידעתי לקרוא בשמות למקומות מוצנעים בגוף, זה לא היה משהו שנחשפתי אליו כחרדית. היועצת המשפטית ממרכז הסיוע ניסתה לבקש מהחוקרת שאני אכנה את המקומות כשצריך ב-A ו-B אך החוקרת סירבה, היא ביקשה אבחון של חינוך מיוחד וזה לא קשור, זה קשור נטו למגזר ממנו הגעתי. החוקרת נאלצה לומר לי מה השמות של כל מיני דברים כדי שאוכל לענות בחקירה באופן ברור. היה לי קשה לומר את המילים כי גדלתי על כך שזה נחשב ניבולי פה.

"לא ידעתי לקרוא בשמות למקומות מוצנעים בגוף, זה לא היה משהו שנחשפתי אליו כחרדית. היה לי קשה לומר את המילים כי גדלתי על כך שזה נחשב ניבולי פה"

"כשהגעתי לתחנת המשטרה עם כל החששות שלי, רציתי לפחות לוודא שבכל זאת מה שאפשר כן יישאר בשליטה שלי, שלא הכל יברח לי מהידיים ולכן ביקשתי מאוד מהחוקרת שיעדכנו אותי מראש לפני כל פעולה. כשגיליתי שעצרו את אבא שלי בלא ידיעתי על אף שהבטיחו ליידע אותי, פניתי לאחת החוקרות כי מאוד כעסתי שלא טרחו ליידע אותי. הייתי כל כך חסרת אונים ומבוהלת והחוקרת בתגובה צעקה עליי והטיחה בי עלבונות על שאני מעיזה בכלל לכעוס. הבנתי שאני לא יכולה לסמוך על המשטרה, כי שוב ושוב הם לא עמדו בדברים שהבטיחו".

דורית בן שושן, בת 49, עברה התעללות מינית מגיל 4 ועד גיל 16 ע"י מספר תוקפים

"לקחו ממני עדות ולא עשו כלום עם כל תשעת האנשים שפגעו בי. כשהתלוננתי אמרו לי שאין עניין לציבור ושחל חוק ההתיישנות. הרגשתי זלזול עצום מהמשטרה ואני סובלת נפשית מאוד. השוטרת נתנה לי מבט קריר והתייחסה אליי כאילו מאיפה באת לי עכשיו עם הסיפור הזה. הם פשוט כתבו את העדות, שלחו אותי הבייתה וכששאלתי מה עם זה הם אמרו שאין להם כלום לעשות עם זה. הרגשתי לא נעים. אני כבר אבודה, אבל אני רוצה להציל אחרות -  שכן יספרו. זה לא בריא לשמור בבטן -  המון דיכאון, חרדות, צורך למות ואי תפקוד".

ה', נפגעת פוסט טראומה מאונס

"באחד הערבים בזמן הסגר השלישי נהגתי בפקק במשך שעתיים וחצי, וזיהיתי שאני מתחילה להיכנס להתקף חרדה. עלה לי רעיון, לבקש מהמשטרה עזרה - שייקחו אותי לביה"ח שקרוב חמש דקות נסיעה כדי שיתנו לי משהו להרגעה. עוצרת אותי ניידת סמויה ואני אומרת לשוטר שאני בהתקף חרדה ושיש לי פוסט טראומה מאונס. אני מנסה להשלים את המשפט ולומר שאני צריכה עזרה כדי להגיע לביה"ח, והוא שואל 'למה נסעת בשוליים?' אני מתחילה לבכות ולא מצליחה להסדיר נשימה. אמרתי לו "הייתי בדרך לשוטרים, שכחתי לקחת כדור היום, עברתי אונס", והגשתי לו מסמכים שמאשרים שיש לי אבחנה של פוסט טראומה. זה לא עניין אותו, הוא לא רצה בכלל לראות את המסמכים.  הראיתי לו את החתכים על היד וביקשתי עזרה. נסעתי אחריהם לבית החולים, כשאני בקושי רואה. לאחר ששוחררתי מבית החולים, אמא שלי אמרה לי שבזמן שהיינו בבית החולים השוטרים נתנו לי דוח על סך 750 ושש נקודות".

ע׳, בת 28, התלוננה אחרי ששני גברים עקבו אחריה בבאר שבע

״הגשתי תלונה במשטרה ביום למחרת, פירטתי את המקרה ונתתי את מספר הרכב. השוטר שגבה את התלונה אמר לי: 'את בחורה יפה, בטח כל הזמן עוקבים אחרייך. למה זה חריג?' מיותר לציין, שלא המשיך לתחקר אותי ושלח אותי לדרכי. התלונה נסגרה תוך כמה ימים". 

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: משטרת ישראל מנהלת חקירותיה ביסודיות ובמקצועיות, בהתבסס על תשתית ראייתית ושיקולים מקצועיים ובהתאם להוראות החוק, הכל במטרה אחת ויחידה, להגיע לחקר האמת. כל זאת ברגישות הנדרשת, תוך הקפדה יתרה על שמירת כבודם וזכויותיהם של מתלוננים, חשודים ונחקרים.