לא מעט דברים צריכים להדאיג את יו הפנר באוטוביוגרפיה שהוציאה לאחרונה חברתו הולי מדיסון, אבל לגבי דבר אחד הוא יכול להיות רגוע: מעתה, אף אחד לא יחשוב עליו יותר בתור סתם זקן חרמן. שנים של התרועעות עם בחורות צעירות, מסיבות ענק באחוזה ומלתחה שכוללת בעיקר חלוק אמבטיה בצבע יין הפכו את מייסד פלייבוי האגדי לקשיש המקריפ ההוא עם הוויאגרה שמקובל להגיב אליו בתערובת של לעג וזלזול. אלא שקריאה מעמיקה בספר החדש של מדיסון, “Down The Rabbit Hole”" (חפשו אותו באמאזון), חושפת תמונה משעשעת פחות. הפנר, 89, בכלל לא מתואר כאן כגבר סוטה שרק חולם על אורגיות, אלא יותר כמו חובב מניפולציות מתוחכם ואכזרי, שמסכסך בין האנשים המקיפים אותו ועוקץ איפה שרק אפשר. או כמו שאוסקר ווילד אמר: "כל דבר בעולם הזה עוסק בסקס, חוץ מסקס. סקס זה כוח".
"בתוך מאורת הארנב" מתרכז בחייה של השפנפנה לשעבר מדיסון בתוך האחוזה – 7 שנים בהן הספיקה להיות החברה "הראשית" של הפנר, להופיע במגזין ולהשתתף במשך חמש עונות ב"השפנפנות של יו" (“The Girls Next Door”) תכנית ריאליטי מצליחה בערוץ E! בה כיכבה יחד עם ברידג'ט מרקרדט וקנדרה וילקינסון. כיאה לכל ריאליטי, גם ב"השפנפנות של יו" היה טייפקאסט ברור לכל אחת מהדמויות: קנדרה, הצעירה מבין הבנות, הייתה "הפרועה", ברידג'יט הייתה "החמודה" ומדיסון הייתה זו שנראתה כל הזמן כמאוהבת נואשות בהפנר, לחוצת חתונה שרק רוצה לביית את הרווק המושבע. לא קל להתפרסם בתור מי שרצתה לעשות ילדים לגבר בן 80 אשר מצהיר בריש גלי שאין בכוונתו להתחתן שוב, ואולי יצר הנקמה הוא שמשך את מדיסון לכתוב את הספר הלא מחמיא, אבל קשה להישאר אדישים ליומיום שאותו היא מתארת. האחוזה של הפנר מתוארת בספרה של מדיסון ככלא וורוד ובו משטר קפדני, תחרותיות מתמדת והרבה ניצול. סקס, אגב, לא ממלא כאן תפקיד מרכזי.
הכי סקסי זה פיג'מת פלנל
למתבונן מהצד (במיוחד אם המתבונן מהצד הוא מתבגר חרמן), יו הפנר חי את החלום: בשנת 1998, לאחר שנפרד מאשתו השנייה, החליט מייסד ירחון פלייבוי האגדי (עיתון עם מאמרים מצוינים) להמציא את עצמו מחדש כרווק מבוקש והחל להראות בציבור עם חבורה של בנות אותן כינה "החברות שלי". הן גרו יחד איתו באחוזה, התלוו אליו לשטיחים אדומים והשיקו איתו שמפניה במועדונים. לרוב, החברות של הפנר נראו כמו צבא משובט של נערות פלייבוי קלאסיות – בלונדיניות ורזות עם חזה גדול – ובעזרתן הוא הגשים את הפנטזיה הגברית הטראשית ביותר. מחויב לדמות אותה ברא, סימן הפנר טריטוריה במרחב הציבורי והפך לדמות שאי אפשר להתעלם ממנה, גם בעשור התשיעי לחייו.
אלא שלפי מדיסון, נערה מבית טוב באורגון, הפנטזיה שהציג הפנר לעולם, בה גבר מלא כריזמה מצליח לשלוט בחבורת נשים בנות עשרים ומשהו, התפוררה מבפנים. הוא עצמו אולי ביקש לחיות כפוליגמיסט המחזיק כמה בחורות שרק ירצה, אך הבנות סביבו לא התכוונו בשום שלב לשמור לו אמונים, ושיתפו פעולה עם הדימוי הציבורי בעיקר משום שהתנאים הנוחים השתלמו להן. בחיי היומיום, כולן מלבדה החזיקו בשלב כזה או אחר חבר סודי, למרות ניסיונותיו של הבוס לעצור אותן. כך למשל, הפנר הגביל את שעות היציאה של הבנות עד לתשע בערב, אז נדרשו להתייצב באחוזה. פעמיים בשבוע היה יוצא איתן לאחד מהמועדונים הפופולריים באל איי, שם היו סוגרים להן רחבה משל עצמן, כדי שלא יבואו במגע עם אחרים. הבנות היו יושבות לצידו של הפלייבוי לאורך כל הערב ונאסר עליהן ליצור קשר עם הבליינים האחרים. לדבריה של מדיסון, הן היו מנצלות את הפסקות השירותים שניתנו להן כדי ללכת ולפלרטט עם בחורים ואחדות אף סיימו את הערב עם בני זוג אחרים. ביתר ערבי השבוע דאג הפנר למצוא ל"חברותיו" פעילויות אחרות שיעסיקו אותן, כמו ארוחות ערב עם מכרים שלו או "מועדון הסרט הטוב", במסגרתו הזמין אותן כל סוף שבוע לצפות בסרט שחור-לבן לבחירתו. הבנות נטו להבריז והעדיפו להשאר בחדריהן.
חוץ מהזדמנות לפלרטט עם בחורים אחרים, הבילויים הליליים שמשו פלטפורמה עבור הוותיקות שבחבורה לצרף בחורות חדשות לאחוזה. לא מתוך העצמה נשית, אלא במטרה להגדיל את ארסנל הנשים כך שיקטן הסיכוי שיצטרכו לשכב עם הף בעצמן. הרי בחורה חדשה מסקרנת את הפנר ומקטינה את הסיכויים שיישארו לו כוחות. כך גם מדיסון נחתה באחוזה: במשך יותר משנה במהלכה הוזמנה למסיבות שהתרחשו באחוזת פלייבוי – אליהן הגיעה לאחר שהפיזותרפיסט של הפנר ראה אותה מופיעה בתחרות נערת ביקיני - היא הוזמנה על ידי אחת ה"חברות" לבילוי הדו שבועי עם הבוס. בסיום ערב עמוס אלכוהול עלו כל הבנות ללימוזינה, ובמהלך הנסיעה התבשרה מדיסון כי כולן נוסעות לאחוזה לשכב עם הפנר – טוויסט מפתיע בהתחשב בכך שלאורך כל התקופה בה הכירה מדיסון את הבנות הן התעקשו כי אינן מקיימות איתו יחסי מין.
מרגע החזרה לאחוזה, הרוטינה הייתה קבועה: הנשים ניגשו לחדר האמבטיה הצמוד לחדר השינה של הפנר, שם שכשכו רגליהן בתוך אמבט מים חמים, לנוח קצת מערב על עקבים. לאחר מכן התרכזו כולן בחדר השינה שם החליפו את הבגדים לפיג'מת פלנל אחידה (כן, הפנר מעדיף את הבנות שלו בפיג'מת פלנל ולא, נגיד, בלנז'רי). שני מסכים הקרינו סרטי פורנו שהאירו את החדר החשוך, בזמן שהבנות, מורגלות בכללי הטקס, הסתדרו בחצי עיגול על המיטה. בפעם הראשונה, אחת הבנות ביקשה ממדיסון ל”Fake the Fuck”, או במילים אחרות, להיראות כאילו משהו בחדר מדליק אותה. בפועל, הבנות ניצלו את הזמן בו עבר הפנר בין כולן כדי לרכל או סתם לצחוק על הסיטואציה המוזרה והלא סקסית. נשיקות לא היו שם, גם לא אינטימיות, ובסוף הפנר תמיד העדיף לאונן. עם תום הטקס המביך היו הבנות חוזרות לחדרים שלהן ומזמינות צ'יזבורגר וצ'יפס, שיהיה מה לנשנש. מדיסון, שהייתה אמורה להתפנות מהדירה אותה שכרה, החליטה בבוקר שאחרי הערב הראשון באחוזה לבקש מהפנר להצטרף לקאסט כחברה שלו. הוא אישר תקופת ניסיון, בסופה הפכה לחברה מהמניין.
עצה: אל תתלבשי כמו מרילין מונרו
בתמורה לנאמנות שלהן, קיבלו הבנות חדר באחוזה, לפעמים עם מקלחת משותפת (האחוזה לא באמת שייכת להפנר והוא משכיר אותה לפי חדרים). עוד בחבילת ההטבות: 1,000 דולר לבזבוזים שבועיים, שנועדו להבטיח שישמרו על מראה "ייצוגי", וגם טיפולים בסלון יופי, ניתוחים פלסטים בחינם ומטבח שפתוח 24 שעות ביממה. מלבד הזמנת אוכל ושיחות הכרחיות, על הבנות נאסר לדבר עם אנשי הצוות – לטענתה של מדיסון, זה גרם להפנר לקנא. גם עבודה מחוץ לבית, אגב, גרמה לו להתקפי זעם.
האם החיים הנוחים יחסית היו שווים את מסכת ההתעללות? מדיסון מספרת בספר שבאותו זמן היה קשה לה ולחברותיה באחוזה לוותר על ההזדמנות שנפלה בחלקן. הפנר דאג לפתח אצל הבנות את הפנטזיה לפיה יום אחד הן יצליחו להגשים את החלום האמריקאי ולהופיע על השער של פלייבוי. עבור בחורות נאות מעיירות קטנות בארצות הברית, זה היה כרטיס הכניסה לעולם זוהר של מסיבות בריכה והתחככות עם אנשי התעשייה, והתקווה הגדולה הייתה להפוך יום אחד למקושרות מספיק כדי לפרוש כנפיים ולהמשיך בכוחות בעצמן. אלא שבסופו של דבר, הניידות החברתית שהבנות הסתמכו עליה, הולידה בעיקר אייטמים במדורי רכילות ותכנית ריאליטי מהז'אנר הנחות. מכיוון שהיה ברור שהבנות הן רכוש האחוזה, על העונה הראשונה הן לא קיבלו תשלום. את השער הראשון שלהן במגזין, אגב, קיבלו בכלל רק אחרי שהסדרה צברה תאוצה והן נחשבו לדמויות מוכרות.
הקושי הגדול ביותר של החיים באחוזה היה, לטענת מדיסון, היחסים עם הבנות האחרות – כאלה שאילולא המעורבות של הפנר היו אולי יכולים להיות הרמונים, רק שהוא דאג לשסות את הנשים אחת בשנייה, רק כדי להרגיש נחשק. הדרך הפשוטה ביותר לעשות זאת הייתה לגרום לבחורות הוותיקות לשנוא את החדשות: כך, כשמדיסון הגיעה לאחוזה, לא פעם היה הפנר ניגש לבנות שגרו במקום כבר תקופה ארוכה ושואל "למה אתן לא יכולות להיות ילדות טובות כמו הולי?", מה שכמובן הפך אותה לחברה הכי שנואה בהרמון. בהמשך, השיטות שלו השתכללו: כשמדיסון כבר הפכה ל"חברה הראשית" של הפנר, היא החליטה להופיע בחדרו בסגנון מרילין מונרו, וחיכתה לו עם שיער קצר יחסית בסגנון הוליוודי, ליפסטיק אדום (שהיה אסור באחוזה ביומיום) ואיפור חתולי. כשהפנר ראה אותה הוא צעק עליה שהיא נראית "זקנה וזולה", גרם לה לעזוב את המקום בבכי ומעולם לא התנצל. כמה שנים לאחר מכן, כשקנדרה הגיעה לאחוזה והייתה השפנפנה הטרייה ביותר, היא התלבשה לאחד הערבים המשותפים בסגנון דומה. ברגע שהפנר ראה זאת, הוא חיבק אותה ואמר שמעולם לא נראתה טוב יותר, והכל מול מדיסון ההמומה.
הערב בו החליטה לברוח
לדבריה של מדיסון, האופן בו התייחס אליה הפנר והחיים לצידו באחוזה, השפיעו עליה בצורה עמוקה יותר משדמיינה. מי שהתחילה את דרכה במקום כבחורה המאוהבת ביותר, זו שבאמת הרגישה משהו כלפי הבוס, מצאה עצמה בהמשך כשהיא שוכבת בחדר האמבטיה ומדמיינת איך ירגיש להטביע את עצמה. מדיסון, שבסופו של דבר התחילה בטיפול תרופתי כדי להתמודד עם הדיכאון, הרגישה שלהרוג את עצמה תהיה הבחירה הגיוניות בתוך חיים משוללי היגיון ונטולי אופק. "האם הוא יתגעגע אליי בכלל?", שאלה את עצמה, "לא. אני הייתי רק עוד גוף חם – כמו כולנו". לטענתה, היא החליטה לא להתאבד רק כשהבינה כי בסופו של דבר גם המוות שלה יוצג בפלייבוי בצורה שתטיב עם התדמית של הף - תזכורת לכמה יפות וצעירות הבנות באחוזה. הרצון לספר את "האמת שלה" הוא זה שבסופו של דבר הוביל אותה לכתיבת הספר. זה, וכנראה גם חוזה של מיליונים.
הפרידה מהפנר הגיעה שבע שנים מיום הצטרפותה לאחוזה, כשמדיסון נדרשה לטוס מטעם המגזין ללאס וגאס. הפנר, בצעד חריג, אישר לה לישון בבית מלון לילה אחד, אך כשגילה שיצאה לבלות עם ידיד, התפרץ עליה בטלפון, למרות שלטענתה לא נוצרה באותו ערב שום סיטואציה מינית. מדיסון החליטה שהפעם היא לא שותקת והודיעה שהיא עוזבת את האחוזה, מהלך שהוביל ללחצים מצד מפיקי הסדרה בניסיון להשאיר אותה חלק מהקאסט. בהתאם לאופיו המרוחק, הפנר עצמו מעולם לא דרש ממדיסון באופן גלוי להישאר, אבל דאג לשלוח רמזים. בין היתר, השאיר לה לילה אחד על מיטתם את הצוואה שלו, לפיה תזכה לרשת כמה מיליוני דולרים. מדיסון החליטה לעזוב בכל זאת ועברה ללאס וגאס, שם החלה לנהל מערכת יחסים רומנטית עם אותו ידיד - הקוסם והמנטליסט, כריס אנג'ל, שהתברר בסוף כדוש שתלטן ואנוכי.
אבל, כמו לכל סיפור אמריקאי על נערות מהמיד ווסט, גם לזה של מדיסון יש סוף טוב. השתתפותה בגרסה האמריקאית ל"רוקדים עם כוכבים", אליה הגיעה לאחר שנדרשה להחליף ברגע האחרון כוכבת אחרת שנפצעה, הובילה את מפיקי מופע הבורלסק, “Peepshow”, ללהק אותה באופן זמני לתפקיד הראשי בהצגה. התפקיד הזמני הפך לקבוע והביא עמו עוד תכנית ריאליטי בערוץ E! שמתרכזת בחייה ושודרה במשך 2 עונות. בשנת 2012 עזבה את המופע וכיום היא נשואה, אם לבת והבעלים של מועדון בלאס וגאס.