בחודש שעבר אישרה ריס ווית'רספון השמועה שהחלק השלישי של "לא רק בלונדינית" יצא ב-2020. באופן טבעי, הבשורה התקבלה בשמחה ואהבה על ידי מעריצי הסרט. אבל דווקא עכשיו, ב-2018, נראה שהדמות של אל וודס רלוונטית מתמיד. אז אמנם "לא רק בלונדינית" הוא ממש לא אחד מעמודי הטווח של הפמיניזם, אחרי הכל היא הלכה להארוורד רק בשביל לעקוב אחרי האקס שלה והתקבלה בעזרת וידאו שלה בבקיני, אבל יש כמה דברים שאנחנו יכולות ללמוד מוודס - אישה צעירה שזכתה לזלזול נוראי, הבינה את הפוטנציאל שלה והוכיחה לכולם שהם טעו.
התעניינות בדברים מטופשים לא עושה אותך טיפשה
לאורך כל הסרט סובלת אל וודס מיחס מזלזל בגלל המראה שלה והתחביבים שלה. חבר שלה עוזב אותה כי היא לא "רצינית" מספיק ואפילו ההורים שלה לא מאמינים שהיא מספיק חכמה ללכת ללמוד משפטים. נכון, היא אוהבת לסדר ציפורניים ומשקיעה המון בבגדים ורודים ועקבים גבוהים, אבל היא גם מבריקה ואינטיליגנטית ובעלת יושרה ותחושת צדק. אל וודס הוכיחה לכולנו שאת יכולה לאהוב טראש וביוטי ולהיות אינטיליגנטיות וללמוד משפטים. אינטליגנציה ופאשניסטיה הם לא הפכים, הם משלימים, ולהביע את עצמך בדרכים שנחשבות נשיות באופן מסורתי זה לא סימן לחולשה, גם אם זה ורוד עד כאב.
היא קוראת תיגר על סטריאוטיפים
כולם חושבים שאל היא "בלונדינית מטומטמת". היא עשויה להיראות כמו סטריאוטיפ, עם צ'יוואווה, פן בשיער וגישה תוססת, אבל היא ממש לא טיפשה. למרות הסקסיזם המתמשך היא מתקבלת להרווארד, עובדת קשה, מוצאת התמחות איכותית והופכת לסטודנטית למשפטים מהמובילות בפקולטה. היא זוכה בתיק של פרשת רצח בעזרת האינטואיציה החזקה שלה, התפיסה שלה והיכולת שלה להעריך וליזום דברים. היא מסרבת לתת לדעות של אחרים למנוע ממנה להשיג את מה שהיא רוצה - למעשה זה רק מניע אותה קדימה. היא חזקה וחכמה יותר מכל אחד אחר. בסרט השני היא עומדת מול עורכי דין ממולחים וותיקים שאפילו קוראים לה "בארבי" וזוכה בתיק נגד ניסויים בבעלי חיים.
אחוות נשים זה חשוב
אל וודס היא אישה של נשים. למרות שהיא מרגישה יריבות עם החברה החדשה של האקס שלה, ויויאן, עד סוף הסרט הן הופכות לחברות. היא חברה טובה של בנות האחווה הסטודנטיאלית שלה ומתחברת לפולט, בונת הציפורניים שלה. בעזרת החברויות האלה היא מקבלת רוח גבית ומוטיבציה ומוכיחה לכולנו שאם אין אני לי, אחותי לי.
היא נלחמה בהטרדות מיניות הרבה לפני תנועות ה#metoo ו-Time’s Up
בחלקו האחרון של הסרט, הפרופסור של אל מטריד אותה מינית במשרדו, מציע לה "לחצות את הקווים המקצועיים" כדי להפוך לעורכת דין. בתגובה היא מעיפה את הידיים שלו ונוזפת בו על שהוא "אידיוט פתטי". היא כמעט עוזבת את הרווארד בעקבות האירוע, עד שהפרופסורית שלה אומרת לה להמשיך להילחם. חשוב לזכור שכשהסרט יצא לאקרנים - סצינה כל כך מפורשת שבה אישה יוצאת נגד הטרדה מינית ושמציגה אותה באור כל כך פסול וביקורתי, היה דבר חדשני. זו הייתה הצהרה ברורה שהטרדות מיניות אינן מקובלות.
היא עפה על עצמה
ללא קשר לחוות הדעת החיצונית, אל לעולם אינה תואמת את מה שאנשים אחרים חושבים עליה. היא לא מתרסקת כאשר עמיתיה מקליפורניה אומרים לה להמשיך בחיי השופינג ולוותר על הרווארד, והיא לא משנה את הופעתה או את התנהגותה בהרווארד כשאחרים יורדים עליה בגלל זה. מה שהיא כן עושה זה לגדול – היא לומדת שיש עוד משמעויות לחיים חוץ מאושר רומנטי, ושהגשמה עצמית באה בצורות רבות. היא מתמודדת עם שנאת נשים וסקסיזם, לומדת להאמין בעצמה ומקבלת את עצמה כפי שהיא.