שעה ו-43 דקות לקח לי להגיע מתל אביב לירושלים. זה עדיין רק 63 ק"מ, אבל העיר שבה נולדתי וגדלתי מעולם לא הרגישה רחוקה יותר. וגם קצת משוגע שבדרך לשם צריך לעבור מחסום צבאי.
אולי לא שמתם לב, אבל בכל צומת דרכים בירושלים יש שילוט הכוונה לתל אביב. גם אני קראתי את השלטים, ומיד אחרי הצבא נסעתי גם אני מערבה על כביש מספר 1, כמו רוב האנשים שגדלו איתי בעיר הזאת. 18 שנים אני גרה בתל אביב, אבל איכשהו עדיין רואה את עצמי ירושלמית ולפעמים שואלת את עצמי איך החיים שלי היו נראים אם הייתי נשארת שם. עופר ברקוביץ' הוא תשובה אפשרית.
ברקוביץ' צעיר ממני בשלוש שנים, אבל משהו בפעלתנות שלו גורם לו להיראות מבוגר מגילו. הוא אידיאליסט, לוחם צדק שעדיין מאמין ביכולת של אדם בודד לשנות את העולם או לפחות את המרקם העירוני. הוא הקים את תנועת "התעוררות" שבולמת את התחרדות העיר, ועכשיו כשראש העיר המכהן ניר ברקת פורש והולך הלאה, ברקוביץ' הוא המתמודד החילוני היחיד על מוט ההיגוי שלה. ממה שאני שומעת, יש לו אשכרה סיכוי לקבל את המפתחות בעוד שבוע.
אנחנו נפגשים בדירה השכורה בנחלאות שבה הוא מתגורר עם ילדיו, אריאל בת הארבע ויפתח בן השנתיים, ואשתו דינה. היא עלתה ארצה מצרפת לפני שבע שנים. במרפסת מפוזרים צעצועים לצד פינת זולה מרופטת ("אבל עושה את העבודה", אומרים בירושלמית). ברקוביץ' לובש חליפה ועונד סיכת אריה, הסמל של עיריית ירושלים. היא שחוקה באופן שנראה כמעט סימבולי.
"אני מת על אלו, כמוך, שחיים בתל אביב אבל משאירים לעצמם את הירושלמי", אומר לי ברקוביץ' ומתנדב להסביר מה זה הירושלמי הזה: "ירושלמי זה מישהו קצת יותר עממי, יותר דוגרי, יותר לעניין".
למדת בתיכון שליד האוניברסיטה, זה לגמרי ההפך מעממי.
"נכון, אבל בחטיבה הייתי באורט מינקוף. היו אירועים קשים, היו מכות בהפסקות".
ברקוביץ' באמת מאמין באיזה גניוס ירושלמי. "אנחנו אנשים יותר מחוספסים. לכן הרבה מבעלי העסקים הכי מצליחים בתל אביב הם ירושלמים לשעבר, ככה גם בתקשורת. הטובים ביותר הם ירושלמים. תקפצי לבה"ד 1, תשאלי מי ירושלמי, תראי כמה ירימו יד".
מצד שני, יש יותר מירושלים אחת.
"כשאתה גדל פה אתה לא יכול להתעלם מהסביבה. אתה יודע איך נראים ערבים, מה הם מרגישים, אתה יודע איך נראים חרדים, מה השוני ומה אפשר לעשות יחד. ירושלים זה סיר גדול ממחנה יהודה שמערבב את כולם".
"ירושלים זו עיר למיטיבי לכת"
ברקוביץ' מכיר את היעד שהוא מנסה לכבוש. בשנת 2013 מונה לסגן ראש העיר לאחר מערכת בחירות מוצלחת שבה זכתה תנועת התעוררות בארבעה מושבים במועצה. בקיץ 2017 פרץ משבר בין ברקוביץ' לניר ברקת על רקע תכניות הבנייה של ראש העיר והקואליציה הירושלמית התפרקה. אז הודיע ברקוביץ' שהוא מתכוון לרוץ מול ברקת. הסגן נגד הראש. מערכת הבחירות כבר הספיקה להתחמם השבוע, כשהמטה של השר זאב אלקין, שמתמודד מול ברקוביץ', הודה שהוא עומד מאחורי הפצת מודעות שהציגו את האחרון כאיש שמאל קיצוני שנתמך בידי הקרן החדשה.
משפחתו של ברקוביץ' (35) היא ירושלמית אסלית, חלומו של כל יועץ תקשורת. אביו הוא דוקטור למשפטים ומומחה למקומות הקדושים, אמו מנהלת את המחלקה לגיל השלישי בעירייה. "הסתובבתי הרבה בשכונת קטמון, גדלתי ביציע המזרחי של בית"ר, הייתי מארגן מסיבות באומן 17 וגם מתפלל עם אבא שלי בישיבה ליד בית וגן", חוזר ברקוביץ' אל שביל האבנים הירושלמיות.
נשמע מאוד מגוון.
"זה מה שירושלים עושה לאנשים. אני אשכנזי, אבל חצי מזרחי בגלל החברים. הילדות פה מכילה את כל העולמות".
איך הגעת לפוליטיקה המקומית?
"העיר הייתה במשבר מאוד גדול כשהשתחררתי ב-2008 (ברקוביץ' היה קצין ביחידה מובחרת בשירות בן שש שנים – ל.ש). כבר היה לי כרטיס לדרום אמריקה, אבל הבנתי שצריך לעשות משהו. אספתי כמה צעירים עם בסיס אידיאולוגי משותף והחלטתי להילחם על העיר".
כשחבריו למסעות המפוקפקים של אחרי הצבא התנסו במצבי תודעה חדשים, ברקוביץ' רץ מאינטרנט קפה למשנהו ורקח את מה שתהיה "התעוררות", תנועה צעירה ובועטת שרוצה להחזיר את החילוניות לירושלים. "הבנתי שירושלים בדד אנד. זאת לא הייתה החלטה להיכנס לקריירה פוליטית, זאת הייתה החלטה מהבטן להילחם למען ירושלים. סיפרתי על זה לאנשים בטרקים של דרום אמריקה והם חשבו שאני על משהו, אבל כשחזרתי לארץ העלינו הילוך".
על מה נלחמתם? מה הייתה האג'נדה?
"את יודעת שבירושלים רק 35 אחוז מהציבור היהודי מעל גיל 17 הם חרדים? 65 אחוז הם חילונים, מסורתיים ולאומיים. זאת אומרת שיש רוב ציוני מובהק, אבל הוא לא בא לידי ביטוי כי אחוזי ההצבעה נמוכים. 'התעוררות' נולדה קודם כל כדי לעורר אנשים ללכת ולהצביע".
בבחירות 2008 נוצר המומנטום שברקוביץ' חלם עליו. ניר ברקת החילוני החליף בראשות העיר את אורי לופוליאנסקי החרדי, "התעוררות" עשתה את ההישג שלה ומאזן הכוחות בעיר השתנה.
והנה, עשר שנים אחר כך אתה תופס את המשבצת שברקת מילא אז. התקווה של החילונים.
"אני לא מגדיר את עצמי חילוני מאה אחוז. אני מייצג את החילונים, אבל אני מסורתי יותר".
אז איפה הכיפה?
"אני לא שומר שבת או משהו, אבל הבית כשר. מנסים למתג אותי בקצה ואומרים עלי שאני 'המועמד החילוני', אבל זה לא בדיוק נכון. בתנועה שלנו יש מסורתיים ודתיים, מבוגרים צעירים, צברים ועולים חדשים. 'התעוררות' מבטאת היום את כל ירושלים".
אני מבינה שחילוני זו מילה גסה בירושלים של 2018. אם אין לכם גב פוליטי של מפלגה גדולה, אז מאיפה הכסף?
"ממאות תורמים פרטיים, חלק גם במימון המונים. גייסנו 150 אלף שקל בשבועיים. היום יש לנו ארבעה מנדטים ולפי הסקרים נגדל לשמונה".
זה יפה, אבל בסוף עדיין קשה לחילונים לחיות בירושלים. עם כל הפעילות שלך, כולם בורחים לתל אביב.
"הסיבה המרכזית שבגללה עוזבים זו תעסוקה. יש עשר משרות בתל אביב על כל אחת או שתיים בירושלים, זו עיר למיטיבי לכת. הקמתי את התנועה כדי לראות את החברים שלי חוזרים לכאן, ואני מבין שזה לא יקרה. אבל יש עוד הרבה מה לעשות לטובת אלה שנשארו בעיר".
"לא מבין מה הבעיה, זו לא פעם ראשונה שהאירוויזיון בירושלים"
הרוח הירושלמית מלטפת אפילו שכבר צהרי היום. מתחשק להתעצל באוויר הזה, אבל בעוד שבועיים בחירות ואין זמן לנוח. אנחנו יוצאים למפגש פעילים וסיבוב לחיצות ידיים בשוק מחנה יהודה. אני מתה לבצוע איזו פיתה עיראקית, אבל אי אפשר עכשיו. כל קול עשוי להכריע.
הרוב מזהים את המועמד הצעיר. הראשונה שניגשת ללחוץ את ידו של ברקוביץ' מבקשת הנחה בארנונה לאלמנות; השנייה מבקשת אישור להרחיב את הבית; אישה אחרת טורחת לעדכן שהיא כבר בדרך החוצה מהעיר, אבל שידאג שהילדים של כולם ירצו להישאר פה. קבוצת תיירות מצפון הארץ צועקת שהוא חתיך. עובר אורח בביגוד מרופט מבקש ממנו לטפל בסירחון ברחוב שלו (בקשה שחוזרת שוב ושוב, אגב. אין דאגות גדולות יותר בעיר הזאת?). הרוב רוצים להתחבק או ללחוץ ידיים ולברקוביץ' יש תשובות לכולם: תכנית לשיפור הניקיון ברחובות, תגמול לגיל השלישי, עידוד התרבות.
אישה בבית קפה מניחה לסלט שלה כדי להחליף מילה עם המועמד. היא רוצה לוודא שהוא לא נתמך על ידי מפלגות שמאל. כשדעתה נחה היא דורשת טיפול פרטני באיזה דו"ח שקיבלה.
לא כיף להיות שליח ציבור, אה?
"זה לא תפקיד קל, אבל אני אוהב לעזור לאנשים ומרגיש סיפוק כשאני מצליח".
אנשים כאן ברחוב אומרים שאתה צעיר מדי בשביל להיות ראש עיר.
"אני חושב שאני מנוסה יותר מכל המתמודדים האחרים. אני חבר מועצה כבר עשר שנים, הייתי סגן ראש העיר, מחזיק תיק התרבות, מחזיק תיק הנוער. אני גם היחיד שהקים תנועה".
אתה רואה דמיון בינך ובין המועמד התל אביבי אסף זמיר? שניכם צעירים, שניכם הייתם סגני ראש העיר ועכשיו חושקים בתפקיד שלו.
"אנחנו מיודדים, אפילו הכרתי את אשתי בבילוי איתו. יש בינינו קווים מקבילים ואני חושב שאנחנו דור חדש של מנהיגות צעירה יותר ומחוברת לשטח. יש לך את רוביק דנילוביץ' בבאר שבע, את ראש ממשלת קנדה, את ראשת ממשלת ניו זילנד. אנחנו מביאים להט ואנרגיה".
איך זה לנהל קמפיין נגד מי שהיית סגנו?
"ברקת מקבל ממני ציון חיובי על רוב שנותיו כראש העיר. בשמונה השנים הראשונות שלו בתפקיד הוא עזר לפתח את העיר, את התיירות והחינוך, ואישר לי לפעול בתחומי ההייטק, התרבות והתחדשות. אבל בשנתיים האחרונות, מאז שהוא מנסה לקדם את עצמו בפוליטיקה הארצית, הוא השתנה לגמרי. פתאום הוא הורה על סגירת עסקים בשבת, עשה מינויים שלא על בסיס מקצועי, הפנה תקציבים לסיעות החרדיות. מבחינתי קו פרשת המים היה ההסכם שלו עם דגל התורה שהעביר מבנים לחרדים והאיץ את הכניסה שלהם לשכונות קריית יובל וגילה. הוא עשה פנייה חדה ימינה ופגע באינטרסים הציוניים והפלורליסטיים של העיר, אז התחלתי לצאת נגדו עד שבסופו של דבר התפטרתי מהקואליציה. אני חושב שהציבור הירושלמי יודע מי מחויב לו ולא לאינטרסים פוליטיים, וחבל שברקת מסיים את תפקידו באכזבה גדולה".
ראש עיר זה גם נציג מול הממשלה.
"ויש לי ביקורת לא קטנה עליה. 165 יחידות ממשלתיות פועלות מחוץ לירושלים, בניגוד לחוק. פנינו לשרים שוב ושוב כדי להעביר את המשרדים שלהם לירושלים והם לא עשו כלום. זה 10,000 עובדים, זה 400 מיליון שקלים לכלכלה המקומית. גם ההחלטה לא לקיים בעיר את האירוויזיון נוראית בעיניי".
אחד הטיעונים היה שבירושלים אי אפשר לעשות חזרות בשבת. זה באמת מערים קשיים.
"אני לא מבין מה הבעיה. זו לא פעם ראשונה שהאירוויזיון בירושלים, הרי הוא היה פה גם לפני 40 שנה. ירושלים היא עיר הבירה והיא צריכה לייצג את מדינת ישראל, עם כל הכבוד לתל אביב".
העברת השגירות האמריקאית - זה נראה לך מאבק ראוי? מה אכפת לתושבי העיר איפה ממוקמת השגרירות?
"ירושלים היא בירת ישראל והעולם צריך להכיר בזה. אני מסכים איתך בדבר אחד: לפני שממשלת ישראל מבקשת משגרירויות בעולם לעבור לירושלים, היא צריכה לדאוג שמשרדי הממשלה יפעלו בה".
תן לי סיבה להאמין שעדיין יש בעיר הזאת לב חילוני פועם.
"יש כאן בית ספר מוסררה לאמנויות, את ניסן נתיב, את התיאטרון החזותי, את בצלאל. אנחנו בונים עכשיו קמפוס ענק במרכז העיר שיכפיל את מספר הסטודנטים ואף אחד לא כותב על זה. אתם בתקשורת מדברים רק על השגרירות, את בכלל באה מהעיר של הגייז שדורשים לארח את המופע הזה בתל אביב".
רצח במצעד הגאווה, הנה משהו שקרה בירושלים.
"מטורפים יש בכל מקום. אני חושב שצריך להילחם בקיצונים ואני יודע שהחרדים מוקיעים את הרצח הזה. אני יכול להעיד שאם היית מסתובבת כאן בתקופה האחרונה ומכירה חרדים, הייתה לך אחלה שפה משותפת איתם. הם מבינים מה זה חילונים ומה זה גייז ומה זו עיר שיש בה מגוון של אוכלוסיות, מה זה תעסוקה ומה זו אקדמיה. הסיפור הוא מה התקשורת יודעת להכיל ולדווח. חבל שאתם לא מראים את הפנים היפות של ירושלים".
אז לא כל הגברים מעדיפים בלונדיניות
את שותפתו לחיים הכיר ברקוביץ' דווקא בתל אביב. הוא יצא לבלות במועדון, כאמור עם אסף זמיר, ובהמון הבחין בעולה החדשה מפריז, דינה אמסלם תכולת העיניים. כעבור ארבעה חודשים היא עברה להתגורר איתו בנחלאות. אחרי שנה הם נישאו. "אני בכלל קוגרית", מעידה דינה על עצמה. "הייתי עולה חדשה בת 33 והרגשתי מאוד לבד, ישבתי בבית קפה עם חברה שעופר הכיר וניגש אליה. אמרתי לה שהוא נראה בן אדם טוב. היא אמרה שהוא חתיך. אמרתי לה שבתל אביבים לא חסרים חתיכים, אבל לזה יש אנרגיה טובה".
עופר: "כמה חודשים אחר כך הייתי במועדון הרדיו בתל אביב, ראיתי אותה והתחלתי איתה. אם היית אומרת לי שאני אתחתן עם צרפתייה, הייתי אומר לך שזה מאוד לא סביר. אבל זה קרה וזה היה מגניב. העיקר שהעלינו אותה לירושלים".
אחד המאבקים שלך היה נגד דירות הרפאים בעיר שחלק ניכר מהן שייך למשפחות צרפתיות. איך זה התקבל אצל דינה?
עופר: "אני חושב שחלק מהמשפחה שלנו כועסים עלינו קצת בגלל זה, אבל הדירות צריכות ללכת לירושלמים. מי שבא לשבוע, לחודש – אחלה, אנחנו אוהבים את כולם אבל קחו חדר במלון. אין להם בעיה לשלם את זה".
עכשיו נראה אותך בארוחת חג אצל חמותך.
דינה: "כשהכרתי אותו הוא אפילו לא היה חבר מועצה, אבל ידעתי עם מי אני הולכת. זה חלק מהסיבה שהתאהבתי בו. יש בנות שאומרות 'בעלי מסתכל על כל בלונדינית שעוברת ברחוב', עם עופר התחרות שלי היא מול אבן ירושלמית".
איזה מין אבא הוא?
"פעם בשבוע הוא מוציא את הילדים מהגן וזה היום שלהם. הוא שם שורטס ומשחק איתם, הזמן שלו עם הילדים הוא קדוש. כמעט כל לילה הוא עושה להם מקלחת ומקריא סיפור. לדעתי - עדיף חצי שעה אינטנסטיבית שהוא איתם במאה אחוז על שלוש שעות שהוא איתם אבל בטלפון. הילדים חושבים שהעבודה של אבא זה להיות על פוסטרים ברחוב. אבל הוא באמת מצליח באופן משוגע לשמור על איזון".
מה עם השכר? המשכורת של חבר מועצה זה עניין די זעום.
"יותר מזעום. אני אחרי עשר שנים של פעילות, שש מהן בהתנדבות מלאה".
איך זה מתאפשר?
"עבדתי יום בשבוע בהייטק, חייתי על חסכונות מתקופת הצבא. שנה אחת הייתי מנהל מתחם התחנה והייתי גם סגן ראש העיר, אלה תפקידים בשכר. בשנה האחרונה אני לא מתפרנס, חי מכסף שחסכתי. אני לא בא ממשפחה עשירה, ההורים לא נותנים לי שקל. דינה איבדה את העבודה לא מזמן. אלקין ולאון קוראים על החיים האלו בעיתון, אצלנו זה היומיום. אנחנו מבינים מה זה להיות זוג צעיר פה, מה זה לשלם שכירות ולשלם לצהרונים".
אתה רואה את עצמך משתלב יום אחד בכנסת?
"לא כל כך. הבטן שלי לא שם, יכול להיות שבעוד עשר שנים ארגיש שאני יכול לתרום שם, אבל נדמה לי שאני יותר ביצועיסט והתשוקה שלי היא ירושלים. כמו שטדי קולק אמר, 'ראש ממשלת ירושלים'. אני לא צריך יותר מזה".
לרגע הוא פתח גם אצלי משהו מהירושלמיות. ראיתי את העיר דרך עיניו ונזכרתי שוב בקסם שלה. פתאום התחשק לי לקפוץ ל"בורקס מוסא", לתקוע מעורב ב"חצות" או לשתות קפה ב"לינק". כבר חשבתי להישאר ולהסתובב קצת, אבל מול משכן הכנסת הפר את השקט מסוק שהביא איזה שר או קצין לישיבת קבינט דחופה או מה שזה לא יהיה. מיהרתי הביתה לתל אביב, כי בירושלים אין דבר כזה אסקפיזם.