אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום. זה כמובן לא מהרפרטואר של עדן בן זקן אבל זה כן משפט לחיים שהיא, כך מתברר, חיה לפיו, כי אם יש משהו שאנחנו יכולים ללמוד מאירועי אתמול - זה שעדן בן זקן מעדיפה את הפעולות שלה במעשים, לא במילים.
התקרית של עדן בן זקן היא לא פחות מאירוע חדשותי, מפגע של אלימות כלפי נשים שמתרחש מדי יום ועלה כעת לכותרות כי מדובר בעדן בן זקן, בזכות עדן בן זקן.
זה התחיל כשבן זקן מדדה בגדי ים בחנות של בחורה מתוקשרת אחרת, נטע אלחמיסטר, כשתיעוד שלה ללא חלק עליון נגנב ממצלמות האבטחה של החנות והופץ בוואטסאפ. האייטמים באתרי הרכילות כבר החלו לכתוב את עצמם, מחפשים את הדרך הכי ברורה להבהיר שמדובר בעדן בן זקן, אולי הכוכבת הכי גדולה כרגע במוזיקה הישראלית ובכלל, מבלי להגיד את השם עדן בן זקן.
אבל הנה הטוויסט שאיש לא ראה מגיע: דרך אנשי יחסי הציבור שלה, בן זקן פנתה לכל גופי התקשורת וביקשה לכתוב את שמה בכותרות, לאשר את זהותה כאישה שנבזזה ממנה הזכות לפרטיות.
אז אפשר להיכנס לדיון האם מדובר בצעד מבריק בחסות יחסי ציבור חכמים אבל אפשר גם לא כי למי אכפת? מה שעדן בן זקן עשתה אתמול זה להניח אבן יסוד בדרך שנשים סוללות מדי יום אל עבר שוויון, עצמאות ומאבק על הזכות לחיים ללא תקיפה מינית.
הבחירה להציב את שמה בכותרות מקפלת בתוכה גם את האחריות שעדן בן זקן ביקשה לקחת על שאר חברותיה למקצוע הבוגדני, אם השם שלה שם - השם שלהן לא. בן זקן ביטלה כל אפשרות לספקולציה, שמועה, רכילות זולה - זה קרה לה ולא לאף אחת אחרת. בצעד אחד נטול פאתוס (בניגוד, למשל, לטור הזה), עדן בן זקן עשתה את מה שכולנו צריכות לשאוף לעשות כמיטב יכולתנו ב-2018 - SHE OWNED IT.
הבושה, כך עדן בן זקן כבר מבינה, היא ממנה והלאה - וזאת ככל הנראה הפעם הראשונה שהמשפט הזה נכתב בהקשר כל כך חיובי. הבושה שייכת למשתפי הפעולה עם האקט המחליא ביותר - אלו שצופים בסרטון, אלו שמעבירים אותו הלאה, אלו שמתענגים על רגע של פשיטת רגל מוסרית.
חוליה קריטית בשרשרת החזקה שאנחנו מרכיבות נגד יחסי הכוח
עדן בן זקן היא כמובן לא הראשונה בשרשרת הנשים שזה קרה להן ושהתבטאויותיהן בנושא התוו סטנדרט חדש בנוגע להתמודדות עם אלימות שמתבצעת כלפי נשים מדי יום ויום - לפניה היו ענת הראל ושרון פרי, והיו גם אושרת קוטלר ונרי ליבנה וכל אישה שהחליטה לעצור את מעגל הבושה, ולאוורר את האמת.
כשדניאל גל, שחקנית וכוכבת "תאג"ד", עצרה באמצע הצגת תאטרון מול תלמידי תיכון לאחר שאלו צילמו אותה בזמן שהיא עירומה על הבמה כדי לשוחח איתם על המשמעות של המעשה, אנחנו לא מתפלאים. אנחנו מריעים לה, מנערותינו לבנות המראה אנחנו רק מצפים לליברליזם, לפורוורד ט'ינקינג, להתמודדות מעצימה בראי ה-metoo. הסרקזם שלי כמובן אינו מופנה אל דניאל גל, שבאומץ לב ובסבלנות מעוררת השראה, ניצלה סיטואציה מקוממת כדי להעלות על סדר היום את הקלות שבה תוקפים נשים, משתמשים בגוף שלהן נגדן. המעשה של דניאל גל ושכמותיה הוא חוליה נוספת וקריטית בשרשרת החזקה שכולנו מנסות להרכיב כנגד יחסי הכוח שממשיכים לעמוד לרעתנו. אבל מעדן בן זקן לא מצפים וכאן בדיוק טמונה עוצמת האימפקט שלה.
בגיל 23, עם ארבעה אלבומים ומיליוני צפיות ביוטיוב, עדן בן זקן היא אייקון תרבותי לא רק מהז'אנר שעליו אנחנו מכריזים בתקשורת, אוהבים לאהוב שכזה, אלא במובן שבו היא משנה את פני התרבות הלכה למעשה. מהנון שלנט שבו היא מפטירה "30 שקל" מול מבט מתנשא, לא מתנצלת לא על המחיר ולא על הזהות של הבגד שלה, ועד האופן שבו היא שמה את השם שלה בכותרות - עדן בן זקן היא קול, ואלוהים איזה קול יפה, של דור חדש. בהתאם, היא לא נותנת לפרשייה הזו לכופף אותה, במו ידיה היא לקחה את הזרקור והפנתה אותו לא אל הציצים שלה אלא אל הנבזיות של המעשה, לשורש הרקוב של המיזוגניה שמכה בנשים מפורסמות ולא מפורסמות.
היא הרי היתה יכולה לשבת בבית, להעלות פוסט מנומק שניסחה לה אשת יחסי ציבור, לזרוק איזה metoo או time's up ולחכות שכל העניין הזה יחלוף וידלג אל הבחורה הבאה. היא יכלה להסתפק בלייקים, בצילום מסך שיעלו אצלן החברות המפורסמות, לבכות כמה ימים ולנסות לשכוח את מה שקרה. אבל עדן לא מסתפקת במילים, היא פועלת במעשים - ועל זה כולנו חייבות לה תודה היום.