בליל ה-5 ביוני 1986 בשעה 3:55 לפנות בוקר, עלה אברהם אל גג דירת הפנטהאוז שלו בראשון לציון, נעמד על שפת הבריכה הריקה ממים, שפך על עצמו בושם והצית את עצמו. במשפחה זוכרים היטב עד היום את מסלול ההתרסקות של אברהם; ארבע חברות הבנייה הנושאות היום את השם "גינדי" הן מראה להיסטוריה המורכבת של המשפחה, שיכולה הייתה בקלות לכלכל עלילה של טלנובלה טרגית. הכל התחיל ב-1973, אז אברהם גינדי, בן למשפחה בת שמונה נפשות שמחזיקה מכולת בראשון לציון, מקים את חברת הבנייה "אברהם גינדי בע"מ". אחיו הצעירים משה ויגאל הצטרפו אליו והעסק המשפחתי שלהם הפך לחברת הבנייה הגדולה בישראל – סיפור הצלחה ראשל"צי כובש לב. בתחילת שנות ה-80 החליטו האחים להיפרד, ומשה ויגאל הקימו את מ.י גינדי – חברה מצליחה משלהם, ובערך באותו זמן גם התחילו גם הצרות: ב-1985 נפתחה חקירה משטרתית נגד האחים לאחר שהסתבכו בכמה עסקאות למכירת קרקעות בשומרון. משה ויגאל בחרו לטוס לארצות הברית בעוד אברהם נשאר בארץ ומתמודד עם הליך משפטי ארוך שבמסגרתו גם נעצר. "זה היה המשבר של שנות השמונים, היו חובות והרשויות החלו להיכנס לתמונה", הסביר לתכנית "אנשים" דרור מרמור, עורך מוסף הנדל"ן של גלובס. "מיקירי ראשל"צ הם הפכו להיות אנשים שמצביעים עליהם ברחוב".
הפרשה המתארכת שמה את אברהם במצב נפשי לא פשוט מול תסבוכת משפטית מחד ומניות שסופגות הפסדים אדירים מאידך. "אנשים איבדו את האמון בי ואינני מסוגל לעמוד בזה", אמר אז לכתב מעריב גיל יודילוביץ'. בראיון לעיתון הארץ בפברואר 1986 הוסיף: "הכל נהרס. אני, המשפחה, החברה, התדמית שבניתי במשך 15 שנה. ברגע כזה אתה נשבר, ופתאום מחליט לעזוב הכל ולברוח, וזה מה שקרה". מהשלב הזה, מספרים מקורבים לבני המשפחה, הגינדים כבר לא חזרו להיות כפי שהיו.
אברהם נעצר ב-1 לדצמבר 1985 ומאז ניסה להתאבד פעמיים: תחילה תכנן לקפוץ מהקומה השביעית כשהובא לדיון בהארכת מעצרו והשתכנע ברגע האחרון שלא לעשות זאת, ארבעה חודשים מאוחר יותר בלע גלולות שינה במשרדו. אשתו רינה תפסה אותו והצילה את חייו, אך למרות השמירה הקפדנית שהנהיגה סביבו, המוות היה חזק יותר, ואברהם הצליח לשים קץ לחייו באותו לילה ביוני '85.
עם היוודע האסון הוזעקו לדירה האחים הצעירים עזרא וקובי, שבישרו על הטרגדיה ליגאל ומשה ששהו אותה תקופה בברזיל. כמעט שנה שלמה שהו השניים בחו"ל מחשש להעמדתם לדין, וכשהשתכנעו לחזור החליטה הפרקליטות לסגור את תיק החקירה נגדם. עם שובם התגלתה בפניהם המציאות הכלכלית החדשה: חברת א.גינדי התמוטטה והותירה את המשפחה בחובות כבדים.
הנדל"ן זורם לנו בעורקים
לפני חודש בדיוק התרחש הסיוט הגדול של כל קבלן ושל כל רוכש דירה: מרפסת בקומה התשיעית בבניין מגורים חדש לחלוטין בחדרה קרסה והותירה אחריה הרס רב. העירייה מיהרה לבטל את היתר האכלוס לבניין, המשטרה החלה לחקור את הנושא – והדיירים מצאו את עצמם עם מזוודות ברחוב, במקום לקרוע ניילונים מהספות החדשות. "גינדי השקעות", החברה מאחורי הפרויקט, הטילה את האחריות על הקבלן המבצע ועל המתכנן, אך טיפלה בדיירים ושיכנה אותם בבית מלון. מאוחר יותר הם שוכנו בדירות שכורות, מרוהטות במלואן, בפרויקט הממוקם כ-400 מטר בקרבת הבניין שקרס, עד שיגיעו להסדר.
אלא שהנזק כבר נעשה. אחרי שנים של שיווק אגרסיבי, פרסומות ענק, מכירות בזק יצירתיות וגם שבוע אופנה אחד – השם "גינדי" פתאום קיבל קונוטציה חדשה של חשש וחוסר ביטחון. עבור משפחה שמחזיקה בלא פחות מארבע חברות פעילות בתחום הנדל"ן שנושאות בגאון את השם – "משה ויגאל גינדי", "גינדי החזקות", "גינדי השקעות" ו"חן ואיתי גינדי" – מדובר בנזק של ממש. "אין ספק, יש פגיעה במותג", מודה מקורב ל"גינדי החזקות". "כולם במשפחה יודעים שגם ככה קיים בלבול בקרב הציבור לגבי איזה גינדי קשור לאיזו חברה, וזה לא יעזור לתחושה. משתדלים כאן להישאר אופטימיים – מכל משבר אפשר לצאת מחוזקים בהרבה".
והמשבר הזה רציני. לאחר קריסת המרפסת הוזמן המהנדס ישראל דוד לכתוב דו"ח חיצוני משותף ל"גינדי השקעות" ולקבלנית "אורתם מליבו", בכדי לבדוק את נסיבות הקריסה. עיתון "ממון" חשף שמסקנות הדו"ח הצביעו על כשלים חמורים: 4 ברזלים בקירות במקום 11, רווח של 25 ס"מ בין ברזל לברזל במקום רווח של 15 ס"מ ועוד. דו"ח נוסף הצביע על קלקר במקום בטון. "נראה שזה אך נס שמרפסת קומה 8 לא נפלה מיד עם פירוק התבניות שלה", סיכם הדו"ח.
"גינדי הם האחראים הראשיים בפני הדיירים ומליבו היא האחראית בפני גינדי", מסביר את התסבוכת המשפטית עו"ד המכיר את המקרה. "כרגע כולם מחכים לראות מה תעלה הבדיקה שעובר הבניין בימים אלו, בדיקה שתאמוד את הנזק שנגרם לו ותבהיר על מה אפשר לתבוע. יכול להיות בכלל שמדובר בטוטאל לוס, שאי אפשר לגור בו או שמא עלות חיזוק הבניין אינה כדאית".
מה הסיכוי שמנהלי "גינדי השקעות" ימצאו את עצמם על ספסל הנאשמים? לפי דברי העו"ד, גבוה במיוחד. "'גינדי השקעות' עשויים לעמוד בפני עבירה של רשלנות. האחריות שלהם מתחזקת לאור העובדה שמלבד היותם היזמים, הם היו גם המנהלים של המפקחים בשטח, מי ששכרו את מתכנן השלד ומי שהתקשרו עם הקבלן המבצע". כך או כך, מקווה העו"ד לפעולה מהירה: "אם לא יוגשו כתבי אישום במהרה האירוע הזה יאבד את אפקט ההרתעה שלו. רק עכשיו, אחרי 7 שנים אנחנו שומעים על מיצוי הליכים בפרשת חפציבה – כשהציבור כבר לא זוכר מי ומה. אפשר לקוות שפה יזדרזו יותר".
האיום על מעמד החברה משמעותי, אך אצל הגינדים יודעים היטב איך לצאת ממשברים. בשנות ה-80, אחרי ההתאבדות של אחיהם אברהם, לא ויתרו משה ויגאל, והצליחו לחזור לפעילות רגילה בפרופיל נמוך, כשהם מתמקדים בעיר מגוריהם ראשל"צ. הם התרכזו במימון פרויקטים ובשותפות בעסקאות נדל"ן שונות ובנו את קניון הזהב בראשל"צ – מה שיהפוך לסמל הצלחתם ומקור לא מבוטל להונם. ב-2008 הם מכרו 75 אחוז מהקניון תמורת לא פחות מ-1.25 מיליארד שקל. את הסכום העצום הצהירו שישקיעו בילדיהם. וההשקעה אכן התממשה. דור ההמשך של הגינדים הוא האחראי על הפרויקטים הגרנדיוזיים, הכותרות הנוצצות והעסקאות המתוקשרות שכולנו מכירים. זה גם הדור שהשכיח את ההיסטוריה האישית הקשה ולמעשה ביסס את גינדי כמשפחת האצולה של הנדל"ן הישראלי.
ליטל (40), אבי (39), גיא (37), רועי (32) ומנחם (29), חמשת ילדיו של יגאל, הקימו את חברת "גינדי החזקות". שני בניו של משה, ביחד עם שני חתניו, הקימו את "גינדי השקעות": מנור בנו הבכור (39), אייל פרידמן (39) חבר הילדות שלו ובן הזוג של אחותו טל, אורי לוי (33) הנשוי לאחותו סתוית ובן הזקונים כפיר (30). בניו של אברהם ז"ל גם הם בתמונה: חן (44) ואיתי (39) הקימו את "חן ואיתי גינדי". שתי האחיות שלהם בחרו להישאר מחוץ לתמונה. השתלשלות העניינים המצערת הביאה לכך שהפלג ששייך לאחים יגאל ומשה נהנה מגב כלכלי וילדות שלא ידעה מחסור בסביון, בעוד שמשפחתו של אברהם גינדי ז"ל, האיש שהעלה את השם לגדולה, נשארה בביתה בראשל"צ והתמודדה לאחר ההתאבדות עם נושים בעשרות מיליונים ו-300 דירות שלא נמסרו. "הם הצליחו לשלם את כל החובות עם 100 אחוז הצמדה, לבנות את כל הדירות ולעמוד בכל ההתחייבויות", אומר גורם המקורב לפרשה, "אבל ברור שלחן ולאיתי היה גב כלכלי מצומצם מאוד. אבא שלהם לא השאיר להם הרבה ולבנים של יגאל ומשה יש פי אלף מהם".
"לפני 20 שנה תכננו, יגאל ואני, להעניק לילדים עצמאות כדי שיוכלו להיות בעלי חברות – והצלחנו", אמר משה גינדי בעבר בראיון ל-NRG. "כל אחד מהילדים למד שנה-שנתיים בחברה שלנו, ומגיל צעיר הם ספגו את עולם הנדל"ן בדמם, הסתובבו בחברה, למדו מה לעשות, וכולם עוסקים היום בתחום בלי יוצא מן הכלל... כבר כשמנור היה בן 4 הוא היה עונה לשיחות מהפועלים ומדבר איתם. כל הילדים סיימו את השירות הצבאי כקצינים ולמדו מה שבחרו – אחד עו"ד, אחד רו"ח, אחד כלכלן. הם הבינו שרק בסיום התואר יוכלו להשתלב בעולם העסקים".
"הנדל"ן זורם לנו בעורקים", סיפרה ליטל גינדי מטלון, בתו של יגאל, בראיון ל"עסקים", "בבית היינו כל הזמן חשופים לזה וזה היה רק עניין של זמן עד שנצבור את הכסף ונצא לדרך עצמאית".
היום הזה לא איחר לבוא. כיום כאמור מחזיק המותג גינדי ארבע חברות שונות המתופעלות על ידי המשפחה, ומנוהלות באופן נפרד לחלוטין – ככל הנראה, במטרה למנוע סכסוכים ופירוק של המותג ומתוך אסטרטגיה מחושבת אותה הגדיר יגאל גינדי פעם כ"לא לכלוא תשעה אריות בכלוב אחד". "אבא ויגאל אוהבים אחד את השני ברמות כאלה שאי אפשר להיכנס ביניהם, בתיאום מטורף כבר 60 שנה, כמו כינור ונבל", הסביר בראיון לגלובס מנור גינדי, בנו של משה. "ידוע שהדור השני הופך את העסק ושהשלישי עלול לפגוע בו. רק 6% מהעסקים שורדים את הדור השלישי ואם לוקחים בחשבון שגם סבא מנחם היה יזם, אנחנו הדור השלישי".
בינתיים, הדור הזה עושה עבודה לא רעה בפיתוח העסק, ומשלים השתלטות איטית אך מחושבת של הגינדים על עולם הנדל"ן הישראלי. בצד אחד של המתרס עומדת "גינדי החזקות", השייכת לילדיו של יגאל – ליטל, אבי, גיא, רועי ומנחם. מהצד השני ממוקמת חברת "גינדי השקעות", הנסחרת בבורסה ושייכת לדור ההמשך של משה – מנור גינדי, בנו הבכור, הגיס אורי לוי הנשוי לסתוית גינדי ולצדם גיס נוסף: אייל פרידמן, חבר ילדות של מנור הנשוי לאחותו, טל גינדי. לחגיגה הצטרף לפני כארבע שנים גם האח הצעיר כפיר, רואה חשבון בהכשרתו ודירקטור בחברת בת. בזמן ששתי החברות הללו עוסקות בפרויקטים עצומים כמו השוק הסיטונאי בתל אביב, מגדל G או פרויקט המגדלים בשרונה, חברת "חן ואיתי גינדי", השייכת לשניים מארבעת ילדיו של אברהם גינדי ז"ל, פועלת בעיקר בערי המרכז הבורגניות, בפרויקטים של דיור פחות מנקר עיניים.
בשוק הנדל"ן גינדי החזקות נחשבת לחברה "הרצינית" מבין כל העסקים המשפחתיים: היא זו שבנתה את פרויקט G בלב ת"א, שם מתגוררת שרי אריסון בדירת הפנטהאוז וגם אהוד ברק שוכר דירה, היא הייתה הראשונה לערוך אירוע ענק למכירת דירות והיא גם האחראית לפרויקט המגדלים "שרונה" שעתיד להיפתח בקרוב בתל אביב. גינדי השקעות, לעומתה, אמנם מקימה פרויקט מגורים ומסחר עצום בשוק הסיטונאי בת"א, אבל מבחינת מספר הפרויקטים היא קטנה בהרבה. "חן ואיתי גינדי" היא הקטנה מבין ארבע החברות. "יש להם שניים-שלושה פרויקטים בגני תקוה ובהוד השרון וזהו", מספרת כתבת כלכלית. "הם החברה הכי קטנה מבין הארבע והם עדיין מתחת לרדאר – כנראה על רקע הסיפור הטרגי של אבא שלהם". ולראייה: בעוד שגינדי החזקות היו מצוידים עד לפני רגע במשרד יחסי הציבור של רני רהב (ממנו נפרדו השבוע, כדי לחזק את ההבדל בינם לבין חברות גינדי האחרות) וגינדי השקעות נהנים מהטיפול של משרד היח"צ של צבי וילדר – לחן ואיתי אין אפילו חברת יחסי ציבור שמטפלת בענייניהם. "זה לא נובע משיקול כלכלי", מבהיר חן גינדי בראיון נדיר ל-mako. זה נובע מזה שאנחנו משתדלים לעשות וזהו – לא לרוץ לספר אלא להתרכז בדיירים. אנחנו עובדים קשה, מרגישים את האחריות והעומס על הכתפיים שלנו והעובדה היא שיש לנו אפס תביעות של דיירים. אפס".
"לנו אף אחד לא עזר"
לכל משפחה יש את ההרגלים שלה, ובמשפחה הזאת ההרגל הוא להקים חברות – כי למה לא, בעצם? כבר ב-1997 הקימו ילדיו של יגאל חברה למכונות מזון ושתיה אוטומטיות בשם "אביגיאלי" (אבי, גיא, ליטל). "היא בדיוק סיימה לימודי משפטים ואבי השתחרר מהצבא והשתעמם", מספר מקורב לגינדי החזקות. "הם הביאו לבית ספר של גיא, האח הקטן, מכונה אוטומטית לממכר מזון ומשם זה התחיל". התוצאה: בזמן שרוב בני גילם ממלצרים, האחים פרסו תוך שנתיים 70 מכונות ברחבי הארץ. בהמשך העבירו את העסק לאח רועי, ואחר כך לאח מנחם, משכנו את החברה לבנק ורכשו קרקע ל-30 יחידות דיור בראשון לציון. "בשלב הזה הם השקיעו את כל כולם בעסק – תכננו, שיווקו, מכרו ובצעו. עברו עוד פרויקט ועוד פרויקט עד שהפכו לחברה הגדולה עליה מדברים היום", מספר המקורב. "אם תשאלי אותי, הסוד להצלחה הוא הקשר ביניהם. הם החברים הכי טובים שיש: אוכלים צהריים יחד חמש פעמים בשבוע, יוצאים יחד בערב, נפגשים בארוחות משפחתיות מדי שישי אצל ההורים. הם סומכים על השותפים שלהם ומחלקים את העבודה ביניהם כך שאין חפיפות – כל אחד בתחום שלו, בתחום שהוא אוהב".
גורם שעבד בעבר עם המשפחה מספר לנו שהחינוך שקיבלו בבית הוא שמשאיר אותם מאוחדים. "אלומה גינדי, אמא שלהם, היא מי שמחברת את כולם מגיל צעיר. מדובר בילדים שגדלו כשיש להם הכל אבל למרות זאת היא חינכה אותם לעבודה, לעשייה. בחופשים למשל, היא העירה אותם מוקדם ונתנה להם לעבוד עם הגנן בגינה: על כל שתיל ששתלו הם קיבלו שקל. היא לא הסכימה שיתבטלו מול הטלוויזיה. מצידה שיקומו ויעמדו ליד המיטה – אבל העיקר שיקומו".
גם בני המשפחה המרכיבים את גינדי השקעות מכירים את תחום הנדל"ן מקרוב. הגינדי הבולט שם הוא מנור גינדי, בנו הבכור של משה ובן זוגה של בת-אל סקאל, מהמשפחה הידועה. במקביל ללימודיו בתיכון עזר בשיווק חנויות בקניון הזהב, ולאחר שירות במודיעין חיל האוויר המשיך לטיול במרכז אמריקה ולתואר בכלכלה ומנהל עסקים. לגלובס סיפר: "בבית דאגו שנלמד, שנהיה עם ערכים, אבל גם נתנו לנו גבול. כשקניתי סלולרי בגיל 18, כעסו עליי. האוניברסיטה האמיתית שלי בנדל"ן הייתה בבניית 328 יחידות בגינדי פארק בחולון. ניהלתי את הפרויקט לבד. במסגרת החונכות נתנו לי לעשות את הכל בעצמי. כשסיימנו בהצלחה אחרי שש שנים אמרו לי, צא לעצמאות".
במסגרת העצמאות הזו מנור פתח את גינדי השקעות יחד עם חבריו הטובים שהפכו לגיסים –אורי לוי ואייל פרידמן. לפי הפרסומים הוריו סירבו לממן את העסק החדש, ובכדי להניע אותו משכן דירה בראשל"צ, לקח הלוואה בבנק ויצא לעבודה. אחרי שאחיו כפיר סיים לימודי חשבונאות, הצטרף גם הוא לחברה והשלים את רביעיית ההנהלה שלה: מנור אחראי על השיווק, אורי לוי על הכספים והתכנון, אייל על העסקאות וכפיר על הפיתוח העסקי. שוקי שדה, כתב דה מרקר, סיפר ל"אנשים": "אחד הדברים ב'השקעות' זה השואו שלה, וזה ניכר גם באיך שמנור מציג את עצמו לעולם – שיער משוח בג'ל, מכונית יקרה, הבית המפואר. ככה הוא גם מציג את הפרויקטים שהוא משווק".
גם חברת מ.י גינדי עדיין בתמונה. החברה הוותיקה של משה ויגאל לוקחת חלק בפרויקט השוק הסיטונאי בשיתוף פעולה עם גינדי השקעות, ועל פי מקורבים יגאל ומשה מייעצים לדור השני בשתי החברות הגדולות.
למול השואו הנוצץ של "השקעות" ו"החזקות" בחסות מ.י גינדי, פועלת כאמור "חן ואיתי גינדי", החברה שהקימו לפני כעשור ילדיו של אברהם גינדי ז"ל, ללא עזרה מאף אחד. "אבא שלי עשה את עצמו בעשר אצבעות וגם איתי ואני", אומר לנו חן (44), "לא קיבלנו עזרה מאף אחד – לא מהמשפחה הקרובה ולא מהרחוקה, בנינו את עצמנו והיום אנחנו חברה פרטית ומצבנו איתן. תחשבי על זה שאני עובד עם אח שלי, שזה הכי טבעי בעולם. הנשים שלנו כבר רגילות לזה שאנחנו מדברים על העבודה בכל מקום שאנחנו הולכים אליו. ניכנס למסעדה ונראה ריצוף שימצא חן בעינינו? נבקש פרטים כדי לקחת אותו לפרויקט".
גם חן ואיתי מתייצבים מדי יום שישי בארוחה אצל אמם רינה, והם מספרים גם על חופשות משותפות בחו"ל ויציאות משותפות בערב. איך לא משתגעים מכל הזמן ביחד? מפרידים אחריות. "יש נושאים בהם כל אחד מטפל לבד וזה מזל כי אנחנו מעורבים בהכל יחד, מדברים יחד, חושבים אותו דבר. טוב שיש גם גבולות", מבהיר חן.
יריבות סמויה בין הבני דודים
ארבע חברות, שוק אחד. לא מן הנמנע לדבר בהקשר הזה על תחרות עסקית בין בני משפחת גינדי. בעבר דובר על הסכם ג'נטלמני בין החברות לפיו לא יתמודדו על אותו המכרז, אבל בפועל אפשר למצוא את "השקעות" ו"החזקות" מתמודדות באותם הפרויקטים: "בשנת 2011 גינדי החזקות זכתה במכרז של עיריית רמה"ש לקניית קרקע לפרויקט יוקרתי ברובע אלון", מספרת כתבת כלכלית. "באותו מכרז ישבה גם גינדי השקעות והפסידה לחברה של בני הדודים. ההפסד היה בסכום זניח והצביע על חוסר ההידברות בין החברות. אותו מקרה חזר על עצמו לפני כחודש ברכישת קרקע ברמלה: "החזקות" גברו על "השקעות" שוב. מהצד השני, השמועות אומרות ש"החזקות" התמודדו על המכרז של חלק ב' בפרויקט השוק הסיטונאי וש"השקעות" גברו עליהם. מהפעולות הללו אפשר להבין שהחברות מתחרות זו בזו ולראות בבירור שהן שומרות סודות זו מזו".
מקורב ל"גינדי החזקות" מודה שלעיתים יש חפיפות, אך מתעקש שלא מדובר בניגוח עסקי: "לכל חברה של גינדי יש DNA משלה ומטרות משלה כך שאין באמת תחרות", הוא אומר. "ברור לכולם באילו פרויקטים חן ואיתי נמצאים והחברות האחרות לא הולכות לשם, ההורים מתעסקים יותר בקניונים אז אין שם בעיה וכשהחזקות והשקעות מתמודדות באותו פרויקט הן מאחלות זו לזו הצלחה. הם יודעים להפריד בין המשפחה לעסקים". "אם יש תחרות, היא בריאה, חלק מהעניין של להתקדם ולהשתפר", אמר מנור גינדי ל"גלובס". "המטרה היא לתאם את פעילות המותג ולכן יש בין כולנו קשר שוטף ואנחנו לא מתחרים על אותם פרויקטים".
חן גינדי קובע שיש הפרדה מוחלטת בין המפעלים העסקיים השונים של המשפחה – למרות השם המשותף: "הקשר ביננו לבין החברות האחרות הוא כמו זה שקיים בין שיכון ובינוי לבין אפריקה ישראל: אין קשר", הוא אומר. "אופי הפרויקטים שלנו שונה: אותי לא מעניין למכור דירה במאה מיליון שקל בתל אביב או לבנות בפריפריה – ה-DNA שלנו אחר ואנחנו מתרכזים באזורי יוקרה בערים אחרות ארץ".
מדברים לא מעט על מתחים בין בני הדודים.
"אני מאחל לכולם קשר כזה עם המשפחה שלו ועם בני הדודים שלו. אנחנו בקשר מצוין, חוגגים יחד אירועים משפחתיים ויש כימיה טובה בין כולם. הילדים שלנו חברים. אנחנו לא נפגשים בימי שישי כי כל אחד הולך לאמא שלו – אבל בליל הסדר מתכנסים מאה בני גינדי יחד ויש גם את ראש השנה ואת פורים וסוכות – אנחנו חוגגים יחד וכולם מעריכים את כולם".
עיתונאי המסקר את התחום מאמין שמתחת לפני השטח מסתתרים גם רגשות קצת פחות חיוביים: "הם אומרים שהיחסים טובים אבל ההערכה שלי היא שיש איזשהו מתח, איזו תחושת קורבנות של חן ואיתי מול שאר המשפחה: להם אין את הגב הכלכלי החזק שיש לאחרים, הם האנדרדוג. בעוד לאחרים היה את ההון ההתחלתי של אבא ואמא אני מניח שהם התחילו את הדרך בלי כלום כמעט. הם מרגישים שהם לא כמו שאר בני המשפחה מבחינת הראוותנות והשופוני".
"הילדים של אברהם לא חמדנים כמו בני הדודים שלהם. הם עושים עסקים יותר בצניעות אחרי הטראומה של מה שקרה עם אבא שלהם", קובע עיתונאי נוסף המכיר את המשפחה. "אם את מחפשת טינה או קנאה - את תמצאי אותה שם: אבא שלהם היה הכי דומיננטי ונשא על גבו את כל הפרשה והתמוטט, ובטח יש בלבם תחושות של קנאה על איך שבני הדודים התקדמו והם נשארו מאחור. מצד שני, החברות של בני הדודים עובדות בצורה מסוכנת והילדים של אברהם עובדים יותר בזהירות, אז הם ודאי יודעים בלב שהנפילה של בני הדודים שלהם עוד תבוא. אם תשאלי אותי, יש יריבות בין 'החזקות' של ליטל ל'השקעות' של מנור, יש ביניהם קנאה מסוימת אבל הם שומרים על איזה באלאנס כי הם רוצים להשתמש במותג 'גינדי' יחד. הבלבול הזה הוא מכוון ואני מתאר לעצמי שעכשיו הם נדפקו מזה. בין ליטל למנור יש גם יריבות אישית, כי שניהם באמת מאוד אמביציוזיים. הם דור שני לנובורישיות, גדלו כילדים מפונקים בסביון והם לא יודעים אחרת. חן ואיתי, לעומתם, גדלו עם פחות כסף ולכן הם מביאים איתם גם משהו אחר".
השונות של חן ואיתי ניכרת גם במקום המגורים שלהם: חן גר ברעננה, איתי בהרצליה – בעוד שאר הפלגים של משפחת גינדי קבעו את סביון הסופר אמידה כעיר מגוריהם. "אנחנו יותר צנועים ומתבדלים בשם: לי לא קוראים 'גינדי השקעות' – אנחנו חן ואיתי, בחרתי בשם הפרטי שלי", אומר חן.
עם או בלי מתח, עם קריסת המרפסת של "גינדי השקעות" הרימו שתי החברות המתחרות של בני הדודים טלפון אמפתי למנור, האח הבכור בחברה. "צלצלתי ואמרתי שאנחנו מוכנים לסייע בצוות, בעובדים – כסף לא הצעתי כי יש לו", אומר חן. "שוחחנו שוב אחרי מספר ימים ואני יודע שהם לא ישנו לילה אחד שלם עד שהם לא ידעו שהדיירים שלהם ישנים בבטחה. הם לא מקלים ראש ואמרתי למנור שהדבר הראשון הוא לשמור על הדיירים". גם בני המשפחה של יגאל הביעו תמיכה בבני הדודים שבמשבר: "חבר נמדד בעת צרה", אומר מקורב לבני המשפחה ב"גינדי החזקות". "ליטל פנתה אליהם ברמה האישית ושאלה אם הם צריכים עזרה בכל דבר. הם במשבר אמיתי ואנחנו גם משפחה וגם חברים. חוץ מזה, יש לנו אינטרס לשמור על השם. אין מותג בעולם שלא עבר משבר, והיופי הוא לצאת מחוזק. המבחן הוא מבחן התוצאה".
מי נגד מי: מורה נבוכים לפרויקטים של חברות גינדי
חברת "גינדי השקעות": בבעלות מנור וכפיר גינדי, הילדים של משה. אחראים על פרויקט השוק הסיטונאי בתל אביב, אחראים גם על הפרויקט בחדרה שבו קרסה המרפסת. משווקים כעת את פרויקט גינדי ת"א וגינדי רמת אביב, בנו ואכלסו שלל פרויקטים ברוב ערי מרכז הארץ (נתניה, חולון, קרית אונו, ראשל"צ ועוד).
חברת "גינדי החזקות": בבעלות חמשת הילדים של יגאל גינדי ובראשם ליטל. בנו את מגדל G בתל אביב ובונים כעת את פרויקט שרונה בתל אביב. משווקים גם את מגדלי המוזיאון, LIFE מערב ראשל"צ, המשתלה ת"א, פרויקטים רבים נוספים ברוב ערי מרכז הארץ (רחובות, שוהם, רמת השרון, פ"ת ועוד).
חברת "חן ואיתי גינדי": אחראים על פרויקט נחלת Y החדשה בראשל"צ, גינדי ART בהוד השרון, גינדי טאוארס בגני תקווה. פרויקט הדגל שלהם שעתיד לצאת לשיווק בחודש הבא הוא iRaanana, מתחם של 255 יחידות דיור בצפון רעננה.
חברת מ.י גינדי: הפרויקט המפורסם והמזוהה ביותר של האחים יגאל ומשה הוא קניון הזהב בראשל"צ. הם שותפים גם בשוק הסיטונאי בתל אביב.