בתחילת השבוע הכל נראה אחרת. מבוסמים מהסקרים האחרונים, פעילי וי15 התקדמו בביטחון אל עבר הישורת האחרונה. הדפיקה בדלת ברחוב לסקוב שבתל אביב נענתה מיד בנביחה צווחנית ואחריה קול אנושי שצעק "רק רגע!". בפנים עמד גבר בתחתוני בוקסר מנומרים, אוחז בקולר של כלב מצומק וצעקני. "שלום, אנחנו מתנועת וי15 להחלפת השלטון", הכריז יובל, בן 22, חייל משוחרר. "אני אתכם", ענה מיד הגבר הערום למחצה וניסה להשתיק את הכלב שלו. "יופי, ואתה יודע באיזה קלפי אתה מצביע ואיך אתה תגיע לשם?", שאל הפעיל. "בטח, בטח. אני לוקח אוטובוס לגבעתיים", הוא השיב. יובל סימן וי במשבצת המתאימה, שלף גלויה עם מידע רלוונטי ליום הבוחר, והמשיך לדלת הבאה.
הסיטואציה הזאת חזרה על עצמה, למעט שינויים מינוריים (צבע התחתונים, סוג הכלב וכיו"ב), בכל הדירות שעברנו בהן. רק לעתים נדירות הפעילים מצאו את עצמם על מפתן דלתו של איש ימין, ואז היו גם תגובות חריפות יותר (במקרה הכי קיצוני שנרשם הדייר טרק את הדלת בחוזקה, פתח אותה שוב, צעק "בוגד!" ואז טרק בשנית). אבל בסך הכל, משיטוט בין דלתות באזור מרכז תל אביב עם פעילי וי15, התחושה שנוצרה היא של ניצחון סוחף למחנה השמאל-מרכז. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא לא מי ינצח בבחירות, אלא מה לעזאזל עושים כל כך הרבה תל אביבים בבית בשעות הצהריים המאוחרות. "אני פעיל בארגון כבר חודשיים, דפקתי על מאות דלתות, ואם יש משהו שלמדתי זה שתל אביבים לא עובדים", מסכם יובל.
יובל חזר לפני חודשיים מטיול אחרי צבא, והחליט שהוא מעדיף להשקיע את כל כולו בחודשים הקרובים במשהו שהוא מאמין בו מאשר למצוא עבודה כמלצר. ביום שהתלוויתי אליו הוא צוות לרותם (50), אמנית שמגדירה את עצמה כ"שמאלנית מבטן ולידה שהתייאשה מהמדינה". לדבריה, זאת היתה דווקא האסתטיקה הייחודית של וי15 שמשכה אותה. "כאמנית זה מאוד דיבר אליי, הזדהיתי עם השפה והמסרים שראיתי בעמוד הפייסבוק שלהם, אז החלטתי לעשות משהו שאף פעם לא עשיתי ולהתנדב למטרה פוליטית", היא אומרת. "יש תחושה של התגייסות המונית, חברים שלי מגיעים מחו"ל כדי להצביע. אני באמת מקווה שהפעם משהו פה ישתנה כי אחרת אני חוששת שהציבור יתייאש סופית ויאבד אמון במערכת הפוליטית".
גבולות הגזרה: מכחלון שמאלה
הכל התחיל בסטטוס של סטודנט להיסטוריה בן 23 בשם איתמר ויצמן, שהחליט לכתוב יום אחד "היי, יש בחירות. בואו נעשה משהו אחר הפעם". את הסטטוס קרא מי שהפך לשותפו לתנועה, נמרוד דוויק (33), הבעלים של משרד הפרסום והניו-מדיה Dice Marketing. השניים איחדו כוחות עם תנועת קול אחד ועם המנכ"לית שלה, פולי ברונשטיין, והמטה המרכזי של התנועה ממוקם באופן זמני במשרדים של קול אחד ברחוב לילינבלום בתל אביב.
הדבר הראשון שהתנועה החדשה עשתה, מעבר לגיוס פעילים ותרומות, היה לשכור את שירותיו של משרד הייעוץ האמריקאי 270 Strategies, ששלושה ממייסדיו – מיץ' סטוארט, ג'רמי בירד ומארק ביטי – עבדו בעבר כקמפיינרים של אובמה, עובדה ש"ישראל היום" מיהר לחשוף. היועצים של החברה עזרו לוי15 לגבש את האסטרטגיה שלהם: פעילות דיגיטלית ענפה לצד יישום המודל האמריקאי של קמפיין מדלת לדלת (באנגלית: Canvassing), אותו סוג של קמפיין שניצח לאובמה את הבחירות ב-2012. לקמפיין נרתמו, על פי הנתונים של וי15, 12 אלף פעילים שהתפזרו בתשע מטות בפריסה ארצית, כולל בירושלים, חיפה, אילת, פרדס חנה-כרכור, באר שבע, רחובות, רמת גן וכמובן בתל אביב, והקימו ביום הבחירות 50 אוהלים שהשתרעו מצפון עד דרום, על מנת לשנע לקלפיות כמה שיותר אנשים מגוש השמאל-מרכז. "מכחלון, שמאלה", להגדרתם.
במקום ללכת למקומות שיש בהם ריכוז גבוה של מצביעי ימין, התנועה התמקדה דווקא בשכונות שבאופן מסורתי מזוהות עם מצביעי המרכז-שמאל, אבל כאלה שאחוזי ההצבעה נמוכים בהן. "זה אולי נשמע כמו נסיון לשכנע את המשוכנעים, אבל הקושי האמיתי הוא לגרום למשוכנעים להגיע לקלפי ולהצביע", מסבירה ברונשטיין. "המטרה היא לא להעביר מצביעים מגוש לגוש, אנחנו בכלל לא נכנסים לשם. הלכתי לפני כמה זמן מדלת לדלת, ואתה פוגש כמות ענקית של אנשים שפשוט לא הולכים להצביע, שאומרים לך 'עזוב אותי, אי אפשר לשנות פה כלום, אני מצביע לעלה ירוק' וכו'. כמות האנשים המיואשים והאדישים לא תיאמן".
אז איך זה עובד בפועל? "בשלב הראשון אתה דופק על הדלת ואומר 'שלום, אני מתנועת ניצחון וי15, האם אתה רוצה להחליף את השלטון?", מסביר דוויק. "אם הבנאדם שבדלת אומר 'לא', אתה אומר לו 'תודה רבה על הזמן שלך, להתראות' ומסמן על הנייר. אם הוא אומר כן או אולי, מתחילה שיחה. 'אנחנו מרגישים אותו דבר כמוך, כדי להחליף את השלטון ולעשות פה משהו חדש אנחנו מבקשים שתבוא להתנדב ותתחייב להצביע להחלפת השלטון'. מחתימים אותו על גלויה שבה הוא מוסר אימייל וטלפון ומאותו רגע אנחנו יכולים לחזור אליו. לכל דלת אנחנו מגיעים שלוש פעמים. בפעם השנייה אנחנו שואלים 'האם תכננת כבר את יום הבחירות, איפה הקלפי שלך', ובדפיקה השלישית ביום הבחירות עצמו אנחנו שואלים 'האם יצאת כבר להצביע?'. המטרה שלנו היא להעלות את אחוזי ההצבעה ב-5 אחוזים, כי אז אתה מביא עוד 4 מנדטים למחנה, ולכן הרפטטיביות הזאת מאוד חשובה".
כדי להחליט לאן הפעילים ילכו, התנועה בנתה מפה אינטראקטיבית של הארץ שמבוססת על מחקר אלקטורלי ודמוגרפי מקיף. בסך הכל הם התדפקו על מעל 150 אלף דלתות. מי שעמד בראש צוות המחקר שיצר את המפה הוא בועז גור, עורך דין וחבר מועצת עיר בחיפה לשעבר, שהחליט לפני כמה חודשים לפרוש מהסיעה שהקים כדי להתמקד בפעילות של וי15. "קיבלנו נתונים מוועדת הבחירות, שאלה נתונים פתוחים של כמה הצביעו לכל מפלגה בכל קלפי, ואז אתה יכול למצוא את נתוני התמיכה הריאליים, שזה נתון הבסיס שלנו", מסביר גור.
לא עדיף להביא קולות חדשים במקום לגרד עוד מנדט בתל אביב?
"נכון, כולנו רוצים שהשמאל-מרכז יגיעו לאזורים שהם לא נמצאים בהם היום, אזורים שאולי יותר צריכים את המדיניות הסוציאל-דמוקרטית והחברתית שהם מציעים, אבל יש גם משהו מאוד פטרנליסטי בגישה הזאת. זה גם לא עובד דה פקטו כי מצביעי ימין בדרך כלל לא יפתחו לך בכלל את הדלת".
ביום שישי לפני שבוע, חמישה ימים לפני הבחירות, התחושה במטה של וי15 היתה טובה. הסקרים התחנפו, השטח בער וכולם האמינו בלב שלם שגוש השמאל-מרכז סוף סוף צועד לקראת מהפך. בתוך המשרדים נרשמה תנועה ערה של פעילים. אחד מהם הגיע כדי להחליף את החולצה שלו ממידה סמול למדיום וזרק איזו בדיחה על כך שה"סמול קטן מדי", פעילה אחרת עברה כדי לאסוף משלוח פיצות לפעילים באוהל בכיכר הבימה והתבדחה גם היא ש"הפיצות במימון קטארי", ובאופן כללי האנרגיות היו חיוביות. על הקיר היתה תלויה האימרה המפורסמת של גנדי: "בהתחלה הם מתעלמים ממך, אחר כך הם צוחקים עליך, אחר כך הם נלחמים בך ואז אתה מנצח". "פנינו לניצחון?", שאלה עוברת אורח שבמקרה חלפה ליד המפקדה. "ככה התחושה, אבל צריך עוד לעבוד. אסור להיות שאננים", ענה דוויק בנחרצות.
היה פרדוקס מסוים בבסיס של וי15. מצד אחד הם מדברים על ערכים משותפים ועל זה שפוליטיקה עושים באהבה (או לא עושים בכלל), ומצד שני, כל הקמפיין שלהם כוון נגד אדם אחד – בנימין נתניהו. כשמנסים לחפור יותר עמוק, נתקלים בחומה של ססמאות. "אמרנו מהתחלה שאנחנו רוצים לנהל קמפיין חיובי שיש בו המון תקווה, שזה קשה כי ניהלנו קמפיין שבעצם אומר 'לא' לממשלה", אומרת ברונשטיין, "ובסוף הגענו לזה שאנחנו רוצים לעשות קמפיין שמדבר על מה יכול להיות פה, מה מגיע לנו, איזו הנהגה ישראל ראויה לה. ואני חושבת שיצא בסוף קמפיין נורא יפה, שאנשים הגיבו אליו חזק ונתנו לנו במין היזון חוזר המון כוח. יש לנו יתרון לעומת המפלגות, כי הקמפיינים שלהם עסוקים במועמדים, והמועמדים עסוקים בשאלות של היום שאחרי, ואם הם ייכנסו או לא ייכנסו ויקבלו ג'ובים או לא יקבלו. בקמפיין שלנו יש משהו יותר טהור. אין מועמדים, אין אגו, ואנשים מתנדבים כי הם באמת רוצים לראות שינוי בחברה שהם חיים בה. הפרצופים שלנו כמעט לא נראו במהלך הקמפיין". ודוויק מוסיף: "פגשתי עכשיו איזו פעילה עם חולצה שלנו ואמרתי לה 'כל הכבוד!', אז היא שאלה אותי 'מי אתה?'".
"הליכוד הראה שהוא בעצם האויב של הציבור, לא המשרת שלו"
המתקפות על וי15 הגיעו בשני גלים עיקריים. הגל הראשון, שהיה גם האירוע המכונן של התנועה וזה שהעניק לה את המומנטום, התרגש עליה כבר בשלב מוקדם יחסית של הבחירות, בחודש ינואר, כשהליכוד עתרה לוועדת הבחירות בטענה שוי15 משמשים צינור להזרמת כספים לא-חוקיים ממשקיעים זרים לתעמולת בחירות עבור המחנה הציוני ומרצ. "ביום שישי ראינו שראש הממשלה עשה רטוויט לדני דיין וכתב ש'וי 15 זה פרשת העמותות 2'", נזכר דוויק. "ואנחנו חושבים 'וואט דה פאק? ראש הממשלה תוקף אותנו?'. ואז במוצ"ש אנחנו בישיבה רגילה ופתאום מתחילים לצלצל כל הטלפונים שלנו במקביל, ואנחנו מגלים שאיילת שקד תוקפת אותנו בערוץ 2, ואופיר אקוניס בערוץ אחר, ואראל סג"ל מנפנף במסמך של איזה סנאטור, ואנחנו שואלים את עצמנו 'מה לכל הרוחות קורה פה?'.
זה היה הרגע שבו ראש הממשלה התחיל את הקמפיין שלו, כשהמסר המרכזי שלו הוא שהשמאל, באמצעות עמותות כמו וי15, מנסה להפיל את שלטון הימין. "אחרי כמה זמן החלטנו שפאק איט, אנחנו מורידים את הכפפות", ממשיך דוויק. "אין לנו מה להפסיד בתוך הסיפור הזה, לא עשינו שום דבר לא בסדר, יש כאן נסיון השחרה מגעיל מצד הממשלה. הליכוד הודיעו שהם עושים מסיבת עיתונאים למחרת, אז החלטנו שנגיע לשם עם שלטים ונגיד לכולם שאם יש להם שאלות, הם מוזמנים להפנות אותן אלינו. באותו יום הצטרפו אלינו 1500 מתנדבים חדשים, באותו שבוע בערך 5000. 40 אלף נכנסו לאתר שלנו, קיבלנו פרופיל ציבורי מאוד חזק".
בסופו של דבר, בערך שבועיים אחר כך, הסערה שככה לאחר שהיועמ"ש יהודה וינשטיין ויו"ר ועדת הבחירות השופט סלים ג'ובראן קבעו כל אחד בתורו שאין בסיס להאשמות. בעקבות זאת עורכי הדין של הליכוד הודיעו לבית המשפט המחוזי ולוועדת הבחירות באמצע פברואר כי החליטו למשוך את עתירתם לאחר שלא נמצאו ראיות המקשרות בין וי15 לבין המפלגות. במקביל לכך, וי15 הגישו תלונה במשטרה נגד הליכוד על הסתה. "סרטונים כמו מה שהליכוד עשו נגד ועדי העובדים, והסרטון שהשווה את וי15 לטרוריסטים של החמאס, זה כבר ממש עובר כל גבול", אומרת ברונשטיין. "הסיפור הזה של שלטון שנלחם באזרחיו הוא משהו שיש לו מחיר. הליכוד הראה שהוא בעצם האויב של הציבור, לא המשרת שלו. אנחנו הרגשנו את זה ברמה הכי אישית. אזרחים שאוהבים את ישראל, שמשרתים בצבא ומשלמים מסים, פתאום מגלים יום אחד שהם מוקעים מחמת המיאוס על ידי ראש הממשלה באמצעים הכי שפלים ומכוערים, ממש אלימים. ולמה? בגלל שהם עושים פעילות אזרחית-דמוקרטית בתקופה שהכי חשוב לעשות פעילות כזאת".
בוי15 מכחישים שהם קיבלו מימון מממשלות זרות, אלא ממספר רב של תורמים פרטיים שחלקם הגדול אמריקאים, המשמעותי ביניהם הם דניאל לובצקי, המשקיע האמריקאי שהקים את תנועת "קול אחד" שמגדירה את מטרתה העצמת הקול השמאלי והמרכזי התומך בפתרון שתי המדינות, ועושה זאת, בין השאר, באמצעות גיוס תרומות. משקיעים בולטים נוספים הם דניאל אברהמס, אורי וייס ואלון קסטיאל. אופיר קידר, ישראלי-אמריקאי עשיר שעשה אקזיט ועובד כיום בהוליווד, הוא שם נוסף שנקשר בתנועה ובעיקר במימון הסרטונים הוויראליים שהפיקה, שכל אחד מהם עבר את רף מיליון הצפיות ביוטיוב. את רשימת התורמים המלאה התנועה לא מוכנה לחשוף, וגם לא את רשימת מקבלי השכר, שלטענתם עומדת על "כמה עשרות פעילים מכל הארץ, שמרוויחים הרבה פחות ממה שמרוויחים אנשים שעושים תפקידים מקבילים במפלגות". גם את התקציב שעמד לרשותם הם לא חושפים, אך לפי הערכה פנימית של גורם מהתנועה, התקציב עמד על כ-5 מיליון שקלים. מקורבים אחרים ששוחחנו איתם מספרים שהארגון הוקם על בסיס של תרומת ענק אחת, בת 15 מיליון שקלים, מ-One Voice.
להם יש V-15, לנו יש "צו 8". לנו יש את העם.
— בנימין נתניהו (@netanyahu) March 15, 2015המתקפה השנייה והמשמעותית ביותר על וי15 התרחשה רק ביום ראשון האחרון, יומיים לפני הבחירות. "להם יש וי15, לנו יש צו 8", הצהיר נתניהו בעצרת הימין שנערכה בתחילת השבוע, וסימלה נקודת תפנית משמעותית עבורו. זה היה הרגע שבו נתניהו הבין שכדי לנצח את הבחירות האלה הוא חייב לעשות את המעשה הקניבליסטי ולטרוף את איבריו של המחנה הלאומי עצמו. בנט ומרזל עמדו לצדו על הבמה, אולי מבלי להבין שהם בעצם מוגשים לקינוח. במהלך מחושב היטב, מאחורי קיר הזכוכית המבוצר שלו, נתניהו השליך את שניהם מתחת לגלגלי האוטובוס והכריז על מצב חירום לאומי שדורש גיוס המוני לשורות הליכוד. למה? כי וי15. כך הפך הארגון מהנשק הסודי של השמאל-מרכז בבחירות האלה, לנשק הסודי של הימין.
הסיסמה הזאת, עם הוי15 והצו 8, המשיכה ללוות את הליכוד עד שהמעטפה האחרונה השתלשלה לתוך הקלפי. "המגזר הערבי מגיע להצביע ומעלה את אחוז ההצבעה", התריעה מירי רגב כמה שעות לפני סגירת הקלפיות, כשהיא רכובה על ספין ההפחדה של נתניהו. "אוטובוסים של וי15 מביאים אותם בהמוניהם אל הקלפי, במטרה להפיל את ממשלת הימין". בפועל, לתנועה לא היתה בכלל פעילות במגזר הערבי וגם לא אוטובוסים, אלא רק שתי מכוניות שמישהו תרם להם ליום הבחירות, שעשו רונדלים מסביב לרחובות תל אביב בזמן שהפעילים שישבו בתוכן צעקו דרך המגפון סיסמאות אנטי-ביבי.
"לא צריך לחכות לוי17 או וי19, צריך לפעול עכשיו"
רכבת ההרים של אנשי וי15 הגיעה לשיאה בימים האחרונים, הקריטיים. זה התחיל בסקרים האחרונים שניבאו ניצחון מוחץ למחנה הציוני, המשיך בסקרי המפלגות הפנימיים ביום שלפני הבחירות שרמזו על צמצום הפער, משם עבר להדלפות המדגמים ביום הבחירות עצמו שפערו הפרש של כ-6 מנדטים לטובת מפלגתו של הרצוג. המדגמים עצמם ששודרו בערב על שלושה מסכים בבית העם שבשדרות רוטשילד, שם התקיימה הצפייה החגיגית של הפעילים. ככל שמחוגי השעון התקרבו לשעה 22:00 מפלס המתח והחרדה עלה, המקום התמלא בעוד ועוד פעילים ובקבוקי שמפניה. דוויק נתן נאום קצרצר, הודה לכל המתנדבים והתגאה בכך שבמרבית הקלפיות באזורי הפעילות של וי15 אחוזי ההצבעה עלו בממוצע של 5 אחוזים.
ואז זה קרה. על כל אחד מהמסכים הופיעה תמונה אחרת. המדגם של ערוץ 10 קבע תיקו 27-27 בין הליכוד למחנה הציוני, המדגם של ערוץ 2 טען שהליכוד מובילים 28-27, ואילו המדגם של ערוץ 1 התעקש על יתרון 26-21 לטובת המחנה הציוני. בלבול שרר בקרב הנוכחים, אבל מי שהאזין לרחשים שהציפו את קבוצות הוואטסאפ בדקות שלפני המדגם, כבר ידע שנתניהו ניצח. לא עבר הרבה זמן עד שערוץ 1 תיקן את עצמו והחליט ללכת עם הזרם, ואז כבר לא נותרו ספקות. למרות הכל, הוא עשה זאת שוב.
כולם נראו המומים. אחת הפעילות, בת 15 שלבשה חולצה עם הכיתוב "מחליפים עכשיו", פרצה בבכי. אחרים, בהוראת אנשי התנועה לשדר שמחה בכל מחיר, זייפו חיוכים. היו כאלה שניסו לשמור על מינגלינג אופטימי. "בסך הכל גוש השמאל גדל וגוש הימין הצטמק, אלה חדשות טובות", אמר לי המייסד הצעיר ויצמן. "אני מעדיף ליכוד גדול מאשר בית יהודי חזק וברוך מרזל בכנסת". ברונשטיין, שנראתה על סף קריסה מרוב עייפות, ציינה שזה בכל זאת הישג בשביל מפלגת העבודה, ודוויק שוחח בצד עם שני יועצים של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, ג'ים גרנשטיין ודיוויד אייכנבאום, שהגיעו לארץ כדי לעשות מחקר על דפוסי ההצבעה בישראל. "הדבר הכי חשוב מבחינתנו עכשיו זה למנוע את זה שתהיה פה ממשלת אחדות, על זה אנחנו נעבוד בזמן הקרוב", הוא קבע.
אבל דוויק לא ניחש איזה הנגאובר מצפה לו בבוקר שאחרי. "עד שתיים וחצי הייתי ער, ואז הבנתי שאין לי כוח יותר והלכתי לישון", הוא סיפר לי למחרת. "קמתי בשש בבוקר וראיתי את תוצאות האמת. זה לא היה כיף. לא ציפיתי למשהו בסגנון. אבל כשמנסים להסתכל על זה בצורה חיובית, עדיף ממשלת ימין מממשלת אחדות לדעתי. מבחינת המטרות שלנו אני מאוד מרוצה. מבדיקות שעשינו במקומות שעבדנו בהם, אחוזי ההצבעה עלו. היתה עלייה כללית של 2 אחוז במצביעי המרכז-שמאל, שזה שניים וחצי מנדטים. בכל הערים שעבדנו בהן היתה עלייה של 2-6 אחוז. המטרה השנייה שלנו היתה לתת רוח גבית למחנה ואני מרגיש שעשינו גם את זה. עשינו מה שבאנו לעשות אבל זה לא הספיק. המפלגות היו צריכות לתת יותר עבודה".
אתה חושב שבאיזשהו שלב הפכתם לכלי שרת בידי הימין?
"ביבי לאורך כל הבחירות ניסה להימנע מדיון אמיתי על הסוגיות החברתיות-כלכליות ועל יוקר המחיה. הוא נסע עד לארה"ב כדי לברוח מזה, הוא השתמש בנו ככלי להסתה כדי להלהיב את הקהל שלו, עשה עלינו ספין ועוד ספין, ואני חושב שיש פה בעיה גדולה מאוד. תחשוב מה היה קורה בצרפת אם הולנד היה אומר לכולם 'זהירות, היהודים באים להצביע!'. זאת התנהלות מופרעת לחלוטין".
אולי צריך פשוט להודות שהעם רוצה את ביבי ולפרוש? אתה חושב שיהיה וי17?
"אנחנו כתבנו היום בפייסבוק לכל הפעילים שלנו שנוצר כאן דבר, תנועה ישראלית מאוד רחבה, אותנטית, שפועלת בצורה קהילתית ברחבי הארץ ומרכזת עשרות אלפי פעילים. מרגע פרסום התוצאות ועד עכשיו אני עונה למיילים של פעילים שאומרים שאסור לנו להפסיק. לא צריך לחכות לוי17 או וי19, צריך לפעול עכשיו, ויש המון אנשים בארץ שרוצים לקחת חלק בזה. צריך להשפיע על הממשלה שתקום ולדאוג שהיא תפעל לטובתנו. אנחנו ניכנס לתהליך פנימי כדי להחליט לאן זה ילך, ונגיע להחלטות בקרוב. עוד תשמעו מאתנו".