שמעון פרס ממש לא מחפש עבודה, תודה ששאלתם. למרות שבקליפ ששחררה נכדתו, מיקה אלמוג, הוא נראה מתראיין ללא הצלחה בלשכת התעסוקה, מתדלק בתחנה ועובד כשליח פיצה כדי להרוויח את לחמו, במציאות הנשיא לשעבר דווקא מסתדר לא רע בכלל. הסרטון שהכינה אלמוג, אשת טלוויזיה ושחקנית, נועד בסך הכל להעביר לנו מסר.
"לפני כמה חודשים הוא העביר לי מסמך שכתב וקרא לו 'איגרת לידיד הצעיר'", מספרת אלמוג, בעבר עורכת משנה של "ארץ נהדרת" וכיום מככבת לצד יהודה לוי בסדרה "איש חשוב מאוד". "זה היה מעין טקסט שפנה לאנשים צעירים במטרה להוריש להם כמה מהעקרונות שמובילים אותו במשך כל חייו. אבל המסמך היה ארוך מאוד, אז אמרתי לו: 'אם אתה רוצה להגיע לצעירים אתה צריך לדבר בשפתם – זה צריך להיות וידאו, קצר ומצחיק'. הפגשתי כמה מחבריי התסריטאים, כתבנו תסריט והוא לגמרי שיתף פעולה".
בסרטון, שהוקרן גם בוועידה השנתית של קרן ביל קלינטון שם מתארח בימים אלה פרס, מאמץ הנשיא לשעבר הומור עצמי באשר למצבו החדש, אבל במציאות, מסבירה אלמוג, פרס ממש לא חשש מהחיים אחרי העזיבה את בית הנשיא. "לא היו התלבטויות. היה לו מאוד ברור לאן הוא הולך", היא אומרת בחיוך. "הוא נורא נהנה בנשיאות, אבל גם היה מאוד נרגש להמשיך כבר לתפקיד הבא ולהתחיל פרויקטים חדשים במרכז פרס לשלום. הוא שמח שהם יוצאים לדרך".
הפרויקטים החדשים: ספר ומרכז לחקר המוח
מי שחשב כי אחרי חיים שלמים של שירות ציבורי, פרס יקדיש את העשור העשירי של חייו לנופש חלומי בקריביים או לשמירה על הנכדים, כנראה לא מכיר את האיש. בחודש אוגוסט היו אלה דווקא עובדי מרכז פרס לשלום לעמוד מבוישים מול האדם שלא מפסיק לעבוד כבר 70 שנה ולהודיע שהם, בעוונותיהם, לוקחים חופשה מרוכזת. אפילו בני משפחתו מספרים שמאז הפרישה תכיפות המפגשים נותרה בעינה. "לא השתנה הרבה", אומרת הנכדה אלמוג. "הוא תמיד היה נגיש, תמיד ראינו אותו בארוחת שישי או בשבת בצהריים, עכשיו זה פשוט נוח יותר כי הוא גר בתל אביב". חתנו פרופ' ולדן מוסיף כי "אנחנו פוגשים אותו בסופי שבוע בעיקר. לפעמים הוא מגיע אלינו לכפר אז"ר וגם חמי ויוני (בניו – א"פ) באים, לפעמים נפגשים אצל מישהו אחר במשפחה".
בימים אלה עוסק פרס במה שהעסיק אותו מאז ומתמיד - פרויקטים שעניינם בניית תשתית לשלום ולדיאלוג בין ישראל ושכנותיה. "הוא רתם יזמים ומנהיגי מדינות לפרויקטים שלו, שמטרתם קירוב בין בני נוער ישראלים ופלסטינים. הוא רואה בחינוך, בתרבות ובספורט גשר חשוב בין בני נוער יהודים ופלסטינים, שיכול לסייע למהלך של שלום. מבחינתו, אם לא יהיה הסכם בדור הנוכחי אז זה יגיע בדור הבא. הוא היה ונשאר אופטימיסט חסר תקנה. הוא אף פעם לא מתייאש", מספר אחד מחבריו.
בנוסף, פרס שוקד בימים אלה על הקמת מרכז לחקר המוח בישראל. לאחרונה הוא נפגש עם מומחים רבים בתחום והגיע למסקנה שזה תחום שלא נחקר מספיק, ופרס מנסה כעת לרתום תורמים ליוזמה.
מאז הפרישה פרס אף הצטרף לחברה "פרס ושות'" שהקים בנו, חמי, ומנסה לקדם שלום ודמוקרטיה במזרח התיכון באמצעות השקעות של חברות בינלאומיות בתחומי החינוך, המדע, הטכנולוגיה, הבריאות ועוד במדינות נחשלות באזור. לדברי מקורביו, פרס מאמין כי השכלה ותשתיות טובות יותר יפחיתו את המוטיבציה להצטרף לארגוני טרור ויעודדו להידברות. עם זאת, "פרס ושות'" לא חושפת את שמות המדינות בהן היא פועלת בשל הרגישות. לפי אנשי מרכז פרס לשלום, ההכנסות העתידיות של החברה אמורות להיתרם למטרות פילנתרופיות ולמימון פעילות המרכז.
במקביל פרס ממשיך להיפגש עם בכירים ברחבי העולם באופן קבוע, מה שהעלה טענות מצד מי שמהווים כנראה יריבים פוליטיים בליכוד. אותם גורמים התראיינו בעילום שם לאתר "וואלה!" לפני כשבועיים וטענו כי פעילותו של פרס "גונבת לריבלין את ההצגה". אלא שהן בסביבתו של פרס והן בסביבתו של ריבלין מכחישים כל תחושה כזאת ומתארים דווקא קשר טלפוני קבוע ויחסים ידידותיים וחיוביים בין השניים. גורמים בקרבת השניים מייחסים לטענות מניעים פוליטיים.
חוץ מהפרויקטים השוטפים האלה, פרס גם שוקד על כתיבת ספר בנושאים מדיניים-כלכליים. "הוא תמיד התעניין בכלכלה, אבל לא בכלכלה בפני עצמה, אלא כמדיום לקידום השלום", מסביר פרופ' ולדן.
מנשיא המדינה לרווק תל אביבי
סוף השבוע האחרון של חודש יולי היה מהמשונים ביותר שעברו על הנשיא פרס. לא היה זה סיום התפקיד שהטריד אותו (שהרי פרס סיים לא מעט תפקידים חשובים בחייו) ואפילו לא המלחמה שהעציבה אותו והעיבה על טקס הפרידה וחילופי הנשיאים, אלא דווקא מעבר הדירה, שאליו התקשה להסתגל. אחרי עשרות שנים לצד אשתו סוניה ז"ל ושבע שנים ב"כלוב הזהב", כפי שנהג לכנות את בית הנשיא המשתרע על פני כעשרה דונם, עבר פרס לדירתו החדשה במגדלי נאמן שבתל אביב, שם, לראשונה מזה עשרות שנים, הוא גר לבדו.
בזמן שמרבית הגברים בגילו מתקשים להסתגל לשינוי מיקומה של הטלוויזיה בדיור המוגן, פרס מכר את הדירה הישנה, נפרד מעשרות העובדים הצמודים של בית הנשיא והפך בגיל 91 לרווק תל אביבי המתגורר בגפו במגדלים הנושקים לחוף הצוק. את צי העובדים של בית הנשיא החליף בעוזרת שפוקדת את דירתו 5-4 פעמים בשבוע. "זה מוזר לו", מודה איילת פריש, יועצת התקשורת של פרס במשך יותר מעשור ואחת הנשים הקרובות אליו ביותר. "השינוי הגדול ביותר באמת היה העובדה שהוא מכר את הדירה ברחוב אופנהיימר ועבר לדירה חדשה וקטנה יותר. הימים הראשונים היו ימים לא פשוטים של הסתגלות לשינוי: לדירה חדשה, לארונות חדשים, להתמצאות החדשה במרחב".
פריש מספרת על הקושי, אך מדגישה גם כי פרס מצא יתרונות בשינוי. "בתקופה שבה הוא חי עם סוניה היא תמיד הייתה מבשלת והתפקיד שלו היה לשטוף כלים. כשהוא יצא מבית הנשיא הוא אמר לנו: 'איזה כיף, עכשיו אני יכול לחזור לשטוף כלים!', הוא התגעגע לזה", היא מציינת בחיוך ומוסיפה כי "בעקבות המעבר הוא נהייה עצמאי לגמרי והוא אוהב את העצמאות הזאת. הוא סיפר לנו שעכשיו הוא אפילו נהנה להכין לעצמו לפעמים ארוחות לבד". הרווק התל אביבי, היא מגלה, אפילו מוצא עדיין מדי פעם בכיסיו פתקים שמשחילות לו מחזרות מזדמנות.
ביום חמישי, ה-24 ביולי, חזר פרס מטקס חילופי הנשיאים במליאת הכנסת לסעודה האחרונה בבית הנשיא, ארוחת ערב לצד ילדיו, נכדיו וצוותו הקרוב. "הוא היה מאוד נרגש", מספרת פריש, "עטפנו אותו באהבה גדולה והוא דווקא היה זה שהרים אותנו ואמר: 'זאת סופה של תקופה וזה טבעי שאתם קצת עצובים, אבל עכשיו אנחנו מתחילים משהו גדול ביחד'. הוא כבר היה נרגש לצעד הבא". יוסף אבי יאיר אנגל (ג'וחא) ששימש כיועץ לפרס ונוהג לתעד ולצלם את פועלו, נכח גם ברגעי הפרידה ביום שלמחרת. "ביום שישי, בשעה 16:00 אחר הצהריים, הוא יצא מהבניין כשסביבו התכנסו כמה עובדות שעבדו בלשכה, במטבח, בשירות, וכולי, ואני באתי להנציח את הרגע כמו שעשיתי בהרבה רגעים אחרים. הוא נפרד מכולן בחיבוק, הצטלם עם כל אחת, אמר שלום יפה ונכנס לאוטו. זה היה רגע עצוב מבחינתי ואני בטוח שגם לו היה קצת עצוב, אבל הוא סיים את התפקיד בלב שלם. הוא לא רצה להמשיך עוד".
כבר חודשיים עברו מאז שפרס נפרד ממשכן הנשיא, בסביבתו מספרים כי שגרת יומו, שאולי מהווה את סוד חיוניותו של האיש הבלתי נלאה הזה, כמעט לא השתנתה. "שמעון ממשיך להיפגש עם אישים ולקדם נושאים שונים שקרובים ללבו", מספר פרופ' רפי ולדן, חתנו של פרס ורופאו האישי. "רק עד סוף השנה הקרובה מתוכננות לו לא פחות משש נסיעות לחו"ל. הוא חזר עכשיו מוועידה כלכלית בקומו שבאיטליה, בה הוא מתארח באופן קבוע, אחר כך הוא נסע לניו יורק לוועידה של קלינטון ובהמשך הוא מתכנן גם לנסוע לפורום כלכלי בהודו, להולנד ולצרפת. הוא מלא פעילות ומלא מרץ ולא משעמם לו לרגע. מה שנותן לו מרץ זה דווקא הפעילות האינסופית. הוא לא פחות אנרגטי מאשר בתקופת הנשיאות, וגם ההתלהבות שלו לא פחתה. הוא בזמנו הגדיר את בית הנשיא ככלוב של זהב, אז עכשיו הוא יוצא מהכלוב. יש יתרונות בלתי מבוטלים לפרטיות. הוא יכול להיות חופשי לעשות מה שהוא רוצה ולהתבטא איך שהוא רוצה".
הלו"ז כמעט לא השתנה. לפי מקורביו הוא עדיין מתעורר מדי יום בשעה ארבע בבוקר (יותר נכון, לפנות בוקר), מתאמן חצי שעה בהליכון שבביתו ומקנח בתרגילי התעמלות. לארוחת הבוקר הוא או העוזרת מכינים טוסטים עם קוטג', סלט קצוץ ויוגורט, ועל כל אלה נוסף "השיקוי הסודי" - חצי כוס מיץ לימון סחוט. רק אז ניגש פרס לשעתיים המוקדשות לקריאה: עובר על מאמרים מדעיים, טכנולוגיים, כלכליים, מדיניים וביטחוניים חדשים מרחבי העולם, שאוסף עבורו אחת מעוזריו.
בסביבות השעה תשע בבוקר מגיע פרס למרכז פרס לשלום הממוקם מול חוף ימה של יפו, שם הוא מעביר את יומו בפגישות עם מנהיגים מהעולם, ראשי חברות, סופרים, חברי כנסת, ראשי מערכת הביטחון ואורחים שונים מחו"ל שמבקשים להיפגש עמו. בנוסף, הוא מרצה כפעמיים בשבוע בכנסים ואירועים בישראל ובעולם. לדברי צוותו - הוא מרצה בארץ ללא תשלום ואת מרבית ההכנסות מהרצאותיו בחו"ל - עשרת אלפי דולרים להרצאה - הוא מעביר למרכז בראשו הוא עומד. את ארוחת הצהריים הוא משתדל לאכול מדי יום עם "הבנות שלו" – צוות הנשים שמלווה אותו יותר מעשור ומונה, בין השאר, את מנהלת הלשכה לשעבר שירי קופרברג, היועצת הבכירה יונה ברטל, היועצת האסטרטגית איילת פריש, מנכ"לית מרכז פרס לשלום אפרת דובדבני והאחראית על נסיעותיו וקשרי החוץ עופרה אשד. מיד לאחר ארוחת הצהריים מקפיד פרס על מנוחת צהריים של כ-40 דקות, כפי שהוא נוהג לעשות כבר כמה עשורים. "יש לו מיטה במרכז והוא חפ"שניק. אין לו בעיה לשים ראש על המיטה איפה שהוא נמצא ולהירדם", מגלה פריש. בשעה שבע או שמונה בערב פורש פרס לביתו, ולרוב מספיק לצפות במהדורת החדשות היומית מהכורסא בבית.
הוא עוד ישוב?
מקורביו של פרס מספרים על ההתלהבות שאוחזת בו במסגרת הפרויקטים השונים שהוא מצליח לקדם ומדגישים שפרס לא זקוק לתפקיד רשמי כדי להיות פרס. "הכוח שלו לא נובע מתפקיד כזה או אחר", מסבירה עופרי אליהו, אחת היועצות שעבדה במשרדו וכיום יועצת התקשורת של שר המדע יעקב פרי. "פרס הוא אושייה מאוד מכובדת ומוערכת גם בארץ וגם בעולם, ומשם לדעתי נובע הכוח. הוא משפיע כי אנשים רוצים לשמוע את דעתו בכל מקום: מראשי ממשלות, נשיאים ואפיפיורים ועד אנשי עסקים ואנשי רוח. מה שהוא תמיד אומר זה שעם ניסיון כל כך משמעותי כמו שיש לו, הוא יודע שהטייטל לא משנה, שלא צריך תארים כדי לעשות שינויים ולהשפיע על העולם. הדברים שהוא עושה לא תלויים במפלגות ובהסכמים קואליציוניים".
אבל לצד הפעילות הבלתי תלויה בפוליטיקה, בזירה הפוליטית עולות לא מעט תהיות והשערות לגבי תכניותיו הקונקרטיות של הנשיא לשעבר - שאולי כבר הספקנו לשכוח את איכויותיו כשועל קרבות פוליטי - לחזור לשדה הפוליטי. בשיחות סגורות עם מקורבים פרס מספר כי הוא אינו רווה נחת מממשלת נתניהו וכי הוא היה שמח אם היו נערכות בחירות חדשות מתוך תקווה להחליף את השלטון. באותן השיחות, מספרים המקורבים, הוא מציין שעתידה של ישראל מדאיג אותו מאוד וכי כל עוד ביבי עומד בראשות הממשלה לעולם לא יהיה הסכם שלום עם הפלסטינים. לתפיסתו נתניהו אינו אמיץ כמו בגין ורבין ופספס את הזדמנות הפז שנקלעה לדרכו לחבק את אבו מאזן ולנהל משא ומתן בדרך להסכם היסטורי. באותן שיחות אמר כי מי שמגדיר את עצמו כחלק ממחנה השלום לא יכול להישאר בממשלה כזו כי היכולת שלו להשפיע על המצב הקיים שואף לאפס, ולכן עדיף לפרק את הממשלה וללכת על מהלך של בחירות.
מקורביו מאשרים כי פרס מקבל בימים אלה לא מעט הצעות. "הוא כל הזמן מוצף בבקשות להצטרף למפלגה זו או אחרת, לאחד את גוש המרכז-שמאל. לכולם הוא משיב בשלילה בינתיים", אומרת פריש, אבל לא מתחייבת לגבי העתיד. גורמים במפלגת העובדה מביעים תקווה שהנשיא לשעבר כן יחליט לחזור למפלגת הבית שלו, אך בשיחה עם יו"ר המפלגה יצחק (בוז'י) הרצוג, הוא נמנע מלאשר אם הוא הציע לו משהו קונקרטי. "פרס הוא באמת אדם אנדר-אסינמנט במובן האמיתי של המילה. אין לנו מישהו ברמה הזאת מזה שנות דור. הוא מוערך ונערץ גם בחו"ל, הוא מקרין מחוכמתו ואנשים מגיעים לשאוב ממנו רעיונות", אומר יו"ר העבודה, ומודה שגם הוא מגיע לעיתים להתייעץ איתו: "באתי לפגוש אותו במרכז לפני חודש בערך, במהלך 'צוק איתן', לברך אותו על מעברו למרכז פרס לשלום, להתרשם מהצוות שממוקד בפרויקטים הבאים ולשמוע ממנו את התובנות על המערכת הפוליטית".
לפרס מעין קבוצת חברים קבועה עמה הוא נוהג להיפגש מעת לעת, המונה בין השאר את חיים כהן, לשעבר יו"ר ארגון קהילות יהודי צפון אפריקה בירושלים; שמוליק ריפמן, ראש המועצה האזורית רמת נגב; ניסים זווילי, איש מפלגת העבודה לשעבר; אברהם כץ עוז, שר החקלאות לשעבר; פיני בדש, ראש מועצת עומר. מלבד זאת הוא ממשיך להיפגש עם יועצו הקרוב במשך עשרות שנים – יורם דורי. בנוסף, הוא מרבה לשוחח גם עם יועצו לשעבר, אבי גיל, המשמש כיום כיועץ ליאיר לפיד אך ממשיך להיות קרוב במיוחד לפרס, ועם היועצים רן שמחה (שמייעץ לפרס בעיקר בתחום כלכלי) ונדב תמיר, שעוסק בעיקר בנושאים מדיניים.
לדברי אחד מחבריו הקרובים, פרס והם "מחליפים דעות על מצב המדינה ושמעון גם מדבר ומתייעץ איתנו על האפשרות לחזור לחיים הפוליטיים ועל החיזורים מצד המפלגות. בכירים בעבודה וביש עתיד כבר שוחחו איתו". לדברי מקורבים, פרס הביע לאחרונה את דאגתו גם בעניין האחדות בעם, וציין כי כאב לו לראות את השנאה התהומית בין הימין לשמאל במהלך מבצע "צוק איתן". הוא אף ביקר את העובדה שהחברה מתפוררת וקברניטי המדינה שותקים. עוד הם מספרים כי פרס עדיין מאמין כי אם רבין לא היה נרצח, היום כבר היה הסכם שלום בינינו ובין הפלסטינים.
כמה ממקורביו מנסים לאחרונה לדחוף אותו בחזרה לחיים הפוליטיים, ומנגד חברים אחרים דווקא חוששים ממהלך שכזה. "בסיטואציה פוליטית מסוימת הוא יכול לחזור לחיים הפוליטיים. אנחנו לוחצים עליו שיעשה את זה, אבל הוא לא ממהר, הוא מבקש לחשוב, לשקול", מגלה ראש מועצה ממרכז הארץ שמכיר את פרס שנים רבות.
"שמעון הוא המנהיג היחיד היום שמסוגל להציל את המדינה ולהגיע להסכם שלום עם הפלסטינים", טוען מקורב אחר. "הוא זוכה להערכה עצומה בעולם, דעתו נחשבת יותר מאשר זו של ראש הממשלה. אנחנו מנסים לשכנע אותו לחזור לחיים הפוליטיים אבל הוא עדיין חושב על זה, הוא לא שולל את זה לחלוטין. הוא מתלבט מאוד, פוחד מכישלון. מאחורי הקלעים הוא בודק את סיכוייו, מתייעץ עם חברים ומקורבים. כרגע הוא מתכוון להיות פעיל לא מפלגתי בפוליטיקה. אם הוא יחליט לחזור לחיים הפוליטיים זה יהיה רק במסגרת מפלגת העבודה – המפלגה שקרובה לליבו".
אבל בעוד מקורבים אחדים תומכים ברעיון החזרה לפוליטיקה, מקורבים אחרים דווקא מתנגדים. "קשה לי לראות שבאופן אקטיבי הוא יעשה מעשה כזה ויצטרף למפלגה, אבל כאדם בעל השפעה הוא היה מאוד רוצה לגבש לחץ פוליטי לתהליך מדיני", אומר גורם פוליטי בכיר. "הוא מעוניין שכל המפלגות ידרשו שהנושא הפלסטיני יהיה על סדר היום ואם צריך הוא גם מרים טלפון לנתניהו ולראשי המפלגות".
"הוא יהיה מוכן ללכת למהלך כזה בתנאי שהוא יידע שהוא לא הולך להתבזות ושלא משתמשים בשמו כדי לקדם עניינים פוליטיים", אומר חבר אחר. "אני ושאר חברי הקבוצה שלנו ייעצנו לו שלא יחזור לחיים הפוליטיים, שזה לא בשבילו שהוא כבר הגיע לפסגות שגם ראש ממשלה לא מגיע אליהן, אבל ההחלטה בידיו. הוא שוקל הכול ולא שולל כלום. מפלגת העבודה זה הבית שלו והכול תלוי בהתפתחויות הפוליטיות שיהיו בקרוב".
ביום ראשון (16/11) בשעה 21:00 ישודר הסרט הדוקומנטרי "להיות שמעון פרס" בהקרנת בכורה