השבוע התחולל בישראל מיני-מפץ פוליטי. זה לא קרה בכנסת, אלא ברשת – שם תקף ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט את הפרשן הפוליטי של חדשות 12, עמית סגל, וכינה אותו בין השאר "שופר נרצע". על פניו מדובר בעוד התנצחות בין פוליטיקאי לאיש תקשורת, אלא שהליהוק לדרמה הספציפית הזאת, וגם הטקסט בפי השחקנים, מעידים על משהו משמעותי יותר.
זה התחיל כשסגל פרסם בחשבון הטלגרם שלו פוסטים שהעלה בעבר בנט והביע בהם הסתייגות מכוחו וממעמדו של בג"ץ, כלומר ביטא עמדות דומות לאלו של הממשלה הנוכחית, הימין-על-מלא. בתגובה צייץ בנט מתקפה ישירה ובוטה: "עמית סגל, אני מודה שקשה לי ולרבים אחרים להבין מה נהיה ממך ומדוע אתה בוחר להגן על ממשלת המחדל [...] הפכת למשרת פתטי של מי שנושא באחריות העליונה לאסון הנורא מאז השואה […] היית עיתונאי מוערך, עמית. הפכת לשופר נרצע. חבל".
סגל הגיב מאז בפוסט משלו, שבו כינה את הדברים של בנט "התקף טנטרום" וסיפק את ההסבר שלו למתקפה של ראש הממשלה לשעבר: החשש של בנט לסיים את מערכת הבחירות כ"אלוף הארץ בסקרים ועם התרסקות בקלפי, כמו בכל הפעמים הקודמות […] הוא מזמזם לעצמו מנגינה, והמנגינה שבנט מזמזם היא קפלניסטית".
והנה אנחנו מגיעים אל המפץ. בנט מכנה את סגל "שופר", הכינוי הרווח בגוש "רק לא ביבי" לדובריו הלא-רשמיים כביכול של בנימין נתניהו בתקשורת. ובנט לא רק מאמץ את הטרמינולוגיה של גוש רל"ב, אלא גם מפנה את המילים אל איש הציונות הדתית – שממנה מגיעים גם בנט עצמו וגם חלק גדול מבסיס התמיכה המקורי שלו. אז נכון, מאז עמד בנט בראש ממשלת השינוי, וזו הייתה מזוהה עם המרכז-שמאל. אבל האם מה שקרה השבוע מעיד על כך שבנט מוותר למעשה על מה שהיה הבייס שלו, על מה שנהוג לכנות הימין הרך, וממצב את עצמו סופית במרכז ושמאלה? בקיצור, האם צודק עמית סגל בנוגע למנגינה ששורק נפתלי בנט?
באדיבות מנו גבע, מנכ"ל ובעלים מכון המחקר מדגם, עורך הסקרים של חדשות 12
באדיבות מנו גבע, מנכ"ל ובעלים מכון המחקר מדגם, עורך הסקרים של חדשות 12
פוליטיקאי ותיק כמו בנט יודע מה הוא עושה. אם הוא מבצע מהלך שמקטלג אותו כרק-לא-ביביסט, זה כי יש קולות להרוויח מהמהלך. אבל ראש הממשלה לשעבר נמצא במצב משונה: בימין יש רבים שלא סולחים לו על ממשלת השינוי, ומצד שני, בשר מבשרו של המרכז-שמאל הוא מעולם לא היה. אז מי בעצם תומך בו, או עשוי לתפיסתו לתמוך בו בכיוון הנוכחי שלו? האם אותם פלוס-מינוס 25 מנדטים שחוזים לו כעת אכן ילכו איתו עד לקלפי, או שכדבריו של סגל הוא רק "אלוף הארץ בסקרים"? פנינו לסוקרים, לכתבים פוליטיים ולמצביעים כדי לפענח את תעלומת הבנטיסטים.
רק 8% דתיים
"מפלגת בנט" היא כרגע גוף שלא קיים, מה שמצרף כוכבית לכל סקר בעניינה, כי מי יודע איך הרכב של מפלגה כזאת – או אפילו הכרזה רשמית על התמודדות לכנסת – ישפיעו על הבוחרים. אבל מצבה הנוכחי, התיאורטי, בהחלט טוב. "אנחנו מזהים תמונה עקבית שלפיה מפלגה בראשות בנט תעמוד על ממוצע של 24 מנדטים", אומר ד"ר מנחם לזר, מנכ"ל לזר מחקרים. "אני חושב שזה משקף את הרצון של אנשים לראות משהו אחר, בטח אחרי 7 באוקטובר, ובנט אכן נתפס כרגע כמשהו אחר מהפוליטיקאים הקיימים. אם הסקרים הנוכחיים משקפים את מה שבאמת יקרה בבחירות, הוא יכול להיות שובר השוויון, כי האופוזיציה בהנהגת בנט עוברת את הסף של 61 מנדטים בלי מפלגה ערבית. וזה בעצם היעד, לנצח ללא צורך להישען על מפלגה ערבית ולא לחזור על מה שהיה בממשלת השינוי".
גם בסקרים של מנו גבע, המנכ"ל והבעלים של מכון המחקר מדגם ועורך הסקרים של חדשות 12, בנט נע בין 20 ל-24 מנדטים בשמונת החודשים האחרונים. "בכל התסריטים שבדקנו, בנט בראשות מפלגה חדשה יכול להקים ממשלה ללא מפלגות ערביות וללא מפלגות חרדיות", אומר גבע. "מבחינת גוש האופוזיציה, זה מגיע לאזור ה-66 מנדטים עם חד"ש-תע"ל ו-61 בלעדיה".
פרופ' יצחק כ"ץ, מנהל מכון המחקר מאגר מוחות: "מהסקרים שערכנו אפשר לראות שהפרופיל הפוליטי של אלה שמצהירים שיצביעו בנט הוא גם ימני וגם מרכז-שמאלי. יש שם מאוכזבי המהפכה המשפטית, מאוכזבי קואליציה ומאוכזבי אופוזיציה. אלה אנשים שמחפשים אלטרנטיבה". בהקשר הזה, גם ברמה הפרסונלית נראה מצבו של בנט טוב: על פי סקר שפרסם אמש (רביעי) מכון קנטאר, הוא מוביל ב-10% על פני נתניהו בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה (41% מול 31%).
אבל מה הסיכוי שהאלטרנטיבה שמציג בנט תיראה אטרקטיבית גם בבחירות? "לבנט יש באמת היסטוריה של לטוס בסקרים ולהתרסק במציאות", אומר ד"ר לזר. "בבחירות 2021 ימינה שלו הגיעה בשיאה ל-25 מנדטים בסקרים, וסיימה עם שבעה מנדטים. אם זה יחזור על עצמו או לא – התשובה הכי טובה שאני יכול לתת היא שאני לא יודע. הרבה תלוי בשאלה מתי יתקיימו הבחירות, באיזו קונסטלציה של מפלגה בנט יתמודד, מה יהיה המצב בארץ, ועוד".
הירידה התלולה של ימינה ב-2021 יוחסה בעיקר למהלך "שתיית המנדטים" של נתניהו, שהשכיל אז לשכנע מצביעי ימין "לחזור הביתה" לליכוד בישורת האחרונה. זה פחות צריך להדאיג את בנט בתרחיש שבו הקולות שלו באים מהמרכז ושמאלה, אבל כאן צריך להביא בחשבון את הבעיה השנייה שלו, הסיבה השנייה לחשוב שמצבו בסקרים לא ישרוד במבחן המציאות: הוא פוליטיקאי ללא בייס. דפנה ליאל, הפרשנית הפוליטית של חדשות 12: "חלק גדול ממי שתומכים כיום בבנט, בערך חצי, מגיע מהמרכז-שמאל, שלא באמת מזוהה עם האג'נדה הימנית שלו. יש לו גם מצביעים מהימין – בערך ארבעה מנדטים מסך הקולות שלו, 15% – שהצביעו לקואליציה הנוכחית, והם התומכים היותר פריכים שלו. יש לבנט גם מצביעים מהימין-לייט או הימין הממלכתי, שאינם תומכים בקואליציה. האתגר הגדול שלו יהיה לשמר את שני הצדדים האלה, וזה קהל מאוד הטרוגני, מאוד מגוון. כמעט כל דבר שהוא יגיד עשוי לאכזב חלק מהבוחרים שלו".
באדיבות לזר מחקרים בראשות ד"ר מנחם לזר
באדיבות לזר מחקרים בראשות ד"ר מנחם לזר
מצד שני, אף אחד לא חושש לאכזב את מי שממילא לא יבחרו בו – וזה עשוי להסביר למה בנט הרשה לעצמו לתקוף השבוע את סגל. ד"ר לזר: "בסקרים שערכנו רואים ש-58% ממי שמצהירים שיצביעו בנט הם חילונים, 32% מסורתיים, רק 8% דתיים ו-2% חרדים. בנט הציג את עצמו לאורך הקריירה הפוליטית שלו כאיש ימין, הנטייה בציבור הייתה לראות אותו כמנהיג מפלגה דתית וימנית, והיום הדברים השתנו. הציבור הדתי הטיל עליו וטו אחרי הבחירות האחרונות, מבחינתם הוא שבר שמאלה כשהלך עם המפלגות הערביות".
להיות אריק שרון
בעוד הציבור הדתי-ימני נראה אבוד מבחינתו של בנט, התמיכה בו חוצה את הגבולות המסורתיים של הימין-שמאל, מה שמתבטא גם במדגם הלא-מייצג של תומכי בנט שהתראיינו לכתבה זו. גבע: "המצביעים של בנט מגיעים כמעט מכל הקשת הפוליטית. בסקרים שערכנו ראינו ש-56% ממי שמצהירים שיצביעו לו מגיעים מהמרכז, 29% מהימין, ו-9% מהשמאל".
ד"ר לזר: "כשבוחנים את הבוחרים שמצהירים שיצביעו לבנט, אנחנו רואים שרובם הצביעו בעבר לגוש האופוזיציה, לא כולל המפלגות הערביות. 60% מהבוחרים העתידיים שלו הצביעו בעבר לאופוזיציה, 27% הצביעו למפלגות שמרכיבות את הקואליציה ועוד 13% לא הצביעו בכלל. מעניין לראות שבין רבע לשליש מתומכי בנט הנוכחיים הם 'מתלבטים', אנשים שבמצב הנוכחי לא יודעים למי להצביע, ויצביעו לו כי הם לא מוצאים את עצמם בשום מפלגה אחרת. המתלבטים האלה הם כוח אדיר עבורו".
אם וכאשר תיכנס מפלגת בנט לתוך הטריטוריה הצפופה של מרכז המפה, היא צפויה לגנוב קולות מהמפלגות שכבר נמצאות שם. פרופ' כ"ץ: "שלוש המפלגות העיקריות ש'תורמות' לבנט הן ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי ויש עתיד. בסקרים האחרונים שערכנו מדהים לראות שקרוב למחצית ממצביעי ישראל ביתנו מעידים שיצביעו לבנט, וכך גם כ-40% ממצביעי המחנה הממלכתי וכ-25% ממצביעי יש עתיד. ואומר זאת בזהירות, אבל אנחנו רואים גם בסביבות 15% ממצביעי הליכוד שהם 'מאוכזבי ביבי', והם מצהירים שילכו עם בנט".
מנו גבע: "אנחנו רואים שהמנדטים של בנט מגיעים בעיקר מהמחנה הממלכתי, שמאבד 53% מכוחו בתסריט שבו בנט מתמודד בראשות מפלגה חדשה. מהם הוא לוקח שמונה מנדטים, מיש עתיד שלושה, ושני מנדטים מליברמן, מהליכוד ומהדמוקרטים. ואם מחברים את עוצמה יהודית עם הציונות דתית, הוא לוקח עוד מנדט וחצי".
בפוליטיקה הישראלית כבר היו מפלגות מרכז שהגיעו משומקום וזכו להצלחה עצומה, כדוגמת ד"ש, שב-1977 הביאה למהפך ההיסטורי, ויש עתיד שגרפה 19 מנדטים במערכת הבחירות הראשונה שלה. אבל אם כבר מאווררים את ההיסטוריה, סביר להניח שבנט מפנטז על תקדים אחר – זה של קדימה בהנהגת אריאל שרון, מפלגת מרכז שבראשה עמד איש ימין שהפך ליקיר השמאל. שרון עצמו התמוטט לפני בחירות 2006 בעקבות האירוע המוחי שעבר, אבל בלעדיו ועם אהוד אולמרט זכתה קדימה ב-29 מנדטים; היא הייתה המפלגה הראשונה ששברה את ההגמוניה של הליכוד והעבודה במקומות 1–2 במפת המנדטים.
בנט, כמו שרון לפניו, עשוי ליצור מצב שבו מצביעי ימין תומכים במפלגת מרכז – ואילו מצביעי שמאל-מרכז תומכים בלב שלם באיש ימין. במצב כזה, האידיאלי מבחינתו של בנט, היעדרו של בייס מובהק הופך מחיסרון ליתרון. "אני חושבת שהעלייה של בנט בסקרים נובעת מזה שיש נהירה של הציבור ימינה מאז 7 באוקטובר, אבל אין הרבה אלטרנטיבות במרכז-ימין מלבד נתניהו, שגם הוא מתחזק", אומרת ליאל. "העובדה שבנט כבר מילא את תפקיד ראש הממשלה, העובדה שהוא לא היה על המגרש ב-7 באוקטובר, והעובדה שהוא שחקן שבסך הכל מגיע מהצד הימני של המפה הפוליטית – כל אלו נותנות לו יתרון יחסי. אבל עדיין עומדת בפניו שורה של אתגרים גדולים".
בחירות, אם וכאשר
כשקדימה הביאה את 29 המנדטים שלה, תומכיה היו מאוכזבים מכך שהמפלגה לא הגיעה ל-36–40 שניבאו לה בסקרים. גם בפני בנט עומדת המשימה של שימור המספרים המבטיחים של הרגע, וכמובן איש מהסוקרים לא מתחייב שזה אכן יקרה. "סקר הוא לא תחזית, הוא משקף רק את תמונת המצב נכון ליום שבו הוא נעשה", מזכיר גבע.
על פי פרופ' כ"ץ, במספרים של בנט מסתמנת כבר כעת שחיקה מסוימת: בסקרים שערך עד סוף 2024 עמדה מפלגתו על 27–28 מנדטים, ואילו בחודשיים האחרונים היא רשמה ירידה קלה. "המספרים הגבוהים של בנט בסקרים נובעים מפרופיל המצביעים הרחב שלו, מכך שהוא מצליח למשוך גם אנשים שהתאכזבו מהקואליציה וגם מאוכזבי אופוזיציה. אני מאמין שהירידה שזיהינו לאחרונה נובעת מכך שבנט לא הרבה להתראיין ולדבר בתקשורת הישראלית על המצב בארץ, על החטופים, על עזה ועל המלחמה. אני חושב שהשתיקה הרועמת שלו פגעה בו קצת, ואולי זאת הסיבה שבשבועות האחרונים הוא התחיל להתראיין ולצייץ יותר. יכול מאוד להיות שזה בגלל מה שקורה בסקרים".
כ"ץ נוגע כאן בהיבט נוסף במצבו הייחודי של בנט לעומת מתחריו: האיש נמצא כרגע מחוץ לעשייה הפוליטית. הוא לא מתלכלך ביום-יום האפרורי של הכנסת, לא מעורב במהלכים שנויים במחלוקת, לא רוקח דילים ולא מגיש הצעות חוק. במובן הזה הוא מזכיר את נתניהו בימים שלאחר ההפסד בבחירות 1999 לאהוד ברק, כשלקח פסק זמן מהחיים הפוליטיים והציג את עצמו כ"אזרח מודאג", עד שחזר לזירה ב-2003.
"ההחלטה של בנט להישאר מחוץ למפה הפוליטית התגלתה כנכונה מבחינה טקטית", אומרת ליאל. "מה שקרה לישראל באוקטובר 2023 יצר כמיהה לחזרתם של שחקנים חדשים-ישנים, והדבר הזה שיחק לטובתו. זה גם נתן לו זמן להתארגן, לחשוב, לבנות צוות, להיערך למערכה פוליטית נוספת, ובמובן הזה אני חושבת שהוא ללא ספק הרוויח. מי שנמצא עכשיו באופוזיציה צריך גם להתמודד עם האכזבה הגדולה מכך שנתניהו מצליח לייצב את הקואליציה שלו ולהתבסס, וחלק מהם סופגים אש ומפסידים נקודות גם בגלל זה".
מה יקרה כשהאזרח המודאג בנט יהפוך למתמודד בנט?
"בפוליטיקה הכל יכול להיות, השאלה היא המהלכים שהוא יעשה. האם הוא ילך לחבירות, למשל עם ליברמן, איזנקוט או שחקנים נוספים? האם הוא ירוץ לבד, את מי הוא יביא לרשימה? יש לו המון מכשולים לעבור, ומולו יש מחנה פוליטי שלא היה רוצה לראות את הקולות שלו זולגים למועמד ימני מובהק. עוד המון יכול לקרות עד הבחירות, אבל גם לא נכון לומר שאם עד היום בנט הצליח בסקרים ובסוף התרסק, זה בהכרח מה שיקרה שוב. הרבה תלוי במהלכים שלו ושל מי שרץ מולו, ובאווירה מסביב. בנט ירוץ בסוף על טיקט של איחוי, ריפוי ואחדות. השאלה הגדולה היא מה יהיה הסנטימנט הציבורי אם וכאשר נגיע לבחירות".
תגובות