בעוד פחות מחודש ימים אמורה ש' להתגייס לצבא: להגיד שלום לאמא ולאבא, להצטלם קצת בבקו"ם, לעלות על מדים ולהתחיל לשרת את המדינה. אלא שש' כלל לא בטוחה שזה הולך להיות הסיפור שלה. בשנה הקרובה, בזמן שבני המחזור שלה ילמדו לתפעל נשק ולחכות לאישור המפקד, היא תשב בבית, בהמתנה. ש' מחכה לתחילת המשפט הפלילי שאמור להתנהל נגד ע', המורה שלה מבית הספר היסודי. זו שלפי טענתה ניהלה איתה רומן מאז שהייתה בת 13 במשך ארבע שנים ארוכות ומלאות טירוף. הפרקליטות הגישה את כתב האישום נגד המורה לפני ארבעה חודשים, ולאחרונה התבשרו הצדדים שדיון ההוכחות נקבע לעוד שנה מהיום, כך שהתהליך הארוך והקשה של מתן עדות בבית המשפט וההמתנה להכרעת הדין עוד לפניה. בינתיים, ש' יושבת בבית ופשוט לא מצליחה להמשיך הלאה.
הסיפור הזה, שהתפוצץ לפני שנתיים ומילא את מהדורות החדשות, נשמע מוזר איך שלא הופכים אותו. סעיפי האישום נגד המורה מצפון הארץ, היום בת 53, הם ביצוע מעשה מגונה ובעילה אסורה בהסכמה. לאחרונה היא הושעתה מתפקידה בבית הספר באופן זמני. ש', היום בת 19, טוענת בדבקות כי השתיים ניהלו רומן של ממש: כולל זוגיות, כולל יחסי מין, כולל אהבה. קו ההגנה, מצידו, בונה תמונה אחרת לגמרי. פרקליטיה של המורה קובעים שהיא התייחסה לש' כבת, אימצה אותה ודאגה לה, ושבסך הכל מדובר כאן במסע נקמני של תלמידה מעורערת. לפי גרסתה של המורה, ש' קנאה ביחס שהיא העניקה לבתה הביולוגית, היום בת 12, והמציאה את הסיפור כולו.
הפער העצום הזה בגרסאות, המצביע קודם כל על מערכת יחסים מוזרה ובעייתית מלכתחילה, לא יגושר בזמן הקרוב. הסיבה: מערכת המשפט לא רואה דחיפות לקיים את המשפט. אלא שבינתיים, בחיי היומיום, המצב לא נהיה קל יותר. בשל מצבה הנפשי הקשה ביקשה ש' מצה"ל לדחות את הגיוס – בקשה שנענתה בשלילה. בשנה האחרונה היא נמצאת בטיפול פסיכולוגי, הנמצא כעת בשלביו האחרונים, והיא פשוט לא מסוגלת לראות את עצמה משתלבת במסגרת הצבאית כשהעננה הזאת תלויה לה קרוב כל כך לראש. החיים בלי הכרעה ברורה לגבי מה שקרה שם, היא אומרת, הם מרדף מתמשך וחסר סיכוי אחרי שקט נפשי. "כל עוד המשפט לא נגמר אני לא מסוגלת להתגייס. אני רק חושבת על הצבא ומיד נכנסת ללחץ", היא אומרת בשקט. "יש לי כל הזמן מחשבות קשות, סיוטים. יום אחד אני בסדר ויום אחד אני בוכה. מציפים אותי המון זיכרונות ויש היסטריה, לחץ. כשאני בבית עם המשפחה שלי אז לפחות אבא שלי ואח שלי יודעים איך לעזור לי, להוציא אותי מזה. אבל מה יהיה כשאתגייס? מי יהיה איתי שם?"
"הקשר איתה היה כל עולמי"
היא בחורה יפה ועדינה, שלא מתנסחת בקלות ולא תמיד יודעת לתאר מה היא מרגישה. בגיל 19, הגיל שבו אתה אמור לטרוף את החיים במנות גדולות, היא מוצאת את עצמה יום אחר יום סגורה בביתה. יושבת בחדר הקטן שלה, שמיטה רחבה ממלאת את שטחו, תולה מבט במחשב הפשוט בפינה, מחשב שממנו התחיל כל הסיפור.
זה קרה כשהיא סיימה את בית הספר היסודי. בסוף השנה כתבה המורה, אז מחנכת הכיתה של ש', את כתובת המסנג'ר שלה על הלוח, ובחופש הגדול כבר החלה תקשורת בין השתיים, ובמהרה נוצר קשר שהלך והתהדק. האי מיילים והצ'טים, היא טוענת, התפתחו לשיחות טלפון ולפגישות תכופות עם המורה בביתה, ואלה הפכו לחלק בלתי נפרד מחייה מאז שהייתה בכיתה ז' ועד כיתה י', חלק שאותו דאגה להסתיר היטב מחבריה ומבני משפחתה. "אני לא זוכרת בכלל מה עשיתי כל הארבע שנים האלה חוץ מלהיות איתה", היא אומרת היום. "הקשר איתה היה כל עולמי, הוא מילא לי את כל הזמן ואת כל המחשבות. בערך שלוש פעמים בשבוע הייתי מגיעה אליה הביתה. הכרתי את הבת שלה ואת החברות שלה, הפכתי שם לבת בית. היה בינינו קשר כל כך עמוק שאף אחד לעולם לא יוכל להבין אותו. עכשיו אני מרגישה שנשארתי בלי כלום".
מה היה שם בין המורה ע' לתלמידה? על פרטי כתב האישום הוטל צו איסור פרסום, ועד שתהיה הכרעה בבית המשפט האמת תסתתר בזיכרונות של שתיהן. מה שכן ברור הוא שהייתה כאן מערכת יחסים רגשית עמוקה ומתמשכת. תכתובת המיילים בין ש' לבין מי שהייתה מורתה, כמו גם הסמסים והצ'טים, נמחקו כבר אז, לטענתה של התלמידה, כדי לשמור את מערכת היחסים הזו בסוד – אלא ששני מיילים ששרדו בכל זאת מוכיחים שהיא הייתה סוערת ורגשית מאוד.
"משהו מאוד מוזר ומיוחד קרה לנו בחודש האחרון", כתבה לה המורה ביולי 2008. "שתינו לא ממש מבינות אבל זורמות עם זה...אני לא יכולה להגיד שאני מרגישה כמו אמא שלך אלא יותר כמו חברה... בעצם יודעת שזה יותר מזה. נכון, יש לי כל מיני קשרים עם ילדים, תמיד נקשרת לחלקם וחלקם נקשרים אליי, זה הדבר היחיד הטוב בעבודה השוחקת הזאת שלי, הידיעה שאני יכולה לייעץ לפעמים, הידיעה שאני מורה שונה מאחרות... אני מקבלת ממך כל כך הרבה חום ואהבה, שאני זקוקה להם במיוחד בתקופה הזאת בחיים... תקופה של ייאוש והרגשה שהחיים שלי נגמרו... האהבה שלך היא כה אמיתית וכנה, בלי שום תסביכים, בלי להתייחס למה אני ומי אני... הידיעה שלא חשוב מה אעשה ומה אגיד, את תאהבי אותי... אין לך מושג כמה זה חשוב ומעודד ונותן טעם לחיים".
ש' מביטה היום על המילים האלה, שנכתבו לטענתה בתחילת מערכת היחסים, ועיניה מתרוצצות. "אפשר לקרוא כזה מכתב ולהגיד שלא היה כאן קשר מיני?", היא שואלת. "מה זה בדיוק אם לא רומן?". ש' לא שואלת את עצמה אם היא סטרייטית או לסבית. לטענתה היא לא יודעת וגם לא מנסה לברר. "זה לא מעניין אותי. אף פעם לא היו לי מערכות יחסים, אני איתה מגיל 13".
יש שיגידו שזה נשמע בסך הכל קשר אמהי.
"אבל אני לא הבת שלה, אני בסך הכל תלמידה שלה. איך יכול להיות שהיא אומרת לי דברים כאלה? הרבה פעמים אני חושבת איך נתתי לזה לקרות, למה לא עצרתי את זה".
אולי כי פשוט היית מאוהבת.
"נכון, אבל זה לא היה באדם הנכון ולא בגיל הנכון".
אביה של ש' מקשיב לשיחה ונע בחוסר נוחות. ארבע שנים התנהל לכאורה הרומן הזה מתחת לאפם שלו ושל אשתו, והוא היום לא מוצא מנוח מהתחושה שלא ידע לזהות את הסימנים ולא הצליח לעמוד על המשמר. "נאבקתי באותה תקופה עם מחלה קשה ולא יכולתי לשים לב למה שקרה, וזה מה שהיא עושה לי? לוקחת ילדה מבית חלש שההורים עסוקים בכל מיני בעיות ועושה איתה מה שהיא רוצה?", הוא יורה לאוויר. "היא הייתה בסך הכל בת 13 כשכל זה התחיל".
ממרחק הזמן גם ש' מתחילה לשאול את השאלות הקשות: "אני פתאום חושבת עם עצמי על איך זה שההורים לא ראו, לא שמו לב. הם היו יכולים לדעת שאני עוברת משהו כזה. היו תקופות שלא אכלתי, הייתי מקיאה והם היו מסוגלים לעלות על זה די בקלות. היה לי מאוד קשה לשמור כזה סוד כל כך הרבה שנים".
אביה הוא אחד האנשים היחידים שעוד נותרו קרובים אליה. אמה סובלת ממחלה כרונית שלא מאפשרת לה להיות מעורבת, ולכן הוא, לבדו, נותר להיאבק את מאבקה של בת הזקונים שלו, הצעירה מבין ארבעה אחים – וגם לנסות ולהחזיר אותה לשגרה. "זה הזמן שלה עכשיו ללמוד, לעבוד, לצאת מהבית, להתחתן", הוא אומר. "איך היא תתחתן? איך היא תקים משפחה ככה?"
ש' מעריכה את המאמצים שלו. "מה שאבא עושה בשבילי היום, אף אחד לא היה עומד בזה", היא אומרת. "איך שאני מדברת אליו, הלחצים שאני מפעילה עליו, התקפי הזעם שלי עליו, זה לא קל. אני אומרת לו דברים קשים ובכל זה הוא עומד וממשיך להיות שם בשבילי".
"אני חושבת עליה ומרגישה אשמה"
במאי 2010 הם שמו לב. מערכת היחסים הסוערת בין ש' לבין המורה הגיעה אז לפיצוץ בדמות ריב גדול שהוביל לפרידה לכאורה, וכשש' החלה להתנהג בצורה מוזרה במיוחד – הנורה האדומה כבר נדלקה אצל בני הבית. "אני מניחה שהם שמעו את הצעקות שלי מהחדר ואז הבינו שקורה איתי משהו", היא אומרת. "לא יכולתי יותר לשמור הכל בסוד, הוצאתי הכל החוצה ואז אבא שלי, שלפני כן לא העלה על דעתו מה קורה איתי, פתאום הבין את הסיפור. ברגע אחד הוא יצא מהבית והלך למשטרה".
עם הגשת התלונה נעצרה המורה לשלושה ימים, ולאחר מכן שוחררה וחזרה ללמד (עם הגשת כתב האישום, כאמור, היא הושעתה זמנית מעבודתה). ש', שעד אותו רגע ניהלה יקום מקביל, הייתה צריכה להתחיל להתמודד עם השאלות של החברים מהכיתה, עם בני המשפחה שלא הבינו מה נחת עליהם, וכאילו שזה לא מספיק – גם עם התגובות ברחוב. "היו פוגשים אותי בשכונה תלמידים ותלמידות של המורה, קוראים לי בשמות גנאי ומעליבים אותי", היא אומרת. תלמידה אחת אף הרחיקה לכת ושלחה לה הודעה חריפה בפייסבוק: "למה את סתם מאשימה את המורה שלי?... למה את כל כולך נוכלת וזונה, מה אין לך חיים שאת מספרת שקרים וסתם מאשימה מורות שעזרו לך ותמכו בך...".
פחדת להסתובב בחוץ?
"מאוד פחדתי, גם היום אני הולכת עם חשש. אני כל הזמן בלחץ, בעיקר מזה שאפגוש אותה. האמת היא שאני רואה אותה מדי פעם, בעיקר בטקסים של בית הספר ובימי זיכרון בשכונה, אבל אנחנו לא מחליפות מילה. אתמול ראיתי אותה, למשל, בשכונה. היא ישבה באוטו ולא ראתה אותי".
איך הרגשת?
"כל מיני רגשות מעורבים. זה לחץ של איך היא תגיב ומה היא תעשה. איך היא תסתכל עליי, אם היא אולי תעשה לי דווקא. ויש גם את הפחד שלא אראה אותה יותר".
את עדיין רוצה לראות אותה?
"גם רוצה וגם לא רוצה".
כן, מתברר שהפרק הזה לא לגמרי חתום אצל ש', מי שנותקה באחת מהאישה שלכאורה ניהלה איתה מערכת יחסים, ונדרשה לבנות את חייה מחדש בלעדיה. "היו לנו רגעים יפים, אבל זו הייתה מערכת יחסים קשה כי החיים היו לא נורמליים", היא אומרת. "היא לא הייתה בגיל נורמלי וגם אני. אי אפשר להיות בקשר כזה. היא אף פעם לא הבינה שההתנהגות שלה לא בסדר, שהחיים שהיא יצרה לי הם חיים בלתי אפשריים. הייתי צריכה לשמור את הכל בסוד, להסתיר כל הזמן, זה גרם לי להמון לחץ. לפעמים היא הייתה כועסת עלי ואומרת לי 'מה, רק לך קשה?' היא לא הבינה מה זה עושה לי".
יש היום געגוע?
"גם".
יכול להיות שאת עדיין מאוהבת בה?
"תראי, לא שכחתי את כל מה שהיה. אני לא אשקר ואגיד שזהו, התנתקתי ממנה ולא אכפת לי ואני לא נזכרת במה שהיה לנו. אני חושבת לפעמים על מה שהיא עוברת ומרגישה מדי פעם גם אשמה. אני באיזשהו מקום חושבת שאולי היא עשתה את זה בלי כוונה, פשוט נגררה לזה. אבל גם אם היא לא עשתה את זה בכוונה ההשלכות של זה עליי נוראיות ואת זה היא לא מבינה".
את חושבת שהיא עוד אוהבת אותך?
"לא יודעת. היא בטח שונאת אותי עכשיו".
"אני מפחדת מהכל"
פרקליטה של המורה, עו"ד רונן חליוה, סרב לאפשר לה להתראיין לכתבה, אך ניתן להניח שגם עליה עוברים ימים לא קלים. בראיון שהעניקה סמוך לפרסום הפרשה הכחישה את המיוחס לה מכל וכל. "במילה אחת סיוט", אמרה אז, "חלום בלהות שרואים רק בסרטים...ביום בהיר אחד כל העולם פשוט התהפך". המורה טוענת שש' קנאה ביחסיה עם בתה, ויום אחד הטיחה בה שרק הבת שלה חשובה לה. לטענת המורה היא הבינה שהיא חייבת לבחור בבתה, והחליטה לסיים את הקשר. "ברגע שחתכתי את זה, מיד הוגשה תלונה במשטרה וכל סיפור העלילה סופר", אמרה אז.
בסופו של יום, מאחר שלא מדובר במקרה עם ראיות חותכות, יהיה על בית המשפט להכריע בין הגרסאות של שתיהן, ולהתבסס בעיקר על מהימנות. בינתיים, ש' מחכה. יש ימים שהיא לא אוכלת כלום, לא מצליחה להירגע, לא מצליחה לישון כמו שצריך. היא סובלת מסיוטים ומתעוררת בלילה מכוסה זיעה.
לפני שבועיים החלה לעבוד בעבודה זמנית שלוש פעמים בשבוע, אבל ביתר הזמן היא מתבודדת, חסרת מעש. "כל דבר שהתחלתי לעשות הפסקתי", היא מספרת. "רישיון נהיגה, למשל. התחלתי ללמוד ועזבתי את זה, פשוט כי לא עמדתי בלחץ. המורה היה מתקשר אליי ומנסה להבין למה אני לא באה לשיעורים, אבל לא הייתי עונה. לבית הספר הגעתי אבל לא הייתי עושה שם כלום. לבגרויות לא ניגשתי כי לא הייתי מסוגלת להתרכז. גם עם החברות שלי ניתקתי קשר. בהתחלה הן היו מגיעות לכאן, מנסות לדבר איתי, מתקשרות ושולחות הודעות, אבל התנתקתי מהן. אלה הבנות שהיו הכי קרובות אלי, אבל פשוט לא יכולתי לשתף אף אחד במה שאני עוברת".
דחיית המשפט, יחד עם העובדה שתצטרך לעמוד מעל דוכן העדים ולהתעמת עם מורתה, היא מספרת, לא נותנים לה מנוחה. "אני מפחדת מהכל – מעורך הדין שלה, מהשאלות, מלראות אותה בבית המשפט, מלספר על דברים שאולי כבר שכחתי. אף פעם לא דיברתי מול קהל ואני לא יודעת איך ארגיש כשאראה אותה. אני רוצה להיות אחרי זה, כדי שבאמת אוכל להתחיל לבנות את החיים שלי מחדש, אבל זה ייקח עוד המון זמן".
ש' לא יודעת עד היום להסביר לעצמה איך בדיוק זה קרה לה. "אני חושבת על זה כל הזמן", היא מודה, "אני יודעת בוודאות שזה קשור למה שהתרחש אצלי בבית באותו זמן, הייתה חסרה לי תמיכה ומצאתי אותה אצלה".
מה השתנה בך בשנתיים האחרונות?
"אני רואה את הדברים אחרת. אני כועסת עליה שהיא לא לקחה אותי בחשבון, לא הסתכלה על המחיר שאני משלמת וחשבה רק על עצמה. אני בסך הכל ילדה, היא המבוגרת, היא זו שצריכה הייתה לעצור את זה. היא חשבה שהיא נותנת לי הרבה, והיא באמת נתנה, אבל את הנזק היא לא ראתה".
יש סיכוי שתכנסי היום למערכת יחסים אחרת?
"אין מצב".
איך את רואה את העתיד? את החיים שלך כשכל זה ייגמר?
"אני לא רואה, וזה הכי מפחיד אותי", היא אומרת. "אין כלום שעושה לי טוב, אני סתם חיה מיום ליום".
תגובות
תגובה עו"ד רונן חליוה המייצג את הנאשמת:
1. מפאת קיומו של צו איסור פרסום נמנע ממרשתי להתייחס לגופם של דברים.
2. כקליפת אגוז נאמר כי חומר החקירה הדל מעלה שאלות ותהיות קשות באשר למניעיה ומהימנותה של המתלוננת המונעת ממניעים זרים וזאת בלשון עדינה.
3. באשר לטענה החדשה כי תכתובת המיילים הושמדה: לא רק שאין אפשרות מעשית להשמיד ראיות הנמצאות ברשות המתלוננת, ברור כי מדובר בטענה חדשה לחלוטין, ללא כל בסיס משפטי והגיוני כאחד.
4. באשר למצבה הנפשי של המתלוננת, הרי שהדבר משתקף מהתיק ומפאת סודיות רפואית לא ארחיב.
תגובת פרקליטות מחוז חיפה:
התיק נשוא הפנייה מתנהל בדלתיים סגורות, ויש איסור פרסום על כל פרט מזהה הן של הנאשמת והן של המתלוננת, ומפאת זאת לא נוכל לפרט אודות התיק. למען הסדר הטוב, יובהר, שבתיק דנן התבקשו מספר פעמים על ידנו בקשות להקדמת מועדי הדיון, יחד עם זאת ומטבע הדברים ההחלטה בעניין זה מסורה לבית המשפט.