מהרגע שהאש קצת שככה ויצאנו להפסקת אש של 72 שעות, שני הצדדים החלו לתור אחרי תמונת ניצחון. הרי במלחמות אין באמת צד שמנצח וצד שמפסיד, אבל תמונות יש בשפע, וכל מלחמה צריכה את הפוטו פיניש שלה. הקרב האמיתי מתנהל על התודעה, והמצלמה היא כלי הנשק הכי יעיל כדי לנצח בו.
אבל אז גילינו שאין תמונה כזאת בנמצא. את ההריסות בעזה אין כל כך מי שישקם, בכירי חמאס עדיין עושים בטן גב בקטאר ומנהרות הרוסות הן לא הכי פוטוגניות בעולם. אז מה עושים? שולפים את הגנרלים. אחד אחרי השני הם נעמדים מול המצלמה ומספרים לנו שצה"ל ניצח בגבורה ושחמאס נחל תבוסה קשה, גם אם אין תמונה שממחישה את זה, וגם אם יעדי המבצע לא הושגו, וגם אם אף אחד לא ממש יודע מה היו יעדי המבצע מלכתחילה וגם אם הוא בכלל נגמר. אבל הכי חשוב להכריז - ניצחון!
המציאות קצת יותר מורכבת ממה שדובר צה"ל היה רוצה שתחשבו. אמנם לכל מטבע יש רק שני צדדים, אבל למלחמה יש הרבה יותר. אז בסיכום ביניים שכזה, מי באמת ניצח פה? בחזית אחת אפשר לדבר על ניצחון הימין הקיצוני, שהצליח להפוך את הגזענות ושנאת הערבים לבון טון החדש ולהביא אותנו למצב שבו עדיף להיות זנב לאריות של הצל מאשר ראש לשמאלנים. בחזית אחרת אפשר לדבר על הניצחון של הרשתות החברתיות על פני התקשורת הממוסדת, שהשתרכה תמיד מאחור כשהיא סוחבת על גבה את הצנזורה הצבאית ונאלצת לבסס אייטמים רבים על שמועות שהופצו בוואטסאפ, לעתים קרובות מבלי לבדוק אותן לעומק.
בחזית נוספת אפשר לדבר על האמנים הביקורתיים שהובסו על ידי האמנים המגוייסים, אלה שמיהרו לנגן ולשיר לתושבי הדרום ולחיילים ודאגו שיהיו שם מצלמות לרוב כי עם כל הכבוד לפטריוטיות, מה זה שווה אם לא יוצאת מזה תמונה בעיתון? וכמובן שאפשר גם לדבר על נצחונם של הפרשנים הצבאיים, שבימים כתיקונם הם עוד יותר חסרי ערך מהחזאים אבל בזמן מלחמה הם הופכים לאנשי השעה, ומרשים לעצמם לא רק לפרשן אלא גם להגיד לצה"ל מה לעשות, כי חס וחלילה שהמלחמה תיגמר בלי כיבוש הרצועה ואז יתממש תרחיש האימים שלפיו רוני דניאל חוזר להיות מובטל.
אז מי המנצחים והמפסידים הגדולים של צוק איתן, ואיפה אנחנו נמצאים בכל הסיפור הזה? הקמנו ועדת חקירה כדי לבדוק.
המנצחים:
אייל גולן
צוק איתן בא לאייל גולן כל כך טוב, שאם לא היו עושים את זה לפניו הוא עוד היה קורא לבן שלו על שמו (ע"ע). עד לא מזמן גולן חי בצל פרשת הקטינות ואישומים בהעלמות מס, אבל כשהתחיל המבצע הוא התרומם מההריסות כעוף החול של המרחב המוגן, בעזרת סטטוסים בסגנון "לשטח את עזה", שירי תפילה לחיילים וביקור פצועים בבתי חולים. רק חסר קעקוע "גולני שלי" והוא מחליף את אורי גלר כפרזנטור של פיקוד העורף, פלוס מייצג אותנו באירוויזיון. הפרחים לצה"ל!
רונאל פישר
האם רונאל פישר פוצץ בעצמו את עניין החשדות נגדו על מנת להסיט את תשומת הלב מ"המיזם"? למקרה שלא, איזה מזל שנפלה עליו מלחמה וגרמה לכולם לשכוח את עורך הדין הנחשב שהפך פתאום לכוכב מצלמות אבטחה. ולא רק הוא ניצל – אור הזרקורים הפנה גב גם לאלון חסן, צמרת המשטרה ושאר חשודים ומסובכים לכאורה שיכלו לנהל את ענייניהם המשפטיים בדיסקרטיות. אל דאגה, כבר חוזרים אליכם.
אופטיקה הלפרין
בטח שמתם לב שבזמן האחרון בכל פעם שאומרים "פרסומת אחת וחזרנו" באמת מדובר רק בפרסומת אחת, ולפעמים גם היא פרומו. כשהתותחים רועמים תעשיית הפרסום אולי בחל"ת, אבל כנראה שאף אחד לא יעצור את אופטיקה הלפרין, שמפרסמים בלי חשבון כאילו "צוק איתן" גרם לכולנו לצילינדר פלוס פזילה. עצה למקבלי ההחלטות: אמצו את צליל "שבירת השוק" מהפרסומת, זה בטוח יגביר את יכולת ההרתעה של צה"ל.
רוני דניאל
כמו שיש מסמר לכל מסיבה, כך יש גם מסמר לכל מלחמה: רוני דניאל. אם בימי שגרה הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 2 מזדקף בכל פעם שמדברים על כוחות חי"ר, הרי שבעת מלחמה הוא כבר נרגש וסמוק מבוקר עד ליל, עוקף את דובר צה"ל מימין ומזעיף פנים בכל פעם שמישהו רק רומז על כוח לא מידתי. דניאל הוא המאצ'ו הישראלי הבלתי מעורער: ממ"ד זה לבנות, מי שייכנס לו לפריים יחטוף, והפסקת אש היא כשלון. תודה לאל שזה לא תלוי בו.
דני דנון
על פניו, דני דנון הפסיד במלחמה הזאת: מרגע תחילת העימות לא הפסיק סגן שר הבטחון לשעבר לשגר מטחים של ביקורת אל עבר ראש הממשלה ולחתור תחת ה"רפיסות השמאלנית" שלו, ובסופו של דבר הקריב את הג'וב על מזבח הפופוליזם. אלא שהוא כנראה יודע טוב טוב מה הוא עושה: שרה נתניהו כנראה לא תזמין אותו לבראנץ', אבל במהלך המבצע הזה הוא הצליח למצב את עצמו כאופוזיציה לוחמת מבית, לקנות לעצמו לא מעט קהלים בדרך לפריימריז הרבה ולהשתזף שוב ושוב באורות האולפנים. עוד דייט טלוויזיוני עם עודד בן עמי? זה כבר שווה הכל.
הצל
בסך הכל, אפשר לומר שהצל הרוויח מכל הסיפור הזה. אם לפני המלחמה אף אחד לא ממש זכר מי הוא לעזאזל, היום כולם כבר יודעים: הוא היה הסיידקיק הצולע של איש השוקו סאבלימינל לפני שהפך לבחור המגודל שמטיל אימה על שמאלני תל אביב. אז נכון, "צבא האריות של הצל" זה אחלה שם לכנופיית רחוב, אבל אפשר רק לקוות שכמו כל צל שמפנים אליו את האור, כך גם יואב אליאסי ייעלם לנו מהחיים.
רסאן עליאן
סמל המין של המבצע ושל רשימות "דרוזים שהיינו רוצים להתכרבל איתם" ו"לא בטוחים אם זה שם פרטי או דרגה". רסאן עליאן, מח"ט גולני, נפצע בתחילת המבצע, התראיין בטלוויזיה והתגלה כלירד. היינו זקוקים לגיבור והוא דומה קצת לברוס וויליס. תוסיפו לזה מדים סמכותיים ואת חזרתו לקרב מיד לאחר הפציעה, ותגלו שגלגול נשמות מעולם לא היה כה סקסי.
הימין הקיצוני
אם במהלך המלחמה איחולי מוות לערבים נחשבו לדבר שבשגרה בעוד שהבעות צער על ילדים פלסטינים מתים נידונו לגינוי ציבורי גורף, ואם כל קריאה לדו שיח הפכה בחודשים האחרונים לבגידה גורפת במדינה - כנראה שהימין הקיצוני הוא כבר בריכת ההשתכשכות הציבורית. אז נכון, הוא אמנם לא כבש את עזה - אבל כן כבש את לבבות ההמון. עם התוצאות, חברים, נצטרך להתמודד כולנו.
קופיקו
זה קורה עם כל אירוע חדשותי מתגלגל: אינפלציית שידורי החדשות דורשת מרואיינים רבים שיזינו אותה, והתכניות הופכות לפחות ופחות בררניות. בדרך כלל זה נעצר לפני שמגייסים את קופיקו להשתתפות כחבר פאנל מהמניין במשדר מלחמתי - אבל היי, תמיד יש פעם ראשונה. קופיקו ישב באולפן והסביר לזאטוטים שבין צופי ערוץ 10 איך להתנהג בזמן אזעקה ואיך לשמור על פרווה זוהרת גם בימי לחימה, וגם השתכשך בתכנית הבוקר של קשת. כאילו ילדי הדרום לא סבלו מספיק.
אביגדור ליברמן
הפיטורים של דני דנון לא הפחידו את ליברמן. ככה זה כשאתה האצבע בסכר שמונעת מהקואליציה להתפרק. בזמן שהממשלה חתרה להפסקת אש, ליברמן המשיך לזמן עוד ועוד מסיבות עיתונאים ולדבר על זה שצריך לכבוש את עזה ולמחוק את חמאס מעל פני היקום ולהחרים עסקים של ערבים, כשהוא מדושן עונג ונרגש כמו אמהות אחרי צפייה בטריילר של "50 גוונים של אפור". התמיכה הציבורית לא איחרה לבוא - וליברמן שוב יצא מנצח. ניפגש בסרט ההמשך.
מחבר השיר "תקוף תעשה ביגועים"
כל מבצע צריך להיט קליט ומעודד שילווה אותו, והפעם קיבלנו את "תקוף תעשה ביגועים". אם הזרוע הצבאית של החמאס מקבלת תמלוגים, אקו"ם יכולים לממן להם את היירוט הבא, כי שיר התעמולה שלהם, שבטח נועד לזרוע דה-מורליזציה באויב הציוני, הפך ללהיט הכיפי של התקופה, כולל הפרודיות והממים המתבקשים. המשימה הלאומית הבאה שלנו: להפוך את השיר הזה ללהיט הרחבות של שארית הקיץ. ועכשיו כולם ביחד! "לחתור למגע עם הציונים, לחשוף להבות אש ווולקנים".
הטוקבקיסטים
גם בימים כתיקונם הטוקבקיסטים לא נהגו לנסח את דעתם בעידון מנומק, ולרוב נעו על הסקאלה של "אמן יאנוס אותך סודני יא חולדה" ל"לכו להכין חמוצים סמולנים הומואים" - אבל המבצע, כידוע, הביא עמו הסלמה. פתאום נורא קל להפוך לבוגד, כל אחד שמצייץ שביב ביקורת הוא אוטומטית עוכר ישראל והכל נורא נורא אישי. בזכות פייסבוק הטוקבקים קיבלו גם שם ופנים, וכך זכינו לגלות שלאנשים אין בעיה להיחשף כשהם מאיימים, שונאים או שמחים כשילדים מתים. הטוקבקים לכאורה מבטאים את קול העם, אבל בפועל הם השתיקו כאן כל דבר אחר.
נפתלי בנט
בדומה לליברמן, גם בנט היה טרמפיסט מוצלח בשטח. לאורך המלחמה הוא חזר על אותן מנטרות – לתפוס את חמאס עם המכנסיים למטה! להוריד אותו על הברכיים! לפרק אותו! לכתוש אותו! – ויתר אמירות שמתאימות יותר לצ'טים מלוכלכים, ובמקרה הזה הזניקו אותו לראש הכותרות. בזמן הפנוי יצא בנט למסע הופעות סביב העולם, כשהוא מעניק ראיונות לתקשורת הזרה באנגלית מצוחצחת ועל הדרך זוכה גם לאפיל בינלאומי נחשק.יאיר, ככה עושים את זה נכון.
אושרת קוטלר
אמנם כבר הלכנו לעולמנו ממנת יתר של חדשות, אבל רגע לפני זה - פשוט לא יכולנו להתעלם מאושרת קוטלר. בינות לשדרנים וכתבי השטח העייפים, שעבדו נורא קשה במשך שעות ארוכות, היא הצליחה לשמור על אנרגיות, חריפות ודעתנות בלתי מתנצלת, וכל זה בלי יותר מדי דרמה. אי של שפיות בים של צבע אדום.
בני גנץ
לכאורה, גנץ סיים את המלחמה הזאת עם נתונים לא הכי טובים – יעדי המבצע לא הושגו, לחמאס נשארו כנראה עוד מנהרות, צה"ל יצא עם לא מעט אבידות וסבל מגלים חסרי תקדים של דה-לגיטימציה ברחבי העולם. למזלו, כל מה שהוא צריך לעשות כדי להיראות מנצח זה לחייך, ולרתום את האישה רויטל להסברה בטח לא הזיק.
נציגנו בתפוצות
ביננו, גל גדות כבר לא צריכה אותנו. וונדר וומן הבאה הייתה יכולה להסתדר יופי גם בלי להתערב בקלחת המקומית ממקום מושבה בהוליווד - אבל היא בחרה לשחרר פוסט תמיכה בו התפללה לשלום חיילי צה"ל וגינתה את החמאס, ובכך פתחה חזית עם חצי עולם והפכה למנצחת קטנה בזכות עצמה. אליה הצטרפו בר רפאלי באינסטגרם ועוד שלל כוכבנים ברמות משתנות, כשמעל כולם מרחפת כמובן דמותה של נועה תשבי, המלכה המייסדת של האקטיביזם הישראלי ההוליוודי: שבוע אחד היא משלהבת את הקהל בעצרת מחאה פרו ישראלית ופותחת חזית עם ריהאנה, ושבוע אחרי זה היא מופיעה על השער של פנאי פלוס. קארמה היא דבר נפלא.
וגם:
עמיר פרץ. אמנם הוא הכי עמוד ענן, ועדיין, אי אפשר שלא לתת קרדיט ליחיד שראה את הצורך בכיפת ברזל. בלעדיו כל התל אביבים היו גרים בחורבות! אה, לא חשוב.
הפחמימות. כשהכל ייגמר, יהיו לנו הרבה מגשי פיצה ריקים להתבייש בהם. הקרוסטריינר זוכר הכל.
תרופות נגד דיכאון. אז מה אם אנחנו צורכים בלי קשר, תמיד צריך סיבה טובה כדי להעלות מינון.
הבייביליס של יונית לוי. כל אחת וכיפת הברזל שלה.
המפסידים:
יאיר לפיד
ליאיר לפיד היו תכניות גדולות. אבל איך אומרים? החיים זה מה שקורה בזמן שאתה שם ג'ל, או משהו בסגנון. כך יצא שהמלחמה פרצה והארץ געשה, ולא רק שתקציב הביטחון לא יקוצץ, ולא רק שהפטור על המע"מ ברכישת דירה שלפיד מלהג עליו כבר חודשים לא יקרה, עכשיו האוצר צריך גם להתמודד עם ההפסדים הכבדים מהמלחמה. לא נורא, יאיר, העיקר שנתנו לך להשתתף בישיבות הקבינט.
משפחת שליט
הם כנראה לא הבינו את זה, אבל משפחת שליט שייכת לעם ישראל. כל האהבה הזאת שהורעפה עליהם בשנים שבהן גלעד היה בשבי, לא הייתה אהבת חינם. אם הם היו טורחים לקרוא את האותיות הקטנות, הם היו רואים שמעכשיו ועד סוף החיים שלהם הם חייבים לשמש כדוברים של ישראל בכל מלחמה עתידית, לבקר פצועים בבתי חולים ולנחם משפחות שכולות משל היו מינימום שרה נתניהו. לא נאה להם? אין בעיה. רק שיגידו אם הם מעדיפים שנשלח את גלעד בחזרה לחמאס בדואר אוויר או בפדקס.
ענף התיירות
בזמנים כתיקונם, אוגוסט הוא החודש שבו אנחנו הודפים בגופנו צרפתים מיוזעים ונערי תגלית שיכורים, מסעדות בטיילת מפקיעות מחירים ודושבאגז מעמיסים בלונדיניות על החוף. אך לא השנה. מלבד קומץ תיירים ספק אמיצים וספק לוקים בסינדרום ירושלים, בתי המלון, המסעדות והחופים די שוממים. נזק של מיליונים לענף התיירות שמי יודע מתי ישוקם הוא חתיכת אסון, אבל אנחנו אוהבים לראות את חצי הכוס המלאה: יותר מקום בשבילנו.
אברי גלעד
הדיבור ההוא, על זה שהמנהרות שהן חלק מתכנית יום הדין של החמאס? שבמהלכה יפלשו אלפי טרוריסטים לישראל ויבצעו מגה-אולטרה-פיגוע-בריבוע בכל היישובים בעוטף עזה? אברי גלעד. הוא פרסם בעמוד הפייסבוק שלו מאמר מפי גורם אנונימי שהמציא את הכל, וזכה עד כה למשהו כמו 20 אלף שיתופים ולכתר מעורר הפאניקה הלאומי. בפועל, גורמים בכירים בצבא וגם בחמאס אישרו שהמנהרות נועדו לחטיפת חיילים. אבל סחתין על הדמיון המפותח.
ג'ון קרי
חוץ מלעשות לו שיימינג בסיקרט, ישראל השפילה את מזכיר המדינה האמריקאי בכל דרך אפשרית. אמרו עליו שהוא פרו-חמאס, שהוא מתעלם מהצרכים הבטחוניים של ישראל, שהוא לא מבין את המזרח התיכון ושאמא שלו ערבייה. הפיצו תמונות שלו מריץ דאחקות עם שרי החוץ של קטאר וטורקיה, והשיא הגיע השבוע, כשביבי לא טרח לחזור אליו במשך ימים אחרי שנותקה ביניהם שיחת טלפון. רק שהוא לא יעשה לו אנפרנד בפייסבוק.
אורנה בנאי
אורנה בנאי חשבה שהיא מתראיינת לעיתון במדינה שבה מותר לה להגיד מה שבא לה. ביג מיסטייק, היוג'. הכותרת האומללה "בושה שזה העם שלי" ובדיחת ה"אני שמאלנית הזויה שאוהבת ערבים" הותירו אותה חבוטה ומוכה: הלך הרוח האלים הוביל ללינץ' תקשורתי חסר פרופורציות שהביא לפיטוריה מתפקיד הפרזנטורית של מנו ספנות, שמיהרו להתנער מהספינה הטובעת. לאחר מכן הגיעה התנצלות מבוהלת במיוחד ועכשיו רק נותר לגלות איך תשתקם הקריירה. טיפ: תכתבי בפייסבוק "לשטח את עזה", לאייל גולן זה עשה מה זה טוב.
עזה
תושבי עזה כבר רגילים להפסיד, אבל הפעם הצלחנו להתעלות אפילו על הציפיות שלהם. שכונות שלמות נהרסו עד היסוד, קרוב ל-1,000 אזרחים חפים מפשע נהרגו, מאות אלפים נעקרו מבתיהם, וגם אלה שנשארו בבתים מצאו את עצמם בלי מים, חשמל ואוכל. כשיצאו סופית מהמחבוא, יגלו רצועה הרוסה, כשרק שלטון חמאס הבוגדני נשאר יציב.
הצנזורה
נכון, התקשורת הממוסדת נתקעה, כמו תמיד, בחומות הבצורות של הצנזורה הצבאית, אבל הוואטסאפ חפר מתחתיה רשת של מנהרות עד שהיא פשוט הפכה ללא רלוונטית. החל משמועות על חדירות מחבלים, דרך שמות של חללים שזהותם נאסרה לפרסום ועד לתאוריות על כך שבני גנץ נהרג באחד הקרבות וקם לתחייה כזומבי - בוואטסאפ יכולת תמיד לקבל גם את החדשות, וגם כמה צ'יזבטים טובים על הדרך.
אל על
בעתות שלום זה נשמע הגיוני: תהיה מלחמה? נברח. לונדון לא מחכה לנו, אבל בברלין יש חברים ואפשר להתעלק עליהם. במבצע הזה גילינו שגם להתחפף מפה זה לא כזה פשוט, כשחברות התעופה הזרות השביתו את הטיסות לכאן ליומיים. במקרה כזה, חשבנו, לפחות אפשר לסמוך על חברת התעופה הלאומית שתחלץ ישראלים שנשארו בחו"ל; אז זהו, שלא. כן העלו מחירים או סתם לא הורידו – הנזק התדמיתי לאל על יעלה לה הרבה יותר.
ערביי ישראל
לא קל להיות ערבי ישראלי בימי שגרה, ובטח שלא בעת מלחמה: הם אלה שצריכים להתמודד עם העובדה ש"מוות לערבים" זאת ברכת ה"בוקר טוב" החדשה, הם אלה שאת העסקים שלהם מחרימים, הם אלה שצריכים לטפל בפצועים בבתי החולים ואז לחטוף אווירת גיס חמישי ביציאה. האווירה ששוררת מאז תחילת המלחמה היא שלערבים אין מקום במדינה הזאת - אלא אם הם מכינים לנו מסבחה, כמובן - וזה, רבותיי, הפסד גדול.
אורלי ויינרמן
מה כבר אורלי ויינרמן עשתה? האם הסטטוסים שהיא מעלה לפייסבוק זוכים לאיזושהי תהודה בעולם? האם איזשהו גוף תקשורתי מלבד הצהובונים המקומיים מתעניין במהלכים שלה מאז שעזבה את הארץ, ניהלה רומן עם הבן של קדאפי בלוב ואז התמקמה מחדש אי שם בברזיל? התשובה היא לא. אז למה כולם התעצבנו כשהיא אמרה שהיא מתביישת במדינה שלה, שבה היא לא מתגוררת כבר עשור? כנראה כי אנחנו רוצים את הכוכבים שלנו לטובתנו, גם אם הם מזמן לא באמת כוכבים.
אוהבי המוזיקה
עשרות אלפים התבאסו מביטול הופעתו של ניל יאנג, אלפים בכו על הבקסטריט בויז, ואיזה שלושים איש עדיין לא מאמינים שביטלו להם את פסטיבל הדאנס בכינרת (כל היתר, אגב, בהלם מזה שיש פסטיבל דאנס בכינרת). גם ככה שוק ההופעות שלנו בעייתי - לרבים מהאמנים הגדולים אין כח לטוס כל כך רחוק, חלק מההופעות מטורפדות על ידי רוג'ר ווטרס והיתר פשוט מחכים להיות זקנים ולא רלוונטים כדי לבוא – ועכשיו המלחמה שיתקה אותו סופית, ומי יודע מתי יתאושש. מי ירצה לקחת את הסיכון שכיפת ברזל תחשוב שהפארק זה שטח פתוח ואין צורך ליירט? עדיף להמשיך לגרוף תמלוגים בגולה.
אמנון אברמוביץ'
אוקיי, אוקיי. אז בואו נניח, לצורך העניין, שגדעון לוי הוא מנוול, שאורלי ויינרמן חולת נפש ושחנין זועבי היא השטן בהתגלמותו. אבל אמנון אברמוביץ'? השתגעתם? נכה צה"ל אמנון אברמוביץ', שקיבל צל"ש במלחמת יום כיפור לאחר שניסה לחלץ את חבריו לטנק שהופצץ בתעלת סואץ, שצלקות קשות נותרו על פניו ושעבר 60 ניתוחים? חברים, בחרו את האויבים שלכם.
התינוק צוק איתן
ידענו שזה יגיע, לא חשבנו שכל כך מהר. בערך שעה אחרי שהתחיל המבצע, זוג הורים טריים ונלהבים כבר הספיקו לקרוא לבנם על שמו, ועל הדרך לדהור על השער האחורי בעיתון. מסכן צוק איתן הקטן, הוא הולך להסתובב כל החיים עם שם שמזכיר לנו אוטומטית מוות של עשרות חיילים, חודש של אזעקות ותקופה מחורבנת באופן כללי. מצד שני, שיגיד תודה שלא נולד בעמוד ענן.
וגם:
גדעון לוי. הוא יודע להסתדר עם שונאים, אבל כמויות האיומים על חייו בשבועות האחרונים הגיעו לכאלה רמות שהוא בטח פחד מהצל של עצמו.
שירה גפן. ביקשה מהקהל לעמוד דקת דומיה לזכר ילדים פלסטינים, לא הבחינה שחבית האמפתיה של הישראלים כבר ריקה.
ומי אתם חשבתם הם המנצחים והמפסידים של המלחמה?
קשת ו-mako עושים לכם סופ"ש חזל"ש - עם כל הכוכבים של קשת. ואתם מוזמנים לשתף אותנו בתמונות ובסיפורי החזרה שלכם הביתה בפייסבוק של mako.