הקלישאה אומרת שהאהבה מוצאת אותך במקומות הכי פחות צפויים. נגיד, כשאת מחכה לדיון בבית משפט, והוא מחכה לדיון שלו. בחודש שעבר פורסם שמארי פיזם מצאה בן זוג חדש בין כתלי הכלא, ושהיא אפילו הספיקה להתחתן איתו. הגבר בר המזל הוא יוסי גוטמן, בן 57, אסיר. לאורך השנים הוא צבר 23 הרשעות ביותר מ-100 תיקים, בעיקר עבירות רכוש והונאה בכרטיסי אשראי אבל גם עבירות סמים, התחזות, פריצה לדירות, עבירות נגד שוטרים ועוד. בקיצור, שידוך מושלם לרוצחת המורשעת. כנראה שלכל אסיר יש מכסה.
השניים נפגשו בזמן שהמתינו לדיונים בבית משפט השלום. המבטים הצטלבו ומשם הדרך היתה קצרה לרומן בין הסורגים, או יותר נכון, בין טלפונים. "יוסי בירר עליה אצל האסירים האחרים ואז יצר איתה קשר", מספר גורם שקרוב לגוטמן. "הקשר שלהם התחיל בשיחות ועידה. הרבה אסירים מדברים ביניהם ככה בכלא – שני האסירים קובעים עם מישהו שנמצא בחוץ שהם מתקשרים אליו בשעה מסוימת, ואז מחברים את השיחות ועושים ועידה".
עם הזמן הקשר התהדק. "אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה אהבה", אומר המקורב, "תחשוב שאתה נמק בכלא, אין שום סביבה תומכת וכמעט שאין לך אינטראקציות עם בני אדם, ופתאום אתה מדבר עם מישהו בטלפון ואתם מתחילים לשתף דברים, לגלות סודות, ולאט לאט נהיה מעניין. לאסירים יש יצרים ותשוקות כמו לכל בן אדם".
היצרים והתשוקות הם כנראה מה שהוביל את הזוג המאושר לפנות לשירות בתי הסוהר כדי שיוכלו לקיים מפגשי התייחדות. אף על פי ששירות בתי הסוהר לא מתלהבת מהרעיון שפיזם, שהורשעה ברצח בתה, תוכל להביא עוד ילד לעולם, כנראה שאין יותר מדי מה לעשות. "אין אפשרות למנוע את זה מבחינה חוקית, הם יכולים לסרבל אבל לא למנוע", אומר גורם משפטי שבקיא בפרטים. "במדינת ישראל אתה לא יכול למנוע מבנאדם להביא ילד לעולם. תראה את יגאל עמיר. אם הוא יכול, למה היא לא?".
אם פיזם וגוטמן יקבלו אישור להתייחד, יעמידו לרשותם "צימר", כפי שהאסירים קוראים לו: חדר מאובטח עם טלוויזיה שבו יוכלו לבלות כמה שעות אחת לחודש-חודשיים. במידה ופיזם תהפוך לאם, מבחינה חוקית היא תהיה רשאית לגדל את התינוק בכלא עד גיל שנתיים, אז יישלח לחיק משפחתו או לחזקת שירותי הרווחה. "אי אפשר למנוע את זה מאסירה, אבל שירות בתי הסוהר שונא את זה בדם", אומר הגורם המשפטי. "הדבר היחיד שהם יכולים לעשות הוא להגיד לה שאם את תביאי ילד, אנחנו נדאג לקחת לך אותו, כי אנחנו נפנה לבית משפט ונגיד שאת לא מסוגלת להיות אמא, כמו שעושים לנרקומניות. בנווה תרצה יש כמה אמהות, אבל שירות בתי הסוהר שונא את זה כי זו הרבה אחריות, ובכל זאת ילד בגיל שנה מתחיל ללכת ואין הרבה מקום. אז בנווה תרצה יש אזור שנקרא 'הווילה', שזה יחסית המקום עם הכי הרבה מרחב כדי שתינוקות יוכלו להיות בו".
ב-2009, שנה אחרי הרצח, התחיל דרור מורה לעבוד על סדרת דוקו שעוסקת בפרשת הרצח של רוז, ונחשף לראשונה לקלטות החקירה. מלבד עורכי הדין והשוטרים שעבדו על המקרה, אין אדם שבקיא יותר בפרטים, ולדעתו האפשרות שפיזם תביא עוד ילד לעולם היא אסון שחייבים למנוע. "זאת בדיוק הסיבה שבגללה רציתי לעשות את הסדרה", הוא אומר. "כשאתה מספר לי שהאישה הזאת שהורשעה ברצח בתה רוצה להתחיל חיים חדשים ולהיכנס שוב להריון, אני מזועזע שהאפשרות בכלל קיימת. יש איזו הנחת יסוד בחברה שלנו שכל מי שמגיע לבגרות מינית כשיר להיות הורה, אבל מארי פיזם היא ההוכחה החיה שזאת הנחה מוטעית".
אז שירות בתי הסוהר לא יכול למנוע מזוג נשוי להתייחד, אבל מי אמר שהם בכלל נשואים? גורם מסביבתם הקרובה סיפר: "ממה ששמעתי הם עשו טקס צנוע בכלא, במתחם מאובטח בנווה תרצה, עם רב הכלא וללא אורחים מבחוץ". אבל ברשות בתי הסוהר לא שמעו על אף טקס שהתקיים, לא עם רב של הכלא ולא עם נוטריון – כפי שטענו מקורבים לזוג כשעימתנו אותם עם גרסת השב"ס. "לא ידוע לנו על שום טקס שנערך בנווה תרצה, מבחינתנו פיזם וגוטמן לא נשואים", מוסר גורם בכיר. "הגיע אלינו מכתב מעורך הדין שלהם שבו נכתב שהם נפגשו עם נוטריון וכעת הם ידועים בציבור, וראינו שהתפרסם בכל מיני מקומות שהם התחתנו, אבל אין הוכחה רשמית. כדי לקבל מפגשי התייחדות אסירים צריכים לעמוד בכל מני קריטריונים, וברור שנישואים זאת הדרך הקלה, אבל בינתיים נראה שזה לא קרה".
"יוסי אוהב את החיים הטובים"
אז מיהו בחיר לבה החדש של מארי? לפי עדויותיו, יוסי גוטמן גדל בבית אלים ובילה חלק מילדותו במוסדות. כבר בנעוריו הסתבך בפלילים, ובגיל 21 עבר לארצות הברית, רכש הכשרה כספר נשים, פתח כמה מספרות משגשגות והקים משפחה, עד שבשלב מסוים החל להשתמש בסמים והידרדר. בגיל 39 חזר עם המשפחה לארץ, וכיום הוא גרוש עם שני ילדים. לדברי מקורב, המשפחה כמעט ולא בקשר עם גוטמן, והיחס שלהם למערכת היחסים החדשה אדיש למדי.
הדפוס הפלילי שלו די קבוע: גוטמן פורץ לדירה, גונב כמה דברים, ביניהם כרטיס אשראי, ואז יוצא למסעות קניות ובזבוזים, ולעתים אף מתחזה לבעל הכרטיס ומנסה למשוך כסף מהחשבון. באוקטובר 2010, למשל, הוא נעצר בקניון עזריאלי כשברשותו כרטיסי אשראי ורשיון נהיגה גנובים, לאחר שקנה באותו יום תכשיטים בסך אלפי שקלים, פרחים, ארוחות במסעדות ועוד.
"יוסי אוהב את החיים הטובים", אומר מישהו שמכיר אותו טוב. "אני זוכר שפעם אחת הוא גנב כרטיס אשראי מאיזו דירה ואז הוא הלך למסעדת ברבוניה בתל אביב, ומשם לקניון רמת אביב כדי לקנות טבעת, ואחר כך לסופר פארם לקנות בושם. לדעתי יש לו מין קלפטומניה כזאת, הוא לא מצליח לשלוט בזה. הוא אוהב מותגים, תמיד לובש בוס ולה קוסט. דוגמן צמרת. עד לפני כמה שנים הוא היה נרקומן אבל היום הוא כבר משוקם, עד כמה שידוע לי. הוא גם מכור לתביעות, תובע סדרתי, כל מה שרק אפשר, ויש לו המון עתירות נגד שב"ס. פעם אחת הוא רצה שיתנו לו להסתובב בכלא בבגדים רגילים, פעם אחרת ביקש שיתנו לו לדבר בטלפון חופשי עם מארי, והיו גם כמה פעמים שהוא ביקש לעבור כלא. כל פעם זה משהו אחר". ירון גיגי, עורך דינו של גוטמן, סירב להגיב.
יתכן שאחת הסיבות שבגללן גוטמן ביקש לעבור מבית סוהר השרון קשורה לאסיר אחר שנמצא שם, רוני רון. בן זוגה לשעבר של מארי, ומי שהורשע יחד איתה ברצח, יושב באגף 10 בבית הסוהר, בעוד שגוטמן שוהה באגף 9, אבל עד לפני כמה חודשים הם חלקו את אותו אגף. "רוני מכיר את יוסי, יש ביניהם יחסים קורקטיים", אומרת יערה רשף, עורכת דינו של רוני רון. "רוני מאחל למארי בהצלחה ושיהיה לה לבריאות, למרות הכל היא עדיין האמא של הבנות שלו. הוא מצטער שהנסיבות הן כמו שהן ומקווה שהיא תלמד לקחת אחריות על המעשים שלה כפי שקבע בית המשפט העליון. בשנים האחרונות רוני עסוק בשיקום, הוא מטופל והולך לקבוצות למניעת אלימות. היו חסרות לו לא מעט בגרויות, הוא השלים אותן, ובסמסטר הזה הוא גם מתחיל תואר באוניברסיטה הפתוחה בתקשורת. הוא אסיר חיובי, אין לו שום בעיות משמעת, הוא לא מעורב באלימות. הוצע לו לעבוד בקנטינה, שזה תפקיד שניתן רק לאסירים שאפשר לתת בהם אמון. הוא רחוק מאוד מלהיות אסיר בעייתי".
"אין שום הצדקה למעשה, אבל הם לא פסיכופתים"
מפגשי ההתייחדות הם לא הדבר היחיד שמעסיק את מארי פיזם בימים אלה. לפני כמה חודשים היא גם פנתה לערכאה משפטית כדי למנוע את שידור הסדרה של דרור מורה, שעוסקת בפרשת הרצח ושנקראת "רוז". הסדרה בת ששת הפרקים, שהושלמה כבר לפני יותר מ-3 שנים, היתה אמורה לעלות כבר לשידור בערוץ הראשון אך סבלה מדחיות בגלל חומרי החקירה המשטרתיים שמופיעים בה, שלא הותרו לפרסום. לפני כשלושה חודשים אישר בית המשפט העליון את שידור הסדרה, מהלך שהיה מקובל בזמנו על כל הצדדים. אלא שכמה ימים מאוחר יותר פיזם שינתה את דעתה והגישה ערעור למחוזי יחד עם רשויות הרווחה. הדיון התנהל בדלתיים סגורות, ובסופו הוחלט לאסור על השימוש בחומרי החקירה בסרט מטעמים של פגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים, שזהותם נאסרה לפרסום. כתוצאה מכך הסדרה של מורה הוקפאה שוב, רשות השידור הגישה עירעור, ודיון נוסף בעליון נקבע ליולי. אם בית המשפט יחליט להשאיר את הכרעת המחוזי על כנה, הסדרה צפויה להיגנז. "בעיניי זאת החלטה תמוהה משום שהשחזור וקטעים מהחקירות כבר שודרו בתקשורת ועדיין קיימים ברשת, וגם הפרוטוקולים פורסמו במלואם", אומר מורה. "אני מקווה שהעליון יהפוך את ההחלטה".
מה תפס אותך בפרשה הזאת?
"מה שעניין אותי קודם כל זה הצד של החוקרים, איך הם מתמודדים עם זוועות כאלה והשינוי שהם עוברים תוך כדי. רציתי גם להבין מה גורם לשני אנשים, ללא עבר פלילי, לקחת את הילדה שלהם, לרצוח אותה ולזרוק אותה בתוך תיק בירקון. מה שקרה שם ברצח עצמו, את זה אני לא מאמין שנדע אי פעם, רק רוני רון ומארי פיזם יודעים, אבל רציתי להבין את התהליך שמביא שני הורים לעשות כזה מעשה".
אתה חושב שהם פסיכופתים?
"לא. יש שם פתולוגיה, אין ספק. איזה סבא לוקח את האמא של הנכדה שלו וחי איתה? משהו שם מעוות בתפיסת העולם, אבל להגיד לך שהם פסיכופתים אני לא יכול. היה שם צירוף של מקרים שהביא אותם לעשות את זה. אין שום הצדקה למעשה שלהם, אבל הם לא היו פסיכופתים".
מה הרגעים שהכי נחרטו לך בזיכרון מהחקירות?
"48 השעות ראשונות של החקירה, כשהם עוד לא יודעים מה הולך ליפול עליהם. רוני רון מבטיח למארי שהוא יקח על עצמו הכל ושהיא תוכל לצאת ולהמשיך בחייה, ורואים איך הוא מתאם איתה גרסאות. אתה נחשף לרגעים מדהימים, למשל כשרוני יושב עם הבחור ששומר עליו ומתחיל לדבר על האהבה שלו לילדים, או כשמארי אומרת בסוף היום הראשון לחוקרת שהיא רוצה ללכת ללמוד ולהיות אחות מיילדת. אלה רגעים שהשופטים בטח לא ראו בכלל, אבל אתה מבין מהם את הבנאדם".
יש לך תאוריה לגבי מה באמת קרה שם?
"תשמע, היו המון גרסאות. הם כל הזמן שינו גרסה, עד שבסוף רוני רון אמר שהוא החטיף לרוז סטירה עם גב היד בזמן שהוא נהג ושמזה היא מתה. זה נשמע מאוד לא סביר, ואז בערעור לעליון הוא שוב משנה את גרסתו ואומר שהוא בכלל מצא את רוז מתה כשהוא הגיע הביתה ושהוא רק שם אותה בתיק וזרק לירקון. אבל יש קטע בעימות בלילה הראשון שהם במעצר, שבו הוא אומר לחוקרים שהוא לקח את רוז בזמן שהיא ישנה, שם אותה בתיק וזרק לירקון, וזה רגע מצמרר כי למה שהוא יגיד כזה דבר? אלא אם הוא ממש טיפש, למה שהוא ימציא שהיא היתה עדיין בחיים כשהוא זרק אותה?".
הפתולוגים לא שללו את האפשרות שהיא מתה מטביעה?
"ממה שנשאר מהגופה, הפתולוגים לא יכלו לקבוע את סיבת המוות".
אז אתה חושב שרוני רון רצח אותה?
"לא בטוח. יש רגעים שאתה רואה איך היא מתנהלת, מארי, ואתה אומר שהיא גם יכלה לעשות את זה. המניע המרכזי היה לה, לא לו. היא זאת ששיגרה סימני מצוקה כל הזמן, היא זאת שלא סבלה את הילדה שלה. היא הרגישה שרוז מייצרת לה בעיות ושהיא לא מסוגלת להתמודד איתן. רוז לא היתה ילדה רגילה, היא עברה התעללות בצרפת וחיה שנתיים בבתי יתומים, אבל למארי אין בכלל אמפתיה אליה. היא עסוקה בשתי הילדות הקטנות שלה ושל רוני, והיא מאיימת בהתאבדויות אם לא ייעשה משהו עם רוז. עורכות הדין שלה לא מכחישות את זה, רק נותנות לזה פרשנות אחרת. רויטל סוויד, שייצגה אותה אז, ניסתה לצייר את זה ככה שרוני היה גבר מכה, דומיננטי, הוא זה שלא רצה את רוז בבית ומארי בסך הכל היתה סמרטוט רצפה. אני לא השתכנעתי. מה שבטוח זה שרוני רון ומארי פיזם אהבו אחד את השניה אהבה עזה, זה ברור לחלוטין. אחרת הוא לא היה לוקח על עצמו את כל האשמה".
מה גרם לו לצאת נגד מארי בערעור לעליון ולהאשים אותה ברצח?
"הזמן שחלף, אני חושב, וההבנה ששניהם במאסר עולם והחיים המשותפים שלהם נגמרו, ואז זה כל אחד לעצמו".
"מארי שידרה מצוקה, והגורמים מסביב לא עשו כלום"
אני פוגש את מורה ליד דירתו שביפו העתיקה. בגיל 54, הוא אחד הבמאים הדוקומנטריים המצליחים שיצאו מישראל. הסרט עליו עבד במקביל לסדרה על רוז, "שומרי הסף", קו-פרודוקציה ישראלית-צרפתית-בלגית, היה הסרט התיעודי המתוקצב ביותר בתולדות המדינה (1.3 מיליון יורו) ואף זכה במועמדות לאוסקר. לצד השבחים הרבים שהורעפו על הסרט, שבו שישה ראשי שב"כ דיברו לראשונה בפתיחות מול מצלמה ופרשו את עמדותיהם לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, היו גם לא מעט האשמות מצד גורמים ממסדיים. "אפשר להבין את ההתנגדות שלהם, הרי יש פה בארץ ממשלה ימנית", אומר מורה. "כשראשי השב"כ באים ואומרים שיש פרטנר בצד השני ושזה אינטרס קיומי של מדינת ישראל ללכת לפתרון של שתי מדינות, ברור שזה לא ימצא חן בעיני ראש הממשלה. ביבי התבטא דרך הדובר שלו בזמנו ואמר שהוא לא מתכנן לצפות בסרט. בעיניי זה דבר לא מכובד לומר. אני יודע שאובמה צפה בסרט ושהוא אמר אחרי הצפייה שהוא לא מבין איך ישראל ממשיכה להתבצר בעמדותיה כשאלה האנשים שאומרים את מה שהם אומרים. אני מתאר לעצמי שגם ביבי ראה את הסרט, למרות מה שהוא אמר. מה הוא חשב עליו? זה כבר בינו לבין שרה".
מורה גרוש וחי עם בת זוג. יש לו שני ילדים מנישואיו הקודמים, ושניהם משרתים כיום בצבא. מאז "שומרי הסף" דלתות העולם נפתחו בפניו, וכיום הוא עובד על מספר פרויקטים, בהם תסריט עלילתי שהוא כותב להוליווד וכן סרט דוקו-פוליטי נוסף, קו-פרודוקציה ישראלית-אמריקאית-גרמנית-צרפתית, שמעורבים בה כמה גופי שידור גדולים. "הסרט מתעסק בתהליך קבלת ההחלטות בקרב המעצמות ובמיוחד בארה"ב, מה שקורה בתוך החדרים במקרים של אסון הומניטרי או רצח עם", הוא מסביר. "עד עכשיו ראיינתי מזכירי מדינה, יועצים לביטחון לאומי, שרי הגנה ובקיצור, מקבלי ההחלטות ברמה הכי גבוהה שיש".
בינתיים מורה שקוע בעבודה מסביב לעולם על סרטו החדש, אבל הוא עדיין לא ויתר על הסדרה, ועל האפשרות שהיא תוכל להעלות מחדש לסדר היום הציבורי את המחדלים שנחשפו בפרשת הרצח של רוז. לדבריו, הגורם המרכזי שמנסה לטרפד את שידור הסדרה הן רשויות הרווחה, ויש להן סיבה טובה. "הטרגדיה היא שרשויות הרווחה ידעו מה קורה בבית הזה, היה מחדל חמור של כל המערכת", הוא אומר. "האבסורד הוא שאם מישהו היה פותח את העיניים שלו ומסתכל, רוז היתה עדיין בחיים. מארי שידרה מצוקה, והגורמים שהיו צריכים לקלוט אותם לא עשו כלום. ההורים של רוז רצו למסור אותה לאימוץ, ביררו בקשר לזה, העניין הזה שהם לא יכלו או לא רצו להתמודד עם הילדה היה בחוץ. כשהעליון אישר לנו לשדר את הסרט שמחתי כי באמת חשבתי שזה יכול לשנות משהו. אם בנאדם רואה כזה דבר, ובמעגל הקרוב שלו יש משהו דומה שהוא יכול להריח, אז אולי הסרט יפקח לו את העיניים ויציל חיים. מתו יותר מ-40 ילדים בארץ מאז הרצח של רוז".
בעקבות הרצח הוקמה ועדת וינטר שנועדה לתקן את הכשלים שהתגלו בפרשה. מה יצא מזה בסוף?
"כלום. החליטו שצריך לשנות נהלים, לחוקק חוקים, יש מסקנות מאוד ברורות של אורלי לוי אבקסיס שהיתה ראש הוועדה לזכויות הילד אבל בסוף זה נפל בין משרדי הממשלה. שום דבר לא מומש עד היום, כלום".
משרד הרווחה והמחלקות לשירותים חברתיים מטפלים בכל מקרה המובא אליהם בתשומת לב מירבית ובכלים המקצועיים הטובים ביותר. המשרד מפעיל נוהל אורות אדומים – פניות שמטופלות במיידי על ידי הגורמים המקצועיים.
ועדת וינטר הגדירה מספר נושאים החל מאיתותים לאיתור ילדים ונורות אדומים למצבי סיכון גבוה וסכנה, דרך עבודה בינמשרדית והעברת מידע בין בעלי תפקידים והקמת מוקד יישובי שיאויש באנשי מקצוע אשר ייתנו מענה והנחיות להתערבות. לצורך יישום המלצות הוועדה, נדרש תיקון חוק אשר מאפשר מסירת מידע – עבר בקריאה ראשונה ערב פיזור הכנסת הקודמת – אנחנו מקווים שיעבור בקדנציה הנוכחית. עם החקיקה ניתן יהיה להתחיל ליישם את מרכיבי התכנית הנוספים.