אין ספק שהציונות הדתית עברה כברת דרך מאז קום המדינה. הם היו מיעוט שבמיעוט, שהתאפיין ברגשי נחיתות לעומת הרוב החילוני ולעומת הציבור החרדי שמשל בכיפה, והפכו למגזר משמעותי ביותר עם דריסת בולטת בכל תחומי חיינו. הם מאיישים את התפקידים הבכירים ביותר בקצונה הצה"לית, במשרדי הממשלה, בתקשורת ובאקדמיה הישראלית. ההשפעה שלהם על השיח הציבורי בלתי ניתנת לערעור, ומתבטאת בין היתר בכלי תקשורת כמו "מקור ראשון" והערוצים 7 ו-20, במנהלת הזהות היהודית שפועלת בבתי ספר ברחבי הארץ, ובמעמדן של ישיבות ההסדר והרבנות הצבאית. החייל הדתי כבר מזמן כבש את המשבצת המסורתית של בן הקיבוצים בתור "החלוץ שלפני המחנה". בציבור השמאלני-חילוני מזדעקים לפעמים נגד השינויים האלה, כפי שקרה במהלך מבצע צוק איתן בעקבות נאום הקרב המפורסם של אל"מ עופר "אלוהי צבאות" וינטר. בציונות הדתית לא מתרגשים ומתייחסים לזעקות השבר האלה כחרחורי הגסיסה של אליטה שגוועת ומפנה את מקומה לטובת אליטה חדשה. הציבור החילוני עדיין רואים את הציונות דתית כמקשה אחת, אבל מחקרים מחלקים אותה כיום לתתי-קבוצות, ביניהן כיפות שחורות, סרוגות ושקופות, חרד"לים, ספרדים, נאו-חסידיים ודתיים סוציולוגיים. קבלו את הדמויות הכי מבטיחות שיש למגזר להציע.
יאיר שרקי (22), כתב הדתות של חדשות 2
כשיאיר שרקי, בנו של הרב אורי שרקי, התקבל לגל"צ, הוא כבר עשה היסטוריה. בתחנה לא רגילים לקבל חיילים מסוגו שלמדו בישיבת מקור חיים בגוש עציון, וש"מראהו דומה למראה של מי שמכונים נוער הגבעות", כפי שכתב עליו קובי ניב ב"הארץ". בשנה שעברה הוא הצליח שוב לפרוץ את כיפת הזכוכית כשהפך לכתב הדתות של חדשות ערוץ 2, והוכיח שגם למנשקי מזוזות יש מקום במיינסטרים הישראלי. נכון, עמית סגל עשה את זה קודם, אבל בניגוד אליו לשרקי יש כיפה גדולה ופאות מסתלסלות.
יאיר אסולין (29), סופר ומשורר
אסולין הוא מהסופרים האלה שאפשר להגיד עליהם בקלות שהם "קול של דור". הספר הראשון שלו, "נסיעה" מ-2011, שעוסק בחייל דתי שנוסע עם אבא שלו לקב"ן, זכה בפרס ספיר לספר ביכורים ובביקורות מעולות. ספרו השני שיצא בשנה שעברה, "הדברים עצמם", מתמקד בשלושה נערים מהבורגנות הציונית-דתית, ובמתח שנוצר בין הרצון למרוד בחברה הפוריטנית והמורעלת שבה גדלו לבין הצורך להשתייך אליה, בין חיים על קידוש האינדיבידואל לבין מוות על קידוש השם. באותה שנה אסולין הוציא גם ספר שירה ראשון, ובמקביל הוא כותב את הטור "קטע לסיום" שמתפרסם מדי שישי בעמודי הדעות של "הארץ", בו הוא חולק את הגיגיו על תרבות, פוליטיקה ואיך זה להיות מזרחי-דתי שכותב בעיתון הכי אשכנזי במדינה. הוא כבר כונה בעבר על ידי מבקר הספרות של "הארץ" בני ציפר "יורשו של פנחס שדה", והעתיד צופן לו גדולות.
עפר חדד (31), כתב ההתיישבות של חדשות 2
גם עפר חדד, כתב השטחים של חדשות ערוץ 2 (או "כתב ההתיישבות" כפי שקוראים לזה במגזר הדתי), נולד עם כיפה על הראש, אבל בניגוד לעמית סגל וליאיר שרקי הוא לא שייך לקליקת הנסיכים ששירתו בגל"צ ואז גילו שכל עולם התקשורת פתוח בפניהם. חדד, שגדל בראשון לציון, התחיל בתחתית הפירמידה כקשב בחדשות 2 וטיפס את דרכו עד לקודקוד, כמעט. גורם בתקשורת הדתית מתאר אותו לא רק ככתב מצוין אלא גם כמגיש בחסד עליון, עם יכולת נדירה להנחות מהדורות. כלומר, אתם עוד תראו אותו מאחורי שולחן בפריים טיים.
אל"מ מרדכי כהנא (45), מפקד ביסלמ"ח
קצת משונה להכניס לרשימה כזו קצין בכיר בן 45 - אפשר לומר שאל"מ כהנא כבר קיים. אבל אתם ככל הנראה לא מכירים אותו, ואתם צריכים - הוא נחשב לאחד הקצינים הכי מבטיחים ומנוסים שיצאו מהציונות הדתית, עם רקורד שגורם אפילו לעופר וינטר להחסיר פעימה. בצעירותו נפצע בפיגוע דקירה, ולאחר שהחלים פרש מישיבת ההסדר בה למד והתגייס לגולני. לימים הפך למפקד סיירת גולני וגדוד 12, ובתקופת מלחמת לבנון השנייה פיקד על יחידת אגוז. בהמשך הוא מונה למפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, למפקד חטיבת עודד ולמפקד ביסלמ"ח. בעקבות ההישגים המרשימים של החטיבה עליה פיקד במבצע צוק איתן, הוחלט בשנה שעברה לקדמו לדרגת תת-אלוף ולמנות אותו לקצין האיסוף הקרבי הראשי. גורמים יודעי דבר אומרים שהוא מועמד טבעי לרשת יום אחד את תפקיד הרמטכ"ל, ושהמכשול היחיד שעומד בפניו זו העובדה שהוא האחיין של הרב כהנא. אם כי יש לציין שבראיונות עבר הוא כבר הבהיר ש"מוות לערבים" זאת ממש לא האג'נדה שלו ("למה לשבור דלת של ארון אם אפשר לפתוח אותה? למה להפוך מגירה אם אפשר לנבור?"). צודק, כהנא.
חן ארצי-סרור (27), רכזת הכתבים ב"ידיעות אחרונות"
חן ארצי-סרור היא עיתונאית פמיניסטית שממש כמו נפתלי בנט לא מרגישה צורך להתנצל על שום דבר. בעבר כתבה בטור הקבוע שלה ב-ynet שהיא "לא רוצה להתבייש בכיסוי הראש כשצץ לו עוד מכתב רבנים בעייתי, לא רוצה להיחשב דתייה-לייט כי אני עיתונאית או כי אני רוצה להתפלל במניין שוויוני". מי שהחלה את דרכה בגל"צ ושימשה במשך כמה שנים כראש דסק ב"ידיעות אחרונות", מונתה בשנה שעברה לתפקיד רכזת הכתבים של העיתון, ואם להאמין לקולגות, עושה רושם שהיא ממש לא מתכננת לעצור שם.
פרח לרנר (38), יועצת רה"מ לכנסת
לתפקיד שבו היא מחזיקה כבר כמה שנים טובות קוראים באופן רשמי "יועצת ראש הממשלה לענייני הכנסת", אבל פרח לרנר היא הרבה יותר מזה. היא נולדה באשדוד לאב שעבד בנמל ולאם תופרת, טיפסה את דרכה לצמרת והפכה לעוזרת הצמודה של נתניהו (שהוכתרה כבר על ידי דה מרקר כ"אישה החזקה בכנסת"). היא זו שמקשרת בינו לבין הח"כים, היא זו שמגייסת אותם להצבעות והיא זו שרוקמת איתם דילים, הכל באחורה של המאחורה של הקלעים, כמובן. יודעי דבר מתארים סמוראית שמונעת לא רק מאידיאולוגיה אלא בעיקר מנאמנות מוחלטת. לא ברור כמה רחוק אפשר עוד להגיע אבל אם אפשר, לרנר תגיע לשם.
טל גן-צבי (33), ראש הלשכה של בנט
הוא יועצו, עוזרו הצמוד וראש לשכתו של נפתלי בנט, ומן הסתם גם אחד האנשים החזקים בסביבתו. בעבר היה יועצו של ראש עיריית ירושלים וצייד המחבלים הנודע ניר ברקת. שמו נקשר, בין היתר, במינויו של הרב אריה שטרן - נציג הציונות הדתית שנבחר בשנה שעברה לאחד משני הרבנים הראשיים של ירושלים, יחד עם הרב שלמה עמאר. לפי הדיווחים בנט דאג לבחירתו של שטרן באמצעות דיל שסגר בתמורה לתמיכה שלו ברב החרדי עמאר, ומי שנשלח לעשות את העבודה השחורה היה כמובן גן-צבי. גורם מהתקשורת הדתית מתאר אותו כ"בולדוזר פוליטי" שסביר להניח שלעולם לא יגיח כמועמד עצמאי במפלגה, אבל יום אחד עוד יהפוך למנכ"ל של משרד ממשלתי גדול.
נעמה שפיר (25), כדורסלנית בנבחרת ישראל
הגובה שלה הוא אמנם רק 1.70 אבל היא עונה לכינוי "השוטינג גארד מהושעיה", והיא תמיד צעד וחצי לפני כולן. בגיל 25 כבר הספיקה שפיר להיות מלכת הסלים של נבחרת ישראל לנערות, לשחק בליגת המכללות האמריקאית ולחתום באליצור רמלה, ובמגזר הדתי היא נחשבת לאחת הספורטאיות הנערצות והמבטיחות, במיוחד מאז שחזרה לשחק בארץ. היא מקפידה לשחק עם חולצה מתחת לגופיה מטעמי צניעות, אבל ב-2011 החליטה פיב"א אירופה לאסור עליה ללבוש חולצה שתכסה את כתפיה מתחת למדי נבחרת ישראל (בסופו של דבר, בהתאם לפשרה שהושגה, היא שיחקה עם שרוולים אלסטיים קצרים). היא לא נוסעת ולא מתאמנת בשבת, אבל אם יש משחק היא משחקת. בכל זאת, כדורסל משחקים משבת לשבת.
פורת סלומון (34), אמן ופסל
נכון, בתנ"ך כתוב "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", רק שמישהו שכח להוסיף שם "אלא אם קוראים לך פורת סלומון". סלומון הוא ככל הנראה האמן המציג היחיד שיצא מהתנחלות בת עין, יש לו תואר שני מתכנית ההמשך באמנויות של בצלאל והוא המנהל של פרדס, בית הספר הגבוה הראשון לאמנות שמיועד לקהל הדתי. סלומון שואף לגשר על הפערים התרבותיים שבין השיח הגלריסטי התל אביבי לבין עולם המושגים הדתי-התנחלותי. הסצינה של האמנות היהודית העכשווית (יש חיה כזאת), שסלומון נחשב אולי לנציג הכי בולט שלה, הפכה לטרנדית ביותר בחוגים תל אביבים ובירידים מסחריים כמו "צבע טרי" בתור סוג של אמנות אאוטסיידרית, וסביר להניח שהמגמה הזאת רק תתחזק בשנים הקרובות. לא כולם במגזר אוהבים שהוא מעז לשאול שאלות, אבל אלוהים עדיין לא פגע בו עם ברק אז כנראה שזה בסדר.
רחלי וסרמן (30), במאית
את מה שעשתה רמה בורשטיין לחברה החרדית עם הסרט "למלא את החלל" מאיימת רחלי וסרמן לעשות לציונות הדתית. כלומר, להציג אותה לקהל החילוני כפי שהיא נחווית מבפנים ולהפשיט אותה מהסטריאוטיפים. וסרמן היא בתו של ראש הכולל של ישיבת ההסדר ברמת גן הרב אברהם וסרמן, וסרט הגמר שלה בבית הספר לקולנוע דתי "מעלה", "בת הרב", התמקדה בשלוש בנות אחרות שנולדו למשפחות רבנים ובחרו ללכת בדרך אחרת. הסרט זכה בפרס לסרט התיעודי הקצר בפסטיבל חיפה 2012 ושודר ביס דוקו, מה שהפך את וסרמן, שמאז איישה תפקידים שונים בתעשייה, לנבואה שעד כה טרם הגשימה את עצמה.
עופר האן ושיבי פרומן (35), יועצים ופעילים ב"יש עתיד"
האחד הוא בנו של הרב האהוב של תקוע ופעיל השלום מנחם פרומן ז"ל, והשני בנו של מזכיר הכנסת המיתולוגי אריה האן. האחד יועצו של שי פירון, והשני מנהל המטה שלו. שניהם בנים של, נציגים אולטרה-פריבילגיים של הציונות הדתית שהפכו לדמויות דומיננטיות ביותר במפלגת יש עתיד. ובמקרה של שניהם, התפוח לא נפל כל כך רחוק מהעץ. "הם מגיעים מזרמים שונים בציונות הדתית, פרומן הוא יותר ניו-אייג'י ועופר האן דתי-לאומי קלאסי", אומר מקור שבקיא בפוליטיקה המגזרית. "לפרומן יש קסם אישי ואנשים אוהבים אותו כמו שהם אהבו את אבא שלו, ועופר בירוקרט חרוץ כמו אבא שלו, ככה שעל שניהם אפשר להגיד שהם צועדים בדרך אבותיהם ושניהם עוד יגיעו רחוק".
חילי טרופר (37), פעיל פוליטי
עוד בן של (נשיא ומייסד עמותת גשר ד"ר דניאל טרופר) ששימש עד לפני כשנה כיועץ לשר החינוך שי פירון. טרופר, שמגיע ממשפחה של עשרה אחים ואחיות, שירת כלוחם ומפקד ביחידת דובדבן ומאז שחרורו עוסק בחינוך ובפעילות חברתית. הוא הקים את עמותת שכן טוב, העוסקת בחלוקת סלי מזון למשפחות נזקקות, וכן מרכזי למידה ורשת של בתי קפה לנוער בסיכון. הוא ממקימי ומראשי עמותת במעגלי צדק, שמטרתה להעלות סוגיות חברתיות-כלכליות בחברה הדתית, וממקימי קרן פסיפס המסייעת לאנשים להיחלץ מקשיים כלכליים. חוץ מזה הוא גם חבר בוועד המנהל של עמותת "אחריי!" שעובדת עם נוער בפריפריה, וניהל במשך כמה שנים את בית הספר ברנקו וייס ברמלה. בבחירות הקודמות הוא שובץ במקום ה-23 ברשימת מפלגת העבודה ובסופו של דבר לא נכנס לכנסת, ומאז שפרש מתפקידו בלשכת שר החינוך הוא בפסק זמן מהפוליטיקה. אלא שגורם מהתקשורת הדתית מוסר ש"הוא יכול להיות נכס לכל מפלגה שצריכה נציג דתי ליברלי, שהוא גם פעיל חברתי עם רזומה מרשים מאוד".
עמיחי חסון (28), הוגה דעות ומשורר
הוא למד בישיבה התיכונית בבני ברק ובישיבת ההסדר בעתניאל, שירת בצבא בחיל ההנדסה הקרבית, וכיום הוא אחד מאנשי התרבות הכי פעילים במגזר. בשנים האחרונות שימש כמבקר המוזיקה של "מעריב" וככתב תרבות וחברה של "מקור ראשון", נמנה בין עורכי כתב העת לשירה "משיב הרוח" ובין זוכי פרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם לשנת 2015. מאמרים, סיפורים ושירים קצרים שכתב פורסמו במגזינים, כתבי עת, אנתולוגיות ועיתונים שונים, כולל מוסף "תרבות וספרות" של הארץ. חוץ מזה הוא גם בלוגר, מרצה ומנחה סדנאות כתיבה. מה קרה ללכתוב למגירה?
שושנה כהן (34), רבנית ופעילה חברתית
הרבנית שושנה כהן היא, הלכה למעשה, התשובה ההלכתית לפמיניזם. העיתון מקור ראשון כבר הכתיר אותה כרבנית "צעירה ומבטיחה" שממשיכה את דרכה של הרבנית חנה הנקין, אשר נחשבת לדמות משמעותית עבור נשים פמיניסטיות בעולם הדתי-תורני. במסגרת המגמה הרווחת במגזר של פתיחת השערים לקהל כמה שיותר רחב, כהן מייצגת זרם חדש ששואף להגיע לעמק השווה בין נשים לגברים. היא ילידת לוס אנג'לס, יש לה תארים בתלמוד ובהיסטוריה של עם ישראל, היא עמיתה במכון הרטמן והמייסדת של ישיבת הדר השוויונית בניו יורק והישיבה המעורבת תלפיות בירושלים. תגידו לה "ברוך שלא עשני אישה", ויש סיכוי לא רע שתחטפו כאפה.
רחל זוארץ-לוי (32), עורכת דין בפרקליטות המדינה
בשנים האחרונות גדל משמעותית מספרם של נציגי הציונות הדתית בפרקליטות המדינה (אחד מהם הוא פרקליט המדינה עצמו, שי ניצן), וכבר מזמן לא מדובר במועדון סגור לאשכנזים חילונים מרחביה. אחת מעורכות הדין הכי מבריקות במחלקה הפלילית של פרקליטות המדינה היא רחל זוארץ-לוי, מי שייצגה את המדינה בין היתר בעתירה לבית המשפט העליון שבה הוחלט להחמיר את ההרשעה של מארי פיזם ולדחות את הערעור של רוני רון. אלה שמכירים מקרוב את עבודתה של זוארץ-לוי צופים לה עתיד מזהיר בתחום. מי אנחנו שנתווכח?
יובל פרייליך (20), סייף
אם אתם צריכים גבר דתי שיודע להשתמש בחרב (לכו תדעו), יובל פרייליך הוא האיש שלכם. הסייף הצעיר מנווה דניאל רק בן 20 וכבר זכה פעמיים ברציפות באליפות אירופה לנוער בסגנון דקר, והוא מסומן כהבטחה עצומה. לאחר שהפסיד באופן טכני בכמה תחרויות משום שנערכו בשבת, ב-2009 עתרו הוריו לבג"ץ בשמו והשופטת דורית ביניש הוציאה צו ביניים לטובתם, אבל בסופו של דבר הצו פקע ופרייליך נאלץ להתחיל להתחרות גם בשבתות. כדאי לזכור את השם שלו, כי יש סיכוי לא רע שתיתקלו בו במשלחת הישראלית לאולימפיאדת ריו ב-2016. עכשיו צריך רק להתפלל שהגמר לא ייצא ביום כיפור.
