יש משהו מוזר במראה של איתמר בן גביר עם פמליה של מאבטחים. האיש שפעם היה מטרה של שב"כ, שאפילו נחקר לא פעם בשב"כ, מאובטח כיום כאחד החברים המאוימים ביותר בכנסת ישראל. לאחר שבאביב האחרון נחשפו איומים שנשלחו אליו ברשתות החברתיות ("ניתן לך כדור בראש, נהרוג אותך ואת בני משפחתך"), השבוע נענתה החלטתו של בן גביר לעלות להר הבית לרגל ט' באב במסר "נחתוך לך את הראש". אפשר לראות בעלייה להר בעיצומו של מבצע בעזה צעד פרובוקטיבי; זה לא משנה את העובדה שהאיומים נלקחים ברצינות.
איך זה להיות מאובטח?
"לא סתם מאובטח, את צריכה לראות מה קורה כשאני מסתובב נגיד בחברון, במערת המכפלה. משטרה, צבא, היחידה לאבטחת אישים של הכנסת. הם עושים עבודה נפלאה".
הדרך הארוכה שעשה בן גביר, מעמדת הנחקר לעמדת הנשמר, היא מטאפורה מוצלחת למעמדו הציבורי. מי שנכנס לתודעה כצעיר שהניח יד על סמל המכונית של יצחק רבין ואיים מפורשות על ראש הממשלה שבועות לפני שנרצח, מי שבעבר הציב בסלון ביתו תמונה של ברוך גולדשטיין, משמיע היום מוזיקה אחרת. על אופי הפעילות שלו בתחילת דרכו הוא לא מתנצל, אבל על רקע הסקרים האחרונים – שמנבאים למפלגתו של בן גביר, עוצמה יהודית, שבעה מנדטים – הוא מתבטא פתאום באופן מפויס. זה עשוי להיות מחושב, אבל זה בפירוש נוכח.
אמרת פעם שלא היית חוזר על דברים שעשית כנער.
"אמרתי, ואם צריך אז אגיד עוד פעם. אגב, מתוך 53 כתבי אישום שהגישו נגדי יצאו 43 זיכויים. את יודעת מה זה אומר במדינה שיש לה 90% הרשעות?".
מה?
"שהפרקליט שמטפל בתיקים שלי, שי ניצן, צריך לעוף. אבל במקום לעוף הוא התקדם, כי זאת רוח המערכת".
מי זאת המערכת?
"זו קבוצה מסוימת עם אותה השקפת עולם. הם מצביעים לאותה מפלגה, אוהדים את אותה קבוצת כדורגל, שומעים את אותה מוזיקה".
ומה, הם שונאים ימנים?
"שי ניצן רואה באנשי ימין סכנה למדינת ישראל, כן".
שי ניצן למד בישיבה, גדל בכיפות הסרוגות.
"אלה שהולכים לצד השני, יש להם את התסביך הכי גדול. הם צריכים להראות שהם לא משלנו, אז הם עושים בדיוק הפוך. להוכיח שהם לא ימנים. אז עכשיו כולם בשמאל אומרים 'בן גביר הורשע בטרור'. במה הורשעתי?".
תנועת כך הוכרזה ארגון טרור.
"נכון, נכון".
ואתה היית בכך.
"נכון, נכון. אבל אני לא פעיל בכך".
אתה גם לא תובע את מי שאומר שהורשעת בטרור, למרות שאתה תובע הרבה.
"כי בשנת 2003 החזקתי שלטים שכתוב עליהם 'לגרש את האויב הערבי', ועל הדבר הזה הרשיעו אותי בתמיכה בארגון טרור. על זה, על מדבקת 'אין ערבים אין פיגועים' ועל מדבקת 'כהנא צדק'. אגב, יש על זה התיישנות, אבל אצל השמאל שום דבר לא עבר. ואיפה הבעיה? שמי ששומע 'תמיכה בטרור' חושב שהלכתי לרצוח מישהו. נכון שהיום לא הייתי מדביק מדבקה שאומרת שצריך לגרש את כל הערבים, אבל בואו, חבר'ה, פרופורציות".
מה זה אומר "היום לא הייתי"? זה כבר לא מתאים לך?
"לא, עברתי שינוי. אני לא מסתכל על עצמי בשנות ה-90 ואומר 'איזה לא בסדר הייתי', זה היה להט אידיאולוגי סביב הסכמי אוסלו ורצח של יהודים, ואני גאה בזה. אבל כן, היום הדברים שונים. אני היום לא מכליל את כל הערבים. אז חשבתי שצריך לגרש כל ערבי שאתה רואה ברחוב, אבל אז הייתי בן 17–18. אני היום בן 46, ואת יודעת, דברים משתנים".
מתבגרים.
"מתבגרים".
מתמתנים?
"כן, אפשר לקרוא לזה מתמתנים. למרות שאני עדיין הסמן הימני בכנסת, אבל אהבתי את ההגדרה".
גם בימין זה אולי לא מספיק, אני זוכרת שנתניהו אמר שבן גביר לא יהיה בממשלה. אתה חושב שהוא יגיד את זה שוב?
"לא".
למה?
"כי הוא הספיק להכיר אותי. גם לפני זה הכרנו, אבל לא בצורה כזאת, ובעיקר הוא רואה מה קורה. בשנה האחרונה אנחנו עובדים מאוד קשה בכנסת, וזה מתבטא ברחוב. בואי, אין דברים כאלה. כלומר, כל ציבור, כל הציבורים. יש הרבה פוליטיקאים שהולכים ברחוב ואומרים להם 'כל הכבוד', אבל זאת באמת אהבה עצומה. אני רק משתדל לא להיות זחוח. כשאני חוזר מהמליאה באמצע הלילה אני אומר לאשתי, 'תשלחי אותי לשטוף כלים, שאני לא –'".
שלא יעלה לך.
"שלא יעלה לי".
בנט ולפיד משחקים משחקי מחשב במליאה, חשבתי שאני הוזה
רק לפני שנה וחצי הכריז נתניהו שאיתמר בן גביר לא יכהן בממשלה בראשותו. בפרק הזמן הקצר הזה הצליח בן גביר לעבור מהשוליים אל המיינסטרים של הימין; זה תהליך שעברו בשעתם גם נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ', אבל נדמה שהוא עשה את זה בלי לוותר על האידיאולוגיה. אולי רק על הפרובוקציה.
אנחנו מדברים כשברקע זמזום על איחוד בין עוצמה יהודית של בן גביר והאיחוד הלאומי של בצלאל סמוטריץ', וריאציה כזו או אחרת על הבלוק הטכני של הציונות הדתית שקיים מאז פברואר 2021. בן גביר – אולי לצורך פוזיציה במו"מ, מי יודע – מעדכן: "יש לי תחושה שהדיונים בינינו יצאו מהאף של כולם, אבל בגדול, אני לא מרגיש שסמוטריץ' רוצה ללכת ביחד".
עוד במגזין mako:
>> המרוץ עדיין בעיצומו, אבל כולם בצה"ל כבר יודעים: זה הרמטכ"ל הבא
>> "אתה שמן? תאהב את עצמך". השנה שבה הפך אוראל צברי מכוכב ילדים לכוכב, נקודה
>> אן זיוי: "די לשאול אותי אם אני בהיריון, מי הרשה לכם?"
>> פיט דיווידסון מציג: איך להיפרד מקים קרדשיאן ולהישאר בחיים
>> בתם השומעת של ההורים החירשים שעברה תאונה ונולדה מחדש - כגורו בישול
הוא יגיד ההפך, שאתה לא רוצה.
"אבל יש עובדות. אני חזק ממנו פי שניים בכל סקר, ולמרות זאת, עוד לפני המשא ומתן באתי ואמרתי לו, 'קח את המקום הראשון'. הוא ידע שיש לי רצון טוב, אבל אחרי זה במשך חודש שלם הוא לא בא בכלל לדבר. חשבתי שהדבר הכי פשוט זה שנשב שתי דקות אחרי שהכריזו על בחירות, בחדר סגור, ותוך חודש יהיה הסכם".
המו"מ ביניכם באמת נתקע בגלל ויכוח על המקום השביעי ברשימה? הוא רוצה את משה סעדה, אתה רוצה את אלמוג כהן.
"יש כאן דיון יותר עמוק, והוא איזו ציונות דתית אנחנו רוצים לראות. זה לא סוד, יש שם מחלוקת. לדוגמה, מיכל וולדיגר (ח"כית מטעם האיחוד הלאומי – נ"ד) אמרה שאנחנו 'ציונות דתית קלאסית'".
אשכנזים.
"את אומרת אשכנזים, היא אמרה ציונות דתית קלאסית".
מה זה ציונות דתית קלאסית?
"לא רק אשכנזים. זה גם אזורי מגורים – גבעת שמואל, רעננה. וזה גם כיפות, כי בתוך הציונות הדתית יש כיפה כזאת וכיפה כזאת. את יודעת על מה אנחנו מדברים. לעומת זאת, אני רוצה לפתוח את התנועה הציונית הדתית. אני רואה מאיפה באים רוב המצביעים שלי, יש דתיים ויש חרדים, אבל הרוב מסורתיים. אני רוצה פריפריה, אני רוצה דרום, צפון, כל העדות, כל המגוונים. מישהו שומר שבת שמניח תפילין וגר בדרום, הוא לא ציונות דתית? למה?".
משה סעדה הוא לא מסורתי?
"משה סעדה הוא בחור נפלא, אבל הוא בא עם די.אן.איי מסוים, הוא גר במזכרת בתיה. אני רוצה גם מישהו מאופקים ומנתיבות".
אז למה לא לרוץ לראשות המפלגה ולקבוע משם?
"כי אם הייתי רץ לראשות המפלגה, סמוטריץ' לא היה מסוגל לשאת את זה".
מה זאת אומרת?
"הוא רוצה להיות במקום הראשון".
הסקרים מחמיאים לך באופן עקבי, עם איחוד או בלעדיו. למה אתה מייחס את זה?
"אני חושב שאנשים מזהים אותי עם אותו אדם שצעק כל השנים שהמלך הוא עירום, ופתאום מתברר שוואלה, צדקתי. המלך הוא עירום".
אתה מדבר על מערכות המשפט ואכיפת החוק?
"אני מדבר עליהן, אני מדבר על ח"כים מרע"ם ומהמשותפת, אני מדבר על המדיניות הביטחונית שלנו, על ההפקרות בדרום, על ההפקרות בצפון, על זה שהרבה אנשים מרגישים היום שמסוכן לחיות במדינת ישראל. הרבה אנשים מפחדים. שלא לדבר על זה שדרסו את הכבוד הלאומי".
תשמע, הימין היה 12 שנים בשלטון.
"איתמר בן גביר לא היה בשלטון".
ומה איתמר בן גביר יכול לעשות?
"אני מקווה שאני אבוא עם המון כוח, כי אז אני אבוא לנתניהו ואגיד 'אדוני ראש הממשלה, אני מחבק אותך, אני מעריך אותך'. באמת, אני רואה את ההתנהלות. הוא בכל רגע פנוי מוציא ספר וקורא, והם משחקים לך במשחקי מחשב שהבן שלי משחק".
מי משחק במשחקי מחשב?
"בנט ולפיד, הם משחקים משחקי מחשב במליאה. בהתחלה אני חשבתי שאני הוזה, התקרבתי כי רציתי לראות שאני בטוח".
וממשחקי מחשב במליאה, חזרה לענייננו.
"החלום שלי זה לבוא לנתניהו ולהגיד לו 'אדוני ראש הממשלה, הגיע הזמן לקיים מדיניות של ימין. לא רק בדיבורים ולא רק בהצהרות, אלא גם במעשים'".
ואם הוא לא עשה את זה עד עכשיו, איזה תסריט יגרום לו לעשות את זה עכשיו?
"אם אני אהיה ה-61 שלו. אולי קצת יותר, בעזרת השם".
ראינו השבוע את נתניהו מקבל עדכון ביטחוני מיאיר לפיד. אולי גם אחרי הבחירות הוא ירצה לשבת עם לפיד?
"נתניהו מבין שנעשו טעויות בתקופה שלו, ואחת הטעויות הכי גדולות הייתה להעדיף מישהו מהשמאל כשהוא הקים ממשלות. ב-2009 הוא הכניס את אהוד ברק, ב-2013 את לפיד. אבל את יודעת מה, אין לי שום תעודת ביטוח מלבד דבר אחד: אם אני בא חזק, אז באמת אפשר להגיע להישגים".
אתה מדבר על ההתנהלות של נתניהו עם אנשי שמאל, אבל יש אנשי ימין שהלכו אחריו ושילמו מחיר.
"תראי, בסוף הכל אישי, ונתניהו טעה גם בתחום הזה. אם מישהו כמו זאב אלקין הלך איתך באש ובמים, אתה לא נותן לו להיות שר המים. גם אם יש לך יריבות בתוך המפלגה, אל תשפיל".
את אחמד טיבי הייתי מגרש לסוריה
כשהדי מבצע "עלות השחר" עדיין באוויר, לבן גביר יש ויכוח עם מה שראש הממשלה לפיד ושר הביטחון גנץ הגדירו כקו הסיום. "אני נותן מחמאות, אבל בשני סייגים. קודם כל, חבל שכך זה נגמר. אם זה היה תלוי בי, היינו צריכים לכתוש ולכתוש ולכתוש ולכתוש, עד חורמה. זה התחיל מצוין, אבל אסור היה לנו לעצור באמצע. לא רק אני אומר את זה. הייתי באשקלון שעתיים לפני כניסת שבת, באו אליי אנשים ואמרו לי 'בן גביר, נשב במקלט שבועיים שלושה, לא משנה, רק שיגמרו שם את העסק".
אתה מאמין שיש לזה סוף?
"אני מאמין שאנחנו יכולים להחזיר את ההרתעה למדינת ישראל".
והסייג השני?
"הסייג השני הוא הרכב הממשלה. אם מחר בבוקר יאיר לפיד שוב בממשלה עם איימן עודה ואחמד טיבי, הכבוד הלאומי יחזור?".
אתה חושב שלפיד יישב עם טיבי?
"מה זה חושב, אני רואה איך הוא מסתחבק איתם במליאה. אבל ברגע שאני הולך לנאום, הוא צועק 'יש עתיד, יש עתיד, צאו החוצה, בן גביר נואם'".
הח"כים הערבים נשארים לשמוע אותך נואם?
בהתחלה הם יצאו החוצה, אבל אז הם ראו שיש להם בעיה, כי כשהם יוצאים אני צועק להם 'בַּרַּה, בַּרַּה, החוצה, החוצה, לכו לסוריה'. זה מצטלם גרוע מבחינתם, כי אני כאילו מוציא אותם מהמליאה, אז הם נשארים".
כשאתה אומר "לכו לסוריה" אתה מתכוון לזה?
"את אחמד טיבי הייתי מגרש לסוריה. קודם פוסל אותו מלרוץ לכנסת, ואז מגרש. למה את חושבת שכולם בשמאל ואצל המשותפת ורע"ם שונאים אותי?".
הם אומרים שאתה גזען.
"לא, הם יודעים שאני מתכוון למה שאני אומר".
מה, אתה תעביר חוק שיאפשר לגרש אותם לסוריה?
"בכנסת יש את מה שנקרא 'הפרסה', המסדרון שמקיף את המליאה, וקורים שם דברים מדהימים. אתה רואה שניים מתעמתים, מקללים, כמעט מרביצים, ושתי דקות אחר כך אתה הולך לפרסה והם יושבים אחד ליד השני עם כוס קפה וצחוקים. אצלי אין דברים כאלה".
אתה לא מסתחבק עם מנסור עבאס?
"הוא עובר לצד השני כשהוא רואה אותי. הוא לא נכנס איתי למעלית. לא בגלל שהוא ערבי, אני לא מתעב אותם בגלל שהם ערבים. טיפלו בי רופאים ערבים, יש שם הרבה מאוד אנשים שהם נאמנים ואין לי בעיה איתם. יש לי בעיה עם תומכי טרור, עם מי שהחלום שלו זה שאת תהיי עם רעלה ואני אהיה נתין של הח'ליפות המוסלמית".
מנסור עבאס בא לבית כנסת בלוד בזמן מבצע "שומר החומות".
"הוא יכול לבוא לבית כנסת, הוא יכול לגנות רצח של חפים מפשע, אבל פעם על הדוכן בכנסת אמרתי לו 'מנסור, תגנה רצח של חיילים, רצח של שוטרים'. הוא התחיל להגיד 'איתמר, איתמר', אבל הוא לא גינה. את יודעת, התקשורת הישראלית כל כך מיהרה להכתיר אותו כדובי חמודי. כמו שקל לתקשורת להאמין לאבתיסאם מראענה, שרק לפני כמה שנים קראה להשמיד את זיכרון יעקב".
אתה התמתנת. אולי גם אבתיסאם מראענה התמתנה?
"אבל זו בדיוק הנקודה, שבחיים לא מאמינים לי שאני מתמתן. איתמר בן גביר הוא תמיד נכלולי וערמומי. אני, על תמונה בסלון שתליתי לפני 17 שנה, על סמל של רבין שהחזקתי לפני 27 שנה, התקשורת הישראלית לא סולחת לי. אבל כשהם אמרו להשמיד את זיכרון, לא לפני 27 שנה וגם לא לפני 10 שנים, הכל נשכח והכל נסלח. זה הסיפור".
יש היום טענות בימין ששב"כ ומערכת הביטחון פועלים יותר נגד יהודים מאשר נגד אוכלוסיות אחרות, כולל ערבים. איך אתה רואה את זה?
"זה נכון, חד וחלק. נחשפתי לזה כעורך דין".
למה זה קורה?
"מוטיבציית-יתר נגד יהודים".
זאת מדיניות לדעתך?
"זאת מדיניות, כן".
מוות למחבלים. לא מוות לערבים.
— אריאל אלחרר (@ariel_elharar_) July 22, 2022
בן גביר בשוק במחנה יהודה.
(קרדיט: @MHlpryn ) pic.twitter.com/yeoncbqTnp
לפני כמה שבועות נפוץ סרטון שלך משתיק אדם שצעק "מוות לערבים" בשוק מחנה יהודה. אתה לא מזדהה עם הקריאה הזו?
"לא, אני בעד מוות למחבלים. איך מישהו אמר לי? 'וואלה, נהיית שמאלן'. עפתי".
אוהדי "לה פמיליה" קוראים "מוות לערבים", והם תומכים שלך.
"כשהם צועקים לידי 'מוות לערבים', אני משתיק אותם".
כי אתה לא מאמין בזה, או כי אתה מבין שאתה צריך להתנהג אחרת?
"אני לא מתבייש בדעות שלי, ואני גם לא רוצה שיצעקו לידי כל מיני קללות. לכן לא הלכתי להפגנה האחרונה נגד מצעד הגאווה. לא כי אני תומך במצעד, אני חושב שזה לא בסדר ושזאת פרובוקציה, אבל לא רציתי שמישהו יעמוד מאחוריי עם שלט 'הומואים בהמות', ואתם בתקשורת תגידו 'הנה, אלה עמדותיו של בן גביר'. את יודעת, אני אוהב אהבת נפש את אמיר אוחנה, ונדמה לי שהחיבור בינינו התחיל כשהוא ראה ריאיון שבו שאלו אותי מה היה קורה אם הבן שלי היה הומו, ואני אמרתי את האמת".
והיא?
"שהייתי מחבק אותו. זה הבן שלי".
אשתי התוניסאית אמרה לי, "אדוני, חייבים קטניות"
פוליטיקאי משופשף, עורך דין מושחז, אקטיביסט שהורשע בפעילות טרור – בן גביר עובר למצב צבירה של מרגרינה על מחבת כשהוא מדבר על משפחתו, על בית ילדותו במבשרת ציון, על אשתו איילה ועל ששת ילדיהם. "אבא ואמא, לא היה להם כלום כשהם היו קטנים. אבא הלך לעבוד בשוק, פרנס את האחים שלו בעשר אצבעות. אמא גרה בשכונת הכורדים. אבל הם בנו בית חלומות במבשרת, נתנו לי הכל. הייתה לי הילדות הכי מאושרת – בית פתוח, מסורתי, מאוד מוזיקלי. הייתי אז מעריץ מאוד גדול של עפרה חזה, באחת ההופעות שלה נתתי לה עציץ והיא התרגשה ואני התרגשתי. באיזשהו שלב התחלתי גם לאהוב כדורגל".
זה עד היום, לא?
"כן. אבא שלי לא אהב כדורגל, ועדיין הוא לקח אותי. מסכן, לא סבל את זה, וכל שבת שנייה הסיע אותי לבלומפילד. שלא לדבר על הפעמים שנסענו לחיפה ולחולון ולכל מיני משחקי חוץ של בית"ר".
איך מהבית הזה הגעת לתנועת כך?
"הייתה אינתיפאדה, שנת 87'–88'. רצח ועוד רצח, ואני כילד בא לאמא ואומר, 'חייבים לפתור את זה'. היא שלחה אותי לקרוא ולחקור, וכך היה. אף אחד לא לקח אותי לשם ולא עודד אותי, הבית של הוריי לא היה בית של הפגנות".
הם לא היו אנשים פוליטיים?
"הם היו ימנים, אבל מצאו את עצמם מצביעים גם ללובה אליאב (חבר במערך ולאחר מכן במפלגות סוציאליסטיות – נ"ד) ולכל מיני כאלה. הם בטח לא היו כהניסטים, אבל כשהתחלתי להפגין, הבית הלך עם זה".
מתי התחלת?
"ההפגנה הראשונה שלי הייתה בכיכר צרפת בירושלים מול 'נשים בשחור'. הייתי לבד, ילד בן 14. בהפגנות התחלתי להכיר אנשי ימין, ומשם הגעתי לנוער מולדת ואז לנוער כך. בהתחלה חשבתי שהם יותר מדי קיצוניים בשבילי, אבל באיזשהו שהוא שלב הבנתי שבוא'נה, זה לא מה שמספרים בתקשורת. כשדיברתי עם נועם פדרמן וברוך מרזל גיליתי שזה לא האנשים שמפלבלים בעיניים ואומרים 'מוות לערבים'. לא, אלה אנשים שרוצים שיהיה טוב למדינת ישראל. באותה תקופה גם התאימה לי הרוח הזאת שצריך לגרש את כל הערבים ולהקים כאן מדינה יהודית על מלא".
מתי התחילה החזרה שלך בתשובה?
"בגיל צעיר, 12. אבל היה חשוב לי לסיים את הלימודים בבית ספר חילוני, ולמדתי באורט ירושלים, אז עם הכיפה והציציות הקפדתי לסיים שם את הלימודים".
אבל מה קרה שמשך אותך לדת? הכרת אנשים?
"זה גם להכיר אנשים, אבל זו אידיאולוגיה שלמה. פתאום אתה מגלה שהזהות היהודית היא מה שמשאיר אותנו כאן. שאחרי 2,000 שנות גלות, כשאתה צריך לשאול את עצמך מה אתה עושה כאן, אתה מגלה שזו הארץ שלנו. זו לא רק תפיסה ביטחונית, אני לא גר בחברון רק מטעמי ביטחון. אני שם כי זה שלנו, כי אבות אבותיי הלכו שם. מי שלא מבין את הזכות שלי לגור בחברון, מאבד את הזכות שלו לגור בשיח' מוניס".
איך המשפחה קיבלה את החזרה שלך בתשובה? ההורים שלך, אחיך?
"מאוד יפה, למרות שאת יודעת מה זה בשביל אמא כורדייה שיש לה קובה של אורז בפסח ופתאום הבן שלה רוצה להחמיר?".
אה, אתה גם לא אוכל קטניות בפסח?
"כן, החמרתי עם עצמי. למרות שעכשיו התחלתי להקל, בגלל אשתי התוניסאית. היא אמרה לי, 'אדוני, אין דבר כזה, קטניות טריות חייבים להכניס הביתה'".
איך אתה מגשר על הפערים עם אחיך החילוני?
"באהבה עצומה, למרות שאני לא אוהב את הביטוי 'חילוני'. הרי ממה זה בא? חול. אח שלי חול? ההורים שלי חול? אמא שלי שהייתה קצינה ונלחמה באצ"ל ונעצרה על ידי הבריטים, אח שלי שהלך ליישב את הנגב, אבא שלי שהיה בכל המלחמות – הם לא חול, הם הקודש הכי גדול שיכול להיות".
בחייך הציבוריים אתה מדבר הרבה על הילדים שלך. איך הרגשת בוועדת הכנסת שעסקה בניכור הורי, כשח"כ ענבר בזק אמרה שהיא הייתה לוקחת לך את הילדים?
"גם אלי אבידר חזר על זה עכשיו. את יודעת, בדרך כלל אתה לא נפגע בפוליטיקה, אומרים עליי הרבה דברים והכל עובר. אבל זה היה אחד הרגעים שכן פגעו בי. אני והילדים שלי, זה את צריכה לבוא לראות. אני לא רואה אותם הרבה, אבל כשאני בא הביתה – זה כל העולם בשבילי. הילדים שלי, אשתי. ענבר התנצלה, אגב. לא לקח לה הרבה זמן. אבל כן, זה היה אחד הדברים הפוגעים".