"הדבר הגדול הבא", הכריזה כותרת במגזין הטכנולוגיה המוביל Wired בשבוע שעבר. "בקרוב תוכלו לגגל את העולם". מילת הקסם בכל הקשור ל-Scio, חברת סטארט אפ ישראלית קטנה מהשרון, היא גוגל. המלים האלה, "לגגל את העולם", מפעילות את הדמיון. אבל הן דורשות הסבר.
ממה עשוי הצעצוע שהבת שלכם מכניסה לפה? כמה קלוריות יש בעגבנייה שבחרתם לסלט? האם ההפוך שקיבלתם באמת דל שומן? בזמן שגיגול פשוט מסביר לנו מי הרג את ארכימדס או מה זה טרנסצנדנטיות – החומרים סביבנו הם עדיין כספות חתומות שכדי לפצח אותם צריך לבצע בדיקות מעבדה מורכבות או להשתמש בסורקים גדולים ויקרים. אבל סאיו עומדת לחולל לא פחות ממהפכה בתחום, ולשנות את החיים שלנו בדרכים שלא ידענו אפילו לחשוב עליהן.
מדובר במכשיר קטן, כמו דיסק און קי, שבלחיצת כפתור יכול לסרוק את החומר שלפניו ולספר לכם על ההרכב הכימי שלו. סאיו יודע גם לזהות תרופות, כך שאם מצאתם כדור מסתובב בתיק ואתם לא בטוחים אם מדובר בסוכריית מנטה או אקמול, אתם רק צריכים לסרוק אותו כדי לגלות. תוכלו גם לסרוק את עלי הצמחים שלכם כדי לגלות אם הם זקוקים להשקיה, ולבחור בסופר את האבוקדו שיבשיל בדיוק בזמן; לדעת באילו מוצרים יש לייטקס, במקרה שאתם רגישים אליו, ולהבין אילו לוחות עץ עברו טיפול כימי ואלו לא רגע לפני שאתם רוכשים פרקט. אבל הדבר המלהיב ביותר בטכנולוגיה הזו הוא לא מה שהיא יכולה לעשות היום: הגיים צ'יינג'ר האמיתי של סאיו, מסבירים בהתרגשות גם בפקולטות לפיזיקה וגם בטיים מגזין – טמון בעתיד.
האפשרויות אינסופיות: דמיינו עולם שבו יש לנו יכולת לזהות, בלחיצת כפתור, רמת אלכוהול בדם, למשל; אפשרות לאפיין את ההרכב של רקמות חיות, לסרוק יהלום ולדעת אם הוא אמיתי או לא; אפליקציה שתזהה גומי ותוכל לומר לכם אם צמיג המכונית שלכם כבר לא בטוח או מה האיכות של הצמיג החדש שנמכר לכם; אפליקציה שתוכל לומר אילו חומרי אנטי אייג'ינג מכיל קרם הפנים שעולה כמו חצי משכורת.
אבל התחום הכי מעניין שבו המכשיר יכול לעשות מהפכות הוא התחום הרפואי: בעזרת האפליקציות הנכונות נוכל לסרוק רקמות אנושיות ולאבחן אותן – דבר שעשוי לחולל מהפך עצום בענף הרפואה, לייתר מקצועות ומכשירים שלמים, ולאבחן בקלות מחלות במדינות עולם שלישי, שם אין מספיק רופאים; לחסל את תעשיית זיוף התרופות, אולי גם את תעשיית הפטנטים, ואולי אפילו לבלוש אחר סחר באיברים. סאיו פותחת פתח לעולם חדש ומוזר – כזה שאין בו שקרים ואין בו סודות.
התפוח מורעל
המשרדים של Consumer Physics נמצאים בשרון, והשורשים שלה מרחיקים עד לבוסטון, למאסטרנט ישראלי שמתגעגע לאוכל הטעים שיש בבית. "בארצות הברית האוכל פחות איכותי מאשר בישראל", מספר דרור שרון, שהקים את החברה יחד עם חברו מילדות דמיאן גולדרינג. "המזון נראה לא טוב, הטעם מתועש. שאלנו את השכנים האירופאים שלנו איפה הם קונים אוכל, והם שלחו אותנו לחנווני איטלקי שעושה גבינות. מצאתי את עצמי נוסע 45 דקות כדי להביא הביתה אוכל נורמלי, פירות וירקות. פתאום הבנתי שיש בזה משהו משונה: את לא יודעת מה יש בפנים. את מסתובבת עם חשש בלב ואומרת לעצמך שזה לא הגיוני שלא תדעי מה יש בפנים".
שרון וגולדרינג למדו יחד הנדסת חשמל בטכניון בחיפה, התגייסו יחד לעתודה בחיל האוויר ואפילו מחזיקים במספרים אישיים שרחוקים זה מזה עשרות בודדות בלבד. את החברה הם הקימו בקיץ 2010. "בזמן שאני הלכתי לכיוון של ניהול ושיווק, הוא התמקצע ועשה תארים באופטיקה ומזעור. היה לנו קל לשתף פעולה. אחרי חצי שנה של שיחות ומחשבות קפצנו למים העמוקים".
אחרי שהם צללו, חזרו עם הבשורה. ככה זה עובד: המכשיר שולח אלומת קרני אור אינפרה אדומות אל החפץ הנבחר ומעבד אותן. כל מולקולה, מסבירים היזמים, נעה באופן ייחודי לה; התנודות יוצרות אינטראקציה עם האור, אינטראקציה שהיא בעלת חתימה ייחודית לכל סוג מולקולה. סנסור אופטי שנקרא ספקטורמטר אוסף את האור שמוקרן חזרה מהדגימה ושובר אותו לספקטרום. הספקטרום המתקבל מכיל את המידע הדרוש להבנת המולקולות הקיימות בחומר. ספקטורמטרים הם לא חידוש, הם קיימים, אבל עד עכשיו היה מדובר בעניין גדול ויקר, שיכול להגיע אפילו לגודל של מעבדה. הגדולה של סאיו היא גם במזעור: המכשיר הזה מצויד בספקטורמטר פצפון, שעוצב כדי להתאים לשימוש וייצור המוני. "העתיד טמון ביכולת למזער את הטכנולוגיה בלי למזער את העוצמה שלה", הסביר ב-Time, "כאן סאיו נכנסת לתמונה".
והנה החידוש השני שיהפוך את המכשיר הזה למהפכני באמת: מסד הנתונים של סאיו יילך ויגדל בזכות המשתמשים. המידע שהם יאספו יאוכסן על ענן, והוא ילמד לזהות אובייקטים חדשים בעולם על ידי תיוג שלהם. כל דגימה חדשה תתרום לידע המשותף של משתמשי המוצר. החברה גם פיתחה אלגוריתם שמוודא את אמינותה, בשביל כל החכמים שיחליטו לתייג חצץ כאספרגוס. הקראוד סורסינג הזה, בטוחים בסאיו, יסלול דרך למאגר הנתונים הכי גדול של החומרים אי פעם.
ההצלחה הזו תלויה בעוד פרמטר – בסמארטפון. ב"קונסיומר פיזיקס" מבינים שיהיה קשה לשכנע את הקהל להסתובב עם עוד גאדג'ט. "אנחנו מקווים בעתיד שהחיישן שלנו יהיה בכל סמארטפון, בכל שעון חכם ובעצם בכל מכשיר שמחובר לאינטרנט", אומר שרון.
הבאזז המטורף סביב סאיו לא קרה בגלל גיוס משקיעים מרשים או הנפקת מניות זוהרת. אחרי שלוש שנים של פיתוח השיקה החברה בחודש שעבר פרויקט בקיקסטארטר שלה – עמוד באתר גיוס הכספים בו ביקשה מהגולשים לסייע לה במימון של 200 אלף דולר. החזון הפרוע והמדהים והאפשרויות הגלומות בו היכו גלים ברחבי האינטרנט. הכסף זרם וזרם וקונסיומר פיזיקס גייסה בינתיים 1.8 מיליון דולר, שהזרימו אליה יותר מ-8,000 משקיעים. כשדבר כזה קורה, כל העולם מסתכל. "ההצלחה בקיקסטארטר היא הרבה יותר ממה שציפינו", מודה שרון. למה הוא פנה לאפיק ההשקעה שמקובל בדרך כלל על יוצרי סרטי אינדי ומשחקי מחשב? "לא בגלל הכסף", הוא מסביר, ומוסיף שהחברה נהנית גם מתמיכה של משקיעים מסורתיים, ביניהם דב מורן, האיש מאחורי הדיסק און קי: "יש לנו משקיעים חיצוניים כמו קרן הון סיכון אמריקאית ו-ourcrowd. אנחנו בקיקסטארטר כדי למצוא את האנשים שרוצים לחקור. לאתר את אלה שיתחילו לבנות את מסד הנתונים ויהיו חוקרים נלהבים. כרגע יש לנו מסד נתונים מצומצם שמכיל כמה סוגים של מזונות, ירקות, פירות ותרופות ואנחנו פונים לקיקסטארטר כדי להאיץ את הקצב ולפתח עוד ועוד אפליקציות, להנגיש עוד מידע".
לבחירה היצירתית הזו יש עוד יתרונות. "בפלטפורמות מימון המון כמו קיקסטארטר הצרכנים נושאים את רוב הסיכון", מסבירה פרופ' מיכל גל, מומחית להגבלים עסקיים מאוניברסיטת חיפה. "מדובר במנגנון שעוקף את מנגנון השוק הרגיל: כדי לקבל מימון ממשקיעים צריך להראות להם שהרעיון מספיק טוב וגם לתת להם משהו בתמורה – מניות או ריבית, למשל, ובנוסף הם גם מתערבים לא פעם בהחלטות של החברה. בקיקסטארטר לא צריך לשלם ריביות ולא לחלק מניות או להתחלק ברווחים. התמורה למשקיע מוגדרת וידועה מראש, בין אם החברה תהפוך לאפל הבאה ובין אם היא תיכשל".
פרופסור גל מבקשת להזכיר שגם הצרכן מרוויח בסיטואציה הזו: "בזכות התמיכה בפרויקט הצרכן מקבל בונוסים שלא היה יכול לקבל באופן אחר – מקבלה של המוצר ראשון ועד ארוחת ערב עם המשקיעים. הוא מרגיש שותף, מרגיש שהוא קובע ושנוצרת התחייבות בינו לבין המוצר, יש תחושה של חוזק כי בלעדיו זה לא היה קורה".
חיתול דיגיטלי
החזון של סאיו הוא החוליה החסרה בדרך לאחד התרחישים העתידניים הכי מפתים ומסחררים של תקופתנו: האינטרנט של הדברים. הרעיון פורץ הדרך שלא רק בני אדם יכולים לתקשר ביניהם דרך האינטרנט, אלא גם חפצים, הולך ומהדהד בשנים האחרונות, והדרכים שבהן הוא יכול לשנות את העולם בלתי מוגבלות: המקרר שיידע לבד שהאוכל מרקיב ויזמין חדש, מברשת השיניים שתדע שיש חור בשן ותקבע תור לרופא, וגם רעיונות מעוררי אימה כמו מיטה שתדע מי קם באמצע הלילה והלך אחרי שבן הזוג שלו נרדם.
לסאיו יש תחרות מסוימת: באוקטובר 2013 כבר דווח על ה-Tellspec שמשתמש בטכנולוגיה דומה כדי לספר לנו מה נמצא באוכל שלנו. לעומת סאיו, נראה שיוצרי המוצר הקנדיים מתמקדים בעיקר במזון ובפן הבריאותי של היכולת לפענח את ההרכב הכימי. המוצר הזה מבקש לספר למשתמש אם המזון מכיל אלרגנים כמו גלוטן, חומרים שנויים במחלוקת כמו טרטרזין או כספית ומאתר שומן טראנס – שעליו יש צורך לדווח רק מרמה מסוימת במוצר, אך עשוי להימצא בו למרות ההיעדרות מרשימת המרכיבים על האריזה. גם המכשיר הזה סורק את האוכל, גם הוא מעלה את הנתונים אל ענן מידע ומחזיק לכם תשובה לגבי מה שלפניכם בצלחת, אבל מטרתו היא בעיקר לסייע לכם לשמור על הדיאטה, תוך שהוא מחשב את תצרוכת הקלוריות היומית שלכם, מתריע אם לא צרכתם מספיק ויטמינים ומינרלים.
גם ניתוח כימי של חומרים הוא טרנד חזק שהולך ותופס: יש פיילוט לחיתולים דיגיטליים שמנתחים את השתן של התינוקות ומתריעים על בעיות, סנסורים אכילים שבודקים את השינויים הכימיים בפירות וירקות ויתריעו אם הם כבר לא ראויים למאכל או מכשיר שבודק את רמת האמוניה מסביב לבשר כדי לומר אם הוא יהיה סטייק מעולה או שהארוחה תסתיים בכאב בטן.
"הייתה לנו עד עכשיו אינטראקציה עם מידע וכעת אנחנו רוצים אינטראקציה עם החומרים, עם הסביבה שלנו", מסביר פרופסור פסיג מאוניברסיטת בר אילן, עתידן המתמחה בחיזוי מגמות חברתיות וטכנולוגיות, ואחד התורמים לקיקסטארטר בעצמו. "סאיו הוא חלק מטכנולוגיות שיעזרו לנו להבין את החומר טוב יותר ולקבל החלטות בדבר מה הכי נכון עבורנו לעשות איתו. כרגע אנחנו מקשרים חפצים אל מידע, בדרך לשלב האופטימלי בו חפצים יקשרו אחד לשני וישפרו את עצמם באינטראקציה הזו. זה תהליך שנראה לאורך מחצית הראשונה של המאה ה-21 והוא לא יקרה ברגע אחד אלא לאט לאט, כמו שהאינטרנט התפתח במהלך 50-60 שנה".
כמו כל דבר שקשור בטכנולוגיה, ככל שהרעיונות האלה מדהימים כך הם גם מפחידים. גם ד"ר אהרון האופטמן, מהיחידה לחזוי טכנולוגי וחברתי באוניברסיטת תל אביב, מציע לא להילחץ: "העובדה שנדע לנתח מרכיבים כימיים לא אומרת שנוכל לשחזר אותם – יש הבדל בין אנליזה לייצור. הרי אם תסרקי קולה ותקבלי את המרכיבים שלה – כנראה שלא תצליחי לייצר אותה בבית כיוון שאת לא יודעת אילו תהליכים היא עברה בדרך. לכאורה המכשיר יכול להנגיש לאנשים את ההרכב המדויק של כל מיני רעלים ובאופן תיאורטי כל אחד יכול ליצור רעל – אבל הפער בין ניתוח המרכיבים לרקיחת החומר משאיר אותי רגוע בשלב הזה".
ומה עם האפשרות שהחברה תיקח את כל הידע הזה ותעביר אותו לגורם שלישי? זה כבר תלוי ברצון של הסורקים. בעמוד הקיקסטארטר שלה סאיו מתחייבת שהדגימות שייאספו לא יועברו לגורם שלישי אלא אם המשתמשים יאשרו זאת במפורש. גם אנשים שיאספו דגימות ספציפיות עבור אפליקציה שהם מפתחים במסגרת תיק הפיתוח שמציעה החברה מקבלים התחייבות שהדגימות הללו יהיו רכושם.
"ההתפתחויות הטכנולוגיות מעלות דילמות מוסריות קשות", מסביר פרופ' פסיג. "אני לא חושב שמדובר במכשיר מסוכן, כיוון שמאגר המידע יהיה בידיים של כולנו", הוא מסביר, "אבל תמיד יש בעיה בנושא הרגולציה שמפעילים בעלי הסמכות על המידע. אני לא רואה במוצר הזה סיכון אלא אם אנשים יתחילו להשתמש בו באופן קרימינלי. איזה? רק מוח קרימינלי יכול לדעת במה מוצר כזה תורם לו".
אם הכל יילך לפי התכנית, המכשירים החלוצים של סאיו, הראשונים בייצור המוני, יישלחו למשקיעי הפרויקט בקיקסטארטר כבר בדצמבר הקרוב. "זו טכנולוגיה שיכולה להשפיע על כל מי שמחובר או מחוברת לאינטרנט ולעשות מהפכה כמו זו שעשו המצלמות הקטנות", אומר שרון. "אני חושב שלטכנולוגיה הזו יש פוטנציאל אמיתי לגעת בחיים של כל אחד ואחת על הכדור הזה". או כמו שניסחו את זה ב-Wired – בקרוב החפצים שלנו יידעו על החיים שלנו יותר משאנחנו יודעים עליהם.
>> עד שתוכלו לסרוק הכל: מדריך הספוילרים השלם