כבר יותר מ-18 שנה רודפים פקחי שמורות הטבע בישראל אחרי הנמר המדברי, אותה חיה אגדית שפעם הסתובבה כאן חופשי ויום אחד נעלמו עקבותיה מעל האדמה. מספרים שרק לפני 50 שנה עוד הסתובבו כ-100 נמרים בגליל, בהרי הכרמל ובמדבר יהודה, אבל השנים האחרונות מוטטו את האוכלוסייה הזאת כמעט לגמרי. הוותיקים מבין הפקחים עוד זכו לראות במו עיניהם את שלומציון המיתולוגית ואת בנה משיח, את מלך המדבר חריטון ואת בתו חומבבה, שנורתה למוות על ידי חייל ב-1993 – אבל הרוב חיים כאן על מור"קים של אחרים. שלומציון מתה ב-1995, חריטון טרף עיזים וכלבים בקיבוץ עין גדי ואז נעלם באבק המדבר, משיח תקף באישון לילה חבר קיבוץ שדה בוקר ומת ב-2009 ממחלה קשה. עידן הנמרים בארץ ישראל, הם מספרים כבר שנים, הגיע לסיומו – אבל בלב הם מסרבים להשלים עם רוע הגזירה. הופכים אבן על אבן, עורכים תצפיות במדבר יהודה ובהרי הנגב, מסתובבים שטופי שמש וחול שעות ארוכות במדבר, רק כדי לשוב הביתה ללא אף סימן מעודד.
עד לאחרונה. לפני כמה שנים פקחי רשות הטבע ערכו מחקר עם חוקרים מאוניברסיטת תל אביב וגילו DNA של נמרים בגללים שנמצאו במדבר יהודה, גללים שאותם לא ראו שנים רבות. כשהתוצאות חזרו כבר היה ברור: הנמרים עושים קאמבק. אז הוערכה אוכלוסיית הפרטים בתשעה, ולפני שנתיים נערכה תצפית אחרונה בערבה.
"היה אצלנו מתח אדיר, וכשקיבלנו את התוצאות קפצנו מרוב שמחה", מספר האקולוג הראשי של רשות שמורות הטבע והגנים הלאומים, ד"ר נועם לידר. "בהתחלה לא היינו בטוחים בכלל שמדובר בגללים של נמרים, תפיסת העולם שלנו הייתה שהם נכחדו ושיותר לא נזכה לראות אותם. היינו די פסימיים כאשר המתנו לבדיקות, וזו הייתה הפתעה חיובית".
התוצאות קבעו שככול הנראה חיים כיום במדבר יהודה או בהר הנגב בין שישה לשמונה נמרים, כשהמיקום שלהם נכון לעכשיו לא ברור. "האתגר שלנו הוא לאתר אותם ולשמור עליהם כדי שנוכל להרבות אותם. יש לנו עדויות חזקות באילו מקומות הם יכולים להיות ואנחנו עוקבים אחריהם", אומר ד"ר לידר. "זה לא פשוט להתחקות אחר העקבות שלהם כי הם פועלים בעיקר בשעות הלילה, אבל אנחנו חזק עם האצבע על הדופק".
הסיפור האופטימי הזה, שסופו אולי בהחייאת אוכלוסית יונקים שלמה שנעלמה מנופי הארץ, הוא נדיר ביותר במחוזות הטבע הארצישראלי. הדב החום, היען, הברדלס, עוזניית הנגב ושועל החולות היו גם הם סמלים מובהקים של הנוף כאן עד ממש לא מזמן – ורובם נעלמו כמעט לחלוטין בגלל שנים ארוכות של ציד בלתי חוקי, הרעלות של חקלאים, בנייה מתועשת שדחקה אותם משטחי המחייה שלהם, הברחות ומחסור במזון. ההערכה היא שמאות מינים של בעלי חיים נכחדו מאז קום המדינה, והמצב רק הולך ומחריף כל הזמן, כשעוד ועוד ריאות ירוקות הופכות להרחבות בקיבוצים, שכונות חדשות בערים ונוף מצד הדרך של עוד כביש מהיר חדש. לשם המחשה, אחת לעשור מוציא ארגון IUCN הבינלאומי את "הספר האדום" שלו, הממפה את מצבם של בעלי החיים ומיני הצומחים על פני כדור הארץ ומדרג את הסכנה הנשקפת להם להיכחד לנצח. המינים המקומיים אצלנו, אם תהיתם, נמצאים במצב גרוע במיוחד: 153 מהם נמצאים בסכנת הכחדה – נתון גבוה במיוחד. כך, למשל, 45 מתוך 206 מיני העופות המקננים בישראל מצויים תחת איום היעלמות ממשי.
"זה לא סימפטי שאנחנו רשומים בתוך הספר הזה, זה אומר שלא הצלחנו במשימה לשמור על בעלי החיים", אומר ד"ר לידר. "לצערי יש היום כמה מינים של בעלי חיים בדרגות הכחדה קריטיות שאני חושש שלא נראה אותם יותר. אז אנחנו מנסים, משתדלים, אבל לדעתי זה לא מספיק ואפשר לעשות יותר".
והם באמת משתדלים: ברשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים הבינו זה מכבר שאם לא ינקטו במהרה בשורה של צעדים מונעים ומשקמים, הדור הבא לא יזכה לראות את צבי הנגב, הלוטרות, הזאבים, צב הים, העיט הזהוב, הנשר ושאר בעלי החיים הנדירים – והם מנסים לפעול במהירות ובנחישות כדי לשנות את המצב, כשאף יחיה אינה זניחה מדי לטיפול. כך, למשל, החליטו להשקיע הון קטן בתוכניות הנדסיות מורכבות אך ורק כדי להגדיל את בית הגידול של יצור קטן אחד – "בינון-דור" – דג מעיינות בגודל של שבעה ס"מ, שקבע את משכנו בנחל עין מלקוח שבעמק בית שאן. במשך שנים היו בטוחים פקחי הרשות שהדג עלול להיכחד בגלל התייבשות מעיינות, וכשגילו אותו מחדש לפני כשנה וחצי והחליטו להשקיע מאמצים רבים כדי להרבות את הזן שלו. התוצאה: כיום יש כ-200 דגים מסוגו. "דאגנו שיהיו לו כל הזמן מי מעיינות, הדרושים להמשך ההישרדות שלו", מסביר ד"ר לידר. "זה מין של דג שגדל רק בישראל, בשום מקום אחר בעולם לא תמצא אותו, ולכן לא הייתה ברירה".
כעת, מספר לידר, תשומת הלב שלו עוברת לעוד יצור קטנטן אחר – "סומית הגליל" - סרטן עיוור במערות תת קרקעיות של מים מתוקים במעיין עין מנור שבצפון הכנרת. הוא מסתובב בארץ ישראל כבר מהתקופה הפרה-היסטורית – אבל בשנים האחרונות העתיד שלו בסכנה, וברשות מודאגים.
"מדובר בסרטן נדיר שחי רק אצלנו פה בארץ. אנחנו מנסים לשמור עליו שלא ייעלם אבל זה קשה מאוד, כי כדי להציל את בית הגידול שלו צריך לחפור עבורו מנהרה וזה בלתי אפשרי מבחינה לוגיסטית. ניסינו להרבות אותו באמצעות פרויקט ניסיוני עם גם החיות התנכ"י בירושלים ולא הצלחנו, הוא שורד רק במקום הגידול שלו. אנחנו בבעיה גדולה איתו. האמת, אני פוחד שנאבד אותו".
כמה חיות ששווה לכם לצאת ולצלם עכשיו, רגע לפני שיהיה מאוחר:
צב ים: בגלל הבנייה על החוף
צבי הים הולכים ומתמעטים בשנים האחרונות, הרבה בגלל בנייה מסיבית של מרינות ובנייני מגורים לאורך ערי החוף, אשר מצמצמת משמעותית את אזורי הטלות הביצים של צבות הים ומורידה את כמותן. בשר הצבים היקר, אשר היה מבוקש במשך שנים על ידי דייגים ובעלי מסעדות, הוביל לציד אכזרי, וצבים רבים אף נפגעו מרשתות דייגים וזיהום ימי. ברשות הטבע והגנים הקימו בשנים האחרונות מרכזים ימיים שמטרתם להרבות את צבי הים – כי אם הם לא מצליחים לבד, למה לא לסייע להם?
לוטרה: נשארו פחות ממאה
בעבר חיו בארץ למעלה מאלף לוטרות – בביצות, באגמים ובעמק החולה. כיום אוכלוסיית הלוטרות מונה לא יותר ממאה פרטים בלבד: פגיעה במקורות המים של החיה החמודה והרס רב של בתי הגידול שלה גרמה לה לחפש מקומות מחייה אחרים, לא בהצלחה מרובה. ברשות שמורות הטבע דואגים לשמור על הלוטרה מכל משמר ופקחים עוקבים אחריה באזורי המחייה העיקריים של בעמק החולה ובאגמים קטנים באזור עמק בית שאן וערוצי נהר הירדן.
לובסטר ישראלי: מסעדות הגורמה נפרדות
הכפן הגשמני, המכונה "הלובסטר הישראלי", נחשב למעדן במסעדות הגורמה בישראל. מחירו הגבוה בשוק עודד את הדייגים לדוג אותו בכמויות גדולות במשך שנים רבות, והתוצאה הייתה הרת אסון: הלובסטר הישראלי נמצא כיום על סף הכחדה, ונותרו ממנו ככל הנראה כמה עשרות פרטים בלבד. מדובר אמנם בבעל חיים מוגן, אך יכולת אכיפת החוק של פקחי הרשות בעייתית שכן הם אינם יכולים לבצע מעקבים אחר כל הדייגים ובעלי המסעדות שרוכשים את הלובסטר. ההערכה היא שבקרוב מאוד ייאלצו חובבי המסעדות להיפרד ממנו לעד.
שחפית ים: בנו עבורה איים מיוחדים
בעבר חיו בארץ כמה אלפי פרטים של הציפור הייחודית הזאת, אך כיום נותרו מאות בודדות בלבד. הסיבה: פגיעה קשה מאוד באזורי הקינון לאורך מישור החוף וצפונה עקב בניית שכונות מגורים וכבישים. לפני כמה שנים היה חשש כבד שהשחפיות עלולות להעלם לגמרי מישראל, אבל ברשות שמורות הטבע התעשתו ובנו עבורם איי קינון במעגן מיכאל ובאגמון כדי להרבות את הזן הזה. בינתיים הפרויקט מראה סימני הצלחה, והשחפיות עברו ברובם לקנן באזורים החדשים. נקווה שרק ימשיך ככה.
חוברה ואלימון: הציפורים האהובות על הצפרים
האלימון היא ציפור מדברית יפהפייה ונדירה מאוד, שעלולה בקרוב להעלם מנופי הנגב והערבה. בעבר התעופפו בסמוך לגבולות ירדן ומצרים כמה מאות פרטים מהמין המיוחד, האהוב מאוד על הצפרים המקומיים, אך כיום – באשמת כרייה מאסיבית של חולות ודיונות והקמת בסיסי צה"ל בדרום הארץ – נותרו כמה פרטים בודדים בלבד.
גם החוברה, עוף מדברי מרשים במיוחד, סובל מגורל דומה: בעבר התעופפו ברחבי הנגב והערבה כמה אלפי פרטים, אך הציד הלא חוק והרחבת שטחי החקלאות דחקו אותם החוצה. ברשות הטבע והגנים מתעדים בעזרת צפרים את אורח חייה של החוברה במטרה לנסות ולסייע לה, אך היא הסכנה מעל ראשה עדיין לא נעלמה.
נשר, עיט ובז: המצב עדיין קריטי
העוף הדורס, שפעם היה אורח קבוע במדבר יהודה, במצפה רמון, ברמת הגולן ובגליל, הולך בעקבות היען, שנכחד בישראל לפני כמה עשרות שנים. בעבר הלא רחוק אמנם התעופפו כאן כמה מאות זוגות נשרים, אך כעת נותרו עשרות בודדות. מחפשים סיבות להצטמצמות? התחשמלות, אכילת נבלות בעלי חיים שהכילו רעל ופגיעה במקורות המזון. ברשות הטבע והגנים עוקבים אחר הנשרים באופן צמוד ואף הקימו עבורם בתי האכלה מיוחדים באזורי הקינון והמחיה, אך נכון לעכשיו מצבו של המין עדיין מוגדר "קריטי". במקביל אליהם, גם מצבם של יתר העופות הדורסים בישראל קשה מאוד: הבז אדום, הבז שחור, העיט זהוב והעיט הניצי כולם נמצאים על סף הכחדה והחשש שהוא שבשנים הקרובות הם עלולים להיעלם. אם אתם רואים אחד עם טבעת לרגלו, דאו לפחות שברשות עוקבים אחריו כדי לבדוק כדי הוא מסתגל לטבע.
קרקל: אפשר למצוא רק בחי בר
אחד ממני החתולים המדהימים ביותר שהתהלכו ברחבי ישראל נראה כיום בעיקר בחי בר ביטבתה, ורק לעיתים נדירות באזורי המחייה הטבעיים שלו בערבה, בנגב ובחלק ממדבר יהודה. ברשות שמורות הטבע מספרים כי הקרקל נמצא על סף הכחדה בעיקר בגלל פגיעה באזורי המחייה שלו וחוסר היכולת שלו לאתר מקורות מזון חדשים אחרי שהקודמים נדחקו לטובת יישובים חדשים ובסיסים של צה"ל. פה ושם ניתן להבחין בו בלילה, אך ללא גידול מוסדר שלו בחי בר, לצד הראם ובעלי חיים אחרים, צופים כי הוא ייכחד במהירות.
ברווז: פשוט אין מספיק מים
בחו"ל אולי רואים אותם בלי הפסקה, אבל בארץ ברווזים הם מחזה נדיר, במיוחד בשנים האחרונות. הברווז המשויש וצולל הביצות, שני המינים העיקריים בארץ, נמצאים בסכנת הכחדה ממשית עקב צמצום מקורות המים בישראל וציד לא חוקי. כיום חיים כאן רק כמה עשרות פרטים של הברווזים המרהיבים האלה, והם נמצאים במעקב של הפקחים שמסייעים להם לשרוד בין כל תוכניות הבנייה החדשות והרחבות היישובים.
חוחית: מוכרים בחשאי למדינות ערב
נתחיל במחיר: זוג חוחיות, אחד מהזנים האהובים ביותר על חובבי הציפורים במזרח התיכון, נע בין 500 ל-1,500 שקלים, ולעיתים אף יותר מכך. מה הפלא אם כך שבישראל התפתח בשנים האחרונות ציד מאסיבי ולא חוקי של הציפור המיוחדת – הן עבור השוק המקומי והן עבור ייצוא למדינות ערב. ברשות שמורות הטבע מספרים על עשרות ציידים שנתפסו מגיעים לדרום הארץ ולוכדים את הציפור ברשתות – וגם כתבי האישום המוגשים נגדם לא מונעים מהם לחזור שוב לזירת הפשע כדי לנסות את מזלם. התוצאה עגומה: כיום נותרו בארץ כמה מאות פרטים בלבד, והמצב רק הולך ומחמיר.
שועל: כלי הרכב דורסים בלילה
שועל החולות ושועל הנגב הם שני זני שועלים הנמצאים בסכנת הכחדה ממשית, וכיום נותרו בארץ ככול הנראה כמה עשרות בודדות מכל זן. הסיבות להידלדלות במספרם מרובות, ובין היתר ניתן למנות את הבנייה מסיבית באזורי המחייה שלהם ואת דריסתם על ידי כלי רכב. בשנים האחרונות נאלצו השועלים להגיע בשעות הלילה לישובים בדרום בחיפושם אחר מזון בתוך פחי זבל. הם מנסים לשרוד ככל יכולתם, אבל ברשות הטבע והגנים מעריכים שבמציאות החדשה שמסביב זו תהיה משימה מורכבת.
ראם: מסתמן קאמבק בירושלים
הראם, ממש כמו היחמור שנעלם מישראל בשנות השישים, נמצא כבר שנים בסכנת הכחדה אמיתית, תודות לכל הסיבות המוכרות. אלא שממש כמו היחמור, שעשה חתיכת קאמבק בשנות השבעים, אז שלח השאה הפרסי לישראל כמה עשרות פרטים שגודלו בבתי גידול בכרמל, גם עליו עוד לא נסתם הגולל. הראם אמנם נעלם כליל מנופי הארץ, אך לאחרונה הוחזר לאזור ירושלים במסגרת פרויקט הצלה מיוחד של רשות שמורות הטבע. הפרטים ששבו לסביבתם הטבעית זוכים לפיקוח צמוד, והתקווה היא כי יצליחו להביא צאצאים ולהגדיל משמעותית את אוכלוסיית המין המיוחד.
שדמית אדומת כנף: החקלאים מתגייסים לעזרה
השדמית היא ציפור נדירה המתעופפת לרוב בשטחים חקלאיים בצפון הארץ, שם נמצאים לרוב בתי הגידול והקינון שלה. אלא שבדיוק כמו שקורה לירקות שלנו, גם היא נפגעה קשות מהריסוס וההדברות למיניהם: פרטים רבים מתו כתוצאה מהרעלות, ואוכלוסיית המין הצטמצמה פלאים. כדי לבצע תיקון החלו באחרונה פקחי הרשות בפרויקט ייחודי בשיתוף החקלאים באזור במטרה לשמור על הציפורים שנותרו. כך, מאפשרים לה החקלאים להמשיך ולהתנחל בבתי הקינון שבאזורים החקלאים, לא פוגעים בה ודואגים להרחיקה משטחים מרוססים ומודברים.
זאב: בעלי העדרים לא רצו אותו
הזאבים בארץ התפרסו במשך שנים על פני אזורים רבים: הם חיו במדבר יהודה, במצפה רמון, ברמת הגולן ובגליל, ומספר הפרטים עלה כל הזמן והגיע לאלפים. אלא שאז הגיעו הציידים, אשר הצטרפו לבעלי העדרים שחששו כי הזאבים יטרפו את הכבשים והעיזים שלהם, ולפתע החלה האוכלוסייה המבוססת להצטמצם. כיום מנהלים ברשות הטבע והגנים מעקב צמוד אחר להקות הזאבים כדי להישאר כל הזמן עם היד על הדופק ולשמור על החיות מפני תקיפות, ציד וחיסולים. שיהיה בהצלחה.
צבי הנגב: הבדואים רואים בו מעדן
צבי הנגב נמצא בסכנה הכחדה רצינית מאוד. לפני עשורים בודדים חיו כמה אלפים של הזן הזה בערבה, בנגב ובדרום הר חברון, אך כיום נותרו כ-300 פרטים בלבד. ציידים בדואים ודרוזים, בסיוע כלבי סלוקי שאומנו במיוחד, רודפים את הצבי מזה שנים ומבקשים את בשרו, שנחשב למעדן. לאחרונה תפסו פקחי הרשות כמה עשרות ציידים, אך התופעה ממשיכה בשיא הכוח. כשמוסיפים לכך את הבנייה המואצת בנגב, שגרמה לפגיעה אנושה במקורות המחייה של הצבי, מבינים שהזן הזה נלחם מלחמת הישרדות אמיתית.
ארנב ושפן סלע: נדרסים בלי הפסקה
הארנב המקומי ושפן הסלע, שרובנו זכינו לראות בילדותנו, הולכים ונעלמים מנופי הארץ בגלל ציד לא חוקי. בשרם נחשב כמעדן, ואפילו נמכר במסעדות מסוימות ברחבי הארץ, ובשילוב הטורפים בטבע - זאבים, צבועים ועופות דורסים – מספרם יורד בהדרגה. תוסיפו לכך את הכבישים החוצים את אתרי המחייה של הארנבות ושל שפני הסלע וגורמים ללא מעט מקרי דריסה, והרי לכם מתכון בטוח לכך שילדיכם יוכלו לקרוא על החיות האלה רק בספרים.
צבוע מפוספס: מרוץ נגד הזמן
הצבוע המפוספס הוא בעל חיים נדיר ומיוחד מאוד שגופו מעוטר, בטח לא תופתעו לשמוע, בפסים. ההערכות מדברות על 150 צבועים מפוספסים בלבד שחיים היום ברחבי הארץ, בעיקר באזור שדה בוקר, מצפה רמון ושפלת החוף. פרטים רבים נפלו קורבן לציד לא חוקי ולפגיעה של בעלי עדרים ובעלי חוות החוששים שיטרוף להם את הכבשים. כעת בוחנים ברשות הטבע והגנים תוכניות אפשריות לשיקום אוכלוסיית המין, בתקווה שלא יהיה מאוחר מדי.
דורבן: רודפים אותו בגלל סגולות הדם
לדורבנים במדינת ישראל אין הרבה מזל – יותר מדי גורמים מבקשים לשים עליהם יד, והם מעבירים את ימיהם בניסיון לחמוק מהגורל האכזר שמייעדים להם. ציידים מצפון הארץ ורופאי אלילים ועסקנים מדרומה רודפים את החיה האומללה, שדמה נחשב לבעל סגולות רפואיות חזקות (ריפוי אסטמה, למשל). פעמים רבות הם אמנם נתפסים, אך משוחררים אחרי משפט עם קנסות קלים בלבד – וחוזרים מיד לסורם. תוסיפו לכך את האויבים הטבעיים של הדורבן, דוגמת כלבי ציד, זאבים, שועלים וצבועים, ותבינו למה החיה הזאת הופכת למראה יותר ויותר נדיר.
חוגלה: הציידים ממשיכים בשלהם
גורלה של החוגלה היה ידוע מראש: העוף הייחודי, מעיין פסיון החי בנגב, ביהודה ושומרון ובאזור ירושלים, היה במשך שנים עוף מותר לצייד, בעונות מסוימות בשנה. מאורח יותר בוטל ההיתר על ידי בג"צ, בעקבות עתירה שהגישה רשות שמורות הטבע, אך הרגלים קשה לשנות – ובשנים האחרונות הועמדו לדין מאות אנשים בגין צייד לא חוקי של החוגלה. כיום נעשים מאמצים להגדיל את אזורי הרבייה שלה, בתקווה כי תשוב לימיה היפים.
יעל: המטיילים מאכילים בחטיפים
היעל, בעצמו סמל רשות שמורות הטבע, הפך בשנים האחרונות לקורבן של ציד לא חוקי מצד ציידים פלסטינאים הבולשים אחריו באזורי הנגב. בנוסף, עדרי כלבים משוטטים טורפים את אוכלוסיית היעלים לא פעם, והמוני המטיילים דואגים לקצר את חייהם כשהם מושיטים להם מגוון ממתקים ושקיות חטיפים באתרי התיירות בדרום. כיום חיים בישראל כ-350 יעלים, רובם מצופפים בשמורת עין גדי ובנחל ערוגות, אך ברשות שמורות הטבע עוקבים באדיקות אחר תנועת העדרים, כדי לא להכניס זן נוסף לסטטיסטיקה.
טריטון הפסים: הקימו למענו בית גידול מיוחד
טריטון הפסים הוא די חי ממשפחת הסלמנדרות אשר כמעט והוכחד מנופי הארץ לפני כמה שנים עקב פגיעה במאגרי המים ובמקורות האכילה שלו. כאן הסיפור מסתיים באופן אופטימי יחסית: כבר לפני 14 שנים זיהו ברשות שמורות הטבע את מגמת ההצטמצמות של המין המדובר, ולכן הקימו עבורו בשמורת עין ארובות שבשרון בית גידול מיוחד במטרה לשמר את הזן ולהרבות אותו. עדיין לא מדובר בשיקום מלא, אך ברשות מתגאים כי הם לגמרי בדרך הנכונה.
