משבר הקורונה במגזר החרדי מאיר פינות שרבים בפוליטיקה הישראלית מעדיפים להתעלם מהן מטעמים פוליטיים. כעת מגלה הציבור הרחב את מה שכבר ידוע תקופה ארוכה למי שעוסק בנושא הזה ביום יום: המדינה על כל שלוחותיה התייאשה מזמן מהתמודדות אמיתית עם המגזר החרדי. הפוליטיקאים (גם אלו מהמגזר החרדי), משרדי הממשלה וגם המשטרה, מעדיפים לעבוד על עצמם ועל כולנו שהעניין בשליטה מאשר להתמודד עם הבעיות.
בשבועות האחרונים, חוסר הרצון של הממשלה להתעמת עם ההנהגה החרדית תפסה כותרות, אבל העלמת העין של המשטרה היא תופעה ותיקה גם כן, רק לא מאוד מוכרת, שמאפשרת את אי החלת החוק בערים ושכונות חרדיות. אני חשתי בכך על בשרי, ב-2010, בשיא המאבק נגד הדרת נשים בירושלים. הייתי חברת מועצת העיר, כשקיבלתי שיחת טלפון מפתיעה. על הקו היה אחד מחברי המועצה החרדים. הוא שאל אם אוכל לסייע לו, אבל בלי שאף אחד יידע. שאלתי במה מדובר, והוא פתח ואמר: "בחול המועד סוכות, בכל מרכזי האוכלוסייה החרדית בירושלים לא תהיה תחבורה ציבורית. את מבינה שזה לא הגיוני, אנשים צריכים להגיע לשוק, לבקר בני משפחה".
"ברור", השבתי, "למה שלא תהיה תחבורה ציבורית?"
"כי הוחלט על ידי קבוצה קיצונית אצלנו במגזר, שהרחובות יופרדו לרחובות לגברים ולנשים. ואז אם התחבורה הציבורית תעבור בשכונה, נשים עלולות לרדת מהאוטובוס ברחוב לגברים בלבד".
נדהמת, שאלתי אותו למה שהוא לא יטפל בעניין, והוא ענה שאינו יכול. "רבני המגזר, שחזקים פוליטית מהפוליטיקאים במגזר, בעצמם לא מעיזים להתמודד עם אותה קבוצה קיצונית".
"אז מה אתה רוצה ממני?" שאלתי.
"את כבר עתרת לבג"ץ בנושא הדרת נשים, ואת לא חוששת מהקיצוניים - אז מה את אומרת, תעזרי לנו?"
עו"ד אביעד הכהן פנה אל המשטרה ואגד כדי לוודא שבאמת לא תהיה הפרדה ברחובות. הם ענו חד וחלק שאין ממה לחשוש.
אפשר לנצח במאבק ציבורי
אבל במוצאי חג ראשון, יחד עם קבוצת פעילות ופעילים, יצאנו לבדוק את השטח, וגילנו לתדהמתנו רחובות נפרדים לגברים ולנשים, ומחיצה ענקית שעוברת ברחובות הראשיים עם צד לגברים וצד לנשים. כמה מהפעילות צעדו באזור הגברים, ומיד הסתערו עליהם ההמונים והחטיפו להן מכות. כשהלכנו להגיש תלונה במשטרה, תגובת המשטרה היתה מדהימה: "הנה הגיעו הטראבל מייקרים". שאלנו אותם אם הם הבחינו שברחוב הסמוך יש הפרדה לא חוקית, והם הגיבו בזלזול.
פנינו לבג"ץ, שם השופטים הסבירו למשטרה שעליה לאכוף את החוק גם בקהילות סגורות שהיו מעדיפות לנהל את ענייניהן ללא התערבות. השוטרים גם התלוננו בפני השופטים שלעתים כשהם נכנסים לשכונה שורפים להם רכבים, ומכים את השוטרים - ולכן אינם נכנסים לשכונה. וכך, משטרה שמפחדת מהקהילה החרדית, וחוששת מעימות איתה, יצרה בפועל מדינה בתוך מדינה.
לאחר מאבק ציבורי ארוך ושתי עתירות לבג"ץ - כי העסקנים החרדים התעלמו מהחלטת בג"ץ הראשונה והמשטרה לא עשתה את חלקה - בסופו של דבר ניצחנו, ומאז אסור להפריד ברחובות בין גברים ונשים.
אז מה היה לנו? פוליטיקאים חרדים שמפחדים, ומשטרה שמעדיפה להתעלם ולא להתעמת. הברית הזאת גורמת לסבל לשכונות שלמות, שלא נהנות מתחבורה ציבורית בימי החג. הנחת העבודה היתה שאף אחד לא יידע, אבל אותו חבר המועצה החרדי שינה את כללי המשחק, כשביקש ממני עזרה. כך הוא הרס את משחק "הנדמה לי".
גישת העלמת העין והבנות בקריצה עם ראשי המגזר החרדי היא גישה שהזרעים שלה נטמנו אז, בסוכות 2010 בשכונות ירושלמיות. עשור מאוחר יותר, זו הגישה השלטת והיא בכל מקום. האמת פשוטה: הפוליטיקאים חוששים לדרוש מהחרדים לפעול על פי חוקי המדינה והמשטרה מפחדת להיכנס לתוך שכונות חרדיות. וכל עוד הפוליטיקאים והמשטרה עושים הכל כדי להימנע מעימות עם המגזר החרדי, כולנו נמשיך לשלם את המחיר.
הכותבת היתה חברת כנסת מטעם "כולנו" וחברת מועצת העיר ירושלים. היא מחברת הספר "המדריכה למהפכה"