בבוקר של אותה שבת, באליפות מכבי ע"ש אידלסון, לנסקי עלתה על מסלול הריצה באצטדיון הדר יוסף בגופייה ורודה ניאונית ונעליים תואמות. כשאות הזינוק ניתן מיד היה ברור שמשהו יוצא דופן קורה: לנסקי, מספר 72, פתחה פער עצום במרוץ 100 המטרים, והשאירה אבק לכל המתחרות. השעון הראה תוצאה של 11.42 שניות – שלוש מאיות השנייה מהר יותר מהשיא הישראלי של אסתר רוט שחמורוב, שלא נשבר 42 שנה. שיא ישראלי חדש.
באצטדיון נשמעו קריאות שמחה, ולנסקי הייתה בהיי. "זו הרגשה מאוד משמחת, לא ציפיתי שזה יקרה בתחרות הזו ואני מאוד שמחה. זה היה וואו, לא האמנתי לזה", אמרה בראיון לוואלה! ספורט, והוסיפה גם שזה לא הסוף, ושהיא מתכננת לשבור לעצמה את השיא באליפות ישראל ובאליפות אירופה.
"ראיתי שהיא מאושרת", מספרת האצנית דיאנה ויסמן, חברתה לקבוצה של לנסקי. "היא אמרה שהיא מתרגשת מאוד. נתתי לה נשיקה וחיבוק ואמרתי לה שאני גאה בה". גם אמה של לנסקי, שהיא גם המאמנת שלה, האצנית אירנה לנסקי, הייתה מאושרת. כותרות גדולות דיווחו על התוצאה המכובדת, התקשורת חגגה ולנסקי הוזמנה להתארח בתכנית הבוקר ביום המחרת. אפילו מחזיקת השיא הקודמת שמחה בשמחתה: "היא הייתה אצלי באותו היום והצטלמנו יחד", אומרת לנו אסתר רוט שחמורוב, שקבעה את השיא הישראלי באולימפיאדת מינכן ב-1972 והחזיקה בו ב-42 השנים האחרונות, "פירגנתי לה".
אבל פה הסיפור התחיל להסתבך: חצי שעה אחרי שבירת השיא לנסקי קיבלה טלפון. באיגוד האתלטיקה שמעו על התוצאה שלה והבינו שכדי לאשר אותו – חייבת להיערך לה בדיקת סמים. בתיאום עם לנסקי, נקבעה הבדיקה לאותו היום, ואחר כך נדחתה לבוקר שאחרי. אבל לנסקי לא הגיעה. האם הספורטאית הצעירה הניחה על הכף את כל עתידה והשתמשה בסמים? כדי לנסות להבין מה קרה, צריך קודם כל לנסות להבין את אולגה לנסקי.
11.42 שניות של תהילה
11.42 השניות ההן היו שיא חייה של אולגה לנסקי. היא נולדה בלבוב, בסוף שנת 1992, ונראה שלא הייתה לה יותר מדי ברירה בבחירת עתידה המקצועי: כשאבא שלך הוא אצן לשעבר ואמא שלך היא אצנית תחרותית ששוברת לאסתר רוט שחמורוב את השיאים אחד אחרי השני, מתישהו לפחות תנסי לעלות למסלול. אולגה הקטנה גדלה באצטדיונים, נסעה עם הוריה לאימונים ולתחרויות והסתובבה בין הרגליים של הספורטאים. "תמיד רציתי לרוץ כמוהם", אמרה בראיון לאתר ספורטוב כשהייתה בת 18.
היא הייתה בת שש כשהמשפחה עלתה לארץ והשתכנה בדירה שכורה בגבעתיים. ההתאקלמות בארץ הייתה קשה – אירנה המשיכה לרוץ, אבל אולגה הייתה המרכז של הבית, "החיים של הבית", כמו שמספרת חברת הילדות שלה, יפעת זליקוביץ. "היא הייתה צריכה לנהל את הבית, לתרגם מסמכים ולדאוג להעברות הדירה, דברים שילדה קטנה לא עושה בדרך כלל. היא גם עזרה לאמא שלה ללמוד עברית והיום היא מדברת עברית שוטפת".
בגיל 12 לנסקי החלה להתאמן עם אמה, ודי מהר התגלה שהיא ירשה ממנה את הגנטיקה המשובחת. הבת היחידה הפכה לפרויקט של שני הוריה: האם מאמנת אותה בעזרתו של האב, ושניהם תמיד נוכחים בתחרויות, נוסעים איתה למחנות אימונים בחו"ל. אבל הקשר המשמעותי במיוחד, מספר כל מי שמכיר אותה, הוא הקשר עם אמה – המאמנת שלה, החברה הכי טובה שלה, האישה שיודעת עליה הכל, שמחליטה מתי תישן ומה תאכל. הן אפילו נראות דומה.
כשאולגה עתה לכיתה ט' הוריה, שלא היו בעלי אמצעים, עזבו את גבעתיים היקרה ועברו איתה לדירה קטנה בחולון, כדי שתלמד במגמת האתלטיקה בתיכון קריית שרת. התלמידה החדשה הייתה טים פליירית משקיענית ורצינית, וסומנה מיד ככישרון. ההורים והמורים שלה אמרו לה שהיא מסוגלת להגיע רחוק, ומנהלת בית הספר הגיעה לתחרויות שלה. תוך כדי הלימודים היא גם נסעה לתחרויות בחו"ל, ובגיל 16 הצטרפה לנבחרת ישראל. "ריצה היא דרך החיים שלי", אמרה באותו ראיון ישן.
"אתלטיקה זה החיים של אולגה", מאשר גם המורה שלה בתיכון, מאמן האתלטיקה רפי גורדצקי. "זה מה שהעסיק אותה כל הזמן. היא התאמנה כל יום, לפעמים חמש שעות ביום, ובשאר הזמן יש התעסקות עם מה לאכול, איך לנוח, איפה לעשות פיזיותרפיה וטיפולים – כל החיים סובבים סביב ספורט. אמא שלה התוותה את האימונים ואת סדר היום שלה, והן היו נוסעות למחנות אימונים באוקראינה כדי להתאמן עם אתלטיות ברמה יותר גבוהה ועם מאמנות משם", הוא מתאר.
היית אומר שהיא בחורה רצינית באופי שלה? שקולה?
"היא מאוד רצינית ושקולה, אבל מן הסתם המאמנת שלה מנחה אותה והיא מקשיבה למה שהמבוגרים אומרים לה. היא סומכת על אמא שלה בעיניים עצומות".
עם סיום הלימודים לנסקי קיבלה מעמד של ספורטאית מצטיינת, והתגייסה לצבא לתפקיד מאבטחת מתקנים בגלילות. "זה לא פשוט להיות ספורטאית מצטיינת בצבא: היא הייתה צריכה להוציא אישורים מכל המפקדים על כל טיסה לחו"ל לתחרות ולא תמיד אישרו לה", מספרת חברתה זליקוביץ. בזמן השירות הכירה את החבר שלה, אולג מיכאליאקוב, חייל מג"ב המשרת בירושלים, והוא אפילו עבר לגור איתה ועם הוריה בחולון. למרות הקשיים, לנסקי עברה את השירות והמשיכה לדהור אל המטרה כמו חץ, בלי להסתכל ימינה ושמאלה.
לפני שלושה חודשים השתחררה והתחילה לעבוד על הקפיצה הבאה בקריירה שלה – היא העלתה את רמת האימונים, ובשגרה היא מתאמנת כל בוקר וכל ערב, ובין לבין משלימה בגרויות ולומדת אנגלית; לאחרונה גם עברה עם הוריה ועם אולג לדירה חדשה בשיכון מזרח בראשון. "היא אמרה לי שהיא לא מוותרת אף פעם", אומרת זליקוביץ. "שהיא אוהבת אימונים קשים כי היא מרגישה סיפוק שהיא עשתה משהו, ושגם אם היא נכשלת היא לא מוותרת וממשיכה להתקדם".
"לא השאירה קצה חוט"
בשלב הזה אולגה לנסקי היא עדיין בגדר הבטחה. מוכשרת, חרוצה, עם ייחוס – אבל עדיין הבטחה. "סוג של פרח באתלטיקה הישראלית", כמו שאומרת המנחה והמגישה מירי נבו. אף אחד לא ציפה שבאליפות אידלסון הקטנה, התחרות הראשונה לעונה, היא תשבור את שיא ישראל. גם לא היא: לילה לפני התחרות היא יצאה עם חברים והלכה לישון מאוחר. "ישבנו כמה חברים בתחנת דלק ליד הבית עד שתיים בלילה בערך", מספר קוסטיה סנדובסקי, חבר של אולגה ושל החבר שלה, אולג. "היא כעסה קצת על אולג שבגללו הם נשארים שם והיא תלך לישון מאוחר, אבל היא לא הייתה בלחץ. זאת בכלל לא הייתה תחרות חשובה בעיניה והיא לא ציפתה ולא תכננה לשבור שום שיא. זה היה מבחינתה אימון".
האימון הזה הפך לרגע הגדול בקריירה של אולגה לנסקי, והרגע הזה הגיע, כנראה, מוקדם מדי. "ראיתי אותה רצה והבנתי שהיא שוברת שיא", אומרת זליקוביץ. "בריצה שלה היה משהו שונה מהרגיל. היא הייתה מופתעת, למרות שאני בטוחה שהיא הרגישה שהיא בכושר טוב ושזה הולך לקרות".
התחרות לא הייתה חשובה במיוחד גם בעיני איגוד האתלטיקה, שלא ערך בדיקת סמים לספורטאיות באצטדיון. "התקציב לבדיקות סמים מוגבל", מסביר אורן בוקשטיין, דובר איגוד האתלטיקה, "כל בדיקה עולה 1,500 שקל ולכן לא מבזבזים את הבדיקות על כל תחרות – מסמנים תחרויות חשובות, ובמקרה הצורך מזמינים בדיקה ספציפית. כשהבנו שיש שיא חדש ביקשנו מהוועדה למניעת סימום בספורט 'בדיקת תחרות', בדיקה שחייבת להילקח תוך 24 – במקרה הזה, עד יום ראשון בעשר בבוקר", מבהיר בוקשטיין.
בתיאום עם לנסקי, נקבעה הבדיקה לאותו היום. "אחר כך שאלנו את לנסקי אם אפשר לדחות את הבדיקה לבוקר המחרת, בגלל בעיה לוגיסטית שלנו", מספר לנו ד"ר ג׳קי אשרוב, יו"ר הועדה למניעת הסימום בספורט. "הזזת המועד הוא משהו שהספורטאי לא יכול לעשות – רק הוועדה יכולה, ותיאמנו איתה שעה חדשה".
באותו לילה בן הזוג של לנסקי הסיע אותה אל שדה התעופה בן גוריון. משם המריאה עם אמה ללבוב שבאוקראינה. בארבע לפנות בוקר, רגע לפני הטיסה, הספיקה לנסקי לשלוח סמס אחד לנציגת הוועדה למניעת הסימום בספורט, אותה נציגה שבפניה התחייבה להגיע לבדיקה בשמונה בבוקר. "בארבע לפנות בוקר היא שלחה סמס שאומר שהיא מודאגת מאוד מהמצב של סבתא שלה, ושהיא טסה אליה לאוקראינה", אומר ד"ר אשרוב, "מאז לא שמענו ממנה דבר".
בשבע בבוקר התעוררה נציגת הוועדה ומצאה הפתעה מלנסקי בטלפון . הוועדה ניסתה ליצור קשר עם אולגה, עם אמה אירנה ואפילו שלחה אנשים אל ביתה כדי לחפש אותה שם – אבל אולגה פשוט נעלמה. "זו התנהגות לא רגילה עבור אדם שמילא את שאיפת חייו", אומר אשרוב, בעל ותק של 15 שנים בוועדה. "עוד לא היה דבר כזה בהיסטוריה של הוועדה, וזה מעורר חשד. כבר לקחנו דגימות מספורטאים בשדה התעופה, ואני אפילו יכול לבקש מחבריי בעולם לחכות בחו"ל ולקחת דגימה שם, אבל לנסקי לא השאירה לנו קצה חוט לגבי מקום הימצאה – לא כתובת ולא איש קשר, שום דבר. חיפשנו אחריה ביום יומיים הראשונים אבל אין לנו קצה חוט, לא אחריה, לא אחרי האמא ולא אחרי האבא. אנחנו לא שלטונות של מדינה שיכולים לאתר בן אדם, ולא אשלח אף אחד לחפש אותה בין מיליונים של תושבים באוקראינה. לא נותר לנו מה לעשות אלא להמתין שהיא תופיע ואז להעמיד אותה לדין, לערוך לה שימוע ולהבין איפה היא הייתה". הסמס, הוא מבהיר, לא ממש משכנע אותו. "גם אני יכול לצלצל אלייך ולומר שאני בפגישה עם יאסר ערפאת – זה לא אומר שאני שם".
יומיים לאחר ההיעלמות אולגה חזרה אל חברתה יפעת בסמס. "היא אמרה לי שהיא לא במצב טוב, שהטיסה הייתה לה קשה ושהיא לקחה חמצן במהלך הטיסה כי היא ממש מפחדת על סבתא שלה".
היא ידעה לפני כן שמצבה של הסבתא קשה?
"אני לא יודעת. אנחנו פחות מדברות על המשפחה ויותר על ספורט אז אין לי מושג. באותה התכתבות היא סיפרה לי שלסבתא שלה יש אירוע מוחי ושהמצב שלה לא יציב, ושהיא בעצמה לא מרגישה טוב. עודדתי אותה וכתבתי לה שהכל יהיה בסדר. מאז אני לא מצליחה לתפוס אותה אבל אני מקפידה לכתוב לה כל בוקר. היא לא עונה לי, אבל אני חושבת שהיא בקשר יומיומי עם אולג".
היא מודעת למה שקורה פה?
"לא דיברתי איתה על זה. אני מתארת לעצמי שאבא שלה מעדכן אותה ושהיא קוראת באינטרנט אבל לא שאלתי על בדיקת הסמים. עד שלא יוכיחו אחרת מבחינתי היא לא לקחה שום דבר ואני גם לא אשאל אותה על זה".
את מכירה אותה כאדם שבחיים לא יעשה את זה?
"אני לא יודעת, אני מכירה אותה כמו חברה ועד שלא הוכח אחרת היא לא אשמה".
שלושה ימים אחרי היעלמותה סיפרה לנסקי לעיתונאים שתחזור לישראל לקראת התחרות הבאה שלה, שהתקיימה בשבת. את ההבטחה הזו היא לא קיימה: בזמן שהייתה אמורה לככב על המגרש קיבל, על פי הפרסומים, צביקה קורן, יו"ר קבוצת האתלטיקה של מכבי ראשל"צ, שיחת טלפון מאביה, ובפיו היו חדשות רעות: אולגה אושפזה גם היא בבית החולים בלבוב, בגלל דלקת בדרכי השתן והתמוטטות עצבים שקרתה בעקבות חרושת השמועות סביב המקרה בארץ.
נראה שהגורם המקצועי האחרון ששמע מלנסקי הוא יאיר בייטלר, גזבר המועדון אליו היא משתייכת – מכבי ראשל"צ: ״היא צלצלה אליי ביום ראשון האחרון ואמרה לי שהיא מאושפזת, שהרגישה לא טוב ושהיא אמורה להשתחרר מבית החולים. היא נשמעה 'נעבעך', מודאגת וחסרת כוחות. היא מודעת למה שהולך פה ואני מניח שהיא לוקחת את זה קשה". בייטלר מעיד שלא קיבל מלנסקי הרבה מידע לגבי האשפוז – הוא אפילו לא בטוח איפה היא מאושפזת.
בדידותה של הרצה
מה עובר על לנסקי בימים האלה? נקייה או לא, אין ספק שהעומס הנפשי עליה בלתי נסבל. "זו סיטואציה מלחיצה כי מסיקים עליך מסקנות מבלי לדעת את כל העובדות", אומר לנו ספורטאי אולימפי ישראלי שנחשד בעבר בשימוש בחומרים אסורים. "זה קשה, זה מלחיץ וזה מכעיס מאוד. אתה עובד כל החיים שלך כדי לשבור שיאים, אתה משקיע מהכסף שלך כדי להגיע לרמה אולימפית ולייצג את המדינה ואז רואה את השם שלך בכותרות, עם האשמות ומרגיש בתחתית של התחתית. רק המאמן והספורטאי יודעים את האמת ואני לא יודע מה קרה, אבל אולגה נחשבת לספורטאית שעובדת קשה, וכיוון שאנחנו לא יודעים שום דבר בוודאות אני מציע לא לשפוט אותה סתם".
ואכן, לנסקי לא אשמה עד שלא תעמוד בפני השימוע בוועדה למניעת סימום בספורט. אבל חשוב להבין: ספקות כאלה עולים כשמבינים כמה סמים זורמים במלתחות ובחדרי האימונים באופן קבוע, ומה ספורטאים מוכנים לעשות כדי לא להיתפס.
"אחת השיטות הידועות להתחמק מבדיקת סמים היא פשוט לא להגיע", מסביר ד"ר איתי זיו, סגן מנהל קמפוס שיאים באוניברסיטת תל אביב ושחקן כדוריד לשעבר. "התירוצים אינסופיים – משעון שלא צלצל דרך ספורטאי שבדיוק בליל בדיקת הפתע שלו ישן אצל חבר ועד ספורטאים שעשו תאונת דרכים בדרך לבדיקה. יש כאלה שמשאירים את הנייד שלהם במקום אחד והולכים עם אחר כדי שלא יוכלו למצוא אותם, והיה גם מקרה של שני ספורטאים שעשו בכוונה תאונה בדרך לבדיקה. זה מגיע גם לקיצוניות של להשתמש בשתן של מישהו אחר בבדיקה עצמה".
החברים של אולגה לא מאמינים שיש סיכוי שהחברה האמביציוזית שלהם לקחת סמים. למרות שהיא מסננת את חבריה כבר שבועיים וחצי ולא עונה לסמסים, הם לעדיין לצדה. "זה נראה לי שטויות", אומרת בביטחון אולגה ברונשטיין, שמכירה את לנסקי מילדות והתחרתה עם אמה. "מדובר בבחורה מוכשרת, נחמדה, טובה. אני בטוחה שהיא תחזור ותסביר בדיוק מה קרה".
גם קוסטיה סנדובסקי, ששהה עם אולגה ואולג ערב התחרות, מתקשה להאמין שמדובר בבריחה מתוכננת: "אני לא יודע עד הסוף מה גרם למצב הקריטי הזה אבל יש בעיה עם סבתא שלה, וכשהיא תחזור הביתה היא תסביר הכל. הפעם האחרונה שהיה אפשר לתקשר איתה הייתה היה כמה ימים אחרי שהיא טסה ומאז לא שמענו ממנה. גם למשפחה קשה ליצור איתה קשר בגלל בעיית לוויינים שנובעות מהמצב הביטחוני באוקראינה".
האם אמה של לנסקי בארץ? אף גורם מקצועי לא הצליח לאתר אותה, חברותיה לא שמעו ממנה, והאצניות שלה קיבלו בימים האחרונים תכנית אימונים דרך אולג. גם ניסיונות המערכת ליצור איתה קשר עלו בתוהו. "כששמעתי על המצב שלחתי לאירנה הודעה כדי לשאול מה קרה אבל היא עדיין לא ענתה לי ", מספרת חברתה אולגה ברונשטיין. "ברור לכולנו שמשהו קרה ואנחנו מודאגות מהמצב שלהן".
השיא שנשבר, ככל הנראה לא יאושר. "כיום לא מאשרים שום שיא ללא בדיקת סמים, ולכן לא משנה איזו תוצאה לנסקי עשתה, אם לא הייתה בדיקת סמים מיד אחריה – השיא לא יאושר עד שלא יוכח שהיא הייתה נקייה לגמרי", מסביר ד"ר גלעד ויינגרטן, פרשן הערוץ הראשון לענייני אתלטיקה. "למעשה, אם מזמנים אותה לבדיקה היא חייבת להתייצב, וכשמישהו מתחמק מבדיקה זה נחשב כאילו הוא נתפס בשימוש. במידה ולא התייצבה – היא נחשבת לאשמה, אלא אם היא תחזור ותשכנע את הוועדה שאכן קרה משהו שמנע ממנה להתייצב. בדיקה יכולה לאתר שאריות סטרואידים אנבוליים בסביבות שלושה חודשים אחורה. במידה ויקבע שהיא השתמשה בסטרואידים, היא עשויה להיות מושעית לשנתיים מכל התחרויות והאימונים".
האם המצב אבוד בשביל לנסקי? לחברתה יפעת זליקוביץ אמרה לנסקי שתחזור לארץ בשבת הקרובה. "בני משפחתה מאוקראינה יחליפו אותה במשמרות על הסבתא, והיא תשתתף בתחרות הבאה ב-17 במאי. אחר כך אנחנו טסות להולנד אז היא חייבת לחזור". בינתיים, הכדור עוד בידיים שלה. "היא בהחלט הייתה בכיוון הנכון והיא עדיין בכיוון", אומרת מירי נבו. "מבחינתי כל הסיפור הזה הוא בעיקר סיפור מצער. כעיתונאית ספורט הייתי מעדיפה לחגוג את ההישג החדש והנדיר הזה ולא למצוא את עצמי חושדת בה שהשתמשה בסמים".
לנסקי עצמה השיבה לפניותינו בסמס: "אני לא רוצה להיות בקשר עם אנשי תקשורת לפני הוועדה", כתבה. "לא רוצה לתת שום מידע ואני לא רוצה שתכתבו עלי כתבות". בתשובה לשאלתנו איפה היא נמצאת כרגע ענתה, "אני לא מוסרת מידע עליי".