"חייתי חיים כפולים"

בית משפט השלום בירושלים גזר הבוקר (ראשון, 24.6) שישה חודשי עבודות שירות על ניב אסרף, שביים את חטיפתו הכוזבת על ידי פלסטינים בחברון לפני שלוש שנים בשל חובות כספיים וגרם להעלאת כוננות נרחבת של מערכת הביטחון. על ערן נגאוקר, שותפו של אסרף, נגזרו שלושה חודשי עבודות שירות. במקביל, על אסרף הוטל קנס בסך 5,000 שקלים ונגאוקר יידרש לשלם קנס של 2,500 שקלים.

בכתב האישום שהוגש נגד השניים נכתב כי באפריל 2015, אסרף סיפר לנגאוקר כי בכוונתו 'להיעלם', זאת לדבריו על רקע פרידה מחברתו. כוונתו של אסרף הייתה שכוחות הביטחון יחפשו אחריו והפרסום על כך יגרום לכך שחברתו תדאג לו. כעת, בעקבות הרשעתו, אנחנו חוזרים הראיון שהעניק למגזין mako באפריל 2015, אז סיפר בפתיחות על מה שהוביל אותו למעשה החמור.

****

כשניב אסרף הגיע הביתה, רצוץ מארבעה ימי מעצר, הדבר הראשון שעשה היה להדליק את המחשב. "היו לי 12 אלף בקשות חברות בפייסבוק", הוא אומר בראיון למגזין mako. "קיבלתי יותר מאלף הודעות מאנשים שאני לא מכיר, חלקם תמכו בי וסיפרו איך הם הסתבכו כמוני, כתבו שהם לא יודעים מה לעשות. אחד כתב לי שאחיו התאבד בגלל הימורים וסחיטה של עבריינים. אני שוקל למחוק את היוזר שלי ולפתוח חדש".

לא כל מה שאסרף ראה ברשת הוא אהב. "עשו לי לינץ' בתקשורת", הוא אומר היום. "בחיים לא האמנתי שיגידו שאני האיש הכי שנוא במדינה. שפטו אותי עוד לפני ששמעו את הגרסה שלי. יש אנשים במצב שלי שתוקעים לעצמם כדור בראש או מתאבדים בקפיצה מצוק, אני רציתי שקט, להתנתק מכל העולם, להיות לבד עם עצמי. אני רוצה שישפטו אותי רק אחרי שייראו את כל התמונה במלואה, ולא מחצאי דברים ששמעו או ראו. שוטרים וגורמי ביטחון הסיקו בטעות שנחטפתי", הוא אומר. "צריך לקחת דברים בפרופורציות. לא רצחתי אף אחד. חיפשתי להתבודד קצת עם עצמי, ועם כל הכבוד לכולם זה לא פשע".

למה לא סיפרת להורים שאתה בחובות?
"התביישתי לספר להם. לא היה לי פנים. אני מרגיש רע מאוד שלא שיתפתי אותם במה שקרה ושהם נפגעו ממה שעשיתי. אני מצטער על כך. זה לא מגיע להם. הם חטפו את כל האש ולא בצדק. בליל המקרה כל הדודים שלי מכל רחבי הארץ באו אלינו הביתה כדי לתמוך בהורים, רצו להיות איתם כשיקבלו את הבשורה המרה על מה שעלה בגורלי. אני מתנצל בפניהם ומבין שעשיתי טעות גדולה".

אז הנה היא לפניכם: פרשת החטיפה שלא הייתה, גרסת ניב אסרף. לא צעיר מבולבל ועצוב שהעמיד את המדינה על הרגליים כדי לקבל תשומת לב. משיחה עם ניב, עם משפחתו ועם חבריו מצטיירת תמונה אחרת לגמרי: בחור צעיר מאוד, מהמר כבד מזה שנים, שמתבוסס כבר שנים בחובות.

"תבין, חייתי חיים כפולים", הוא אומר. "הייתי שמח ומחייך כשהייתי עם המשפחה והחברה שלי, ובפנים מבוהל, מסויט, מפוחד, כל צלצול מטלפון חסוי היה מקפיץ לי את הדופק, הלב שלי היה בשמים מהפחד. אחד העבריינים התקשר ואיים כמה פעמים שיפגע בי, שירצחו אותי אם לא אשלם 100 אלף שקל שאני חייב. חייתי בחרדות. זה לא שפוי, זה מטורף בכלל לנהל חיים כפולים. דחקו אותי לפינה".

ניב ניסה לקבל עזרה מהמשטרה. "ניגשתי לקצין מודיעין במשטרה וסיפרתי לו שסוחטים אותי. זה לא עניין אותם, להם היה חשוב להפעיל אותי כסוכן כדי להפליל אנשים ואת זה לא רציתי". הוא הגיע לדרך ללא מוצא, והתחיל לתכנן את הפתרון: להיעלם.

הרקע: ילד טוב עם צד אפל

ערב לפני פסח, כשחוקרי שב"כ, שוטרים וחיילים ביחידות מיוחדות חיפשו אחר אסרף בכפרים בדרום הר חברון, וכל המדינה התכוננה לבשורות הרעות מכל, החברים הכי טובים שלו היו רגועים. "כששמעתי על זה בתקשורת צחקתי", מודה גיא (שם בדוי), חבר ילדות מבאר שבע. "אנחנו, החברים הקרובים, ידענו מהיכרות אישית שהוא לא חטוף. הייתי עם חבר כשקיבלתי את ההודעה וישר אמרתי לכולם 'אין מצב, עובדים עליכם'".

איך ידעתם?
"אני מכיר את ניב שנים, הוא בן אדם טוב, אבל הוא קצת מניפולטיבי. הוא עשה כמה דברים לא מציאותיים בחיים, הסתובב עם ערימות של כסף והחליף שלוש מכוניות בחודש. ניב מאוד מתוכנן, הוא יודע מה הוא עושה. ידעתי שהוא כתב את הסטטוס בפייסבוק לפני שיצא, שהוא השאיר את הטלפון באוטו ושהוא התקשר לאמא שלו לפני. הוא לא כיוון למשהו גדול כל כך, כמו לביים חטיפה, אבל חשבתי שהוא פשוט תכנן משהו, בגלל המצב הנפשי והכלכלי שהוא היה בו".

גם חבר אחר מהתיכון מספר שסירב להתרגש. "מההתחלה ידעתי שלא חטפו אותו", הוא אומר. "ניב הוא אדם שיודע לצאת מכל דבר ומכל סיטואציה. ידעתי שהוא לא מסוגל לפגוע בעצמו. הוא יפחד לעשות משהו כזה. הוא פשוט נקלע למצב שבו הוא לא ראה אור בקצה המנהרה - הכל קרה ביחד ומהר". הוא מספר שבכלל חשב לצאת באותו הערב. "ידעתי שהוא מתחבא באיזה הר", הוא אומר בחיוך.

"כששמעתי על זה מיד חשבתי על עניין ההימורים, חשבתי שעדיף לו להיעלם", מספר צעיר אחר, שהכיר את ניב מסצנת המועדונים. "זה לא היה סוד, זה משהו שכל השכונה ידעה עליו. הוא חייב כסף להרבה אנשים".

הוא בן לנגד בצבא ולאשת חינוך מבאר שבע, תלמיד סטנדרטי שסיים בגרות עם הרחבה בספרות במקיף א' בעיר, עבד תקופה קצרה כיחצ"ן במועדון ובמהלך שירותו הצבאי התפרנס כמוכר במסעדת המבורגרים. לאחרונה הוא אף הביע רצון להתחיל לימודי משפטים במכללת ספיר, והתחיל עבודה חדשה, בקק"ל, שהגיע אליה באמצעות דודו. כמעט כל מי ששאלנו – חברים, תושבי השכונה, קרובי משפחה ואנשים שפגשו בו במהלך חייהם – אמרו את אותו דבר: אסרף הוא בחור טוב, הוא לא עבריין, אין לו כוונה להזיק.

אבל לצד הלב הטוב והחיוך של ניב, חבריו ומכריו מתארים צד נוסף. יש שיקראו לו צד אפל, יש שיעדיפו לומר מסתורי. כזה שנמשך לעולם ההימורים והכסף הגדול. "הוא קצת כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד", מספר אחד האנשים שעבדו איתו בעבר. "המחלה הזאת של ההימורים פשוט דבקה בו. זה משהו שהעסיק אותו כל הזמן".

"הוא תמיד חיפש תשומת לב בכל מיני דרכים", אומר גם גיא, חברו מילדות. "הוא הרגיש צורך להוכיח שיש לו כסף, שהוא מישהו שהוא לא, ואז התחיל להסתבך".

הצורך הזה, להיות מישהו שהוא לא, להסתובב עם שטרות, הוא זה שיוביל את העניינים בהמשך, עד להיעלמותו בשבוע שעבר, וגם עד ליום ראשון הקרוב, בו יוגש, ככל הנראה כתב אישום נגדו. "ניב ומשפחתו מצטערים על מה שאירע", אומר גם עו"ד מוטי יוסף, פרקליטו של אסרף. "יחד עם זאת מאחר וטרם קיבלנו את חומרי החקירה, ועדיין לא הוגש כתב אישום, ובמידה יוגש נלמד את חומר החקירה בתיק ונוכל להבין את אשר אירע ועל השתלשלות המקרה מראשיתו ועד סופו".

הזכייה: "הוא היה שופך כסף, לא שאלנו מאיפה זה"

ניב התחיל להמר בגיל צעיר מאוד, כשעדיין היה בתיכון. "בכיתה י"ב הוא היה משחק הרבה פוקר, מנסה ליצור רושם של אדם שמחזיק בכספים. הוא גם היה מפרק בכסף, שופך יותר מדי", מספר גיא. כבר בגיל 18 אסרף הסתבך בהלוואות בריבית: "הוא היה אומר, אפילו לחברים: 'תן לי 200 שקל, אני אחזיר לך 300 בעוד שבוע'. בסופו של דבר הצטברו לו חובות, ואז התחלנו לשים לב שיש שם משהו".

חבר קרוב נוסף, דן (שמו האמיתי שמור במערכת), זוכר שלאסרף "הייתה תקופה בתיכון שהיה לו הרבה כסף, ואז ראינו אותו נכנס לחובות. הוא תמיד היה אוהב את השופוני. למשוך תשומת לב, להראות שהוא מקובל בחברה, אז הוא היה מספר כל מיני דברים. אנשים לא היו יודעים במה הוא מתעסק, אבל הוא בכל פעם היה בא לנו עם סטפות, לא יודע מאיפה היה מביא אותן, כולנו היינו מסתנוורים. הוא היה שופך. מתעסק במכוניות, פעם הייתה לו BMW קבריולט, עכשיו יש לו פג'ו קבריולט. הוא פשוט היה מגיע לפגוש אותנו יום אחד עם המכונית. אם הוא קנה אותן והן היו שלו? אף פעם לא היינו ידענו איזה קומבינות הוא עשה. אפילו ההורים שלו לא ידעו. לא שאלנו מאיפה זה, וגם כשכן שאלנו הוא היה מתחמק". חבר אחר מוסיף כי "עבר לו כל כך הרבה כסף בידיים שהוא כבר לא התלהב מזה".

אסרף מעולם לא סיפר על ההפסדים ועל החובות. רק על הכספים שכן היו לו. "הוא אף פעם לא היה אומר שאין לו כסף. להפך, הוא תמיד היה משוויץ. ידענו שהוא נכנס לחובות כשהיינו יוצאים או הולכים לאכול ופתאום הוא לא בא. לפעמים הוא פשוט היה אומר 'רגע, הנה, יש לי כסף באוטו', והיה הולך. ראינו שהוא לחוץ".

"הוא היה מכור ונכנס לחובות כבר בסוף התיכון", אומר גם אדם אחר מהעיר, שמכיר את ניב. "אם המשפחה שלו ידעה היא כנראה לא הצליחה להשתלט על זה".

המחנכת של אסרף בתיכון, סיגל ניר, זוכרת אותו לטובה ואומרת שלא ידעה דבר על חיבתו של אסרף להימורים. "הוא ילד טוב לב, נבון, מאוד חביב, מצחיק וקצת שובב. הוא היה בודק קצת את הגבולות של בית הספר. היו לו קשיים להתעורר בבוקר ואני לא הייתי מוותרת – מתקשרת להורים, למי שצריך כדי להעיר אותו. הוא לא היה חוצפן ולא עשה אף פעם דברים מסוכנים מאוד וגם אם לא הגיע לשיעור הוא היה הגיע למחרת להשלים אותו, כמו שביקשתי. עבדתי איתו כדי שיצליח לעבור את הבגרויות ומאוד אהבתי אותו. גם אחרי שסיים את הלימודים, הוא המשיך לבוא לבקר מדי פעם כחייל ובימי זיכרון. יכול להיות שעניין אותו לבדוק, להתנסות. הוא לא בנאדם שלילי, או רע, ממש לא מישהו שיגיע לעולם התחתון. אני חושבת שהוא דווקא בחור רגיש שהסתיר את זה עם הרבה הומור. לכן אני גם מאוד מודאגת מהשנאה שהופנתה כלפיו על ידי הציבור בימים האחרונים. אם הוא קרא ושמע את כל מה שכתבו ואמרו – אני מאוד דואגת לו. אם הוא צריך לקבל עונש – אז שיחליטו בהתאם, אבל אני חושבת שצריך לעזור לו יותר ברמה טיפולית ופחות ברמה פלילית". 

"הוא הסתיר את זה גם מההורים", מאשר גיא. "אנחנו בתור חברים אמרנו לו בשלב מסוים, 'תשמע ניב, אם אתה תמשיך להתעסק עם זה יום אחד פשוט ימצאו אותך מת, יהרגו אותך'. בסופו של דבר, כשהוא הסתבך, גם המשפחה נאלצה לגלות – הם היו צריכים לכסות לו את החוב. עכשיו זה שוב מתפוצץ להם בפרצוף, רק בעוצמה הרבה יותר גדולה".

בתקופת הצבא, אומרים החברים, ניב קצת נרגע. כבר לא ראו אותו מתעסק עם כסף, אם כי הוא הוא הודח מקורס מסתערבים לאחר שגנב טלפון סלולרי יחד עם חבר. הוא עדיין נשאר טיפוס מסתורי: "אף אחד מאיתנו לא ידע בדיוק מה הוא עושה בצבא", אומר גיא. זה חבר שאין לך מושג עליו. חלק חושבים שהוא היה נהג, חלק חושבים שהוא היה ביס"מ. כל אחד חושב משהו אחר". במהלך שירותו הצבאי עבד במסעדת המבורגרים וחסך כסף. "עבדתי משמרות כפולות, קרעתי את התחת כדי לממן את הבילויים שלי בעצמי, להיות עצמאי, לקנות לעצמי מכונית, להתפנק, עבדתי קשה בשביל הכסף הזה. כל החיים שלי עבדתי קשה, אני לא עבריין, לא בעולם הזה בכלל", ציין בשיחה עם חבר.

קצת אחרי שהשתחרר, ניב רכש מכונית BMW מדגם מפואר, עם גג פתוח. לדבריו הוא חסך את הכסף בעבודה. "הייתי בהלם כשהוא קנה רכוש מנקר עיניים. לא אהבתי את זה בכלל", נזכרת האם, יעל. "שאלתי אותו בשביל מה הוא צריך מכונית כזו".

די מהר הבינו החברים שניב חזר להמר, ושזה רציני. "אני לימדתי אותו למלא ווינר", מספר דן, "המשחק הראשון שלו היה לפני חצי שנה בערך. הוא שם 2,000 שקל על באר שבע מול מכבי חיפה, באר שבע ניצחו 2:0 והוא הביא ארבעת אלפים. מאז הוא התחיל להמר לבד והרבה. באחת הפעמים הוא שם על קריית שמונה נגד מכבי חיפה וזכה בקרוב ל-90 אלף". בעקבות הזכייה רכש אסרף מכונית פג'ו קבריולה מפוארת והפקיד בחשבון הבנק סכום של 70 אלף שקל.

"כשהיו לו זכיות רציניות בווינר אמרנו לו: 'ניב, יש לך כסף, טוב מאוד. עשית לעצמך עכשיו איזשהו סיפתח לחיים, אבל עכשיו אל תשתגע, אל תחזור אחורה ואל תיגע במקומות לא טובים", אומר גיא.

"לא ידענו שהוא זכה ב'ווינר'", אומרת האם. "הוא ידע שאני ואבא שלו נגד הימורים, אמרנו לו כמה פעמים שלא יהמר על כלום, שמה שבא בקלות הולך בקלות ושזה כסף שאין בו ברכה, אבל הוא לא הקשיב. רק אחרי שבועיים הוא בא אליי והראה לי בטלפון הסלולרי צילום של טופס הזכייה. הוא פחד לספר לנו על זה, ידע שנגיב בתקיפות וזה באמת מה שקרה. לא אהבנו את זה".

ההפסד: "לבן שלי יש אופי של פראייר"

כמה ימים לאחר הזכייה אסרף הגיע למסעדת 'הספריה' בעיר. הוא הזמין כמה חברים, ובסוף הערב השאיר למלצרית טיפ 500 שקל. "הוא ילד יותר מדי נדיב ורגיש, שאחרים מנצלים אותו כל הזמן", אומרת יעל. "מי נותן למלצרית 500 שקל? גם מיליונרים לא עושים דבר כזה".

השמועה על הזכייה ועל הטיפ עשתה כנראה כנפיים ברחבי העיר. היא הגיעה גם לאוזנם של חיילים בארגון פשיעה מקומי. "מי לא מהמר בווינר? כולם", אומר אסרף היום בראיון. "לא הייתי מהמר בהרבה כסף. כמה מאות שקלים. אחרי ששמעו שזכיתי קיבלתי פניות מאנשים שלא הכרתי להמר ב'בטים', הימורים לא חוקיים. אמרו לי שאני יכול להרוויח סכומים גבוהים והשתכנעתי. לא ידעתי שמדובר בעבריינים, לא הבנתי לאיזו מלכודת נכנסתי".

"ככה זה ניב", אומרת האם. "לא רוצה להדאיג אותנו וחשוב לנו מאוד שנהיה גאים בו. לבן שלי יש אופי של פראייר, מה לעשות, זה ילד עם לב ענק, שהוא עוזר כל הזמן לאחרים. מנצלים אותו ואלה שסחטו אותו וראו שמדובר בילד תמים, מצאו הזדמנות לפתות אותו להמר אצלם. אולי הוא פחד להגיד להם לא, וכשרצה לצאת מזה לא נתנו לו. אי אפשר לדעת אבל אני מבינה שזה מה שקרה".

בדיעבד, איך פספסת את זה? מה לא ראית?
"היינו בטוחים שיש לו מספיק כסף בחשבון. הוא התחיל לעבוד, הרוויח 7,000 שקל משכורת, הייתה לו מכונית צמודה מקק"ל. לא ידענו שהוא הפסיד הכול בהימורים ועוד חייב כסף לכל מיני טיפוסים", ציינה האם. נראה לך שיש אמא בעולם שתיתן לבן שלה להעלם בסמוך לכפר פלסטיני עוין? אם הייתי יודעת על הבעיה שלו, הייתי פונה לאנשי מקצוע, מגיעה לאותם אנשים ומטפלת בעניין הזה".

אסרף הפסיד את כל כספי הזכייה. הוא נדרש לשלם עוד מאה אלף שקל ריבית. "הם דרשו ממני לשלם להם 6,000 שקל ריבית כל חודש. לא ידעתי מאיפה להביא להם את הכסף, לא ישנתי בלילות, לא אכלתי, הייתי בלחץ אטומי. כל יום קיבלתי טלפון מעבריין אחר", סיפר אסרף, "הרגשתי שאני נלחץ לקיר, שאני בדרך ללא מוצא".

ההיעלמות: "העדפתי שנחש יכיש אותי, העיקר לא לקבל יותר איומים"

ביום רביעי שעבר, לילה לפני שנעלם, אסרף נפרד מהחברה שלו. "נפרדתי ממנה אחרי שנה וחצי של חברות, באווירה טובה של צחוקים וחיוכים. זה לא קרה בגלל שנפרדתי ממנה. בחורות זה לא דבר שחסר לי בחיים ואני אומר את זה בצניעות. מי שמכיר אותי יודע את זה".

ביום חמישי בשעה 12 בצהריים התקשר לחברו אור אביסרור. "הוא סיפר שהוא נוסע למערת המכפלה", מספר אביסרור, "הסביר שדיבר עם רב שאמר לו שהיום הוא יום גדול, לפני חג, שבו תפילות מתקבלות. הוא סיפר שהוא הולך לתרום אלפיים שקל ולהתפלל שם".

לאחר מכן אסרף נפגש עם חברו מילדות, ערן נגאוקר. הם נסעו לקריית ארבע ואכלו שווארמה במסעדה מקומית. אחר כך אסרף נעלם. "אמרתי לערן שאני רוצה להיעלם ל-24 שעות", הוא אומר. "לא יותר מזה. לנקות את את הראש מכל האיומים והמצוקות. חשבתי לעצמי שלכל היותר יכריזו עליי נעדר ואז אחזור הביתה. אמרתי לערן שאני הולך, ואם ישאלו שיגיד שיש לו פנצ'ר בגלגל, ושהלכתי להביא ג'ק מקרית ארבע. את הטלפון הסלולרי השארתי באוטו. לבשתי ג'ינס וחולצה קצרה, נכנסתי לוואדי ליד קריית-ארבע, ישוב יהודי, והסתתרתי לי מתחת לשיח גדול".

מה עשית שם?
"ישבתי שם וקפאתי מקור. היו שם כלבים משוטטים, גדולים, ופחדתי שהם יתקפו אותי. רציתי שקט. העדפתי אפילו שנחש יכיש אותי או עקרב יעקוץ אותי העיקר לא לשמוע יותר איומים ולקבל טלפונים מפחידים".

לדבריו, מה שקרה לאחר מכן היה שונה מאוד מהתסריט שהוא תכנן. בעיניו, אפשר לראות את זה כאי-הבנה עצומה. "ערן נתקל בשוטר והסביר לו שהלכתי להביא ג'ק. הוא רצה להראות לו את הכיוון והצביע בטעות לכיוון של כפר פלסטיני במקום לקריית-ארבע. הוא לא מכיר את הגזרה הזו כמוני, לא שירת בה, ולכן טעה במיקום שלי. אני בכלל לא מאשים אותו, יצא לו ככה. מזה טענו שאני נחטפתי".

וכל הזמן הזה לא היה לך מושג מה קורה?
"לא. אני ישבתי לי בשיח, לא שמעתי שום סירנה, שום חיפושים. אם הייתי יודע שחיילים ויחידות מיוחדות מסכנים את חייהם כדי לחפש אותי נראה לך שלא הייתי יוצא החוצה? עולה לך בראש שהייתי גורם להם לסכן את חייהם? הרי אני בעצמי הייתי לוחם, שירתתי בחברון ובמערת המכפלה, וחטפתי אבנים על הראש וכדורים שרקו לי מסביב שביצענו מעצרים של מבוקשים. לא ידעתי מה קורה בכלל בחוץ שכולם מחפשים אחריי, שאני 'חטוף'. הייתי מנותק מהעולם".

אחרי שערן נגאוקר נחקר בשב"כ ובמשטרה, וכיוון את השוטרים אל המקום בו אסרף נכנס, הגיעו חוקרי שב"כ בליווי חיילים ושלפו אותו מהשיח. "בחיים לא הייתי בתא מעצר", הוא אומר. "לא נתנו לנו לדבר עם ההורים או העו"ד. לא ידענו מה קורה בחוץ, לא הבנו שכל האש והכותרות עלינו. היינו מנותקים מהעולם החיצון. זה לא נעים להיות במעצר ועוד בליל הסדר באחד המקומות הכי גרועים בישראל. אבל אני לא מתבכיין על זה, ממש לא. לא הבנתי באמת מה קרה".

מתי הבנת איזה בלגן גרמת?
"במשך חמשת הימים שהייתי במעצר דפקתי את הראש כדי להבין מה רוצים ממני, על איזו חטיפה מדברים בכלל. הייתי מופתע מכל התגובות שהיו, שהקפצנו את כל מדינה, שגרמנו הוצאות של מיליונים. לא הבנתי על מה מדברים. החוקר שאל אותי בחקירה אם בדיעבד הייתי עושה את זה שוב, וביקשתי שלא ישפוט אותי. כדי להבין אותי צריך להיכנס לנעליים שלי. שצריך לראות את כל התמונה שלמה, לשמוע את כל העובדות ולא חלק מהן".

אתה מתחרט?
"לא הייתה לנו שום כוונה לגרום לכזה בלגן. אני מצטער שזה מה שקרה ולא מצטדק על מעשיי. זו תחושה לא נעימה לקרוא שגרמנו לכזו מהומה גדולה, אני מבין שדאגו לי מאוד בגלל אירוע חטיפת ורצח שלושת הנערים, אבל דברים הוצאו מהקשרם וכל אחד פירש חלקי משפטים לחטיפה שלא היתה. לא היתה לי מטרה שיקפיצו לוחמים, אנשי שב"כ, משטרה וכיתות כוננות לחפש אחרינו. נדחקתי לפינה".

מה הלאה? מה אתה מתכנן לעשות עכשיו?
"ייקח לי עוד הרבה זמן להתאושש. אני פוחד. סירבתי לספר לחוקרים מי האנשים שסחטו אותי. אני רוצה לתת לסערה לחלוף, להירגע קצת ולפתוח בחיים חדשים, לשקם את החיים שלי. ייקח לי הרבה  זמן למחוק את הפרשה הזו מהחיים שלי. אני שילמתי ומשלם מחיר כבד ביותר על מה שקרה. ההורים והמשפחה שלי ספגו את כל האש כשהייתי עצור ואני מתנצל גם בפניהם, אני את הלקח שלי למדתי".

מה הלקח מבחינתך?
"אם יש בעיה צריך לשתף בה חברי ובני משפחה כדי להתמודד ולפתור אותה ולא לברוח ממנה. בריחה לא פותרת את הבעיה, היא רק מחמירה אותה עוד יותר. אני מצטער שבכלל הימרתי בווינר ונכנסתי לעולם הזה. יותר זה לא יקרה. מקווה שאחרים לא יקלעו למצב שהייתי בו וילמדו לא להיכנס לעולם ההימורים".

יש לך משהו לומר בפרשת הגבות המפורסמת?
"לא היו אירועים במהלך החג, אז כלי התקשורת והרשתות החברתיות התעסקו בכל דבר שהיה בפרשה שלנו, כולל הגבות של אחותי. מה אני יכול לעשות? כנראה היה להם משעמם".

 לכל כתבות המגזין

• ניב אסרף