אין פאנץ': ה-metoo# של הסטנדאפיסטיות הישראליות

יעל (שם בדוי) הייתה רק בת 17 כשהתחילה להסתובב עם חבורת קומיקאים מוכרת בתקווה שאלו יסייעו לה להשתלב בתעשייה. "מגיל צעיר חלמתי להיות סטנאפיסטית ומנחה, הייתי עושה ערבי סטנדאפ בתיכון ומפיקה אירועים מאחורי הקלעים" היא מספרת, "באותה תקופה הכרתי קומיקאי שהיה מבוגר ממני בעשר שנים בערך והתחלתי להיפגש איתו וגם לשכב איתו. הוא היה חלק מקבוצת קומיקאים מאוד מוכרת שבדיוק התחילה לפרוץ גם על הבמות וגם בטלוויזיה ובאינטרנט ולאט לאט התחלתי להיפגש גם עם חברים אחרים שלו".

"הם בדיוק צילמו תכנית מערכונים והביאו אותי להיות עוזרת הפקה" היא מספרת, "אלו היו שלושה ימי צילומים בהם הרגשתי שהביאו אותי על תקן אובייקט מיני. עם כמה שניסיתי, בקושי נתנו לי אחריות אמיתית על הסט. הם שרו שירים על השדיים שלי והבמאי כל הזמן צבט לי בתחת מול כולם. באותה תקופה גם עשינו המון סמים ביחד, היה קשה להשיג אז, במיוחד לנערה, והם היו מאוד מעורבבים. זו הייתה תקופה שהייתי מאוד לא יציבה נפשית והם נתנו לי מקום מפלט. בסופו של דבר בין גיל 17 ל-17.5 שכבתי עם כמעט כל החבורה הזו לפני שהבנתי שמשהו לא בסדר וברחתי משם. לקח לי זמן להבין את כל מה שקרה שם, אבל הייתי בת 17 והם מפורסמים ומבוגרים ואני רוצה לעבוד בתחום - יש דברים שקשה מאוד להגיד להם לא". 

חשבת שזה יעזור לך לפרוץ ולהשתלב בתעשייה?
"זו לא הייתה הסיבה היחידה, אבל לגמרי חשבתי שהם יפתחו לי דלתות. הייתי שם כדי להכיר את החברים ולהיכנס לתוך הבראנז'ה וללמוד מהם ובאמת למדתי מהם המון. הייתי שם במודע ומתוך רצון, אבל בדיעבד זה מודעות ורצון של ילדה בת 17. דווקא הנשים שהיו שם וראו אותי לא היו בעד זה שאני שם. הן הבינו שאני לא אמורה להיות שם אבל אז הגברים פשוט דיברו על זה פחות והסתירו אותי".

אחרי שעזבה את החבורה החליטה יעל לוותר על החלום ולקדם את עצמה בכיוונים אחרים. "אף אחד לא אמר לי במפורש שאם לא תשכבי איתי לא תתקדמי, אבל האווירה הייתה כזו שאין שום דרך אחרת. הרגשתי שאם זו התעשייה, כנראה שזה פשוט לא בשבילי וויתרתי בגלל זה על חלומות גדולים. מה שבאמת מעצבן אותי שאלו החבר'ה שאומרים אנחנו ליברלים ו-#metoo, מציגים את עצמם כאבירי חופש ושוויון וזה מה שקורה מאחורי הקלעים. כדי להצליח באמת נשים בסופו של דבר צריכות להקים ליינים משלהן ולהתנתק מהרעל הזה".

כמו רבות מהמרואיינות איתן שוחחנו, רק אחרי התלבטות רבה הסכימה יעל, באומץ רב, שנחשוף את סיפורה. היא, כמו גם יתר המרואיינות בכתבה ונשים נוספות איתן שוחחנו ואשר עדותן לא נכנסה לטקסט, הביעו עניין ותמיכה גדולות בכתבה מהסוג הזה וביקשו לחשוף כמה שיותר עדויות – אבל רבות העדיפו שנצטט אותן בעיקר בשיח על האווירה הכללית, המטרידה והשובניסטית בסצנת הסטנד-אפ הישראלית ולהימנע מסיפור אישי. החשש העיקרי הוא מכך שחשיפה שלהן תפגע ביכולת שלהן לקבל מקום על מעט הבמות שפועלות היום בישראל. כמו בזירות אחרות גם בסטנד-אפ למוטרדות יש יותר מדי מה להפסיד והן מעדיפות להמשיך הלאה.

"אף אחד לא אמר לי במפורש שאם לא תשכבי איתי לא תתקדמי, אבל האווירה הייתה כזו שאין שם דרך אחרת. וויתרתי בגלל זה על חלומות גדולים"

יעל (שם בדוי)

"הרבה פעמים לא שופטים אותך בכלל כקומיקאית", אומרת סטנדאפיסטית אחרת שביקשה להישאר גם היא בעילום שם, "את נשפטת לפי אם אפשר לזיין אותך או לא. האווירה בהרבה מקומות היא כמו להיות בחורה יחידה בפלוגה. זה בדיוק כמו שנשים בהייטק עוזבות כי לא מקשיבים להן ומזלזלים בהן. אווירה שהיא גועל נפש. הדרך היחידה שלך לשרוד בליין זה לשחק אותה גסה כמו נהגת משאית. זה משפיע על היכולת של נשים להתקדם בסצנה ואם מישהי כבר מצליחה אומרים עליה שזה בגלל שהיא שכבה את דרכה לבמה".

בשבועות האחרונים הפכה תופעת ההטרדות המיניות לאחד הנושאים הכי מדוברים בסצנת הסטנד-אפ בישראל. תכנים מקבוצת פייסבוק סגורה שפתחו מספר סטנדאפיסטיות, כדי לספק להן ולחברותיהן מקום בטוח לשוחח בינן לבין עצמן, דלפו והגברים גילו שהנשים מספרות זו לזו על הטרדות שחוו, ועל אווירת הגבריות הרעילה ששוררת בחלק מהליינים. כך, לראשונה עלה לסדר היום בקהילה נושא ההטרדות והאופן בו הן משפיעות על מקומן של הנשים בסצנה.

"הרבה בנות מפחדות שזה יפגע להן בבמות. מאז שזה התפוצץ כל במה שהייתי בה, כל הופעה שהופעתי באו בנים לדבר איתי על זה", מספרת קארין (שם בדוי), סטנדאפיסטית צעירה, "כן חשוב לי לציין שרוב הסטנדאפיסטים שאני מכירה הם סופר חמודים וכיפים ואחלה בחורים", היא מבקשת להדגיש, "יש כאלה שדווקא בגלל הסיפור הזה משתדלים ליצור סביבה בטוחה וצריך לפרגן להם על זה. אבל יש כמה תפוחים רקובים שלשמחתי הם במיעוט אבל אם הם בעמדות כח אז זה הופך לבעייתי".

"רוב ההטרדות כנראה לא קורות במועדון, כמו שרוב האונס לא קורה בסמטה חשוכה", אומרת העיתונאית והסטנדאפיסטית אופיר סגרסקי, "אנחנו חושבות לעשות איזשהו תקנון התנהגותי אבל צוחקות על זה שבטח לצערנו מהר מאוד נמצא עליו שפיך וציור של זין".

"אנחנו לא אומרות להם 'תפסיקו להיות בנים', אבל צריך להבין שלהניח ידיים על בחורה שנפגשת לכתוב איתה זה לא מתאים. אני רק מחפשת להיות בדיאלוג ולעזור למועדון להיות מרחב שנשים מרגישות בו בנח"

אופיר סגרסקי

סגרסקי היא שפתחה את קבוצת הקומיקאיות והסטנדאפיסטיות אחרי שגילתה ש"את מגיעה לליין והגברים בחבורה, מדברים וצוחקים ואצלי נוצרה תחושה שהגברים ביחד וכל אישה לבד. רציתי שיהיה לנו מקום להיות ביחד. להיות על במה ולעשות סטנדאפ זו סיטואציה מאוד חשופה ומפחידה, הפעמים הראשונות שעליתי לבמה דרשו ממני יומיים של חרדות, חוסר שינה ושנאה עצמי ולכן יש חשיבות מאוד גדולה לאווירה מסביב. אני אישית התחלתי בבמות פתוחות בסצנה שנחשבת יותר פרו נשים, אבל הרבה זמן היה לי מפחיד לצאת מהסצנה הזו, כי הזירות האחרות מנוהלות על ידי גברים באופן טוטאלי", היא אומרת.

סגרסקי מספרת שברבים מהמועדים האנרגיה והאווירה הגבריות דוחקות נשים החוצה עוד לפני שאפילו הכניסו רגל בדלת. "אם כבר יעלו אותך, את תשובצי להיות האישה היחידה בליינאפ. זה בא מתפיסה שמושרשת עמוק שנשים צריכות יותר גלגלי עזר. יש הרבה שמתייחסים לנשים כמו הילד המפגר של התחום".

מהר מאוד התחילו לעלות בקבוצה סיפורים על הטרדות ואווירה לא נעימה שחוות הנשים – ככל שיותר ויותר קומיקאיות חשפו את שעל ליבן, הן הבינו שהן ממש לא לבד. אלא שאז חלק מהתכנים דלפו. "הרבה סטנדאפיסטים מתחילים לשאול אם השם שלהם עלה בקבוצה", מספרת סגרסקי, "לכולנו היו יחסים עם דושים וקיבלנו הערות או שמישהו נצמד אלינו שלא לעניין ומדהימה אותי כמות הגברים שמפחדים שהשיח יצא מפרופורציה".

גם בקומדי בר שמעו על הקבוצה. לפי טענות שהגיע ל-mako, הרחיקו מנהלי המועדון מהבמה קומיקאיות שסירבו לספר מי הנשים שהאשימו אמנים שמופיעים במועדון בהתנהגות לא הולמת וקבעו שעד הודעה חדשה יעלו להופיע במועדון רק קומיקאיות "מוכחות מקצועית". "זו סחיטה לכל דבר", אומר ל-mako גורם המעורה בסיפור. (דורון פרידמן, הבעלים של הקומדי בר, אומר בתגובה: "המועדון שלנו הוא מקצועי. אם יש בחורה טובה אני אקח אותה. זה טמטום עסקי לא לקחת. עזבי קומוניזם שובניזם". תגובתו המלאה של פרידמן בסוף הכתבה).

"סטנדאפיסט, שהיום הוא די מפורסם, אמר לי 'בואי נלך אלייך נכתוב חומרים'. הגענו לדירה שלי ופתאום הוא אמר שיש לו בעיה והוא חרמן. אמרתי לו שאין לי איך לעזור לו – שלוש דקות הוא היה בחוץ. בדרך הזו הרבה נשים מוצאות את עצמן מהר מאוד מחוץ לסצנה בלי שבכלל קיבלו את ההזדמנות להוכיח את עצמן מקצועית"

מורן (שם בדוי)

"הקומדי בר זה מקום עם אווירה מאוד רעילה", מספרת סיוון (שם בדוי), סטנדאפיסטית ותיקה, "יש שם סטנדאפיסטים מיושנים עם הומור מאוד מיזוגיני. כמובן שלא כולם, אבל הרבה מהם פרימיטיביים ורעילים. לנשים מאוד לא נעים לשבת בחדר האמנים שם, זה כמו להיות מחוץ לקיוסק שיושב בו פרלמנט של גברים מבוגרים". סיוון מספרת שבאחת הפעמים שהופיעה במועדון שאל אותה אחד הסטנדאפיסטים הוותיקים של המקום שאלות חודרניות על חיי המין של סטנדאפיסטית אחרת. "תמיד השיח שם הוא על סקס, ערימות של אגו. מאוד לא נעים. אני הפסקתי להופיע שם בגלל זה".

במקרה אחר שהובא לידיעת mako על ידי כמה וכמה קומיקאיות, ניגשה קומיקאית אל הבעלים של הסטנד-אפ פקטורי, ארז בירנבוים וסיפרה לו שאחד מהקומיקאים שמופיעים אצלו תקף אותה. "יש כמה בנות שהאשימו בתקיפה מינית את אחד מהקבועים שלו, כמה סיפורים מאוד מאוד קשים שכולם יודעים עליהם. אין סטנדאפיסטית שהוא לא ניסה להעמיס, אבל הוא ממשיך להופיע שם. הבעלים אמר שעד שיגישו תלונה לא עושים כלום. אז נשים שהוא תקף או שיודעות שהוא שם פשוט לא ירשמו לבמה", הן מספרות. (ארז בירנבוים: "אמרתי לה שזה לא קרה במועדון אז מה היא רוצה שאני אעשה? למה היא לא פונה למשטרה? זה נראה שכל מה שמעניין אותה זה למה אתה נותן לו להופיע ולי לא. אבל למה אם הוא אנס אותה היא לא מתלוננת? אני לא בלש או שופט, שתגיש תלונה במשטרה ואז אני אעשה חושבים אם אני נותן לו במה". תגובתו המלאה של בירנבוים בסוף הכתבה.)

סגרסקי: "אנחנו לא אומרות להם 'תפסיקו להיות בנים', אבל צריך להבין שלהניח ידיים על בחורה שנפגשת לכתוב איתה זה לא מתאים, להציע למישהי לשכב איתה ככה סתם, במיוחד כשאתה לא יודע מה ההומור שלה ואם זה יצחיק אותה או שהיא תיפגע, זה לא מתאים. אני מרגישה שמאז פתיחת הקבוצה אני מחפשת להיות בדיאלוג ולעזור למועדון להיות מרחב שנשים שמחות להיות בו ומרגישות בו בנח".

"אם אין מצב לקושש ממך משהו אז את לא רלוונטית"

מורן (שם בדוי) שנמצאת בסצנה כבר שנים רבות מספרת שהתופעה לא חדשה. "התחלתי לעלות על במות לפני 20 שנים, באותן שנים שהתחילו כל האמנים שהיום הם ממש גדולים. בבמות של המקצוענים האווירה תמיד הייתה מהודקת יותר, אבל בבמות של החובבים הייתה הבעיה האמיתית. היו מעט מאוד בנות ואם כבר נתנו לך לעלות, הדרך היחידה שלך לשרוד הייתה להיות 'כמו הבנים' גם אם לא נעים לך".

איך זה בא לידי ביטוי?
"יושבים על הבר, שותים, כל אחד עולה בתורו לבמה. ואז יש ניסיונות להתחיל איתך בצורה שהיא הרבה פעמים מאוד בוטה, ואם רואים שאין מצב אז פשוט חותכים. זה מבאס. כאילו שאם אין מצב לקושש ממך משהו אז את לא רלוונטית. אני זוכרת מקרה אחד שסטנדאפיסט, שהיום הוא די מפורסם, אמר לי 'בואי נלך אלייך נכתוב חומרים'. הגענו לדירה שלי ופתאום הוא אמר שיש לו בעיה והוא חרמן. אמרתי לו שאין לי איך לעזור לו – שלוש דקות הוא היה בחוץ". באופן הזה, היא מסבירה, נשים רבות מצאו את עצמן מהר מאוד מחוץ לסצנה בלי שבכלל קיבלו את ההזדמנות להוכיח את עצמן מקצועית.

"המנהל התחיל לשאול אותי עם מי הייתי שוכבת פה בחדר. שתקתי והוא התחיל ללחוץ עלי 'את חייבת לענות, את סטנדאפיסטית, את חייבת לזרום''"

קארין (שם בדוי)

"בתחילת הדרך שלי בסטנדאפ הייתי מופיעה בבמות פתוחות. אבל את מגיעה וזה 15 סטנדאפיסטים ואת האישה היחידה", מוסיפה סיוון, "אוסף של גברים, מבוגרים וצעירים שמגיעים מתפיסה שסטנדאפ זה עולם של גברים ומספרים בדיחות על כמה נשים הן בזבזניות והיסטריות וטיפשות. זה קשוח, זה מאוד לא פשוט לעלות על במה אחרי שערב שלם כולם לפנייך דיברו על האשכים שלהם וכמה הם שונאים נשים. אבל לבעלי המועדונים זה מעניין את הביצה".

זה קרה לפני כמה חודשים. קארין ליוותה ידיד שלה שבדיוק הופיע בקומדי בר שבבית ציוני אמריקה לחדר האמנים שמאחורי הקלעים. "בזמן שהוא עלה להופיע נשארנו אני, מנהל הליין שאחראי על השיבוצים של הקומיקאים לבמה ועוד כמה סטנדאפיסטים ואנשים שלא הכרתי. המנהל התחיל לשאול אותי עם מי הייתי שוכבת פה בחדר. אני לא טובה בלהתמודד עם הטרדות כאלה וכשאת מגיעה לחדר אמנים כסטנדאפיסטית חדשה זה עוד יותר קשה, במיוחד במקום כזה שהאווירה מאוד גברית ולא ידידותית לנשים. אז שתקתי והוא התחיל ללחוץ עלי 'את חייבת לענות, את סטנדאפיסטית, את חייבת לזרום'".

"זה היה מאוד לא נעים", היא ממשיכה, "מראש חדר האמנים שם הוא מקום לא ידידותי לנשים, יש שם אווירה מאוד גברית. הסיפור הזה נשאר איתי הרבה מאוד זמן. הייתי חדשה בתחום ולא הכרתי הרבה אנשים וגם מי שהכרתי היו בעיקר גברים אז לא היה לי עם מי לדבר על הסיפור הזה". בעקבות האירוע הזה הפסיקה קארין להירשם לערבי הסטנד-אפ בקומדי בר.

"זה לא הסבנטיז. יש מקומות שכן עושים מאמצים לשלב נשים ולקדם אותן", מסכמת סגרסקי, "אבל בצוות ניהולי של מועדון לדעתי צריך שתהיה אישה, צריך אישה בעמדת כח ואישה שהיא באג'נדה של קידום נשים, שיהיה אפשר לפנות אליה אם יש מקרה של הטרדה מינית. מה שהכי חשוב לי אישית זו ההבנה שהתחום כרגע מאוד לא מאוזן, ועל מנת שנשים ירגישו בו בנוח, חשוב לתת להן מקום באופן אקטיבי. לא לגיטימי בעיניי לשבץ אישה אחת בלבד לליינאפ 'מעורב', במיוחד אם זה ליינאפ גדול. אני לא קונה את האמירות שלא נרשמו מספיק – תשאלו למה לא נרשמו מספיק".

אולי אנחנו פשוט באמת פחות מצחיקות?
"אני לא קונה את הטיעון המקצועי. הנה, עכשיו ליהקו לשיפוט קומדיה את נטע אלחמיסטר שקשורה לסטנדאפ כמו מחט לתחת. העניין של מצחיקה או לא לא משנה – זה טעם אישי. מה, אני מתחברת להומור של צביקה הדר? לא. יש דברים שהם מעבר לטעם אישי, אבל בגלל שכל כך משתמשים בטיעון של 'לא מצחיק לי', אין מקום לדבר על זה ברצינות והכל נופל על טעם אישי של מנהל ליינים".

"זו לא חכמה להגביל מקומות של נשים, לעצור את ההתקדמות שלהן ואחר כך להגיד שאין מספיק סטנדאפיסטיות מצחיקות או מצליחות", היא מסכמת, "אף אחד לא נהיה סטנדאפיסט טוב ומצליח ביום אחד, למעט יחידי סגולה שבאמת אלוהים נישק אותם על הראש. הרוב - גברים ונשים - זקוקים להמון קילומטראז' כדי להפוך להפוך למאסטרז. זה כמו רשימת ההשמעות ברדיו. ואז אומרים 'נשים השנה לא מצליחות במוזיקה'. ניסיתם בכלל לתת ספוט לנשים? מאוד קל להוריד ככה נשים מסדר היום".

  ליצירת קשר עם הכתבת liat.barstav@mako.co.il