"איך אתה רוצה להרגיש אחרי שאתה מעשן ג'וינט?", "אתה מעדיף משהו מרים או מוריד?" ו"האם אתה רוצה לשחק משחקי וידיאו במשך שעה ואז להתעלף?", הן רק חלק מהשאלות שסלואן פורמן עלולה להפנות ללקוחות במהלך יום עבודה שגרתי. פורמן, סטודנטית בת 23, מחזיקה באחת המשרות בעלות הביקוש הגבוה ביותר בשוק הקנאביס המתפתח של קולורדו. מזה כמה חודשים היא עובדת בחנות מקומית בבולדר, העיר הכי מאוכלסת במדינה, בתור באד-טנדרית (Budtender), מקצוע ששמו מורכב מהמילים "פרח" ו"ברמן".
במסגרת התפקיד שלה, על פורמן מוטלת האחריות הכבדה לשקול ולחלק את כמויות הגנג'ה האדירות שמאוחסנות בכספת של העסק ולחלק מנות קצובות ללקוחות – חלקם חולים עם מרשם והשאר סתם סטלנים – בהתאם לצרכים ולהרגלי העישון האישיים שלהם ותוך שהיא מצייתת להוראות החוק. כדי לבצע את העבודה הזאת כמו שצריך היא צריכה לשחות בחומר, תרתי משמע, מה שאומר בפועל שעליה לעשן יותר מ-20 זנים שונים של מריחואנה שמצויים בתפריט של בית העסק. "אף אחד לא מכריח אותי לנסות הכל, אבל זה מה שהבוסים שלי מצפים ממני", היא סיפרה לאחרונה בראיון למגזין מקומי.
נשמע כמו עבודה חלומית? הגראס של השכן תמיד ירוק יותר. בפועל, יש לעבודה של פורמן גם חסרונות. קודם כל, השכר שלה עומד על 12 דולר לשעה לא כולל טיפים, די קרוב לשכר המינימום, וכדי להשיג רישיון למכירת קנאביס ממחלקת האכיפה של המריחואנה הרפואית (MMED), היא הייתה צריכה לעבור פרוצדורה מתישה שכוללת מתן טביעות אצבע, מילוי ניירת אינסופית ובדיקת רקע מקיפה. למרות כל זה, היא עדיין מגדירה את העבודה שלה כ"אחת הטובות בעולם".
מיליארד דולר ירוק
פורמן היא רק בורג קטן בתעשייה שגדלה בחודשים האחרונים לממדים מפלצתיים, ומגלגלת מיליונים מהר יותר מג'וינטים. מאז שעבר התיקון ה-64 לחוקת המדינה בנובמבר 2012, הפכה קולורדו למדינה הראשונה בארה"ב שבה זה לגמרי חוקי לעשן, להחזיק ואפילו לגדל מריחואנה למטרות פנאי. במקביל לכך התקבלה ברוב קולות יוזמה דומה בוושינגטון, אבל נוקשה יותר, כזאת שאוסרת למשל על גידולים פרטיים. זה היה יום חג לליברלים ולסטלנים, שמאבקם ארוך השנים למען לגליזציה סוף סוף הניב פירות, או יותר נכון פרחים. נכון לעכשיו, כל אדם מעל גיל 21 רשאי להיכנס לחנות בקולורדו ולצאת ממנה עם שקיק עמוס בסקאנק משובח או עם חטיף פצפוצי שוקולד ממסטל, והימים שבהם סמים קלים היו אסורים לעישון נראים כמו הזיה רחוקה.
החנויות הראשונות נפתחו ב-1 בינואר השנה, יותר מחצי שנה לפני שזה קרה בוושינגטון. באותו בוקר, תושבי קולורדו התעוררו לתורים ארוכים שהשתרכו על פני רחובות שלמים ולצוותי תקשורת שהגיעו מכל העולם כדי לתעד את המאורע ההיסטורי.
"מן הסתם אנשים ידעו שהולך להיות עניין גדול, אבל אני חושב שהוא היה הרבה יותר גדול ממה שהם ציפו והוא גם החזיק הרבה יותר זמן", אמר טיילור ווסט, סמנכ"ל איגוד תעשייני הקנאביס הלאומי, כמה שבועות לאחר הפתיחה. מאז אותו יום חגיגי האומה האמריקאית כולה עוקבת בדריכות אחרי הניסוי החברתי בקנה המידה הענק שמתרחש בקולורדו, ומחכה לראות האם הוא יוכתר כהצלחה מסחררת או ככישלון מפואר.
התוצאות לא איחרו לבוא. בחודשיים הראשונים ההכנסות של תעשיית הקנאביס למטרות פנאי עמדו על 14 מיליון דולר, ובחודש השלישי הם כבר זינקו ל-19 מיליון. שוויו הכולל של השוק הירוק בקולורדו נאמד, על פי הערכות אחרונות, במיליארד דולר, והסכום הזה כל הזמן עולה. ההכנסות הצפויות ממכירות הקנאביס הכוללות בשנה וחצי הראשונות עומדות על כ-600 מיליון דולר, מתוכם 184 מיליון צפויים להיכנס לקופת המדינה, וזה עוד מבלי שמחשיבים את מאות מיליוני הדולרים שנחסכו מתקציב המשטרה ואת הרווחים העקיפים שנוצרו כתוצאה מתיירות הסמים, למשל. לפי התכנון ,רוב הכסף שיצטבר כתוצאה ממיסוי הסם יושקע בבניית בתי ספר חדשים ובתכניות למניעת שימוש בסמים בקרב בני נוער.
לפי ההערכות של קבוצת תעשייני המריחואנה, יש כיום בקולורדו מעל 10 אלפים איש שמאיישים משרות בתחום, שזה אמנם רק 0.4 אחוז מכלל ציבור המועסקים במדינה, אבל אלה עדיין אלפי אנשים שהיו יכולים למצוא את עצמם, אלמלא הלגליזציה, מעשנים ג'וינטים מחוץ ללשכת התעסוקה.
אחוז האבטלה במדינה צנח באפריל האחרון לשישה אחוז לעומת 6.2 במרץ ו-6.9 בשנה שעברה. לא ברור האם הגורם המרכזי לכך הוא הלגליזציה, אבל סביר בהחלט שיש לה חלק בזה. למעט שני מקרי מוות – רצח והתאבדות – שנגרמו לכאורה כתוצאה מאכילת חטיפי קנאביס, וחוץ מדיווחים על עלייה בכמות ההברחות בגבול שבין נברסקה לקולורדו, עד כה הלגליזציה התעלתה על כל הציפיות. אם לוקחים בחשבון את העובדה שאחוז משתמשי הקנאביס בקרב בני נוער לא עלה, ואפילו ירד מאז נכנסה הלגליזציה לתוקפה, כמו גם את הצניחה הדרמטית במספר מקרי המוות שנגרמו כתוצאה מתאונות דרכים – אפשר כבר להכתיר את מקרה הבוחן של קולורדו כסיפור הצלחה מכל הכיוונים.
מקרונים עם מרכיב סודי
הלגליזציה לא רק יצרה מקומות עבודה חדשים, אלא גם הרבה עבודות חדשות שלא היו קיימות לפני כן. מספיק להעיף מבט חטוף בלוחות הדרושים באתרים כמו Cannajobs, THCjobs ו-420Carreers כדי להיווכח במגוון הרחב של מקצועות שזמינים בשוק הירוק. החל מיועצי גינון בסיאטל, דרך גוזמים מקצועיים בלוס אנג'לס ועד לשמטרפי גידולים בדנוור, להיות סטלן זה כבר מזמן לא תחביב – זאת קריירה. "כרגע, הצעות העבודה הכי פופולריות שיש לנו באתר הן לבאד-טנדרים, מומחי גידול, מנהלי חנויות, מאבטחים ואנשי מכירות", אומר דן קינגסטון מהאתר 420Carreers, שמפרסם הצעות עבודה מרחבי ארה"ב, קנדה ואפילו אירופה. "אם אתה רוצה לעבוד בתעשיית הקנאביס, האתר שלנו הוא המקום להתחיל בו".
ניקול ווסט, בת 29, נמצאת כבר עשר שנים בתחום. בעבר עבדה בתור באד-טנדרית וכיועצת נדל"ן למגדלים רפואיים בקליפורניה, המדינה שבה גדלה, לפני שעברה לקולורדו והפכה למנהלת חנות (Dispensary Manager) בדנוור. כיום, יש בעיר מעל 340 חנויות כאלה.
ווסט לא מתגעגעת למדינת המוצא שלה, שבה, בדומה להרבה מדינות בארה"ב, מעמדו של הקנאביס תקוע כבר שנים בלימבו חוקי המתיר את השימוש בו רק למטרות רפואיות, כשבפועל כמעט כל אחד יכול להשיג מרשם. "אני לא מעוניינת להיות עבריינית", היא אמרה לאחרונה בראיון.
המשכורת שלה עומדת על כ-48 אלף דולר בשנה, והגדרת התפקיד כוללת את ניהול החנות והעובדים שלה. אם בתחילת השנה הועסקו שם 20 עובדים, כיום המספר עלה כבר ל-70. בעוד שלהיות מסטול כל היום לא יזיק לסיכויים שלך להתקבל לעבודה, ווסט לא מתרשמת בקלות. מי שרוצה לעבוד אצלה צריך לענות לסדרה ארוכה של שאלות שבוחנות בקיאות בזנים שונים של קנאביס, בשיטות טיפול תרופתי ועוד. "אם אתה לא עונה מהר מספיק, כנראה שלא עישנת ומכרת מספיק וויד בחיים, או שהעבודה הזאת פשוט לא בשבילך", היא מסבירה. "אני רוצה עובדים שיתעניינו במה שהם מוכרים".
מי שלא אוהב לעשן סמים קלים יכול תמיד לבקר ב-Love's Oven, אחת ממאפיות הקנאביס הרבות בדנוור, ולאכול אותם. הופ פראם, בת 30, היא האופה הראשית במאפייה, ושמן החשיש וחמאת הקנאביס הם כמו, ובכן, השמן והחמאה שלה. בין המאפים שהיא הכי מתגאה בהם ניתן למנות מקרונים פריזאיים, רוטב קרמל ביתי, בקלאווה, חטיפי אוכמניות, עוגיות שוקולד לבן עם אגוזי מקדמיה ועוד. את המרכיב הסודי בכולם אתם יכולים לנחש בעצמכם.
בינואר העסיקה המאפייה 2 עובדים, היום יש בה כבר 17. המשכורת הממוצעת לאופה נעה בין 28-40 אלף דולר בשנה, בעוד שעוזרי מטבח ואורזים מרוויחים בערך 11 דולר לשעה. "יש ביקוש אדיר לעבודה הזאת", היא אמרה בחודש שעבר לאתר מקומי. "כשאני מסתובבת ברחוב עם הסינר שלי, שעליו כתוב השם של המאפייה, אנשים כל הזמן ניגשים אליי ומבקשים עבודה".
לשוק הירוק, כמו לצמח הקנאביס עצמו, יש ענפים רבים. על אחד מהם יושב ג'רמי אדמסון בן ה-32, שיכול להתגאות בהיותו קוצץ קנאביס מקצועי (Trimmer). התפקיד הסיזיפי של אדמסון כולל הפרדת פרחי המריחואנה, הנמכרים בסופו של דבר ללקוחות, מהענפים והעלים של הצמח, שמושלכים לפח. הרבה מקום להגדיל ראש אין בעבודה הזאת, אבל מקום לתפוס ראש דווקא יש בשפע.
את התשלום על העבודה שלו הוא מקבל בהתאם ליבול. זה יוצא בין 100 ל-175 דולר לחצי קילו קנאביס, או בין 12 ל-20 דולר בשעה, תלוי באיזו מהירות הוא עובד. "עד כמה שהעבודה הזאת רפטטיבית, יש כל מני זנים של קנאביס שדורשים שיטות גיזום אחרות", הוא מסביר. "יש לך למשל את ברוס באנר, זן עגלגל יותר שמאפשר לך לקצוץ מסביב לפרח, בעוד שדיזל חמוץ הוא זן הרבה יותר אוורירי, מה שאומר שאתה צריך להיכנס פנימה ולהוציא את העלים מבלי לכרות את הפרח. זה לא פשוט כמו שזה נשמע".
תעשיית הקנאביס לא הייתה צומחת מהר כל כך בלי אנשים כמו גרג פורטמפס בן ה-40, המגדל הראשי של חברת הקציר של קולורדו. פורטמפס מייצר מדי שנה טונות של גנג'ה, בלי הגזמה, במבנה תעשייתי שמשתרע על שטח של אלפי מ"ר. בגלל ההתרחבות המואצת של העסק, כעת החברה שבה הוא עובד מתכוונת לרכוש מבנה נוסף בגודל דומה.
את השכר שלו הוא לא מוכן לחשוף משום שמדובר בסוד מקצועי, אבל מדובר בשכר גבוה בהרבה מהממוצע בשוק. מי שחושב שגינון זאת עבודה מרגיעה, שיחשוב שוב. פורטמפס צריך לפקח על צמחים בשווי מיליוני דולרים, ולהתמודד עם הסכנה התמידית שאחד החדרים עלול להתמלא במזיקים או בעובש, מה שעלול להביא להפסדים של מאות אלפים. "זה לא כאילו אני מסתובב בבית מסטול כל היום ומשקה עציצים", הוא אמר לא מזמן בראיון. "זה הרבה יותר רציני ומלחיץ ממה שאנשים חושבים".
בקרוב אצלנו?
אז מתי נתחיל לראות במודעות הדרושים בישראל משרות פנויות לבאד-טנדרים? עדיין לא ברור. אבל מחקר ראשון מסוגו שפורסם בסוף השנה שעברה על ידי ירדן גזית וקורין סאור ממכון ירושלים לחקר שווקים, שופך אור על ההשפעות שעשויות להיות ללגליזציה על השוק המקומי.
לפי דו"ח המחקר, שוק הקנאביס הבלתי חוקי בישראל מגלגל כ-2.5 מיליארד דולר בשנה. החוקרים חישבו והגיעו למסקנה שהטלת מס על קנאביס בשיעור דומה לזה שחל על סיגריות ואלכוהול יניב 950 מיליון שקל בשנה. אל סכום זה מצטרפים 700 מיליון שקל נוספים שייחסכו על אכיפה, הוצאות שיטור, בתי משפט וכליאה, כתוצאה מביטול מדיניות ההפללה הנהוגה כיום בישראל, מה שמביא אותנו לרווח כולל של 1.65 מיליארד שקל בשנה.
"זאת הערכה יחסית שמרנית", מסביר גזית. "היה קשה לאמוד את הנתונים הכלכליים של מדיניות ההפללה בסמים כי המשטרה לא מפרסמת את הנתונים האלה. מה שכן, במהלך המחקר מצאנו ש-5.2 אחוז מהתיקים הפליליים בישראל קשורים בעבירות סמים קלים, כש-70 אחוז מתוכם הם תיקים שנפתחו על צריכה עצמית. על סמך הנתונים האלה ביצענו הערכה, והיא תואמת את הנתונים שהתפרסמו במדינות רבות באירופה. יש כל מיני נושאים אחרים שלא לקחנו בחשבון במחקר כי קשה לכמת אותם, כמו למשל ההכנסות לארגוני טרור שמתפרנסים מהברחות סמים וגם כל הנושא של תיירות סמים. לכן אני חוזר ואומר ש-1.65 מיליארד זאת הערכה שמרנית".
האם יתכן שהדרך הכי טובה למלא את הבור בתקציב המדינה היא לתקוע לתוכו כמויות מסחריות של קנאביס מזוקק? זה כבר תלוי בשר האוצר, שכידוע לא עישן ג'וינט מימיו. בינתיים מדינות נוספות בארה"ב, בהן קולומביה, אורגון ואלסקה, צפויות ללכת בעקבות וושינגטון וקולורדו ולהעביר בחודשים הקרובים חוקים שיתירו את השימוש בקנאביס, ויש סיכוי לא רע שכמו כל טרנד שמתחיל בארה"ב, בסופו של דבר זה יגיע גם לכאן. השאלה היא רק מתי, והאם עדיף משהו מרים או מוריד, ובאיזה משחק וידיאו כדאי לנו לשחק לפני שנתעלף.
