אלאור אזריה לא מעז לצאת מישראל. ימים אחדים לאחר שחרורו מכלא 4 יצר איתו קשר מיליונר יהודי-אמריקאי והציע לממן לו חופשה בסגנון הכל כלול באחת ממדינות מערב אירופה, ניקוי ראש מהמאסר ומהפרשה שנשאה את שמו ופתחה מהדורות במשך כשנתיים. אזריה אמר לא, תודה. החייל המשוחרר הזה לא ייצא לטיול של אחרי הצבא.
"היה חשש אמיתי שאם אלאור יטוס לנופש בחו"ל, ארגונים פרו-פלסטיניים ידרשו לעצור אותו בגלל הריגת המחבל. אין לו גב או חסינות דיפלומטית כמו שהייתה לציפי לבני או לגבי אשכנזי ושאול מופז, שדרשו לעצור אותם באירופה והמדינה התערבה לטובתם בצינורות המקובלים", אומר ח', מקורב למשפחת אזריה. "חשש אחר היה שינסו להתנקש בחייו, אז בסופו של דבר אלאור ויתר. הוא העדיף לצאת לכמה חופשות באילת ולא להסתכן בטיסה לחו"ל שיכולה להסתיים במעצר במדינה זרה או בתביעה שתשבש לו עוד יותר את החיים. את הנופש מהמיליונר הוא תרם לשני חיילים בודדים".
בהתחשב בתגובה הבינלאומית למה שנקרא בתחילה "פרשת החייל היורה" - ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" קרא לפתוח בחקירה בחשד לפשע מלחמה ואילו שליח האו"ם למזה"ת הגדיר את המעשה כהוצאה להורג ללא משפט – אפשר להבין את החששות במשפחת אזריה. אבל עד כמה רציניים האיומים הפיזיים והמשפטיים? תלוי עם מי מדברים. ח' אומר שגורמים במשרד החוץ יעצו לאזריה לא לטוס לחו"ל מחשש שייעצר; ממשרד החוץ נמסר בתגובה שהם לא מכירים המלצה כזו. לשאלתנו על פנייה מטעמה של משפחת אזריה בנושא זה בחרו במשרד שלא להתייחס.
ארבעה חודשים עברו מאז שאזריה, החייל האסיר המפורסם בישראל, השתחרר מהכלא. שמו עדיין מעורר אמוציות בזירה הציבורית - יש שרואים בו גיבור ישראל, לאחרים הוא דמות טרגית או כלי משחק פוליטי ויש המאמינים שהרשעתו בהריגה הייתה סלחנית מדי – אבל האתחול של חייו כחייל ואסיר משוחרר מתנהל מתחת לרדאר. סיור בשכונת מגוריו או פניה לחברים ומשפחתו נתקלת בחומת שתיקה ומשדרת אווירה של הגנה והתכנסות. "אני לא חושב שאלאור יודע בדיוק מה הוא רוצה לעשות בחיים. הוא מאוד מבולבל", אומר ד', חבר קרוב. משהו על רמת הבלבול אפשר ללמוד משתי אפשרויות שאזריה מתלבט ביניהן: לימודי משפטים או השתלמות כקונדיטור. "או עורך דין או אופה" זה לא משהו שאתה מצפה לשמוע מצעיר בן 22 ששואלים אותו מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול.
"יש לו ידיים טובות", אומר צחי אליהו, מקורב למשפחה ומי שהיה אחד הפעילים הקולניים למען אזריה בתקופת משפטו. "הוא מוכשר ובוחן אפשרות לעסוק בתחום האפייה והבישול, אולי אפילו לפתוח קונדיטוריה".
"אלאור בודק אפשרות ללמוד משפטים", אומר ד' על הכיוון השני. "הוא רוצה להיות עורך דין, לייצג חיילים שהיו במעמד דומה לשלו ולסייע להם. כרגע הוא בשלב של בדיקת הדברים ולא החליט סופית מה הקריירה שטובה לו. הוא מתייעץ המון עם חברים ובני משפחה ובקרוב יקבל החלטה. הוא בעיקר רוצה לחזור לחיי השגרה שהיו לו לפני הפרשה".
"אלאור יכול לשתות כמה שהוא רוצה על חשבון הבית"
אזריה מתגורר כיום עם הוריו, אושרה וצ'רלי, בביתם ברחוב האלמוג ברמלה. את הבקרים שלו הוא פותח בהנחת תפילין, תפילה של כשעה וארוחת בוקר. אחר כך בא לוח זמנים מאוורר מאוד: הוא נפגש עם חברים, מקיים שיחות טלפון עם לוחמים לפני שהם עולים לקו בחברון או בשטחים. באופן מוזר, שלא לומר מטריד, מתברר שלא מעט לוחמים בסדיר פונים אליו בשאלות על התנהלות מול האוכלוסייה הפלסטינית. "חיילים רבים רואים בו מין מנטור מאז הפרשה שלו", אומר ד'. "אלאור נותן להם עצות על השירות בשטחים, איך לשמור על החיים שלהם ולא לחזור בארון מתים. הוא מקבל מהם המון תמיכה".
למרות שהורשע בהריגת המחבל המנוטרל עבד אל-פתאח א-שריף ובהתנהגות שאינה הולמת, למרות שנידון ל-18 חודשי מאסר והורד לדרגת טוראי, למרות שבית הדין הצבאי לערעורים דחה את הערעור שהגיש על הרשעתו - תומכים מעולם לא חסרו לאזריה. רוב הציבור בישראל התנגד לגזר הדין שניתן לו ורצה לראות אותו זוכה בחנינה. מקורבים למשפחה אומרים שמספר האנשים הממשיכים לפעול למענו קטן בהתמדה, אבל עדיין יש גרעין קשה של פעילים שמסרב להרפות מהפרשה. כמה מהם אפילו מאמינים שהרשעתו בהריגת המחבל המנוטרל לא הייתה סוף פסוק.
"יש לנו חומרים חדשים מתוך החמ"ל שמעידים שאלאור חף מפשע", טוען פעיל הימין י'. "בקרוב נפרסם סרט בעניין כדי להוכיח שאלאור הוא הקורבן והקצינים שהיו צריכים לעמוד לדין על מחדליהם עשו הכול להפיל עליו את התיק הכבד הזה במקום לגבות אותו. החומר שהשגנו יטלטל את המערכת הצבאית ויוכיח שאלאור הוא קורבן של הנסיבות".
אם נוצר לרגע הרושם שחייו החדשים של אזריה עדיין נסובים סביב ההשלכות של מה שקרה בחברון ב-24 במרץ 2016, אז זה בהחלט לא המצב. רז בוסקילה, מבעלי מועדון "הספרייה" בראשון לציון, מספר על הרגליו של אזריה כבליין מן השורה: "הוא מגיע אלינו בערך פעם בשבועיים, כמעט באופן קבוע, ככה שאם הוא מפספס שבוע אני מתחיל לחשוב שאולי הוא לא בעיר או שקרה משהו. בדרך כלל באה איתו חבורת בנים".
מי אלה?
"הם נראים כמו חברי ילדות שלו. לפעמים הוא עם מישהי ורוקד איתה, לא יודע אם היא החברה הקבועה שלו. כשהוא הגיע בפעם הראשונה אחרי שהשתחרר מהכלא הפסקתי את המוזיקה באמצע, עליתי לעמדת הדי.ג'יי ואמרתי לכולם במיקרופון שהיום נמצא פה המלך שלנו אלאור. אנשים מחאו לו כפיים, באו להתחבק ולהצטלם איתו. מאז, כמעט בכל פעם שהוא מגיע, אני נותן לו לבחור שירים. הוא מתחבר למוזיקה שאנחנו משמיעים פה - גם טראנסים, גם שחורה וגם ישראלית. אני תמיד עולה לרמקול להגיד שהוא בא, כמובן באישורו. לפני כמה זמן הוא אמר לי שהוא מעדיף היום לשבת בצד בשקט עם חברים, אז לא עשיתי את זה".
עד איזה שעות הוא מבלה?
"הוא נשאר עד מאוחר, יוצא בין האחרונים מהמועדון, לפעמים יחד איתנו, הבעלים של המקום".
לא צורם לך להרים ככה לאדם שהורשע בהריגה?
"מבחינתי הוא גיבור ישראל. אני ואחים שלי שירתנו בגולני והיינו עושים בדיוק את מה שהוא עשה, אולי אפילו נותנים שם כמה כדורים יותר. אנחנו מפרגנים לו, מבחינתי הוא יכול לשתות כמה שהוא רוצה על חשבון הבית, וכמובן לא לשלם על כניסה. לחברים אני עושה הנחה. הוא הסלב של המקום ומגיע לו יחס כזה. אם מישהו יגיד לי שהוא מרים מסיבת הצדעה עבורו אני אשכיר את המקום שלי בחינם לכבוד אלאור".
גם מחוץ למועדונים נתפס אזריה כסלב. הרשתות החברתיות מלאות תמונות סלפי שלו עם צעירים, חלקם לא מוכרים ואחרים מפורסמים בעצמם. "קשה להחליט מי מהם יותר סלב", נכתב בתגובה לתמונה משותפת שלו עם ספיר סבח, הנערה שהפכה גם היא לאייקון פוליטי כשעמדה במרכז פרשת המורה אדם ורטה.
זה שהרג חבר וזה שהרג מחבל
שינוי נוסף וגדול בחייו של אזריה מאז השחרור הוא הפרידה מהחברה אוראל באבא. השניים הכירו כשלמדו יחד בתיכון רמלה-לוד והיו זוג לאורך שירותם הצבאי – היא מזכירה רפואית, הוא חובש קרבי בחטיבת כפיר ואחר כך אסיר בכלא 4 – אבל לאחר שליוותה אותו לאורך כל הדיונים בבית הדין הצבאי, יושבת על ספסל צמוד לו במהלך המשפט, השניים נפרדו זמן קצר לאחר שיצא לחופשי. לחתונה של אחיו אדיר בחודש מאי השנה היא כבר לא הגיעה.
"הייתה ביניהם מערכת יחסים טובה, אבל לקראת השחרור שלו מהכלא היא עלתה על שרטון. אני חושב שאוראל לא הייתה יכולה להכיל את כל המשמעות של מה זה להיות חברה של אלאור אזריה", מספר ד'.
תסביר.
"היה לה קשה מאוד. הייתה תחושה שמכורח הנסיבות, היא נדחקה הצידה ולא הפכה לדמות משמעותית בחייו. הוא פחות התייעץ איתה על מה שקורה איתו. הדברים לא הסתדרו ביניהם והם נפרדו. אבל לא הייתה שם איזו דרמה גדולה".
פרשת אזריה נחקקה חזק בתודעה של חבריו, אלה שהכיר בצבא וגם אלה שמלווים אותו מילדות. עבורם, הסיפור שלו הוא סיפור של אכזבה, התפכחות והתעצבות אידיאולוגית. הם יצרו חולצה עם דיוקנו ולבשו אותה ביום גזירת החוגר, ובפוסטים שפרסמו לכבוד שחרורם מצה"ל נגעו כולם במה שהם רואים כעוול שנעשה לאזריה. "אח שלי, אתמול המדינה אכזבה אותנו קשות אבל אנחנו נהיה חזקים ונתפלל לטוב. כל דבר שקורה עכשיו וקרה עד עכשיו זה בקטנה עלינו, כי כשסיימנו את ההכשרה הקשה והיינו חזקים ועמדנו בכל מכשול בשבועות על גבי שבועות בשטח ובתרגילים שאכלנו חול לארוחת בוקר וערב והיינו ישנים צמודים אחד לשני בשביל להתחמם בלילה, אז כל דבר שקורה עכשיו הוא הכי בקטנה עלינו", כתב שון שאבי, חבר קרוב של אזריה, שבדף הפייסבוק שלו מופיעה תמונה משותפת שלהם באפוד וקסדה כשחברון מאחוריהם.
לפחות במקרה אחד, גם חייל שרחוק מאוד מהשקפותיו של אזריה יצר איתו דיאלוג מעניין. שבועות אחדים לפני שחרורו הגיע לאגף שלו לוחם דובדבן, סמל נ', שהואשם בהריגת חברו סמ"ר שחר סטרוג תוך כדי משחק באקדח. בין אזריה ל-נ' נוצרה מערכת יחסים מיוחדת שיכולה כנראה להתקיים רק בכלא צבאי. "נ' היה באאוט אחד גדול, לא ידע מה זה כלא ומה עושים ואיך בכלל משקמים את החיים. אלאור, שצבר קצת ניסיון בכלא, לקח אותו תחת חסותו וסייע לו להתאקלם", מספר חייל שהיה כלוא באגף. "הוא ניהל עם נ' הרבה שיחות כדי להקל על מצבו הנפשי. נוצרה ביניהם מערכת יחסים מאוד מוזרה - מצד אחד לוחם דובדבן, מסתערב שחיסל מחבלים והרג בטעות חבר ליחידה, ומנגד אלאור שהורשע בהריגת מחבל שדקר חבר שלו".
מקורב ל-נ' שביקר אותו בכלא מאשר את הדברים ומוסיף: "אלאור עזר לו בסערת הרגשות של הימים הראשונים, כשהיה חשש שהוא עלול לפגוע בעצמו. מצד שני, אני בספק גדול אם אחרי הכלא הם בכלל יהיו בקשר. הם שונים מאוד, גם בדעות הפוליטיות. זה היה מפגש חד פעמי ולא יותר מזה. אל תצפו לסיפור אהבה או חברות קרובה. זה לא יקרה".
חגיגה בחברון, ריב בירושלים
לאחר שהנשיא רובי ריבלין קיצר את עונשו, אזריה התקבל בסדרה שלמה של מסיבות שחרור. בני משפחתו וחבריו ערכו לכבודו חגיגות ומחוץ לבית הוריו תלו השכנים שלט המברך אותו עם שובו. מי שבלט בהיעדרו מהאירועים היה העיתונאי שרון גל, אולי האדם המזוהה ביותר עם המאבק למענו (גל למגזין מאקו, השבוע: "אני עדיין בקשר עם משפחת אזריה, מדבר עם אלאור ועם צ'רלי, אבל אני לא נכנס לחיים האישיים של אלאור ולא יודע מה קורה איתו ביומיום").
האירוע הטעון ביותר לכבודו של אזריה נערך לפני מספר שבועות בחברון, כשמתנחלים תושבי העיר הזמינו אותו להתארח אצלם בסעודה חגיגית. בביתו שבחלק אחר של העיר ישב באותה עת אבו טארק א-שריף, בן דודו של המחבל עבד אל פאתחי א-שריף שאזריה ירה בו למוות. "לא אהבתי את החגיגות האלה. מה זה נתן למתנחלים?", אומר-שואל אבו טארק. "זה ממש לא נעים שככה מעודדים אותו, אבל זו המציאות שבה אנחנו חיים. אלאור אזריה הוא אדם שרצח בדם קר את הבן דוד שלי. העונש שהוא קיבל היה קל מדי".
עבד אל פאתחי א-שריף לא היה איזה עובר אורח תמים. הוא היה מחבל שבא לבצע פיגוע בחיילים.
"אזריה היה יכול לירות בו ברגל, ביד. אבל בראש? זה רצח לשם רצח. הוא עשה לו הוצאה להורג".
אתם במשפחה ידעתם שעבד מתכוון לבצע פיגוע?
"לא. הוא מעולם לא היה קשור לטרור".
היום אתם יודעים מה דחף אותו לזה?
"הוא פעל מתוך מצוקה כלכלית-נפשית, רווק צעיר שפעל מתוך לחץ להילחם על חירותו. המצב הכלכלי משפיע עליו ועל הדור הצעיר, הם נאלצים לפעול מתוך מצוקה. יש פה צעירים שמיואשים מהכיבוש, מהמצב. אני באופן אישי מגנה כל מעשה רצח ביהודים, פלסטינים וערבים".
אבו טארק אומר שבכוונת המשפחה הגרעינית של עבד אל פאתחי א-שריף להגיש תביעה נגד אזריה ומשרד הביטחון. "המשפחה פועלת בערוץ המשפטי, כי הרצח של עבד היה מיותר לגמרי. האחריות על הרצח של בן דוד שלי היא על צה"ל. עובדה שאזריה הורשע".
בעוד שהחינגה בחברון עברה בשקט תקשורתי, פעמיים בשבועות האחרונים עלה שמו של אזריה לכותרות. הראשונה הייתה לפני כחודש וחצי, כשהוריו הגיעו לבית כנסת בירושלים שבו נאם בוגי יעלון. צ'רלי ואושרה אזריה התעמתו עם שר הביטחון לשעבר, שטען בשעתו כי בנם הוא חייל שסרח ולא גיבור ויש להעמידו לדין בגין מעשיו ("איך מכרת לוחם מצטיין?", שאלה אושרה. "איך שיקרת ואמרת שהבן שלי סרח?". "באירוע הזה יש הרבה שקרים, אבל זה לא השקרים שאת ציינת", השיב יעלון).
התקשורת עסקה שוב באזריה בשבוע שעבר, לאחר שהמשרד לביטחון פנים סירב לבקשתו לקבל רישיון נשק. אזריה טען שהוא חשוף לאיומים מצד גורמים פלסטינים המתכוונים להתנקש בחייו וביקש רישיון נשק כדי שיוכל להגן על עצמו; כדי לחזק את הדברים, מקורביו סיפרו שקיבל מכתבים שבתוכם קליעים. אלא שבמשרד לביטחון הפנים לא התרשמו וסירבו. בהחלטה נטען כי מעשיו של אזריה מצביעים על כך שהוא מסוכן לציבור וכי לא הוכח שהוא מאוים.
"את המילה 'מסוכן לציבור' בחיים לא חשבתי והאמנתי שאומרים עליי", כתב אזריה בתגובה בפייסבוק. "אני התגייסתי לצבא ובחרתי בשירות קרבי כדי להגן על מדינת ישראל וכלל אזרחיה ועשיתי זאת בגאווה גדולה תוך סיכון חיים יומי... במהלך 26 חודשים ספגתי הרבה כאב, אכזבה והמון סכינים בגב שסובבו אותם בלי הרף, היום קיבלתי עוד אחד ובנוסף עוד יריקה בפנים". אלפי גולשים הגיבו לפוסט ב"מלך" ו"גיבור". אחדים קראו לו לעזוב את הארץ.
בקרוב הסרט?
סביב הבניין בן שלוש הקומות ברחוב אלמוג ברמלה כבר אין זכר להמולה של השנתיים האחרונות. "בימים הראשונים עוד היו שלטים בבניין והרבה אנשים באו לבקר את אלאור, אבל מאז שקט מאוד", מספרת שכנה. שכנים אחרים מסרבים לדבר עם התקשורת, מי בנימוס ומי בתקיפות.
האם אזריה יגולל אי פעם את גרסתו ל"פרשת החייל היורה"? בסביבתו אומרים שלא חסרים רעיונות ברוח זו. "הוא מוצף בהצעות של כל מיני גורמים – בקולנוע, בהוצאות לאור שמחזרות אחריו כדי שיכתוב ספר, בבקשות שישתתף בסרט דוקומנטרי. אלאור מתייעץ עם כל מי שצריך, כולל שרון גל שמבחינתו הוא זה שיקבע מה יקרה", מספרת חברת המשפחה. "אבל כרגע הוא רק רוצה שקט והפסקה מכל הדברים. שקט, זה מה שהוא רוצה".
סייעו בהכנת בכתבה: טל גלעדי, ליאת בר סתו