לפני כחודשיים פירסמה קארי גרייסי, עורכת בכירה וותיקה ב BBC הודעה קצרה כי היא מתפטרת מתפקידה במחאה על פערי השכר בין גברים לנשים בתוך הערוץ. בהודעה כתבה העורכת כי בכל הנוגע לשכר, ה-BBC לא עומדת בערכים המוצהרים של אמון, כנות ולקיחת אחריות.
גם בישראל פערי השכר בין גברים לנשים רק הולכים וגדלים. מרבית המחקרים מצביעים על כך כי גם בישראל של שנת 2018, נשים עדיין סובלות מאפליה בשוק העבודה אל מול הגברים. שכר נמוך, ייצוג חסר בעמדות חזקות וקובעות ויחס לא שוויוני, כשמדובר באותה עבוד בדיוק כמו של הגברים, הן רק חלק מהבעיות האקוטיות הניצבות בפנינו.
אולי בעיני בכירים בממשלה, בכנסת ובתקשורת, שוויון לנשים נחשב נושא "רך" ו"נחמד" שאין הרבה בינו לבין נושאים רציניים יותר, כמו אינטרסים כלכליים, אבל ההפך הוא הנכון: העצמת נשים וצמצום פערי השכר בין המינים הוא לא רק אינטרס ערכי מהמעלה הראשונה, אלא בעל חשיבות כלכלית גדולה למשק. מתחזקת ההבנה כי נטל ההורות, המוטל בעיקר על נשים, מהווה חסם בפני יציאה לעבודה, הגדלת משרה, תגמול כספי וקידום מקצועי. האפליה המבנית המתקיימת נגד נשים נעוצה לא רק בסיבה זו, אך בה אפשר לטפל באמצעי מדיניות תקיפים של המדינה בשיתוף פעולה עם ארגוני המעסיקים, המגזר השלישי ואנשים פרטיים המחויבים לנושא.
חקיקה מגדרית לא תשנה את המציאות, אלא גיבוש מדיניות ממשלתית
אחת הדרכים הנוספות להתמודד עם הבעיה היא חקיקה, ואכן בשנים האחרונות אנו עדים ליותר חקיקה מקדמת שוויון: מהגדלת חופשת הלידה מ–12 ל–14 שבועות, דרך הארכת תקופת הגבלת הפיטורים במהלך חופשת הלידה, ועד להצעת החוק שאושרה ועניינה הארכת חופשת הלידה שלא בתשלום ל–26 שבועות.
אבל חקיקה מגדרית, רבה ככל שתהיה, אינה יכולה לדכא לבדה אפליות תרבותיות, חברתיות וכלכליות שנוצרו עם השנים. התמודדות עם אפליה זו דורשת מצד אחד גיבוש מדיניות ממשלתית סדורה ובהירה, שלצדה פיקוח, כלי אכיפה ומתן תמריצים. מצד שני, גיבוש הסכמות עם מעסיקים וארגוניהם, ארגוני זכויות נשים והחברה האזרחית על דרכים ויוזמות חדשות לסגירת אותם פערי שכר.
אין ספק שמדובר באתגר גדול ועלינו לעמוד בו בהצלחה, כדי שלא נמצא את עצמנו גם ביום האשה הבינלאומי הבא מתלוננות על אותו מצב אליו נקלענו כולנו כחברה.
הכותבת היא מיכל קראוס - מנכ"לית מועצת החלב