על ההוא שאמר לי שיש לי "שפתיים של מוצצת" - כי לא הבנתי מה זה אומר.
על ההוא שצרח לי "הייתי דוחף לך ז*ן ככה גדול" - כי הוא היה על אופנוע ונסע מהר.
על הבוס בעבודה שניסה לנשק אותי בכוח - כי אישתו חיה בסרט שהוא אליל.
על כל אלה שהטרידו אותי כמלצרית - כי רק להתפטר משוק העבודה ימנע הטרדות.
על כל הטמבלים ששרקו לי ברחוב או שצרחו כל מיני מילים - כי למי יש כוח לחארות האלה? למי יש כוח לעצור, לראות מי הם ואשכרה לפנות למשטרה?
#לא_התלוננתי על אח של איזו כלה באירוע שעבדתי בו שנישק אותי בכוח, אבל הוא כן חטף כאפה. זו הייתה הפעם הראשונה שהחזרתי, וזה היה תענוג. אחר כך הוא טען שהגזמתי, כי "בסך הכל הייתי מסטול, אני אח של הכלה, תביני אותי".
#לא_התלוננתי כי אם הייתי מתלוננת על כל אלה, הייתי צריכה להגיע לתחנת המשטרה כל יום. הייתי יכולה פשוט להישאר לישון שם. לספר גם על השוטרים האלימים והמטרידנים, או שזה די ברור? כי גם בתחנת המשטרה הטרידו אותי. גם עליהם לא התלוננתי - אין לי כוח לשיט הזה, ולעוד הטרדות בדרך למסמך שייגרס. שבוע אחרי.
#התלוננתי רק על אונס אחד. היו עוד כמה, אבל מי סופר? עד גיל 15 ספגתי המון אלימות מגברים ובשלב כלשהו הבנתי שאם לא אגן על עצמי, הלך על החיים שלי ובעיקר על הגוף שלי. אז התלוננתי והתחרטתי על זה, כי השוטר היה חסר רגישות, כי טרטרו אותי לשני ראיונות בפרקליטות וכי עברתי במצטבר שמונה שעות של חקירות. על התענוג של העימות ויתרתי: העבירה התרחשה בדרום ואני גרה, עובדת ולומדת במרכז, כלומר לו יותר נוח להגיע לחקירות, בשבילי זה סיוט. מעניין לי את התחת עכשיו להכניס איזה אפס שמבחינתי כבר מת לכלא, כי בינינו, מה ייצא לי מזה? הוא כבר לא יכול לפגוע בי, אבל יש עוד עשרות אחרים שכן.
#לא_התלוננתי כי המדינה בעד שניאנס. אין באמת למי להתלונן.