ביום שבת, אי שם במרץ 2013, נסע עזרא נאווי כהרגלו בטנדר שלו באיזור דרום הר חברון. כשהוא הסתכל במראה הצדדית, הוא ראה ג'יפ צבאי שנוסע אחריו. בשלב מסוים הג'יפ עוקף אותו ונוסע לאט מאוד מאוד. אחרי דקה ארוכה של זחילה נאווי עובר לנתיב הנגדי כדי לעקוף את הג'יפ, אלא שבדיוק ברגע הזה, הרכב הצבאי מאיץ ולא נותן לו לחזור לנתיב. נאווי לוחץ על דוושת הגז ובסופו של דבר מצליח לחזור לנתיב, רק שבדרך הוא עובר קו הפרדה רצוף. בשלב זה הרכב הצבאי עוצר אותו בצד ומתוכו מגיח שוטר, שמחליט לשלול את רשיונו. עבור נאווי, פעיל זכויות אדם ותיק שמתפרנס בשנים האחרונות כנהג שמסיע עיתונאים, פעילים, תיירים ועורכי דין לשטחים – זאת מכה אנושה.
למזלו, במושב הנוסעים שלידו ישב נסים מוסק, שותפו לפעילות בהתארגנות תעאיוש ובמאי שעשה כבר שני סרטים דוקומנטריים על נאווי. מוסק תיעד את מה שקרה במצלמה ועל סמך החומרים שהוגשו מאוחר יותר לבית המשפט לתעבורה, החליטה השופטת מרים אלקסלסי לזכות את נאווי ולהחזיר לו את הרשיון. השופטת קבעה כי עדותו של השוטר שיצא מהג'יפ היתה "נגועה בחוסר אובייקטיביות ומעורבות אישית", ואף ציינה כי "ברור כשמש שלא מדובר באכיפה אקראית של עבירת תנועה שנצפתה על ידי שוטר תנועה, כי אם מעבר לכך. לנהג הג'יפ הצבאי חלק נכבד בביצוע העבירה. על החשוד לבצע עבירות מיוזמתו ואין מקום לגרום לו לבצען. אלמלא הכביש היה ריק מתנועה, היתה התנהגותו של נהג הג'יפ מסכנת לא רק את יושביו, אלא גם נהגים אחרים". במקרה אחר, נאווי ופעיל נוסף מתעאיוש תיעדו בנייה לא חוקית בגדה ונעצרו יומיים לאחר מכן בגין "הפרת הסדר הציבורי". בסופו של דבר בית המשפט חייב את המשטרה להתנצל בפני שניהם ולשלם פיצויים על סך 12 אלף שקל.
עבור נאווי, אלה לא אירועים חריגים. לאורך שנות פעילותו בדרום הר חברון הוא נעצר שוב ושוב, כמעט תמיד שוחרר בלי שיוגש נגדו כתב אישום. "תמיד יש רכב צבאי מאחורי עזרא", אומר מוסק, "ברגע שהוא דורך על שדה או עושה פנייה לא נכונה, מיד קופצים ועוצרים אותו ללילה אחד, ואז השופט משחרר אותו. מחפשים כבר הרבה שנים דרכים לעצור אותו, לכן הוא נעצר עשרות פעמים, הובא בפני שופט עשרות פעמים, ושוחרר עשרות פעמים אחרי יום אחד, כי בסופו של דבר הוא לא עשה שום דבר לא חוקי. גם אם הוא עשה פרובוקציה, ועזרא הוא פרובוקטור לא קטן, עדיין אין חוק נגד פרובוקציות".
נגד פרובוקציות עדיין אין חוק, אבל יש כמה וכמה חוקים שנאווי עבר עליהם. עם השנים הוא צבר תיק הרשעות נכבד, שכולל עבירות של שימוש בלתי חוקי בנשק, כניסה לשטח סגור, איומים, הפרעה לעובד ציבור, הסעת שב"חים, גידול והחזקת סמים. ב-2009 הוא הורשע בהתפרעות ובתקיפת שוטרים, ונגזר עליו חודש מאסר ופיצוי כספי של אלף שקל לשני שוטרי מג"ב. האירוע הזה התרחש שנתיים קודם, וגם הפעם היה לצדו חברו נסים מוסק, שתיעד את כל מה שקרה במצלמתו. "זה היה ביום שבו הצבא הגיע כדי להרוס בתים באום אל חיר, כפר בדואי מהעניים שראיתי בחיים שלי. כשהבולדוזר התכונן לעלות על איזשהו פחון, עזרא רץ פנימה כדי לעצור אותו. מיד נכנסו אחריו שני שוטרים, ואחרי כמה שניות הם גררו אותו החוצה וטענו שהוא תקף אותם. הוא הורשע למרות שבעצם לא היתה שום הוכחה לתקיפה מלבד העדויות שלהם". בעקבות הרשעתו של נאווי, נשלחו למשרד המשפטים למעלה ממאה אלף מכתבים מרחבי העולם של אנשים שקראו לשחרורו.
ההערכה: הפעם יוגש כתב אישום
לפני כשבועיים שודרה כתבה ב"עובדה" שהתבססה על תיעוד של נאווי במצלמה נסתרת של שתול שהוצמד אליו על ידי ארגון הימין עד כאן. נאווי תועד מעביר לביטחון המסכל הפלסטיני את פרטיו של סוחר קרקעות שניסה למכור אדמות למתנחלים, ומתרברב שרבים הסיכויים שההסגרה תביא לעינויו ולהוצאתו להורג (או בשפתו של נאווי – "גזנגה"). כמו כן, הוא התפאר שהיה אחד הגורמים שבגללם לקה פלסטיני בשם אבו-חליל - ששיתף פעולה עם המתנחלים - בהתקף לב שממנו מת לאחר שנחקר על ידי הרשות.
בעקבות התחקיר הפך נאווי בין לילה לאחד האנשים השנואים בישראל, סמל לצד החשוך, הקיצוני והאלים של ארגוני זכויות האדם. נאווי ספג גינויים מכל קצוות הקשת הפוליטית. בנימין נתניהו אמר שהתחקיר "חשף את פרצופם האמיתי של קיצונים בתוכנו", איילת שקד החשידה את נאווי ב"הריגה וקשירת קשר לביצוע רצח", מירי רגב טענה כי קיימת "שיטה בה פעילי שמאל קיצוני מוכרים בני אדם ומסכנים את חייהם במסווה של דאגה לזכויות אדם", יובל דיסקין קרא "עזרא נאווי לכלא ומהר!" והעיתונאי בן כספית כתב כי "עזרא נאווי חלאה, תעאיוש זקוקים לחשבון נפש בדיוק כמו נוער הגבעות".
לא עבר הרבה זמן עד שהגינויים הפכו להסתה. בפוסט שפירסם יואב אליאסי באתר הבית שלו, הוא הגדיר את נאווי "פדופיל שהורשע באונס מזעזע והתעללות בילד פלסטיני" (נאווי הורשע לפני 25 שנה בבעילת קטין בן 15 – עוד על כך בהמשך), כ"סוחר סמים ונשק בעולם התחתון" וכמי ש"אנס בשנים האחרונות באופן סיסטמטי ומתמשך עשרות ילדים פלסטינים". אליאסי כתב שנאווי נשוי למחבל פלסטיני שישב בכלא על פיגועים (במציאות הוא ניהל מערכת יחסים שנגמרה לפני מספר שנים עם שוהה בלתי חוקי) ואף פרסם את הכתובת שבה הם גרים בירושלים. לא עבר הרבה זמן עד שאנשי ימין התחילו להגיע לביתו של נאווי.
"הוא יצא למכונית ובאו אנשים, קיללו אותו וזרקו עליו דברים, והוא מהר נכנס לאוטו והתרחק", מספר מוסק. "ואז הוא התקשר ואמר לי שהוא רוצה לטוס לחו"ל כי תקפו אותו והוא מותש. הוא רצה ללכת לבקר חבר טוב שלו בספרד. אמרתי לו שזאת טעות כי זה יתן להם הזדמנות להציג אותו כעבריין נמלט, כמי שמכיר בכך שהוא עשה משהו רע, אבל הוא לא הקשיב והלך לחדש את הדרכון, וביום ראשון הגיע לשדה תעופה, עבר את ביקורת הדרכונים, ולפני שהוא הספיק לעלות על השער שני בלשים לקחו אותם משם, מבלי שבכלל היה נגדו צו מעצר. עשר דקות אחר כך כבר היו כותרות על זה ש'עזרא נאווי ניסה להימלט מהארץ ונעצר בשדה התעופה'" (דובר מחוז ש"י מסר כי עזרא נאווי נעצר בנתב"ג בשל מידע מודיעיני על עזיבתו את הארץ).
נאווי נחקר בחשד לנסיון הריגה, קשירת קשר לביצוע פשע ומגע עם סוכן זר. במהלך חמשת הימים הראשונים של החקירה נאסר עליו להיפגש עם עורכת דינו. עורך הדין מיכאל ספרד, שייצג בעבר את נאווי, מסר כי "מניעת מפגש עם עורך דין זה דבר חמור מאוד, הוא נועד כדי לוודא שאדם לא ידע ולא יממש את זכויותיו. אני לא מכיר את התיק אבל זה מריח לי כמו משהו מנופח בצורה בלתי רגילה שיתגלה בסופו של דבר ככלום". ממשטרת מחוז ש"י נמסר כי נאווי חשוד בעבירה של מגע עם סוכן זר וכי ההערכה היא שהפעם יוגש נגדו כתב אישום. כמו כן הזכירו כי בעבירות ביטחון בסמכות המשטרה למנוע עם עורך דין.
הסחרור התחיל עוד לפני המעצר. אפילו ארגונים שהעסיקו את נאווי כנהג במשרה חלקית, בהם "רבנים לזכויות אדם" ו"שוברים שתיקה", מיהרו להתנער ממנו בעקבות ממצאי התחקיר של "עובדה", אבל רבים עדיין שומרים לו אמונים. פעילי שמאל וארגוני זכויות אדם איתם שוחחנו השבוע, מתעקשים שנאווי הוא לוחם צדק מסור שמקדיש את חייו למען עזרה לחלשים, ושחטאו העיקרי הוא הפה הגדול שלו.
"אף אחד שאני מכיר לא מצדיק את הדברים שהוא אמר", אומר הרב אריק אשרמן מרבנים לזכויות אדם. "כולם מסכימים שאלה דברים מגעילים שלא צריכים להיאמר, אפילו לא כבדיחה. יחד עם זאת, מי מאתנו לא אומר לפעמים בשיחה פרטית דברים שהוא מתבייש בהם אחר כך? הארגון שלנו שהעסיק אותו במשרה חלקית הקפיא את ההעסקה שלו כדי לבדוק, אבל אישית אני לא מאמין שהוא עשה את הדברים שהוא אמר שהוא עשה. אבו-חליל מת מוות טבעי, וכבר 10 שנים לפחות שהרשות הפלסטינית לא מוציאה להורג על רקע מכירת קרקעות. באופן אישי, ואני מדבר במנותק מהארגון שלי, עד כמה שאני לא אוהב מה שהוא אמר, אינני מאמין שהוא באמת התכוון לסכן אנשים". עם זאת, בתחקיר מתועד נאווי מצלם בסתר את הפגישות עם סוחר הקרקעות ואז מתקשר לביטחון המסכל ומסגיר את פרטיו - לא רק מדבר על הנושא תיאורטית. ועדיין, עמוס גבירץ, פעיל שמאל שמיודד עם נאווי, מאמין שמה שנשכח בתוך הסיפור הנוכחי סביב נאווי, הוא ההקשר: "הבעיה שלי עם התחקיר היא שהוא מנותק מהמציאות שבה עזרא פועל ושהציבור הישראלי לא מודע אליה בכלל, ולכן זה הפך את עזרא לדמון".
גם עיתונאי "הארץ" גדעון לוי לא חושב שהשמאל צריך לנדות את נאווי בעקבות הכתבה. "אני מקווה שהשמאל לא יוקיע אותו", הוא אומר. "בינתיים אין גם סיבה. יש תחושה שרוצים ליצור בכוח סימטריה בין נוער הגבעות לבין השמאל, שאין לזה שום שחר כמובן. גם כל הדאגה המגעילה הזאת לסוחר הקרקעות, פתאום כל הימין נורא דואג לשלומו של הפלסטיני הזה, שאגב לא קרה לו כלום, הוא חי וקיים. פה נהרגים פלסטינים כמעט מדי יום, רובם הגדול ללא עוול בכפם, ופתאום כולם נורא דואגים לחיי פלסטינים".
תמיד היה סוג של עוף מוזר
נאווי (64) נולד בשכונת קריית יובל בירושלים למשפחה מסורתית וענייה של עולים מעיראק, שמונה מלבדו עוד שלושה בנים ושלוש בנות. כילד הוא למד בבית חינוך תיכון לילדי העובדים והיה פעיל בתנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית מק"י. בגיל 14 אביו, שהיה פועל בניין, נפטר ממחלה. עם אמו ועם שאר המשפחה הוא שומר על יחסים קרובים עד היום. "בתור מזרחי הומו ושמאלן הוא תמיד היה סוג של עוף מוזר", אומר מוסק. "הוא לא אוהב את בית"ר ירושלים ולא עונה לסטריאוטיפים ששמים על מזרחים, וגם זה חלק מהתדמית השלילית שלו בציבור הרחב. הרבה אנשים רואים אותו כמזרחי בוגד בדיוק כמו וענונו וטלי פחימה".
את הפעילות הפוליטית שלו נאווי התחיל בתקופת האינתיפאדה השנייה, בעקבות מערכת יחסים שניהל עם שב"ח פלסטיני בשם מוסא פואד, שלקח אותו לדרום הר חברון. לא עבר הרבה זמן עד שהוא הצטרף לתעאיוש (בעברית: חיים יחד), קבוצה לא מאורגנת של פעילים שנוסעים מדי שבת בטרנזיט מגן הפעמון בירושלים לאזור כדי לסייע לאוכלוסיה המקומית. עם הזמן נאווי החל לנסוע בכוחות עצמו לאזור ולבקר שם יותר ויותר, כמעט כל יום, תוך שהוא יוצר קשרים עם הקהילה המקומית, שאימצה אותו כאחד משלהם. "כשעזרא הגיע לשם, המצב היה שהרבה פלסטינים כבר השלימו עם המציאות הקשה, הם פשוט הורידו את הראש והתכופפו בפני המתנחלים והצבא", מספר מוסק. "בזכות עזרא דברים השתנו, פלסטינים התעוררו. הם הבינו שיש להם זכויות ויש להם כבוד, והם יכולים לעמוד על שלהם ולפנות לעורכי דין כדי להשיג את האדמות הגזולות שלהם".
מוסק שמע לראשונה על נאווי בתחילת שנות האלפיים בעקבות כתבה על שרברב שמנהל מערכת יחסים עם שב"ח פלסטיני שצעיר ממנו ב-24 שנה. "לפואד לא נתנו אפשרות להיות בארץ, הוא היה שוהה בלתי חוקי וכל פעם עצרו אותו ובאו לבית של עזרא לחיפושים ומעצרים", נזכר מוסק. "היתה ביניהם אהבה גדולה והיו הרבה פרופסורים ואמנים וסופרים ודיפלומטים שחתמו על עצומות ומכתבים בקשר לזוג הזה ושום דבר לא עזר. פואד נכנס ויצא מהכלא כי כל הזמן תפסו אותו פה כשוהה בלתי חוקי, ודרכו עזרא ראה מה קורה עם הפלסטינים ויכל להזדהות איתם, בייחוד כיהודי-ערבי".
במשך מרבית חייו נאווי עבד כאינסטלטור, עד שלפני 4 שנים החליט לסגור את החברה שלו כדי להקדיש את מרבית זמנו לפעילות הפוליטית. "הוא רצה להתמסר לפעילות בדרום הר חברון, והוא כבר לא איש צעיר", אומר מוסק. "הוא בן 64 וכבר היה נורא קשה לו לטפס על גגות, לשים מרזבים, להרים דודי שמש. הוא הרי עבד עם הפועלים שלו, לא ישב ספון במשרד".
ההסתבכות שלו עם החוק התחילה עוד לפני תחילת הפעילות הפוליטית שלו. הכתם הכי אפל בעברו הוא הרשעתו משנת 1992 בבעילת קטין – בן 15 מירושלים. "ב-1990 הכרתי מישהו והגענו למיטה בהסכמה", הוא סיפר בעבר בראיון. "ההורים שלו דיווחו למשטרה ואני הודיתי מיד. הבנתי שעשיתי מעשה לא בסדר, שזה היה אסור. שילמתי את המחיר וישבתי בכלא, על אף שזה נעשה בהסכמה". אחד מהאנשים שתמכו בנאווי לאורך הפרשה ואחריה היה דיוויד נוריס, מועמד מוביל לנשיאות אירלנד איתו נאווי קיים מערכת יחסים רומנטית בשנות השבעים. בעקבות לחצים שהופעלו עליו עקב תמיכתו בנאווי, נוריס לאלץ לפרוש מהמירוץ לנשיאות ב-2011. עם זאת, הוא לא הביע חרטה וציין כי נאווי "ריצה את עונשו ומעולם לא פגע שוב".
"הנשמות הטובות נטפלות תמיד לסיפור הזה. זה היה בסך הכל נער בסצינה ההומואית בירושלים, שעזרא לא ידע שהוא קטין", מספר מוסק, "אותו בחור נדלק על עזרא, היה ביניהם מה שהיה, ואז האבא של הקטין ראה מסרים בטלפון מעזרא והלך להתלונן במשטרה. הקטין הזה היום בן 40 והוא בקשר טוב עם עזרא. הסיפור הזה קרה לפני 25 שנה, אבל הימין עושה מזה מטעמים, אומרים שהוא אנס ופדופיל, למרות שפדופילים זה עד גיל 13. הוא שילם את חובו, ישב חודשיים-שלושה בכלא והסיפור הזה עדיין רודף אותו".
הרב אשרמן חושב שהפעילות הפוליטית של נאווי היא הדרך שלו להכות על החטא הקדמון. "לדעתי כל מה שהוא עושה למען הפלסטינים זה איכשהו לעשות תשובה על הנושא הזה. אני באמת חושב עליו כאדם שמתמודד עם השדים הפנימיים שלו כדי לעשות המון טוב. אתה צריך לראות את השמחה, איך הוא עוזר לילדים שאין להם על מה לשמוח. הוא תמיד מסתובב עם בלונים, הוא מביא חיוך על פניהם. מנסים לתאר אותו כאדם ששונא מתנחלים ושונא חיילים. הוא שונא התעללות בחלשים. אגב, אני וכל אחד אחר שמכיר אותו היינו מנתקים איתו קשר בשנייה אם היינו חושבים שגם היום הוא מתעסק בקטינים. הוא ריצה את עונשו והתנצל על מעשיו וכל מי שמכיר אותו לא מאמין שיש סיבה שהוא יחזור על זה שוב".
איך אתה מסביר את ההזדהות המוחלטת שלו עם הצד הפלסטיני?
"הוא אדם שלא מסוגל להפנות מבט ולעמוד מנגד כאשר עוצמת המדינה מתועלת נגד חסרי אונים. יש לו לב רחב ופשוט אכפת לו. יש שם גם הרבה אגו, ואני הראשון להגיד שהוא יכול להיות מעצבן, ושלפעמים בשטח צריך לרסן אותו, אבל בסופו של יום בזכותו הרבה אנשים בדרום הר חברון שהיו מגורשים ומנושלים מזמן, נשארו בבתיהם. ובגלל זה הוא על הכוונת".
"הרבה אנשים אוהבים אותו"
עמרי אסנהיים מ"עובדה", העיתונאי שחתום על התחקיר, אומר שהוא לא צפה את ההד הציבורי. "זה באמת היה מפתיע עד כמה דיברו על זה ועד מתי זה נמשך", הוא אומר. "ההסתבכות של הפרשה מאוד הפתיעה אותי בעוצמה שלה. שאני מוכרח להודות שלא הצלחתי להבין בזמן אמת את העוצמה של הדבר הזה. בעצם אני אצטרך עוד לחשוב למה זה עורר כזאת מהומה".
אתה חושב שהדברים שנאווי אמר בהקלטה אכן התרחשו?
"בטח שבדקנו. במהלך התחקיר הבאנו איך עזרא נאווי לא רק מתרברב במעשיו אלא נוקט בפעולות אקטיביות. הוא נפגש עם אותו סוחר קרקעות פעמיים, כל פעם כדי להוציא ממנו עוד מידע, הוא מתעד את המפגשים במצלמות נסתרות כדי שיוכל להעביר את הממצאים, הוא פועל מול פעילי שמאל ועולה האפשרות לעשות כיפה אדומה לאותו סוחר קרקעות. הוא מתקשר לאנשי הביטחון המסכל לפחות לפי דבריו ואנחנו גם רואים את זה בצילומים. לגבי אבו-חליל, עזרא אומר שיש לו יד בזה ובדקנו, הלכנו למקום שבו הוא גר ואכן ראינו שהיה איש כזה ושהוא מת מהתקף לב".
למה נראה לך שאנשים כל כך שונאים את נאווי?
"אני רואה גם הרבה מאוד אנשים שאוהבים אותו".