ינון מגל עמד ללכת לישון כשהטלפון צלצל. זה היה לפני כשלושה שבועות, בעודו שוכב במיטה בביתו בצפון הישן של תל אביב לצד בת זוגו גיתית. על הקו היה משה קלוגהפט, יועצו הקרוב של יו"ר הבית היהודי ומנהל קמפיין הבחירות של המפלגה. "אתה בטח יודע למה אני מתקשר", אמר קלוגהפט, והציע לעיתונאי הוותיק להצטרף לרשימת "הבית היהודי". מגל סירב בנימוס, אבל באותו לילה התהפך במיטה. הוא חזר ליועץ של בנט: "אתה יודע מה?", הציע, "בוא נפגש".
כמה ימים אחר כך כבר התקיימה פגישה אינטימית בין מגל, עורך אתר וואלה, לבין נפתלי בנט. "לקחתי חופש של כמה ימים מהעבודה ואז נתתי תשובה שלילית", סיפר מגל השבוע. אחרי לא מעט שיחות, לבטים וחיזורים, ביום שישי האחרון הגיע היועץ קלוגהפט לפגישה בביתו של מגל לפני כניסת השבת, כשבנט על הקו. בסופו של דבר הוא החליט בכל זאת לקפוץ למים. למחרת, השלושה כבר התייצבו באולפן שארגנו אנשיו של בנט כדי לצלם את הסרטון שמבשר את הבשורה. "במבצע צוק איתן, כעורך הראשי של וואלה, אמרתי שאני קודם כל יהודי, אחר כך ישראלי ורק אחר כך עיתונאי", אומר מגל בסרטון לצלילי מוסיקה דרמטית. וכדי להבהיר הוסיף: "גם בתפקידי כעיתונאי, כאיש תקשורת בכיר במלחמה בין ישראל לאויביה – אני בעד ישראל". הסרטון נראה לרגע כמו עוד שידור של מגל באולפן של אתר וואלה; חנוך דאום, חברו הטוב, מנחה, ויו"ר הבית היהודי יושב לצידם מעונב. "ינון, ברוך הבא הביתה", הוא אומר כאב גאה.
הגבול הדק בין ידיעה לדאחקה בין חברים
זה חוזר כמעט בכל שיחה עם מכריו: ינון מגל לא יכול לשמור על הפה שלו. הוא הדגים את העניין היטב בתוכנית "שש עם" השבוע. בראיון קצר, שנמשך פחות משתי דקות, הספיק מגל להסתבך בכמה תשובות יוצאות דופן עבור פוליטיקאי. הוא סיפר שעישן סמים קלים ממש לאחרונה, רמז שעשה גם סמים קשים בעבר – "מה שקורה בגואה קורה בגואה", והודה שלמרות שהוא מגדיר עצמו כקרוב מאוד ליהדות, הוא לא זוכר מהי פרשת השבוע, כי היה חולה ולא הלך בשבת לבית הכנסת. בחשבון האינסטגרם של הח"כ לעתיד עוד אפשר היה לאתר באותן שעות תמונה יוצאת דופן לחבר כנסת, המציגה ישבן של אישה בחוטיני שעולה מהמים.
אחרי הריאיון אצל בן עמי החליט דובר המפלגה להפסיק את הראיונות של מגל לכמה ימים. אולי כי היעדר תכונת ה"פוליטיקלי קורקט" של הרכש החדש הלחיצה מעט את אנשי המפלגה ואולי מסיבות אסטרטגיות אחרות. מגל, בן 45, מתואר על ידי סובביו כאנטיתזה למה שעולה בראשנו כשאנחנו שומעים את המילה "פוליטיקאי". "התמונה שפרסם באינסטגרם וגם הראיון שנתן ב'שש עם' מאפיינים אותו מאוד", אומר גורם שעבד עם מגל, "זה בעצם לספר בדיחה או לומר משהו בלי להבין עד הסוף את המשמעות. להעלות תמונה לאינסטגרם ולא להבין עד הסוף את המדיה".
מבקריו מתקשים לאכול את זה, אחרים מתארים את התכונה הזאת כחלק מהקסם שלו - אדם כן ואמיתי, בעל חוש הומור מפותח מאוד, שאומר את אשר על ליבו ולא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. למשל, באולפן בוואלה שתחת אחריותו הדליקו באפריל האחרון ג'וינט בשידור חי, במטרה לקרוא ללגליזציה. "הוא איש מאוד אמיתי, בלי משחקים ובלי צביעות. אם יש לו משהו להגיד הוא יגיד בפנים. לפעמים זה נראה הזוי, לפעמים זה מלווה ביותר טאקט ולפעמים בפחות טאקט, אבל את כל מה שיש לו להגיד הוא אומר". או כמו שהוא נשמע אומר על עצמו: "בשביל בדיחה טובה אני מוכן למכור את אמא שלי".
עם הסגנון הזה, העורך הראשי ינון מגל הביא לוואלה לא מעט כותרות, בכוונה ולא בכוונה. הוא לא פספס אף הזדמנות לשתף את הציבור בדעות שלו, ולצאת נגד "התקשורת התל-אביבית השמאלנית והחילונית". גם כשלא אמר זאת בקול רם טענו נגדו כי הוא מביא את עמדותיו הפוליטיות בעבודתו העיתונאית. ככתב הצבאי של ערוץ 10 בעשור הקודם הוא התפרסם כ"כתב המתנחלים" של הערוץ, שמבטא את דעתו בכתבות. כשהבין שהסגנון שלו נתפש כמגמתי ואינו מקובל על ממוניו עבר להגשה. בשנתיים האחרונות, כשישב על כיסא עורך וואלה, שוב נשמעו הטענות שעמדותיו הפוליטיות ניכרות בהחלטות שהוא מקבל.
הצבתו של מגל על כסא העורך לא הייתה לגמרי מתוכננת: בראשית שנת 2013 השיקו בוואלה אולפן חדשות, ומגל הובא לשם על תקן הטאלנט, זה שיהיה הפנים של האולפן, כמו שהיה ב"מבט". אלא שהמינוי הטרי של טלי בן עובדיה לתפקיד עורכת האתר החזיק זמן קצר בלבד, וכעבור חודשים ספורים בתפקיד היא נפרדה מהאתר ועזבה לערוץ 10. מגל הוצב כעורך ראשי במקומה. "המינוי התקבל בהלם מסוים", אומר אחד העובדים באתר באותה תקופה. "לא היה לו רקע בעיתונות כתובה, ולמיטב ידיעתי גם שום ניסיון בעריכה ובניהול".
אולפן החדשות שהרים אירח פוליטיקאים ואנשי ציבור, ונתן לאתר ערך חדשותי יותר; אבל היוזמה הזכורה ביותר שלו היא דווקא קמפיין שיווקי. זה התחיל בועידת MAD של גלובס שנערכה הקיץ, בזמן מבצע "צוק איתן", בפאנל בו הופיע מגל לצד רביב דרוקר. כשדרוקר דיבר על תקשורת לא מאוזנת בעת המבצע, הבהיר מגל כי הוא קודם כל "קודם כל יהודי וישראלי", ורק לאחר מכן עיתונאי. המשפט מהכנס ההוא הפך בהמשך לקמפיין של וואלה, כולל סטיקרים שהפיצו אנשי מחלקת השיווק של האתר. המטרה הייתה, להגדרתם, לעודד אחדות בעם.
העם אולי העריך את המחווה, אבל הקולגות בתקשורת הרימו גבות עד החלל. יובל דרור מ"העין השביעית" כינה את מגל "אנטי עיתונאי"; חנוך מרמרי, העורך הראשי של "העין השביעית", כתב כי "התזכורת הזו, שאנחנו ישראלים, היא אמירה חלולה שיוצרת בעיה יותר משמתקנת פגם". גם הרשתות החברתיות געשו. ובעוד שמגל היה, לדברי העובדים, מרוצה מהבאזז, לא מעט כתבים ועורכים פשוט התפדחו. "זה הביך אותי להשתייך למערכת הזאת, וזה מביך שאדם מצהיר על עצמו שהוא לא קודם כל עיתונאי, שהוא לא אובייקטיבי", אומרת עובדת לשעבר באתר, "את מה שהיה לי להגיד אמרתי לבכיר אחר במערכת שחשב כמוני, אבל גם הוא הוריד את הראש".
אבל למרות שרבים ראו בקמפיין הפטריוטי ערבוב בין דעותיו הפוליטיות של מגל לתפקידו כעורך, מספרים באתר כי הדעות שלו לא באמת ניכרו בעבודת היום-יום. "הקמפיין היה ברקע, אבל לתחושתי זה לא השפיע על העבודה עצמה", אומר אחד העובדים. עובדים אחרים אומרים כי למרות שמגל ניסה לאזן את האתר עם דעות שונות ומגוונות, הם לא נתקלו במקרה בו דרש להסיר או לצנזר דעות אחרות מאלה שהוא מחזיק בהן. למעשה, ההפך הוא הנכון, לדבריהם – למגל היו הרבה חיכוכים עם מנכ"ל האתר, אילן ישועה, כיוון שישועה דרש ממגל להסיר תכנים מהאתר.
טור כזה, למשל, עלה ממש בשבוע שעבר; מנחם בן הרתיח שוב את דמם של אנשי הקהילה הגאה כשטען כי "אונס הומוסקסואלי חמור יותר מאונס אישה". בעקבות מחאה ברשת ופניות רבות הטור הוסר, אך מגל דווקא זעם על ההחלטה שהונחתה "מלמעלה". בהמשך להסרת הטור הוא הפיץ מייל לעובדי האתר שיוצא נגד ההחלטה ונגד "סתימת פיות". הוא גם התראיין, וסיפר כי הסרת הטור נעשתה בניגוד לדעתו. גם במהלך "צוק איתן" הוסר מהאתר טור, טורו של עפר קניספל שיצא נגד היעדר הביקורתיות של התקשורת כלפי המבצע, וגם אז אמר מגל כי למרות שהטור אינו מתיישב עם עמדותיו, לא הוא היה זה שהחליט להסיר אותו, והסביר לעובדי האתר כי מדובר ב"הנחתה מלמעלה".
אם בכל זאת לא מדובר בערבוב של דעות פוליטיות והחלטות ניהוליות ועריכתיות, מה כן הוביל לקמפיין "קודם כל ישראלי"? גורם שעבד עם מגל בעבר מציע הסבר. "בהחלטות העריכתיות והניהוליות של ינון הוא היה פחות ימני כפי שמתארים אותו, ויותר קל דעת", הוא אומר. "זה לדעתי גם מה שקרה עם הקמפיין. הוא זרק איזה משפט בכנס, זה תפס תאוצה, אבל אני לא בטוח שהוא הבין אז את המשמעות של זה, שהוא חשב על זה עד הסוף". לדברי אותו גורם, "ינון הוא עיתונאי טוב ויש לו תכונות מתאימות. הוא מסתער על סיפורים עם סכין בין השיניים, וגם יש לו לא מעט קשרים עם גורמים מדיניים. אבל הוא לא עורך ולא מנהל. בעוד שלוחם מצטיין בסיירת מטכ"ל וכתב צריכים תושיה, אומץ לב וחוסר בושה, עורך צריך תכונות קצת שונות. הוא צריך לדעת להפעיל שיקול דעת, שתהיה לו הבגרות לקחת בחשבון מכלול של שיקולים ולהביא את הזוויות הנכונות. לינון אין את היכולת להבחין בין דאחקה שצריכה להישאר בשיחה עם חברים ובין משהו ששווה פרסום, ואפשר היה לראות את זה בכל מיני אייטמים שהגיעו לאולפן ולאתר. יש בו משהו ילדותי שאפשר לראות אותו גם בהערות לגבי אנשים וגם בהתנהלות מול עובדים, למשל: הוא יכול להיות חבר טוב של עובדים מסוימים ועם אחרים להיות מעין 'ברוגז'".
לדברי אותו גורם, העובדה שמגל הגיע לאתר כטאלנט הייתה ניכרת בתפקיד. "עורכים בהרבה מקרים הם אנשים קצת מופנמים, שיודעים לעבוד מאחורי הקלעים ולתווך בין אגואים. ינון הוא אדם עם אגו. לזכותו ייאמר שיש לו קסם אישי וחוש הומור. העובדה שאין לו בעיה לעמוד בפרונט ולהילחם מלחמות פייסבוק עם שרון שפורר למשל (כתבת דה מרקר) למשל, זה שוב מאפיין בעיניי קלות דעת".
מה הביא את מגל לעזוב את תפקידו בוואלה ולזנק למי הפוליטיקה העמוקים? מקורבים של מגל מספרים שכבר בקדנציה שלו כמגיש "מבט" הוא קיבל הצעה להצטרף לפוליטיקה. אז המפלגה עוד נקראה האיחוד הלאומי, והיו"ר היה אורי אריאל. "הוא נפגש איתו והתלבט, חשב על זה קצת אבל בסוף החליט שלא", אומרת מקורבת, "התרשמתי שהוא עדיין לא היה שלם עם מהלך כזה. הוא עדיין לא היה בשל לעזוב את התקשורת". האנשים הקרובים למגל מספרים שלמרות מחלוקות מקצועיות ענייניות עם מנכ"ל האתר, אילן ישועה, היו מרוצים מתפקודו והשפעתו על האתר. לדבריהם מגל יכול היה להמשיך בתפקיד ואף להמשיך להתפתח באתר. כמו כן, הוא קיבל הצעה לחוזה טאלנט בערוץ המורשת, ערוץ 20, ויכול היה לאמץ אותו במקביל לתפקידו בוואלה. עם זאת, עובדים באתר מסבירים שבראייתם, המחלוקות בין המנכ"ל והעורך נבעו מפערים גדולים. "האנשים שמינו לו כעורך משנה ומנהל ענף טלוויזיה הונחתו לו מלמעלה", אומר גורם שעבד עימו, "אלה לא האנשים שלו ולא מונו על ידו. זה לא מצב רגיל ולכן אפשר לעשות אחד ועוד אחד. אני חושב שהייתה איזושהי חוסר שביעות רצון ממנו".
כיפה שקופה
אז איך כל זה ייכנס לכורסה של חבר הכנסת? יש סיכוי שינון מגל יהפוך להיות ג'ורג' דאבליו בוש הישראלי, שהסתבך בכל פעם עם פליטת פה חדשה, חידוש מרענן בנוף הפוליטי הישראלי שגם עלול לסבך את עצמו ואת המפלגה שלו עם בדיחות ואמירות שונות שלא שקל בקפידה. היום, מספרים מקורביו, הוא מבין שיצטרך לשנות מעט את אופן התנהלותו. "הוא מאמין בלא להתחבא ולא לדפוק חשבון, ולמרות זאת, הוא גם מבין שכחבר כנסת או כמועמד הוא לא מייצג רק את עצמו, אלא גם את המפלגה, במקומות האלה הוא יודע שהוא כן צריך להתחשב", אומר המקורב. התמונה ההיא, אגב, כבר ירדה מאינסטגרם.
כך או כך - דמותו של מגל מאפשרת למפלגה של בנט ולאסטרטג קלוגהפט לפנות לקהל בוחרים רחב יותר. מגל מהווה פנים מוכרות ואטרקטיביות, דמות בעלת "כיפה שקופה" וידידותית למשתמש, אבל כזאת שמחזיקה בדעות התואמות את אלה של המפלגה – בקצה הימני של המפה הפוליטית, אבל בניגוד למועמדים כאורית סטרוק ואלי בן דהן, כזה שיוכל לדבר גם לחבר'ה מתל אביב. למעשה, מגל הוא מעין ייצור כלאים שהתגלגל למפלגה הדתית-לאומית. הוא נולד בשכונת רמת הנשיא בבת ים, ילד שלישי למשפחה בת ארבעה ילדים. אביו, יוחנן, היה איש קבע שגדל בהתיישבות העובדת. כנער עבר לשכונת רמות בירושלים ולמד בתיכון היוקרתי "ליד האוניברסיטה". את שירותו הצבאי עשה בסיירת מטכ"ל ונשאר ביחידה כקצין, מפקד צוות, שם הכיר את נפתלי בנט, שהיה אז חייל צעיר יותר ביחידה. "לא היה ביניהם דיאלוג משמעותי", מספר מקורב, "אבל ביחידה מהסוג הזה זוכרים אחד את השני ויש איזושהי אחווה שנשארת. בהמשך הם נפגשו פה ושם, ינון ראיין אותו, ובנט אפילו הגיע לפגישה במערכת של וואלה לפני כמה חודשים".
הוא השתחרר, נסע לסדנת ויפאסנה בהודו , ובעקבותיה החליט שלא לחזור לצבא או ללימודים אלא להמשיך לטייל. מגל, שגדל למשפחה חילונית למדי, גילה בהודו את הרוחניות, ועמה גם את הדת. "התנסיתי בהודו בהמון דברים שבהם מתנסים שם, וחזרתי לאותו נתיב חיים, אבל אחרת", סיפר בראיון ל"ישראל היום". כשחזר לארץ התחיל לחפש כיוון. כשאחותו נתקלה במודעה בעיתון לגבי קורס קריינים בקול ישראל והציעה לו לגשת – הוא אימץ את ההצעה והתקבל לקורס ומשם הקריירה התגלגלה.
מאז הטיול ההוא בהודו, מגל מפלרטט עם הדת – מתקרב ומתרחק, בוחר לעצמו מתוך המכלול. אשתו, גיתית, מגיעה ממשפחה דתית. מגל עצמו אינו חובש כיפה, מלבד בימי שבת, אבל ארבעת ילדיו דווקא כן. הם אפילו מתחנכים בחינוך הממלכתי-דתי. בערוץ 10 נהג תחילה לעבוד בשבת, אבל בהמשך, ב"מבט" למשל, כבר היה ידוע היטב שהוא שומר. גם בפעילות באתר וואלה ניתן היה לזהות את עם זהותו היהודית. הוא השיק ערוץ יהדות חדש, אבל גם דאג שיש מספיק עור חשוף בעמוד הבית. לאחר הפיגוע בבית הכנסת בשכונת הר נוף בירושלים בחר בקב"ה בתור איש השבוע, והפנה אליו שאלות קשות.
מגל שומר על קשר הדוק עם קבוצת חברים דתיים לאומיים – חנוך דאום, עמית סגל (חדשות 2), חגי סגל (עורך עיתון "מקור ראשון"), רועי שרון (חדשות 10) ושמעון ריקלין (שהודיע גם הוא לאחרונה על הצטרפותו למפלגה). אבל למרות שבמשך כל הקריירה העיתונאית שלו הקפיד מגל לצאת נגד "העיתונאים התל אביבים, החילונים והשמאלנים", רבים מאלה שהתייחס אליהם באמירתו הצטרפו כעת למעגל חבריו הקרוב. "הוא מוקף בשנתיים האחרונות בתל אביבים צעירים שמאלנים ונחשף לגייז בצורה אינטסנסיבית במעגל המיידי שלו", אומר עובד באתר. דויד וורטהיים, עורך ערוץ "וואלה! ברנז'ה", שהפך לחבר קרוב של מגל, מוסיף כי "באופי שלו הוא מאוד תל אביבי - הגישה שלו היא מאוד סובלנית וליברלית וגם באופן שבו הוא חי את חייו. הוא בעצם הימני הכי שמאלני שאני מכיר, עד שלפעמים זה מרגיש כאילו הייתה אצלו טעות בייצור. ויכול מאוד להיות שזה מה שמכעיס את אנשים בשמאל שמבקרים אותו".
תפקידו של מגל בוואלה הפך אותו לגורם משמעותי יותר בתקשורת הישראלית, אבל יותר מכך, קידם אותו ככל הנראה אל עבר התפקיד בפוליטיקה. "הוא הפך לאיש מוכר ומדובר יותר, מאוד מזוהה עם הימין ומאוד פופולרי בקרב מצביעיו", אומר הגורם שעבד עימו, "הקמפיין 'קודם כל ישראלי' היה בסופו של דבר - קמפיין מאוד מוצלח לינון מגל".