למה עד היום לא הופיעו סקרים ב"ידיעות אחרונות"? איך זה שהעם תמיד תומך בנתניהו ב"ישראל היום"? מי העיתונאית המוערכת שעמוס שוקן זימן לשיחת שימוע לפני פיטורים? והאם אהוד אולמרט באמת רץ כל כך מהר? הדברים שלא קראתם השבוע בתקשורת
מגזין mako| פורסם 01/11/1217:02| עודכן 02/11/1208:36
שלושה שבועות ושלושה ימים חלפו מאז שבנימין נתניהו הודיע על הקדמת הבחירות. למרבה ההפתעה, רק היום (ו') נחשפו קוראי "ידיעות אחרונות" בעיתונם לסקר שמראה כמה מנדטים אמורה לקבל כל אחת מהמפלגות אילו הבחירות היו נערכות היום. האם זה מקרי? לא בטוח.
יומיים לאחר ההכרזה על הקדמת הבחירות פירסמו "הארץ" (באמצעות מכון הסקרים דיאלוג) ו"מעריב" (באמצעות חברת TNS טלסקר) את הסקרים הראשונים, שהראו כי הליכוד מוביל בבטחה עם 29 מנדטים. חלף עוד יום – וגם ב"ישראל היום" פורסם סקר (באמצעות מכון "הגל החדש") עם נתונים דומים. ומה ב"ידיעות"? אף סקר.
חלפו כשבועיים (שבמהלכם פירסם "הארץ" סקר נוסף) – וביום חמישי שעבר הטילו בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן פצצה פוליטית כשהודיעו על איחוד "הליכוד" עם "ישראל ביתנו". ביום שני פירסם "מעריב" סקר עדכני לפיו הרשימה המשותפת זוכה ללא פחות מ-43 מנדטים. "הארץ" ו"ישראל היום" הבליטו את הסקרים שנערכו ערב קודם לכן בערוץ 2 ובערוץ 10, ושגם לפיהם גוש הימין זוכה ליתרון משמעותי. ומה ב"ידיעות"? שום דבר.
בסך הכול מאז הקדמת הבחירות ועד היום, פירסם "הארץ" שלושה סקרים. "מעריב" ו"ישראל היום" פירסמו כל אחד שני סקרים – ואילו ב"ידיעות" הופיע סקר רק היום. "זה לא סוד ש'ידיעות' עוין את נתניהו, ואולי בגלל זה נמנע מלפרסם סקרים שמשקפים את הצלחתו", אמר השבוע אחד המקורבים לראש הממשלה. "רק בימים האחרונים, כשהתברר ש'הליכוד ביתנו' איבדה קצת גובה – ב'ידיעות' פתאום כן נזכרו לעשות סקר".
מינה צמח. 20 שנה עם "ידיעות" | צילום:
חדשות 2
כבר יותר מ-20 שנה ש"ידיעות" עורך את הסקרים שלו באמצעות מכון "דחף" של מינה צמח. בבחירות 99', בין ההכרזה על בחירות למועד ההצבעה בקלפי, פירסם העיתון לא פחות מ-12 סקרים, שלושה מהם בשלושת השבועות הראשונים לאחר ההכרזה. בבחירות 2001 פירסם העיתון 13 סקרים, שישה מהם בשלושת השבועות הראשונים למערכת הבחירות. בבחירות 2003 הופיעו ב"ידיעות" 13 סקרים, ארבעה מהם בשלושת השבועות הראשונים. בבחירות 2006 פירסם "ידיעות" 19 סקרים, ארבעה מהם בשלושת השבועות הראשונים. ואילו בבחירות 2009 פירסם "ידיעות" שישה סקרים, אחד מהם מיד לאחר ההכרזה. שלושה שבועות חלפו מאז שמערכת הבחירות הנוכחית יצאה לדרך - וב"ידיעות" החליטו, עד היום, להשאיר את מינה צמח מובטלת.
למה, בעצם?
ב"ידיעות" סירבו להגיב. גורם בעיתון שולל לחלוטין את הטענה שלפיה לא התפרסמו סקרים עד היום בגלל הצלחתו האלקטורלית של נתניהו. "זה נכון שפעם היינו עושים המון סקרים, אבל הגענו למסקנה שהסקרים לא מדויקים כשעורכים אותם בזמן לא נכון", אומר אותו גורם. "לכן במערכת הבחירות הנוכחית התמהמהנו עם העניין. המגרש עדיין לא ברור. תעבור על הסקרים הקודמים של העיתונים האחרים ותראה שאת הכול אפשר לזרוק לפח. אם בגלל שאלה סקרים שנעשו לפני האיחוד עם ליברמן, או לפני הפרישה של כחלון ובטח לפני שעלתה האפשרות שכחלון יעמוד בראש סיעה עצמאית. אחרי שנתניהו וליברמן התאחדו התלבטנו בדסק אם לעשות סקר. אחרי התייעצות עם מינה צמח החלטנו שלא, ובדיעבד בירכנו על כך, כי כל סקר הראה נתונים שונים לגמרי. אל תשכח גם שסקר עולה כסף, ולא נעשה אותו אם הנתונים לא מדויקים".
קול המון כקול נתניהו
לפני חצי שנה בדיוק השיק "ישראל היום" פינה יומית חדשה בשם "משאל עם". הרעיון: להפנות למי שמכונים "האנשים ברחוב" שאלות בוערות יותר או פחות בענייני השעה, ולפרסם את תשובתם המתומצתת. השאלה הראשונה, שהופנתה לעוברים ושבים בבאר שבע למחרת החלטת נתניהו לקיים בחירות ב-4 בספטמבר, הייתה מה הם אומרים על הקדמת הבחירות? מתוך שישה משיבים, ארבעה תמכו בהחלטת ראש הממשלה, אחד התנגד ואחת נמנעה.
חלף לו שבוע, עד הלילה שבו נתניהו הודיע על צירופה של קדימה לקואליציה ועל דחיית הבחירות. למחרת ערך "ישראל היום" משאל עם בחיפה ובקריות. "האם אתם בעד ממשלת אחדות או הקדמת הבחירות?", נשאלו האנשים ברחוב. באופן מפתיע, גם הפעם האזרחים התיישרו עם נתניהו: מתוך חמישה משיבים, רק אחד מהם תמך בהקדמת הבחירות, ואילו כל היתר צידדו בממשלת אחדות.
מאז, כמעט מדי יום, מפרסם "ישראל היום" את פינת "משאל עם". ברבים מהמקרים (כמו בשאלה "האם אתם מציינים את חג השבועות בארוחה חלבית?") לא ידועה דעתו המובהקת של ראש הממשלה. לעומת זאת, בשאלות שבהן כן ברורה עמדתו של נתניהו, קיימת חפיפה נדירה עד יוצאת דופן בין קול העם כפי שהוא מתבטא ב"ישראל היום" לבין השקפתו של המנהיג הנערץ. הנה עוד דוגמה, אקטואלית יותר: לפני שלושה שבועות הודיע נתניהו על הקדמת הבחירות. "האם אתם בעד או נגד הקדמת הבחירות?", נשאלו תושבי ירושלים. ושוב, המטוטלת הציבורית נעה לכיוון נתניהו. מתוך שישה תושבי ירושלים שהשיבו – ארבעה היו בעד ההקדמה, רק שניים התנגדו.
נתניהו. העם מסכים איתו כל פעם מחדש, לפחות ב"ישראל היום" | צילום:
GALI TIBBON, GettyImages IL
דוגמאות נוספות לא חסרות: כאשר ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, וראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, מתחו ביקורת על עמדתו של נתניהו בנושא איראן הופנתה לתושבי חדרה השאלה: "האם לגיטימי שבכירי מערכת הביטחון לשעבר ימתחו ביקורת על הדרג המדיני המכהן?". מתוך שבעה משיבים חמישה חשבו שזה לא לגיטימי, רק שניים סברו שכן. "האם אפשר להאמין להבטחות של האיראנים?", נשאלו תושבי רמת גן. שישה מהם השיבו שלא, רק אחת ענתה שכן.
וכך זה נמשך. "האם ההצתה של משה סילמן היא חלק מהמחאה החברתית או טרגדיה אישית?", נשאלו תושבי ירושלים. שניים מהם ענו שמדובר בטרגדיה אישית, ורק אחד הודה בחצי פה שאולי מדובר במחאה חברתית. "האם על מנהיגי המחאה החברתית לרוץ לפוליטיקה?", נשאלו תושבי מבשרת ציון. שלושה מתוך שלושה השיבו בשלילה. "את מי הייתם רוצים לראות כנשיא הבא של ארצות הברית?", נשאלו תושבי קריית מלאכי. שלושה מהם – הפתעה הפתעה – העדיפו את מיט רומני, שניים צידדו באובמה, ואילו אחד העדיף להימנע.
ישנן עוד ועוד דוגמאות – תקצר היריעה – לזהות הכמעט מוחלטת בין קולו של "העם" – אליבא ד"ישראל היום" – לבין הרוח המנשבת מלשכת רה"מ. סקירה לא מדעית מעלה כי 23 מבין כל השאלות שפורסמו בפינה עד היום הן כאלה שבהן השקפתו של נתניהו ידועה פחות או יותר. ב-22 מתוכן התברר שהעם חושב כמו המנהיג. רק על שאלה אחת: "האם מזכ"ל האו"ם פעל נכון כשבא לוועידה באיראן?", השיבו ארבעה מתושבי חדרה בחיוב, בניגוד לעמדתו המובהקת של נתניהו. יכול להיות שמישהו שם, ב"ישראל היום", נרדם בשמירה?
כמה טוב, כמה יוסי
המשבר ב"הארץ" ממשיך לגבות קורבנות. ביום רביעי בשעה 13:00 הודיע מו"ל "הארץ", עמוס שוקן, לעיתונאית הוותיקה והמוערכת נרי ליבנה, על זימון לשימוע לפני פיטורים. את דרכה בקבוצת "הארץ" החלה ליבנה לפני 29 שנים, שבהן צברה מעריצים מושבעים. עוד נעסוק ביוזמה לפטר אותה בשבועות הקרובים.
הקיצוצים בעיתונות המודפסת מדאיגים, אבל לעיתים נדירות, באופן בלתי מכוון, עשויה לצמוח מהם תועלת. ההודעה של נתניהו וליברמן על האיחוד ביניהם נמסרה לתקשורת ביום חמישי לפנות ערב, לאחר שהמוספים הפוליטיים ירדו לדפוס. כתוצאה מכך בטור של נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות", כמו גם באלה של בן כספית ב"מוסף שבת" של "מעריב" ושל דן מרגלית ב"ישראל השבוע" של "ישראל היום" לא היה זכר להתפתחות הדרמטית. רק ב"הארץ" – שם, בשל המצוקה, סגרו לאחרונה את מוסף "השבוע" והעבירו את מיטב כותביו לקונטרס החדשות של יום שישי – יכול היה יוסי ורטר להקדיש את רוב טורו השבועי למהלך האחרון.
בתוך הטור הופיע אלמנט שנחשב שכיח למדי בכל עיתון אחר, אבל הוא בהחלט נדיר כאשר מדובר ב"הארץ": צילום כותרת ראשית ובלעדית של ורטר מלפני חמישה חודשים, שתיארה כבר אז כיצד נתניהו בחן אפשרות לרוץ עם ליברמן ברשימה משותפת.
ההתפארות בכותרת ההיא בהחלט מוצדקת, בעיקר בשבוע שבו כותרת ראשית אחרת של "הארץ" התגלתה כמופרכת. ב"הארץ" יודעים שכל מילה שלהם נבחנת בקפידה באינטרנט ובעיתונים המתחרים (מישהו אמר בן-דרור ימיני?). רק לפני שלושה חודשים, תחת הכותרת הצינית "הפרשן הפוליטי של 'הארץ' שומר על עקביות", שיתף העיתונאי והפעיל החברתי אסף לוי בעמוד הפייסבוק שלו השוואהבין הניתוח של ורטר במאי האחרון על צירופה של קדימה לקואליציה, לאופן שבו כתב אותו ורטר על המהלך בדיעבד, לאחר פרישתה של קדימה. "צריך להודות שנתניהו שוב עשה לכולנו בית ספר. הוא הפוליטיקאי מספר אחת. ממשלתו החדשה היא מאה טון בטון יצוק", כתב ורטר עם הצטרפותה של קדימה. כעבור 70 יום, לאחר פרישת קדימה, תיאר ורטר קצת אחרת את החבירה של מופז לנתניהו. "נתניהו איבד את זה לגמרי", כתב. "דרכו לקדנציה נוספת הייתה סלולה, אחר כך הוא נבהל משום מה ובמו ידיו דחה את הבחירות וצירף את קדימה".
שלשום היה ורטר הראשון שזיהה סימני מפץ חדש בזירת משה כחלון. כלי תקשורת נוספים דיווחו על הסקר שחוזה למפלגתו של כחלון – אם וכאשר תוקם – 20 מנדטים, אבל ורטר ו"הארץ" היו היחידים שהבליטו בכותרת הראשית את העובדה שכחלון בוחן הקמת מפלגה בראשותו. למחרת – באירוע נדיר ביותר – חזרה הכותרת הראשית של "ידיעות" על עיקרי הכותרת הראשית של "הארץ".בשבוע הבא נדע האם תהיה ליוסי ורטר עוד הזדמנות להתגאות ב"כפי שפורסם בעיתוננו".
מעניין מה היו כותבים על זה ב"העין השביעית"
גילוי נאות: אני מעריך ומחבב את חנוך מרמרי, שהיום זהו יומו הראשון בתפקיד עורך אתר התקשורת "העין השביעית". מרמרי, שמחליף את המייסד עוזי בנזימן, הוא אחד העורכים המשובחים בישראל. במשך 14 שנים היה עורך "הארץ", לפני כן הקים את המקומון "העיר". בראיון שהעניק לפני כחודש לדבורית שרגל בבלוג "ולווט אנדרגראונד" אמר מרמרי כי הוא מאוד חרד שלא יצליח. אין שחר לחשש. גם אנשי "העין השביעית" רחוקים מלהיות שותפים לדאגתו. "הוא איש מקצוע מהמעלה הראשונה", אמר השבוע אחד מהם. "אין לי ספק שהאתר בעריכתו רק ילך ויעשה חיל".
מלבד ניסיונו העשיר והישגיו המוכחים, מה שמכשיר את מרמרי במיוחד לתפקיד החדש הוא היותו אחד הקולות הבולטים המתבטאים באופן תדיר על מצב התקשורת בכלל והאתיקה העיתונאית בפרט. ב"העין השביעית" פירסם במשך שנים את הטור "מתוקשר", שעסק בנושאים הללו. לפני כשלוש שנים שיער באחד מטוריו כי בעתיד "תימשך המגמה של מעבר כוחות עיתונאיים לשוק הדוברות, הייעוץ התקשורתי ויחסי הציבור".
כתב – ולא ידע עד כמה צדק.
סוניה מרמרי, אשתו של חנוך מרמרי, כותבת באופן קבוע במגזין "ליידי גלובס" (שבעבר שימשה בו כסגנית העורכת). בגיליון האחרון, למשל, פרסמה שתי כתבות עוקבות. אותה סוניה מרמרי מועסקת במקביל בחברת "שסטוביץ", יבואנית ומשווקת של עשרות מותגי בשמים, מוצרי קוסמטיקה ומצרכי מזון. "שסטוביץ" מעסיקה משרד יח"צ חיצוני בריטיינר חודשי, אבל מרמרי עוסקת במקביל בענייני יח"צ כאלה ואחרים.
כך, למשל, לפני שלושה חודשים התלוותה מרמרי מטעם "שסטוביץ" לנסיעת יח"צ של ענת לב-אדלר, כתבת "ידיעות אחרונות". לב-אדלר המריאה לפריז על חשבון "שסטוביץ" כדי שתפרסם כתבה יח"צנית על בושם חדש שמייבאת החברה (Le Petite Robe Noir - "השמלה השחורה הקטנה", של חברת גרלן, אם אתם ממש מתעניינים). במערכות עיתונים נוספות יש מי שיכול להעיד שמרמרי פנתה אליו בענייני יחסי ציבור.
סעיף 17 בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות קובע: "לא יעסוק עיתונאי בכל עיסוק, עבודה, שירות, יחסי ציבור, פרסומת ואיסוף מודעות המעוררים חשש או מראית עין לניגוד אינטרסים או להטעיית הציבור".
השבוע טלפנתי לחברת "שסטוביץ". העובדת שהשיבה בשירות הלקוחות אישרה שמרמרי אחראית על יחסי הציבור של החברה. כך גם המוקדן שענה לי במרכזיה, כשביקשתי ממנו שיעביר אותי למשרדה של מרמרי. כעבור כמה שניות היא הייתה על הקו. את לא רואה בעייתיות בכך שאת גם עיתונאית פעילה וגם עוסקת ביחסי ציבור? שאלתי אותה. "אני לא אחראית על יחסי הציבור", השיבה מרמרי. "אני עורכת התוכן של החברה וככזאת אני אחראית על התכנים של האתר שבדרך. יש לנו חברת יחסי ציבור חיצונית. אני מפרסמת ב'ליידי גלובס' רק כתבות שאינן נוגעות בשום פנים ואופן למה שאנחנו מייבאים".
אבל במסגרת תפקידך את מקיימת קשר עם עיתונאים. התלווית לנסיעה של ענת לב-אדלר מידיעות". "התלוויתי אל שתי עיתונאיות במסגרת התפקיד שלי כאן. לא כיחצ"נית, אלא בחלק הטכני. הן לא מתואמות איתי בנושא. נסעתי כנציגת החברה, אבל אני לא עוסקת איתן בתכנים".
תני לי להבין. את עורכת התוכן של החברה, אבל לא עוסקת בתכנים? "בוא נעשה סדר במחשבות שלי ושלך. אתה שואל אם יש התנגשות בין עבודתי כאן לכתיבתי ב'ליידי גלובס'? התשובה היא לא. אלה עולמות תוכן שונים. ב'ליידי גלובס' אני יוצאת פעם בחודש למסעדה וכותבת על זה. מעולם לא פניתי למישהו ב'ליידי גלובס' בנושא שחברת 'שסטוביץ' עוסקת בו".
מה לגבי הבעייתיות כפי שעולה מתקנון האתיקה? "אני לא רואה סתירה מול תקנון האתיקה, ואני מקפידה על גבולות המקצוע והאתיקה לפי הבנתי".
אולמרט רץ, ועוד איך
אהוד אולמרט עדיין לא הודיע האם הוא רץ בבחירות הקרובות או לא. מה שברור כבר עכשיו זה שהוא בהחלט רץ מהר. כתב "ידיעות אחרונות" ו-Ynet, איתמר אייכנר, דיווח אתמול, גם בעיתון וגם באתר, כי אולמרט גמא את עשרת הקילומטרים במירוץ הלילה של תל אביב "בזמן מצוין לגילו, של 55 דקות". אלא שהתוצאות המדויקות של כל משתתפי המירוץ מופיעות באתר "שוונג". כאשר מקישים שם את מספר החולצה של אולמרט, 920767, מתברר שראש הממשלה לשעבר צלח את המרוץ קצת יותר לאט, אבל עדיין בתוצאה מצוינת, של 56 דקות ו-49 שניות. הוכחה נוספת ליחס המועדף שאולמרט זוכה לו ב"ידיעות"? לא הפעם. סביר יותר שמדובר בטעות בתום לב.
ואפרופו ריצות: זה המקום לרוץ ולהזכיר שהטור שזה עתה סיימתם לקרוא מתפרסם באתר mako, מבית "קשת", וש"קשת" מצויה בתחרות עסקית מתמשכת עם קבוצת "ידיעות אחרונות".
