כמו הכתבה הזו, גם הסיפור שלי מתחיל בירוחם. נולדתי שם לפני 24 שנים וגדלתי שם עד גיל 20. עם השחרור מהצבא הגיעה גם ההחלטה שלי לעזוב את היישוב, כמו לא מעט צעירים לפניי. בפרק הראשון של "סאלח, פה זה ארץ ישראל", יוצר הסרט דוד דרעי דיבר על כ-80 אלף איש שעזבו את ירוחם מאז שהוקמה לפני שישה עשורים, כשהסוכנות היהודית הובילה אנשים להפריח את השממה. אנשים כמו סבתא שלי, שכשעלתה לארץ ממרוקו אמרו לה שתגיע לאילת. היא שמעה מילים כמו "ארץ זבת חלב ודבש" והבטיחו לה בית על הים. קזבלנקה, העיר שבה חיה עד גיל 27 והקימה בה משפחה, הייתה כבר מאוד מפותחת. כשהגיעה ארצה נעצר האוטובוס בדרך לאילת ואמרו לה ולשאר העולים שיש תקלה ומחר הם ימשיכו בנסיעה לעיר. הם ירדו באמצע המדבר, ישנו באוהלים, והאוטובוס - כמו האנשים שהיו בו - נתקע שם לנצח. הנה, קיבלתם את ירוחם.
בכיתה ו' נכנסתי לשיעור גיאוגרפיה. ראינו סרט קצר על הקמת המדינה והמורה כתבה על הלוח שאלה שאני שואל את עצמי עד היום: "מיהו החלוץ האמיתי?". האם הקרדיט על הקמת המדינה מגיע ליפי הבלורית והתואר או לאנשים כמו סבתי, שהגיעו ממקום שבו היה להם הכל למדבר שלא היה בו כלום?
השנים 2003-2005 זכורות לי היטב. ברוך אלמקייס נבחר כראש המועצה, שתחת ניהולו שקעה בחובות. העובדים לא קיבלו משכורות במשך חודשים עד שפעילות המועצה הושבתה כליל. בהחלטת שר הפנים, אופיר אקוניס, אלמקייס הודח מתפקידו ואת ניהול היישוב קיבל עמרם מצנע כיו"ר הוועדה הקרואה. מאז, למרות שרבים נוטים לחשוב אחרת, ירוחם הספיקה להתפתח. הוקמו בה שלוש שכונות חדשות, תנועות הנוער בה פורחות והגיעו אליה מאות תושבים. כן כן, מבחירה.
בסוף חודש אוקטובר יסיים את תפקידו מיכאל ביטון, ראש המועצה הנוכחי, שכיהן בשמונה השנים האחרונות. כעת מתמודדים שלושה על הכיסא שלו: אילן אלמקייס (מועמד עצמאי), נילי אהרון (ליכוד) וטל אוחנה (רשימה משותפת של הבית היהודי וכולנו). לפי הדיווחים האחרונים, מי שמובילות בסקרים הן שתי הנשים.
בכל שנות קיומה ניהלו את ירוחם גברים בלבד. איך זה להתמודד על התפקיד בתור אישה? אם תשאלו את טל אוחנה (34), ששימשה סגנית ראש המועצה תחת ביטון, היא לא תענה לכם. "אני באמת מבקשת מכולם להפסיק לשאול אותי את השאלה הזאת. לדעתי זה לוקח את כולנו אחורה", היא אומרת.
אז נשאל את זה קצת אחרת. איך זה להתמודד מול אישה?
"אני חושבת שזה סיפור מדהים על ירוחם. שתי נשים, מזרחיות, מצליחות, מתמודדות על ראשות עיירה מסורתית. זה סיפור על זה שכל אחד יכול וזה מוכיח שאנחנו, כיישוב, ממש לא נמצאים במנגנון שוביניסטי כמו מקומות אחרים בארץ. זה משמח".
"אני לא מסכימה עם איילת שקד, אבל היא עשתה דרך מדהימה"
אוחנה נולדה ב-1984 להורים עולי מרוקו. בבית הספר היסודי הייתה ראש מועצת התלמידים ובהמשך ראש מועצת הנוער בירוחם. בצבא הייתה מפקדת צוות בחוות השומר ולאחר סיום לימודי תואר ראשון הייתה מנכ"לית עמותת צעירים בירוחם. "לכאורה, כל הדברים האלה לגמרי מובילים למסלול פוליטי מובהק וידוע. ועדיין, רק לפני כמה שנים, כשאני בתוך המערכת קדנציה שלמה לפחות - רק אז החלה לחלחל בי הבנה שזה המקום שאני צריכה להיות בו", היא מספרת על ההחלטה שהובילה אותה לרוץ לראשות המועצה. "הבנתי שאני מסוגלת, ראויה ויכולה. כל לילה אני הולכת לישון ושואלת את עצמי שאלות קשות. אני חייבת לומר שיש משהו בתחקיר העצמי הזה שמדייק אותי, שגורם לי להיות באמת בסך המיצוי של הכישורים, היכולות והפוטנציאל שלי".
למה דווקא את?
"הבוחרים בירוחם מבינים את האתגר שבלהוביל עיר, בטח פריפריה. הם מסתכלים לא רק על המוטיבציה של המתמודד או המתמודדת, אלא גם על הכישורים, הניסיון, היכולות וההישגים שהוא צבר. אני חושבת שכאן יש לי יתרון מול המועמדים האחרים".
בזמן שאנחנו מקיימים את הריאיון הזה נמצא כאן ראש הממשלה בכנס תמיכה במתחרה שלך, נילי אהרון. איך את מרגישה עם זה?
"לקחתי על עצמי קמפיין חיובי ועמדתי בו בגבורה ובאצילות עד רגע זה. אני רוצה להגיד שהאמביציה שלה והקשרים שלה הם יתרונות מאוד גדולים, אבל הם טובים באמת רק על קרקע שיש בה ניסיון ויכולות. כשהקרקע הזו חסרה - הדברים האחרים מאבדים מערכם".
בואי נניח שנבחרת לראשת מועצת ירוחם. מה הדבר הראשון שאת עושה?
"קודם כל אני אכנס את כל עובדי המועצה והתושבים ואדייק איתם את החזון של העשור הקרוב ביישוב. אם יש דברים שלמדתי היטב בשמונה שנים שאני במערכת, זה שיפור פני העיר ופיתוח כלכלי. אני כבר רוקמת מחשבות מאוד ברורות לגבי איך יוצרים שינוי בכל אחד מהם. בסוף זאת העיר של כולם וכל אחד יצטרך להיות שותף למיקוד החזוני הזה של העשור הקרוב".
היית סגנית ראש המועצה במשך שמונה שנים. איך קיבלת את ההחלטה לרוץ לתפקיד הראשי?
"השאלה הראשונה שאני נתקלת בה בתור סגנית שמתמודדת לראשות מועצה היא 'שמונה שנים היית עם מיכאל ביטון - את תמשיכי את דרכו?'".
שאלה טובה.
"אבל התשובה היא לא. מיכאל הוא איש מדהים, הוא תמך בי לאורך כל הדרך ועשה ועושה בשבילי המון גם בימים אלה כשאני מתמודדת, אבל אנחנו אנשים שונים שמביאים דברים שונים".
הוא רץ בזמנו מטעם מפלגת העבודה ואת רצה עם הבית היהודי. את אשת ימין היום?
"הצבעתי למפלגות מרכז רוב חיי. בעשור האחרון הצבעתי למפלגת העבודה. אז נכון, אני לא מצביעה למפלגת הבית היהודי, אבל רוב תומכיי מחזיקים בדעות ימניות וברמה המקומית היה לי ברור שאני אקים שותפות ברשימה שיש לה ייצוג לכל הקהילות. לכן קוראים לה 'ירוחם אחת'. יש בה עולים דוברי רוסית, אנשי הבית היהודי, דתיים וחילוניים כאחד, שכל מה שמעניין אותם זה לעשות טוב לירוחם. זה כנראה לא ישפיע על דפוסי הבחירה שלי, אבל אני מעריכה מאוד את נפתלי בנט ואשמח להמשיך לשתף איתם פעולה בהמשך".
פגשת לא מזמן את שרת המשפטים, איילת שקד, שהגיעה לביקור. מה לך ולה? היא אשת ימין קיצוני, גדלה בתל אביב. את אשת מרכז שגדלה כל חייה בירוחם.
"קודם כל היא מנהיגה מוערכת. אני יכולה לומר שאני ממש לא מסכימה עם כל הדעות שלה, אבל כאישה וכפוליטיקאית היא מביאה הרבה מאוד דברים ועשתה דרך מדהימה. הפגישה איתה הייתה מסקרנת מאוד".
"אמא שלי אומרת שלא התחתנתי כי השקעתי יותר מדי בעבודה"
אוחנה הגיעה למסדרונות המועצה המקומית בגיל 26 בלבד, החזיקה ביד רמה את תיק החינוך ביישוב והספיקה לעשות דרך פוליטית מרשימה. "אם ישאלו את אמא שלי, המרוקנית, היא תספר שלא התחתנתי כי השקעתי יותר מדי זמן בעבודה ובקריירה שלי. היא אומרת כל הזמן, 'מתי יהיה לך זמן למצוא את הבעל המיועד שלך אם את כל יום עובדת 24 שעות'?. אני לא מאמינה בזה. אני מאמינה שכשמגיע לך משהו, אז מגיע לך. צריך רק לחכות לרגע הנכון".
את עובדת בתוך רוב גברי. קרה לך שהרגשת מוטרדת?
"אני יכולה לספוג הערות כאלה ואחרות על המראה שלי, אבל במבט אחד אני מעבירה את המסר שזה לא במקום. לא קרה לי אף פעם משהו שהצליח לזעזע אותי, אבל כן יצא לי להיכנס לחדר מלא בגברים וכולם הסתכלו עליי וחשבו שאני רק העוזרת של ראש העיר, לא הסגנית שלו. המציאות כבר לא שם עכשיו, ואני מניחה שאחרי הבחירות נראה לא מעט נשים ברשויות המקומיות. כשנכנסתי לפני שמונה שנים למסדרונות המועצה הייתי בת 26, ויותר מסימני שאלה על הנשיות שלי, כולם הרימו גבה לגבי הגיל. אמרו 'מי זו הילדה הזו שבאה לשנות פה סדרי עולם?'. למדתי שיעור גדול במידות, על היכולות שלך לא רק להיות מנהיג של משימות, אלא לכוון אנשים. הגעתי למקום שבו אנשים עבדו במשך שלושה עשורים ופיתחו ידע וכישורים שלא היו לי בשעתו. הייתי צריכה לשבת, להסתכל עליהם וללמוד מהם".
אחרי שמונה שנים בתפקיד את מרגישה שעדיין יש לך מה לחדש?
"ברור. בשמונה שנים אתה רק לומד. פעלתי בשדה יחסית מצומצם, לא היית ראש המועצה, הייתי סגנית. הבנתי עומק של תהליכים, השקעתי עשרות מיליוני שקלים במוביליות חברתית. הגעתי לתובנות אחרי שמונה שנים שהשקעתי ביזמות, בתעסוקה וכמעט בכל נושא".
יש המון צרכים בעיירות פיתוח. מה הכי דחוף לך?
"הנושאים התעסוקתיים הם בראש סדרי העדיפויות שלי. אפשר להשקיע מיליונים בחינוך, אבל אם אין מקומות תעסוקה טובים - הכל ילך לטמיון. אני מאמינה שאדם צריך לקום כל בוקר וללכת בתשוקה לעבודה. אם זה יקרה פה למישהו, הכל יראה אחרת. אני שמה את זה בראש סדר העדיפויות לצד איכות הסביבה, צריך לעשות שם עבודה. אני מרגישה שירוחם במשאבים הדלים שלה ניסתה לעשות כל מה שביכולתה כדי לספק שירותים איכותיים, אבל היא גדלה. נבנו כאן שכונות חדשות, יש כאן וילות ענקיות ובניינים חדשים, והצורך לספק שירותים מחייב אותנו ליצור עוד משאבים".
את נשמעת מאוד בטוחה בעצמך. מה את עושה אם את לא מנצחת?
"אני אומרת בענווה שאני יודעת שאני אנצח. אם לא, זה כנראה מה שהקדוש ברוך הוא רצה עבורי. יש לי מיליון חלומות ושאיפות שעוד לא הגשמתי. קודם כל אני אטייל, לא עשיתי אף פעם טיול גדול. אבל אני יודעת שאהיה בשדה הפוליטי כי זה המקום שאני חפצה להיות בו".
את רואה את עצמך רצה לפוליטיקה הארצית?
"לגמרי".
אמרת פעם שיש שאלות שאף פעם לא ישאלו גבר שמתמודד לראשות עיר, אבל כשמדובר באישה זה אחרת לגמרי. את מגדירה את עצמך כפמיניסטית?
"אני מגדירה את עצמי כאישה שנלחמת ותילחם לשוויון זכויות של כל אדם באשר הוא אדם. המעשה הכי פמיניסטי שעשיתי הוא להחליט מה אני רוצה להיות בעולם".