לפני כמה שבועות, ר', לשעבר יעד מודיעיני בכיר של משטרת ישראל והיום אסיר שמרצה עונש ארוך, פגש את גואל רצון במרתף המעצרים של בית המשפט המחוזי בתל אביב. זו הייתה הפעם הראשונה שנתקל בו. מאוחר יותר באותו יום, ר' העביר עם רצון מספר שעות נוספות במשאית העצורים, בדרך חזרה לכלא מהדיונים שהתנהלו בעניינם בבית המשפט. ר' מספר שרצון נראה באותו נסיעה מבולבל, ומלמל לעצמו מילים בלחש. בשלב מסוים, השניים התחילו לדבר ביניהם.
"נגזרה עליי גזרה, מה שיהיה – יהיה", אמר לו, לדבריו, רצון. "ממלכות נופלות וקמות, לכל דבר יש סוף והתחלה. לפחות עכשיו בכלא יהיה לי שקט מכל הנשים ששיגעו אותי כל השנים. הנשים שלי תקעו לי סכין בגב. הן בישלו לי דייסה. זהו, נגמר".
"בחייאת", אמר לו ר', "אתה יודע שעשית דברים חמורים, עבירות מין בילדות שלך, בנשים שהיו איתך".
"לא חשבתי שזה אסור", השיב לו, לדבריו, רצון. "ככה גדלתי, זה מה שהכרתי. הייתי הגבר שלהן, לא רציתי שיתקלקלו בחוץ וייצאו לתרבות רעה. רציתי אותן לעצמי, כי כל הגברים בחוץ היו חארות וזבל ואכזריים ואסור להאמין להם. נכון, חגגנו, תמיד היה לי סקס. לא יודע מאיפה היו לי את הכוחות. אבל הן רצו – שום דבר לא היה בכפייה. לא הרבצתי להן, לא איומים, כלום".
"אז הכל היה דבש?", שאל אותו ר'.
"כן, עשינו חיים, מה יש? היינו שמים מוזיקה בערבים, הילדות היו רוקדות לי בסלון, ריקודי בטן, הייתה הרבה שמחה בבית. כל יום הייתי אצל אישה אחרת, היו משגעות אותי, כל אחת רצתה אותי שאהיה אצלה. הייתי על גג העולם. הן טיפלו בי, סירקו לי את השיער, נישקו לי את הידיים. כיבדו אותי מאוד. הן היו עובדות במשק בית, מקבלות קצבאות של אימהות חד הוריות, מביאות לי את הכסף והייתי מחלק ביניהן. היום נשארתי בלי כלום. אפילו אלף שקל אין לי. נכון, אז הייתי מלך, עכשיו אני שום דבר, כלום, מעביר את הזמן בכלא".
לדברי ר', רצון סיפר לו בהמשך איך החוקרים גרמו לו, לטענתו, להודות במרבית החשדות נגדו. "הם הבטיחו לי שתוך יומיים אני הולך הביתה, שאספר להם מה היה בתוך הבית והם ישחררו אותי. אבל זה לא קרה. האמנתי להם, הייתי תמים, טיפש. סיפרתי הכול". כאשר ר' שאל את רצון למה, אם ככה, לא צמצם נזקים במהלך המשפט, הוא ענה לו: "הייתי מנותק, לא עִניין אותי מה אמרו. היו שוטרים שעלו להעיד, נשים, כל מיני – אבל לא שמתי לב מה קורה סביבי, הייתי בתוך עצמי, לא הקשבתי. אמרתי לעצמי, 'מה שמכתוב – מכתוב'. הכול משמים".
בשלב הזה, מספר ר', הזהיר אותו שהוא עלול להישלח ל-40 שנות מאסר בכלא. רצון, לדבריו, היה המום כששמע על כך: "על מה 40 שנה? מה עשיתי?! לא יכול להיות דבר כזה... טוב, אם זה באמת יקרה... מה אני יכול לעשות? זו גזירה, נחיה איתה. אני זוכר שאחת הנשים אמרה לי לפני שהכול התפוצץ: 'פרה חולבים עד שנגמר החלב ואז שוחטים אותה'. זה הגורל שלי".
הוא נראה שקט מדי
גואל רצון, בן 65, נדון בסופו של דבר ל-30 שנות מאסר בפועל, והוא חי כיום עם הגזירה בכלא "אוהלי קידר" בנגב. הוא הורשע בשישה סעיפי אישום של עבירות מין במשפחה, ביניהן אונס, מעשי סדום ומעשים מגונים בכמה מנשותיו, וזוכה מעבירה חמורה של החזקת נשים בתנאי עבדות. בנוסף לעונש המאסר, חויב לפצות את הנשים ב-470 אלף שקל (בפרקליטות טרם החליטו אם להגיש ערעור על גזר הדין ועל זיכוי רצון מעבירה של עבדות).
רצון נולד בשכונת התקווה בתל אביב להורים שעלו מתימן. בתקופה שעבד, לפני שהכירו את נשותיו, התפרנס מעבודות מזדמנות כמו תיקון מכשירי אלקטרוניקה, מכוניות ושיפוץ בתים. במהלך שלושת העשורים האחרונים רצון היה נשוי ל-21 נשים, שהתגוררו במעין הרמון מודרני. שם, שלט בכל היבט של חייהן, לרבות איסור על צפייה בטלוויזיה, משטר של לבוש צנוע ואיסור מוחלט על פגישה עם גברים. במקרים רבים גם מנע מהן להיפגש עם משפחותיהן. ה"חוקים" שחיבר היו מאוגדים במסמך שהכתיב לאחת מנשותיו, ומי מהן שהפרה אותם, נקנסה – מה שגרם לכמה מהן לקחת הלוואות ולהגיע עד פשיטת רגל.
רצון אכף את משטר האיסורים באמצעות מערכת מצלמות שעקבה אחר כל תנועה של הנשים והילדים, ובמקביל, על ידי הפחדות חוזרות ונשנות שהוא בעל כוחות על-טבעיים, ושלא יהסס להפנות אותם נגדן. הוא חִייב את הנשים לקעקע על גופן את דמותו, ודרש שישנו את שמן ואת שם משפחותיהן. "הוא כישף אותנו", סיפרה בעבר אחת הנשים, "האמנו לכל מילה שיצאה לו מהפה". באופן רשמי יש לרצון 49 ילדים, אבל בפועל, לטענתו, יש לו 75 ילדים מנשים נשואות ורווקות שהיו איתו בקשר אינטימי במהלך השנים.
המשטר שהשליט רצון בהרמון זיכה אותו בחיי נוחות יוצאי דופן, ובהתאמה, הקריסה שחווה במעבר מאותה מציאות לתא הטחוב והחשוך באגף 23 של כלא אוהלי קידר הייתה דרסטית.
גורם בשב"ס מספר שרצון איים להתאבד לא מזמן. "הוא אמר: 'אני אפגע בעצמי', ואילץ אותנו להזעיק פסיכיאטר ופסיכולוג כדי לדבר איתו. בנוסף, הוא נחשב לאסיר בעל סיכון גבוה ולכן הוא נמצא בתא הפרדה". אחד האנשים המכירים את רצון מהכלא סיפר שהוא אכן נראה לו "במצב נפשי קשה", כדבריו. "הוא שקט מדי", הוסיף.
אסירים כמו רצון, שמוגדרים בעלי סיכון גבוה לפגיעה מצד האסירים האחרים, מתניידים כל מספר חודשים מכלא אחד לאחר, כדי לא להיחשף למגע ארוך טווח עם עבריינים מסוכנים שעלולים להזיק להם, ונמצאים תחת פיקוח הדוק. במקרה הספציפי של רצון, בשל היותו אסיר מתוקשר שדמותו מרכזת עניין ציבורי רב, הוחלט שירצה את תחילת תקופת המאסר הרחק ממרכז הארץ. לפניכם הצצה לחייו החדשים שם.
הוא לא מחובר למציאות
כמו כל אסיר, רצון פותח כל בוקר במסדר ספירת אסירים. בשלב הבא מוכנסת לתאו ארוחת בוקר, ולאחריה הוא יושב ולומד קרוא וכתוב. רצון, שערב כניסתו לכלא היה אנאלפבית, קורא כיום ספרים ברמה המיועדת לכיתות א' וב' – פיצוי על השנים שבהן לא למד. "הוא כותב עדיין עם המון שגיאות כתיב, אבל לזכותו ייאמר שהוא רוצה ללמוד בכל רגע פנוי", מספר גורם בכלא.
את שעות הצהריים והערב הוא מעביר לסירוגין בשינה, אכילה וזמן איכות שמוקדש לספרי קבלה ומיסטיקה, על אף שאינו מצטיין בקריאה. הוא מקפיד על כשרות ומגדיר את עצמו "אדם רוחני ומאמין". עם כניסתו לכלא, גבר עיסוקו בקבלה ובמיסטיקה באופן משמעותי. "הוא באמת הלך לכיוון יותר רוחני, הוא רואה את עצמו מעין 'הילר'", מספר אחד האסירים שהיו איתו בקשר, ומוסיף שלהתרשמותו, "הוא לא חכם במיוחד. עשו ממנו אדם כריזמטי אבל בעיניי הוא עילג. מוזר מאוד שנשים רבות וכל כך חכמות הלכו עם טיפוס מוזר כמוהו. לא מבין מה מצאו בו". פרקליטתו של רצון מטעם הסניגוריה הציבורית, עו"ד שלומציון גבאי-מנדלמן, המלווה אותו זה חמש שנים, מספרת אף היא ש"גואל הוא לא אדם כריזמטי, בפירוש לא. הוא אדם די מופנם, נינוח, רגוע, ואני מתארת לעצמי שנשים ואנשים אהבו אותו בגלל האישיות הנינוחה והשלווה שלו".
בשגרת יומו של רצון בכלא כלול גם טיול בן שעה בחצר האגף, לבדו, כשהמגע עם אסירים אחרים נמנע ממנו מחשש לפגיעה בו. במשך תקופת מאסרו הקצרה, כבר נרשמו מספר מקרים שבהם אסירים איימו על חייו, ואחד מהם אף היכה אותו כנקמה על מעשיו מחוץ לכלא. אחרים ניצלו את העובדה שהיה מבולבל ולא מרוכז כתוצאה כנראה מהשינוי החד בחייו, וגנבו לו פריטי לבוש ומצרכי מזון.
ר' מספר שרצון טען בפניו שההצקות החלו עוד לפני שהחל לרצות את העונש שלו, כשהיה במעצר: "היו אסירים שהרביצו לי, נתנו לי כאפות, גנבו לי אוכל ומוצרים שהיו לי בתא. לקח לי זמן להתרגל לחיים בכלא ולהבין שמדובר בג'ונגל שבו כל אחד צריך לדאוג לעצמו", סיפר לו, לדבריו. עו"ד גבאי-מנדלמן מספרת שכתוצאה מאותן הצקות, "היום הוא במצב שהוא מעדיף להיותה לבד בתא, ולא עם אסיר נוסף".
עם זאת, מעת לעת מוכנס לתאו אסיר אחר כדי לשמש לו חברה. מעבר לזה, המותרות היחיד שרצון מחזיק בתאו הוא מכשיר רדיו ישן. אחת לתקופה, כאשר הוא מבקש מהנהלת בית הכלא להכניס לתאו ספרים או מוצרי מזון מיוחדים – עקב מחלת הסוכרת הוא מקפיד שלא לאכול לחם או דברי מתיקה – הוא נתקל בסירוב מוחלט. רמת הקריאה שלו איננה מאפשרת לו לקרוא עיתונים, ואנשים שבאו עמו במגע קיבלו את הרושם שהוא מנותק משהו מהמציאות שמחוץ לחומות הכלא. "הוא לא מחובר לפעמים למציאות", מספרת גבאי-מנדלמן. "בוכה המון, ולא מבין כיצד הגיע למצב כזה. לא קל לו, אבל הוא לומד להתאקלם לכלא. אל תשכח גם שאף אחד מבני משפחתו פרט לבנו יגאל לא מתעניין בגורלו, קשה לו".
יגאל הוא אחד מחמשת ילדיו של רצון מאשתו הראשונה, שרצון עדיין נשוי לה מבחינה חוקית, ואחד משני האנשים היחידים ששב"ס מתיר לרצון ליצור עמם קשר (השנייה היא פרקליטתו). בימים אלה הוא האדם הקרוב אליו ביותר והקשר הכמעט יחיד שלו לעולם שבחוץ. השיחות של יגאל עם אביו מתקיימות מדי יום בשעה 11:00 בבוקר. הן אורכות בדרך כלל כשעתיים ונסובות סביב עניינים יומיומיים. מעבר להן, יגאל – נשוי ואב לשניים – גם מגיע לעתים לביקורים בכלא, המתקיימים כמעט תמיד בימי שישי ונמשכים לכל היותר כשעה, תחת פיקוח של סוהרים. מדי חודש יגאל גם מפקיד לאביו כמה מאות שקלים בחשבון, המיועדים לקניות בקנטינה. "יגאל עוזר לי מאוד", סיפר רצון לאחד האסירים. "הוא כל עולמי. הוא, והנכדים כמובן".
"כבן שלו", אומר השבוע יגאל, "אני מחויב לסייע לו במה שאני רק יכול. בכל זאת הוא אבא שלי, לטוב ולרע. לצערי אני היחיד במשפחה שחושב ככה, שאר האחים לא רוצים לשמוע ממנו. ניסיתי כמה פעמים לשכנע אותם לדבר איתו, אבל הם מסרבים. הם בנתק מוחלט ממנו כבר שנים".
הוא רצח את הנשמה שלי
במסגרת השיחות שערכנו לצורך הכנת הכתבה עם קרוביו של רצון ועם מכרים שלו מהכלא, עולה גרסתו שלו לאירועים, כמו גם תמונה מעניינת של אחורי הקלעים של המשפט וההרשעה. ראשית, מספרת עו"ד גבאי-מנדלמן, החלטתו לשנות את דעתו יום בהיר אחד, ולהודות בחלק מסעיפי האישום, הייתה מבחינתה בגדר הפתעה מוחלטת. "בהתחלה הוא לא הודה בכלום, ופתאום, כמה ימים אחרי המעצר, הוא הודה בחלקים משמעותיים מהתיק. מאוד הפתיע אותי שהוא נשבר כל כך מהר, ואין לי מושג מה הייתה הסיבה. בהתחלה הוא הפגין חוזק, עוצמה. היום הוא נראה שבור", ציינה.
ייתכן שהסיבה להודאה הייתה ביטחונו של רצון בכך שלא ביצע עבירות פליליות. אותו ביטחון גם הוביל אותו לסטות בכמה מקרים מקו ההגנה שעליו סיכם עם פרקליטתו, ולגלוש לאמירות שבדיעבד ייתכן שהחמירו את מצבו המשפטי. "העדפתי לא לשקר", אמר לאחרונה לאחד ממכריו על תקופת המשפט, "אלא לספר את מה שקרה מבחינתי".
לדברי רצון, עצם העובדה שנעצר הייתה הפתעה. "לא האמנתי שיש בכלל סיכוי כזה", סיפר למכר. "חשבתי שלכל היותר יבררו, ידברו איתי. לא חשבתי שעשיתי משהו לא בסדר. לכל אחת מהנשים היה את הכסף שלה. היו שתי קופות – לאחת, כל אישה הפרישה כסף לקניית מצרכי מזון עבור כולם, והשנייה הייתה שלי ונועדה כדי לשלם את חשבונות הבית והצרכים שלי, כי לא עבדתי. כל דבר שהתקלקל בבית, תיקנתי בעצמי. הייתי עסוק בלנהל את המשפחה הגדולה שלי. לכן הנפילה כל כך קשה לי, היא שברה אותי לגמרי. מאדם אהוב שהיה לו הכול, נשים, ילדים, הפכתי לאדם דחוי, חסר כל ומשפחה. זו התרסקות קשה בשבילי".
בנסיבות האלה, העונש שלבסוף הוטל עליו הימם אותו. "הייתי בטוח שלכל היותר יגזרו עליי שבע שנים, גג עשר. אבל 30 שנה?! מה, רצחתי מישהו? הייתי בהלם מהעונש", אמר באוזניי אחד ממכריו. לקרוביו סיפר שתקופת המאסר שקיבל, שעתידה להסתיים כשיהיה בן 95, היא מבחינתו גזר דין מוות.
גם מעין, אחת מנשותיו לשעבר של רצון, מודה שלא האמינה שייגזרו עליו 30 שנה. היא טוענת שהעריכה שהעונש יסתכם ב-17 שנה, מקסימום 20. אלא שלהבדיל ממנו, היא איננה חושבת שנעשה לו עוול, להפך. "הוא גם יכול היה לקבל 50 ו-70 שנות מאסר, אם הפרקליטות הייתה מצליחה להוכיח את כל העבירות, אלא שהיא התרשלה, וגואל קיבל עונש שהקל עמו", היא אומרת. ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "צר לנו כי אחת הנשים חשה כך כעת. הפרקליטות פעלה ופועלת לאורך כל הפרשה כשטובת הנשים והילדים לנגד עיניה, ומתוך מחויבות זו, אף פעלה להשגת החלטות תקדימיות להגנה על שלומם".
"גואל רצח את נשמתי, קבר אותי חיה", היא מוסיפה. "אני מאחלת לו שיירקב עד סוף חייו בכלא ולא יזכה לראות אור יום. הייתי אדם תמים כשהכרתי אותו, והוא גרם לי לבצע מעשים חמורים מאוד, מפלצתיים. הוא מפלצת. השטן בהתגלמותו".
הוא לא רוצה למות בכלא
אז אם רצון כה תמים בעיני עצמו, והואיל והנשים והילדים ספגו פגיעה כה קשה ממנו, נשאלת השאלה: על מי הוא בכל זאת מטיל את האשמה לעוול, אם בכלל? התשובה: על המשטרה ועל רשויות הרווחה. "איפה הם היו כל השנים?" – הטיח רצון באסיר שעמו נפגש לפני כחצי שנה – "אם עשקתי את הנשים והן הוחזקו בתנאי עבדות?! כולם שמעו, ידעו ושתקו? פתאום אחרי 30 שנה הפכו אותי לשטן? לא הייתה שום עבדות. הנשים קיבלו אצלי יחס של מלכות".
באופן לא מאוד מפתיע, גם למעין, אשתו לשעבר, יש בטן מלאה על הרשויות. "גם רשויות הרווחה וגם רשויות אכיפת החוק ידעו על מה שגואל עשה במשך שנים רבות, אבל הן עצמו עין, נרדמו בשמירה. הרי הוא קיבל במשך שנים קצבאות ביטוח לאומי עבור כל אחד מהילדים – איך זה לא הדליק נורה אדומה לאף גורם?". מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "שירותי הרווחה בעיריית תל אביב-יפו התנהלו במקצועיות, באחריות ובערנות בכל הנוגע לטיפול בנשים ובילדים בקבוצת גואל רצון. מעבר לכך, ההיבטים המורכבים העולים מהפרשה נלמדים על ידי גורמי הרווחה".
מעין טוענת שהחלטת בית המשפט לנהל את התיק בדלתיים סגורות סייעה בטיוח המחדל של הרשויות, "שלא נקפו אצבע כדי לעקור את התופעה עוד בראשיתה וגרמו לה להכות שורשים עד שכבר היה קשה מאוד לעקור אותם. אני ושאר הנשים פרצנו את חומות השתיקה, והפרקליטות השתמשה בנו בצורה עלובה וזרקה אותנו כמו סמרטוטים. אבל אנחנו לא נוותר לגואל ונאתר כל שקל שגנב והעלים מאיתנו, אחרי שגרם לנו לפשיטות רגל, לעיקולים ולאיחוד תיקים".
לפיכך, מספרת מעין, נשותיו לשעבר של רצון מתכוונות להגיש נגדו בשבועות הקרובים תביעת ענק אזרחית בגובה "עשרות מיליוני שקלים", לדבריה, בגין הנזקים הנפשיים שגרם להן, עבירות המין שביצע בחלקן והרכוש שגזל מהן.
עבור רצון, הקרב הנ"ל יתווסף לקרב אחר שהוא מנהל בימים אלה – הפחתה של עונשו, בהיקף שיאפשר לו שלא לסיים את חייו בכלא. עו"ד גבאי-מנדלמן כבר הגישה ערעור על ההרשעה והעונש לבית המשפט העליון, ובעוד מספר חודשים היא צפויה להציג את הנימוקים לזיכוי, או לחילופין, להפחתת העונש.
"זו פרשה שהחלה בקול תרועה גדולה עם ניסיון להלביש על רצון עבירה של החזקת נשים בתנאי עבדות – שבינה ובין העבירות שיוחסו לו בכתב האישום אין ולא כלום – והוא הורשע בחמש עבירות מין בלבד, שאני לא מזלזלת בהן, אבל אני מכירה תיקים דומים שלא הסתיימו בעונשים כאלה", היא טוענת. "ברור לי שלנפח הגדול של הסיקור התקשורתי את הפרשה גם היה השפעה גדולה מאוד על היקף העונש".
בנו של רצון, יגאל, מקווה שלאחר שיסתיים הערעור, ויחד עמו הפרשה כולה, הוא יוכל לפגוש את אחיו החורגים. "הבן הגדול שלי למד עם אחד האחים שלי (מאישה אחרת של רצון – ש.א.) בבית ספר בדרום תל אביב, אבל נאסר עליי לדבר איתו בגלל המשפט. אבל בעזרת השם, כשהמשפט יסתיים סופית, אני מתכוון להגיש בקשה לבית המשפט שיאפשר לי להיפגש עם האחים שלי.
"אבא הוא אדם טוב שעזר לאנשים שהיו במצוקה, ואני נתקל בלא מעט אנשים שטוענים שהוא אפילו סייע להם בכל מיני דברים. כשהייתי צריך אותו, הוא תמיד היה שם בשבילי ועזר לי ולילדים שלי, אם זה לעשות קניות הביתה ודברים נוספים. בית המשפט החמיר איתו יתר על המידה, ואני מקווה שיקלו בעונשו כדי שנזכה לראות אותו בעוד כמה שנים יוצא לחופשי".
"אני מקווה עוד לזכות לראות את הילדים והנכדים שלי, זה מה שנשאר לי בחיים, בשבילם אני שורד את הכלא. רק הילדים חשובים לי", סיכם רצון באוזניי אחד האסירים. "מי שלא חי אף פעם בכלא, לא מבין מה עובר על אדם כמוני שהיה חופשי כל חייו. לפחות שיתנו לי תקווה שזה עוד יקרה".