בשעה שחיכיתי לכניסה לשער המוגרבים, המוביל מהכותל המערבי להר הבית, התבוננתי בקבוצה של כ-20 איש ואישה, רובם גברים יהודים דתיים, שעמדו ברחבה קטנה סביב דגם לא מרשים של בית המקדש. זיהיתי את מדריך הקבוצה, ארנון סגל – עיתונאי, אחיו של העיתונאי עמית סגל ובנו של העיתונאי חגי סגל, פעיל ותיק ונלהב מאוד למען עלייתם של היהודים להר הבית ומי שהתמודד בבחירות המקדימות של מפלגת הציונות הדתית לקראת הבחירות לכנסת האחרונה. סגל הוא חבר ועד ומדריך מטעם עמותת בידינו, אחד הארגונים המוכרים הפועלים לעידוד עליית יהודים להר הבית. התבוננתי בקבוצה שלו ממתינה לאחד השוטרים, שיתפנה להנחות אותם בחוקי המקום: אסור להתפלל, להכניס תשמישי מצווה ולהניף את דגל ישראל. סגל עצמו, ידעתי, נעצר כמה ימים קודם לכן ביציאה מההר, בחשד להפרת הסדר הציבורי כשתיעד משתתפים בסיור שלו משתחווים ומתפללים.
אני נכנסת אל שער המוגרבים ומקבלת מנציג הווקף חצאית שתסתיר את הג'ינס. כעבור כמה דקות, מלווה בשוטרים, נכנסת גם הקבוצה שמוביל סגל. כשאחד מחבריה, איש צעיר ודתי, חולף על פניי, אני שומעת אותו ממלמל תפילה. פניו שומרות על קור רוח.
האבן שלהם, האבן שלנו
הר הבית הוא המקום הנפיץ ביותר במזרח התיכון. הכל מורכב וסבוך מסביב לאתר היפה הזה, 144 דונם של שקט בלב העיר המשוגעת שמקיפה אותו. "זהו אחד המקומות הכי שלווים בירושלים", מאשר את תחושתי ד"ר אילן אבקסיס, היסטוריון, מורה דרך ובעל הפודקאסט "דברי הימים" שעוסק בתנ"ך ובמזרח הקדום. "כשמטיילים בהר הבית מרגישים כאילו הולכים על לוע של הר געש רדום שיכול להתפרץ, אבל מספר השוטרים והמצלמות והאבטחה הכבדה מרגיעים, וזה מקום מאוד פסטורלי. אם חייזר היה נוחת שם, הוא לא היה מבין על מה המהומה".
לפני שלושה שבועות עלה איתמר בן גביר להר הבית בהפגנתיות בתור השר החדש לביטחון לאומי, כפי שהבטיח למצביעיו בקמפיין הבחירות. אומנם הביקור עבר בשקט, אבל למחרת שיגר הרב הראשי יצחק יוסף מכתב חריף לבן גביר, ובו הזכיר את האיסור ההלכתי לעלות להר וביקש ממנו שלא לעודד אחרים לעשות זאת. מבחינה הלכתית קיימת מחלוקת אם יהודים יכולים בכלל להיכנס להר הבית; שלט של הרבנות הראשית בכניסה להר מורה שהכניסה ליהודים אסורה, מחשש שיחטאו בדריכה על האזור שבו עמד קודש הקודשים – אבל רבנים מהציונות הדתית מתירים את הכניסה בתנאי שהנכנס יעבור הכנות קפדניות של דיני טהרה. מאוחר יותר נפגשו ראש הממשלה בנימין נתניהו ומלך ירדן עבדאללה השני כדי לדון בחשש המשותף מהסלמה לקראת רמדאן החל במרץ. עבדאללה הדגיש את חשיבות השמירה על הסטטוס קוו בהר. נתניהו הבטיח שיעשה זאת.
ב-2004 עלו להר כ-6,000 יהודים דתיים, ב-2022 המספר זינק לכ-48 אלף. בכתבה שפורסמה ב"וול סטריט ג'ורנל" תואר כיצד תפילה של קבוצת יהודים מתקיימת כעת ללא מפריע, ואילו לפני שנים ספורות הייתה מובילה למעצרים
הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים מאמינים. כאן עמדו בית המקדש הראשון והשני, וכאן אולי יעמוד, יום אחד, גם השלישי. לפי המסורת היהודית, במתחם נמצאת אבן השתייה, זו שממנה הושתת העולם ושמאוחר יותר הניח עליה אברהם את יצחק כדי להקריב אותו לאל. עבור האיסלאם, ההר הוא המקום השלישי בקדושתו אחרי מכה ומדינה. על פי המסורת, מאותה האבן עלה הנביא מוחמד לשמיים על סוסו הפלאי והמכונף. כתוצאה מאותו זינוק מרשים, מאמינים המוסלמים, נשארה על האבן טביעת רגלו של הסוס. הרבה משקל מונח על כתפיה הקרות והאדישות.
אחרי כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים העדיפה ישראל להשאיר את ניהול האתר בידי מנהלת הווקף, הכפופה לירדן, בעוד ישראל קיבלה את האחריות לאבטחה שלו. כניסת בני כל הדתות למתחם התאפשרה, פרט לשנים 2000–2003, במהלך האינתיפאדה השנייה ואחריה, שבהן לא הותרה הכניסה למי שאינו מוסלמי, מטעמי ביטחון. עד היום יכולים מוסלמים להיכנס להר מכמה שערים בכל שעות היום וימות השבוע, בעוד שללא-מוסלמים מותרת הכניסה דרך שער המוגרבים בלבד, בשעות קצובות ובין הימים ראשון עד חמישי. לכל מי שאינו מוסלמי אסור להתפלל בהר. לפני שנים, בתגובה על עתירה שהוגשה אליו, קבע בג"ץ שהיות שתפילות במקום עשויות להיות נפיצות ולהבעיר את האזור כולו, השמירה על הביטחון קודמת לחופש הפולחן.
"חלק מהעולים להר הבית עושים מעשים מטורללים. בכל פסח יש מרדף של המשטרה אחריהם כי הם מנסים לעלות להר עם גדי, כבש או טלה בתיק כדי להקריב שם קורבן"
ד"ר מיכאל מילשטיין, אוניברסיטת תל אביב
גדי, כבש או טלה בתיק
בחינת מדיניות ישראל בהר לצד הנתונים היבשים - מספר היהודים העולים אליו במשך השנים - מראה שהסטטוס קוו משתנה בהדרגה. מאז 2010 מאפשרת המשטרה לקבוצות גדולות של נאמני הר הבית וארגוני מקדש שונים לעלות להר תחת אבטחה ומעלימה עין מתפילות הנעשות במקום. לפי עמותת בידינו, בעוד ב-2004 עלו להר כ-6,000 יהודים דתיים, ב-2022 זינק המספר לכ-48 אלף. הקפיצה הגדולה אירעה בין 2016, שבה ביקרו בהר 14 אלף איש, לבין השנה שאחריה, שבה המספר הוכפל. בכתבה שפורסמה בשבועות האחרונים בעיתון היומי הניו-יורקי "וול סטריט ג'ורנל" תואר כיצד תפילה של קבוצת יהודים מאמינים במתחם מתקיימת כעת ללא מפריע, ואילו לפני שנים ספורות היא הייתה מובילה למעצרים.
גם דעת הקהל בישראל כלפי הנושא משתנה. לפי הסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ב-2016 סברו רק 30% מהמשיבים כי יש לאפשר ליהודים להתפלל באתר. בשנה שעברה חשבו כך מחצית מהנשאלים, ורובם הודו שעמדתם נובעת מהאמונה כי תפילת יהודים על ההר מפגינה את ריבונותה של ישראל במקום. בקרב המתנגדים לתפילת יהודים על ההר, יותר ממחצית נימקו את עמדתם בחשש שצעד שכזה יביא להתפרצות אלימה.
"לבנות בית מקדש שלישי זאת החלטה של מדינת ישראל, והיא תגיע אליה בהסכמה מלאה. אבל את חופש הפולחן בהר אפשר לממש כבר מהיום למחר"
ארנון סגל, עמותת בידינו
השינוי הזה מתרחש, במידה רבה, בזכות גופים הפועלים לקידום לימוד על בית המקדש. שני ארגונים – כפות המנעול ובידינו – פועלים בתחום באמצעות פעילות חינוכית שכוללת הדרכה חינם לקבוצות והכשרת מדריכים שידריכו את הקבוצות הבאות. סגל ויהודה גליק ייסדו את בידינו ב-2013, ובהמשך הוקם הארגון כפות המנעול. מטרת הקורסים שמעבירות שתיהן, על פי סגל, היא להקנות ידע ולגאול את המשתתפים מ"בורות לגבי המקום הכי קדוש שלהם".
"המהלך העיקרי של התנועה הזו אל המיינסטרים החל בשנות ה-90 בתגובה על חתימת הסכמי אוסלו", אומר ההיסטוריון ד"ר ערן צדקיהו מהאוניברסיטה העברית, שפעיל גם בפורום לחשיבה אזורית על הסטטוס הבין-לאומי של הר הבית. "מה שהיה נחלתם של המשוגעים לדבר הפך להיות חלק ממה שמזהה את הציונות הדתית במאבקה נגד תהליך השלום. בתחילת שנות ה-90 היו ארגוני המקדש שוליים וקיקיוניים, אבל במשך השנים הם קיבלו מבנה מוסדי, מאורגן ומסודר יותר, שאפשר להם לעבוד ביעילות ולפעול לנרמול העלייה להר. יש ארגונים שאומרים, 'בואו נכבוש את הר הבית ונבנה שם מקדש', ומהצד השני יש ארגונים כמו כפות המנעול, שהופכים את העלייה להר ליותר נעימה, נגישה ונוחה, ולא לדבר קיצוני שדורש מאבק עם המשטרה".
כך או כך, המקום מבעבע. "בן גביר הוא סמל להפרת סטטוס קוו", אומר ד"ר מיכאל מילשטיין, שעומד בראש הפורום ללימודים פלסטיניים באוניברסיטת תל אביב והיה בעבר יועצו לעניינים פלסטינים של מתאם פעולות הממשלה בשטחים וראש הזירה הפלסטינית באמ"ן. "אומרים שלא קרה כלום בעקבות העלייה שלו להר, אבל זו אמירה שגויה. אנחנו מתקרבים לרמדאן, שהוא חודש טעון מבחינת האיסלאם. מיד לאחר מכן יש עיד אל-פיטר, שנופל על פסח, וכל הדבר הזה יכול להביא להרבה מתיחות ביטחונית. יהיו יותר יהודים שירצו לעשות שם כל מיני דברים".
מה למשל?
"הבעיה הכי גדולה היא שחלק מהעולים להר הבית עושים מעשים מטורללים. אלה אנשים שהם לא איתנו, הם ביקום מקביל, ובכל פסח יש מרדף של המשטרה אחריהם כי הם מנסים לעלות להר עם גדי, כבש או טלה בתיק כדי להקריב שם קורבן".
"מצד אחד אנחנו מעמיקים את השליטה הישראלית בשטחים ובמזרח ירושלים, ומצד שני אנחנו רוצים לקדם זכויות של יהודים בהר הבית. השילוב הזה מוביל להתנגשות"
ערן צדקיהו, האוניברסיטה העברית
400 מדריכים, 400 שגרירים
סגל לא מתרשם מהסכנה הצפויה אם יחול שינוי בסטטוס קוו, ואין לו בעיה עם שחיטת גדיים בסביבת ההר. "יש שתי מצוות עשה ביהדות, שמי שמבטל אותן חייב מיתה", הוא מסביר, "אלו מצוות ברית מילה וקורבן פסח. את מצוות ברית מילה החילונים הכי אדוקים מקיימים (לא מדויק, יש גם הורים שבוחרים שלא למול את ילדיהם – י"פ), וקורבן פסח הוא באותו תוקף הלכתי. בסך הכל מדובר בלא יותר מעל האש של יום העצמאות - כולם צריכים לאכול את הבשר בליל הסדר בתחומי ירושלים המקודשת, בגבעות שסביב הר הבית. ומה קורה בשנים האחרונות? בכל פסח חצי מהבלשים של ירושלים עומדים ומחכים לתפוס נערים שרוצים להקריב גדיים. איך זה שמדינת ישראל מאפשרת למנוע את חופש הפולחן?".
היית רוצה לבנות כאן בית מקדש?
"זאת החלטה של מדינת ישראל, והיא תגיע אליה בהסכמה והכרה מלאה. העם יחליט, לא אני. אבל את חופש הפולחן בהר אפשר לממש כבר מהיום למחר".
יהיה בלגן.
"אני כופר בזה. להגביל את הכניסה של היהודים רק מחשש שיקרה משהו, זה כמו לא לתת למצעד הגאווה לצעוד, כי יש חשש שיקרה משהו. אני לא רוצה שיגנו עליי".
מה היית רוצה?
"שהמשטרה לא תפריע, שיהיה חופש פולחן בלי אפליה ובלי אפרטהייד ולא לאפשר למוסלמים להיות אדוני ההר. כל מי שרוצה לעבוד את אלוהים שיבוא לשם, ומי שרוצה לעשות בלגן, שלא ייכנס. שנעשה צדק לכולם, לא על חשבון אף אחד. דווקא אז נגיע לשקט".
יצחק (שם בדוי, 38), סיים זה עתה קורס של הכשרת מדריכים בהר הבית מטעם כפות המנעול. "במשך שנים לא היה ביטוי מעשי למחשבות שלי על העלייה להר הבית וגם לא הרגשתי שאני נמצא ברום הפסגה הרוחנית כדי לעשות את הצעד אל הקודש פנימה", הוא מספר, "אבל כשעמדתי להתחתן בפעם השנייה, הרגשתי שאני מוכן. מה שתפס אותי הוא שקראתי שהיה לבית המקדש שער חתנים והיו מברכים אותם, והמקום הזה היה עד כדי כך חשוב, שכתוב שכשיהודי מתגרש, המזבח מזיל עליו דמעות".
"בן גביר הוא סמל להפרת סטטוס קוו. אומרים שלא קרה כלום בעקבות העלייה שלו להר, אבל זו אמירה שגויה. הדבר הזה יכול להביא להרבה מתיחות ביטחונית"
ד"ר מיכאל מילשטיין, אוניברסיטת תל אביב
יצחק מספר שבגלל דיני הטהרה שיהודים דתיים מחויבים בהם, הוא חשש לעלות להר ללא הדרכה – וכך מצא את עצמו בסיור של העמותה. "מה שחוויתי שם זאת הארה, חוויה רוחנית שמעולם לא חוויתי כמותה", הוא מספר, "מרגע שנכנסתי ועד הרגע שיצאתי ירדו לי דמעות. זה היה בכי של התרגשות, לא של צער. הרגשתי שאני עומד בשער השמיים. זו תחושה שלא שייכת רק לי, אלא לאין-סוף אנשים, דורות של יהודים, אבות אבותיי".
מאוחר יותר נרשם יצחק לקורס מדריכים של העמותה, כדי להרחיב את ידיעותיו על אודות ההר. "הרעיון של הארגון הזה הוא שאם אתה רוצה לדבר על התודעה של הר הבית ובית המקדש, לא צריך לעשות הפגנות, אלא להנגיש ידע לכמה שיותר אנשים. אם מדריכי הטיולים בירושלים יכירו את הר הבית על בוריו, עם כל הסיפורים שלו, מהסיפור היהודי ועד הנוצרי והביזנטי והמוסלמי והירדני והישראלי, אז המדריכים האלה יביאו עוד ועוד אנשים להר הבית. למיטב ידיעתי, הארגון הזה הכשיר עד היום באזור 400 מדריכים, והם 400 שגרירים של הר הבית".
מי המשתתפים בקורס? רובם דתיים?
"הרוב המוחלט לא דתיים, אלא חילונים שיש להם קשר רגשי למקום הזה. רובם הגדול הם מדריכי טיולים, יש הרבה דוקטורים לארכיאולוגיה, תלמוד, ספרות, מורים לשעבר. אנשים חילונים לגמרי עם תודעה יהודית עמוקה. לא תראי אצלנו אנשים עם גוזמבות, הפאות של נערי גבעות, פאות ארוכות או קצרות. ישראלים רגילים. למדתי כל כך הרבה בקורס הזה, שהתחלתי להרגיש בבית במקום הזה, גם אם אני נכנס אליו בחרדת קודש אדירה".
"חוויתי שם הארה, חוויה רוחנית שמעולם לא חוויתי כמותה. מהרגע שנכנסתי ועד הרגע שיצאתי ירדו לי דמעות. הרגשתי שאני עומד בשער השמיים"
יצחק, עבר קורס מדריכים של כפות המנעול
שאיפות לעתיד?
"כאידיאל אני רואה את בניית בית המקדש. אין יהודי מאמין שלא רוצה בזה. תחייתנו הלאומית קשורה בזה. כיהודי מאמין אני מבין שהדברים האלה אמורים להיעשות בדרכי שלום. המוסלמים שנתמכים בידי מדינות מוסלמיות מערערים לא רק על הזכות שלנו להתפלל ולעבוד את אלוהים על ההר הזה, אלא על הקשר שלנו עם המקום הזה. 'המקדש המדומיין של היהודים', הם אומרים. יש פה מלחמה על הקביעה מי שולט בארץ הזאת. כמו שאמר אורי צבי גרינברג - השולט בהר, שולט בארץ. ומה שהכי מטורף הוא שזה המקום היחיד בעולם שבו ליהודים אסור להתפלל, ללכת לשירותים או לשתות מהברזיות. מה זה אם לא אפרטהייד?".
האם אנחנו רוצים מלחמות
דוד וינברג, עמית בכיר בפורום קהלת ובעל טור מדיני-ביטחוני ב"ג'רוזלם פוסט" ו"ישראל היום" באנגלית, ראה מודעה בעיתון המפרסמת את קורס המדריכים של כפות המנעול ומיד נרשם. "נושא המאבק בינינו לבין הפלסטינים והאיסלאמיסטים והר הבית מעסיק אותי זה זמן רב, אני כותב על זה הרבה וראיתי כאן הזדמנות להעשיר את הידע שלי. תמיד תמכתי בזה שחלק מבניי יבקרו בהר הבית, אבל בעצמי נרתעתי כי עוד לא הייתי מוכן דתית לעניין. בקורס למדנו לעומק את הלכות הטומאה והטהרה שנדרשות לפני שעולים להר, וקיבלתי את הידע ואת הביטחון לעשות את זה".
איך זה מסתדר עם האיסור של הרבנות הראשית לעלות להר?
"אני ציוני דתי, תורני אפשר לומר, ואני מודע למחלוקת הקיימת. הלימוד בקורס אפשר לי להבין שאפשר לעלות להר בלי לעבור על ההלכה".
זה לא רק עניין דתי מבחינתך.
"לא רק. בזה שאני עולה להר הבית אני מפגין נוכחות לאומית יהודית היסטורית ונותן מענה לקמפיין ההכחשה הפלסטיני המרגיז שגורס שאין לנו קשר להר הבית, ואני גם מתקרב לבורא עולם תוך כדי כך. יש פה צדדים לאומיים, דתיים ורוחניים, ואני מתכוון להכות בברזל ולפעול על מנת לקרב את החלקים הגדולים של העם להבנת חשיבות הנושא הזה. צריך לעשות את זה בחשיבה אסטרטגית ובצעדים מדודים".
"הקורסים האלה והמדריכים שלהם יותר מסוכנים, לדעתי, מקבוצות של הקיצוניים שעולים להר", אומר ד"ר עלי אל-עוואר, מרצה באוניברסיטה העברית ומומחה להר הבית. "הם מפיצים הלאה את הנרטיב של היהדות הקיצונית. הם חושבים שהם יכולים לעשות שינויים בסטטוס קוו ולא יקרה כלום. זה לא נכון. ברגע שתהיה אינתיפאדה הם לא יהיו פה, הם יברחו ראשונים. הם לא חושבים על דם של יהודים, כי הסכנה לא תהיה רק לנו הפלסטינים, אלא לכל עם ישראל. את המחיר ישלמו מי שעולה לאוטובוס, לרכבת, מי שהולך לים בתל אביב, מי שיהיה בדיזנגוף. ולהם לא אכפת".
"הקורסים האלה יותר מסוכנים מקבוצות של הקיצוניים שעולים להר. את המחיר ישלמו מי שעולה לאוטובוס, לרכבת, מי שהולך לים בתל אביב, מי שיהיה בדיזנגוף"
ד"ר עלי אל-עוואר, האוניברסיטה העברית
גם ד"ר מילשטיין מסכים שהמגמה מסוכנת. "אם המדינה תמשיך במדיניות הנוכחית ואנחנו נראה נוכחות גבוהה בהר הבית, תהיה התפרצות שתקרין על עזה ועל ערביי ישראל, ובטח תקרין גם על מה שנתניהו עצמו הגדיר כאחד המאמצים הכי חשובים לו - נורמליזציה עם סעודיה", הוא אומר. "יש כאן אילוצי נסיבות, ואם אתה לא מתחשב בכלום – סבבה, אבל אתה תמצא את עצמך תמיד במלחמות, והשאלה היא אם זה מה שאנחנו רוצים. ב-30 השנה האחרונות הר הבית הוא חבית נפץ, ואני מקווה שהממשלה החדשה תעצור את התהליך הזה".
"הכותל זה נחמד, אבל הר הבית הוא העיקר"
ד"ר אל-עוואר, המומחה מהאוניברסיטה העברית, מצביע על קבוצות של גברים ונשים מוסלמים המועסקים על ידי ארגונים שמטרתם להגן על אל-אקצא מפני היהודים. "כשהם רואים קבוצה של יהודים דתיים, הם צועקים 'אללה אכבר' כדי להבריח אותם. הם היו ממלאים את המקום עד 2015, כשארדן בתור השר לביטחון הפנים הוציא את הארגונים האלה אל מחוץ לחוק".
יום חמישי, המקום מלא באנשים. נערות משכם שהגיעו לכאן לראשונה אמרו לי שהן מתרגשות להיות על ההר, אבל גם לשתות קפה בשמש. לא היה להן מושג מיהו בן גביר ומה הסיפור שלו. תינוק שאולי חגג שנה צולם על רקע כיפת הסלע והוריו כרכרו סביבו. קבוצות נשים עשו פיקניק וילדים שיחקו כדורגל. זוג תיירים צ'כים אמרו שעל אף שהם אתאיסטים, גם הם מתפעלים מיופיו של ההר. כשנכנסתי למוזיאון האיסלאם הממוקם במתחם, האיש בדלפק הקבלה הסביר לי באנגלית שאין כניסה לתיירים למקום. כששאלתי למה, אמר כי "אם ניתן לתיירים, גם היהודים ירצו לבוא".
אבקסיס, שגם הוא השתתף בקורס המדריכים של כפות המנעול, שרוף על ההר אף שהוא אתאיסט. "אני ד"ר למקרא ויש לי תואר בארכיאולוגיה, וירושלים, הר הבית ובית המקדש תמיד עניינו אותי", הוא מסביר. "בתודעה שלנו הכותל הוא המקום החשוב, כי במשך הרבה דורות לא היה אפשר לעלות להר הבית. אבל לאט-לאט אנשים משנים את התודעה, ומבינים שהכותל זה נחמד, אבל הר הבית הוא העיקר. כל עוד לא חזרנו למקום הכי קדוש, לא חזרנו הביתה".
"המוסלמים מערערים על הקשר שלנו עם המקום הזה. זה המקום היחיד בעולם שבו ליהודים אסור להתפלל, ללכת לשירותים או לשתות מהברזיות. מה זה, אם לא אפרטהייד?"
יצחק, עבר קורס מדריכים של כפות המנעול
אף שכפות המנעול הוא ארגון דתי, אבקסיס אומר שהתרשם מהפתיחות והליברליות של התכנים בקורס. "קיבלנו הרצאה מרתקת על משמעות הר הבית באיסלאם. לחלק מהמאזינים היה קשה לקבל את הידע החדש הזה, כי הם הבינו כמה המקום חשוב לערבים ושזה לא שחור או לבן, אלא שיש הרבה אפור, כמו בחיים. הביאו חוקר של יחסי יהודים–פלסטינים, וזה היה מרתק ועורר דיון".
ומה אתה לקחת מהקורס?
"אני מאוד מבין למה רבים על הר הבית. אני גם מבין את הצד שלהם, ולא מכחיש את הזיקה שלהם לירושלים. אבל הרי אנחנו חזרנו לפה בגלל הר הבית ולא בגלל בת ים או בית אל. הערבים הבינו את זה מיד, ומבחינתם יש פה סכנה של פולש".
"מצד אחד אנחנו מעמיקים את השליטה הישראלית בשטחים ובמזרח ירושלים, ומצד שני אנחנו רוצים לקדם זכויות של יהודים בהר הבית. השילוב הזה מוביל להתנגשות", אומר צדקיהו, ההיסטוריון מהאוניברסיטה העברית. "כשנכיר בזכויות של הפלסטינים, ואחרי שנדבר ממקום של שווים, נוכל לקבל גם הכרה פלסטינית בצרכים הדתיים שלנו. אי אפשר להפוך את הסדר. אנחנו החזקים שמדכאים אותם, ולהם אין את הרווחה הנפשית ההכרחית להכיר בזכויות שלנו".
גם צדקיהו מרצה בקורסים של כפות המנעול, והוא בהחלט חריג. באוניברסיטה הוא מלמד קורס על הר הבית, הוא עובד על סרט דוקומנטרי על ההר, ובקורס של העמותה הוא מציג למשתתפים את הצד המוסלמי-פלסטיני בסיפורו של ההר. "אני מרצה בכפות המנעול כדי לשמור על קשר גם עם הצד הזה של מה שקורה סביב ההר. זה חשוב לי ברמת המחקר שלי, וזה קשור לרצון שלי להבין את כולם. יש לי את העולם הערכי שלי ויש את העולם המקצועי, שבו אני מנסה להבין לעומק. אני מאוד דוגרי עם אנשי העמותה ועם המאזינים לגבי העמדות שלי. הם מאוד מתקשים להקשיב לעובדה שיש פה עם פלסטיני, לכן רוב הזמן הם תקועים איתי על השאלה אם הפלסטינים קיימים בכלל כעם. כשהם מבינים שלא נסכים, הם מתחילים להקשיב. אני מכבד אותם ולא מבטל אותם, ומצד שני יש לי מה לחדש להם וללמד אותם, ולכן נוצר שיח".
אבל אתה יודע מה הם רוצים בסופו של דבר.
"הם רוצים מקדש, וזהו יעד סופי ומאוד ברור. התפיסה הגאולית אומרת שיום יבוא ותהיה פה גאולה, ויהיה מקדש ולא יהיה מסגד. היעד הסופי שלי הוא שוויון ושגשוג, ושבהר יהיה מסגד ושבמסגרת של שוויון והכרה בכולם, גם ליהודים יהיו זכויות בהר. אם אני משתף פעולה עם ארגוני המקדש בלי להבין מה היעד שלי, אני משחק לידיים שלהם".
בכניסה למסגד אל-אקצא עמדתי בתור ארוך, שרוב העומדים בו היו תיירים. לפניי עמדו אם ושלוש בנותיה. הן תיירות מקייב. שאלתי אותן מה הביא אותן לכאן. "אנחנו יהודיות ויודעות טוב מאוד מה חשיבות המקום הזה ליהודים", אמרה האם, "אבל זה שמכאן נברא העולם או שמישהו עלה לשמיים על סוס, זה כמובן שטויות".
ארנון סגל, מטעם ארגון בידינו, מסר בתגובה: "להאשים אותנו בהבערת השטח ובפיגועים זו האשמה קלאסית של הקורבן באלימות המופנית כלפיו. כפי שלא מבטלים את מצעד הגאווה גם אחרי הרצח המזעזע שאירע בו כי לא נכנעים לאלימות, ולא מורים לנשים לשבת בביתן ולהימנע מלהסתובב ברחוב למרות שיש בו, כידוע, גם חורשי רעה, כך ועל אחת כמה וכמה אסור להפקיר את הר הבית – מושא הכיסופים היהודיים לאורך אלפיים שנות – לידי הבריונים השכונתיים ומי שמאיים להבעיר את השטח. דווקא הכניעה לדרישות המופרכות של האויב היא שמלבה ותלבה את האלימות ותעודד פיגועים, חלילה. היא יוצרת תקווה אצל הגרועים בשונאינו שניתן לסלק אותנו כליל מהארץ כולה".
מארגון כפות המנעול נמסר בתגובה: "כפות המנעול ייסדה את תוכנית ההדרכה בהר הבית, להכשרת מדריכים מעמיקים שיידעו להציע לעולים ולתיירים חוויה נינוחה וחיובית בהר הבית. לשמחתנו, תוכנית ההדרכה שלנו הצליחה מעבר למצופה בזכות הניסיון והמקצועיות של המדריכים שלנו, ובזכות שיתוף הפעולה שלנו עם שוטרי הר הבית וגורמי הביטחון, שהביאו לרגיעה כמעט מוחלטת בהר הבית ולתחושת ביטחון ושלווה עבור מבקרי ההר. אנו מאמינים שבהר הבית, לב ליבה של ירושלים, יש מקום למבקרים רבים, מישראל או מחוצה לה, בדרכי נועם ובשלום".