לפני כמה חודשים פנה האסיר דניאל מעוז לשירות בתי הסוהר בבקשה: הוא מעוניין להשאיל מהספרייה בכלא אשל את הספר "המוח" של העבריין האגדי יצחק דרורי – שודד הכספות המתוחכם ביותר שפעל בישראל. הנהלת הכלא לא הייתה בטוחה כיצד להגיב: מדוע האסיר קר הרוח, שהורשע ברצח שני הוריו נח ונורית ז"ל ונדון למאסר עולם, מתעניין בחומר קריאה קרימינלי? אחרי שורת התלבטויות, הבקשה אושרה. מעוז, יודעים כבר הסוהרים, הוא דמות שלא נופלת במדויק לאף סטריאוטיפ של אסיר.
"דניאל הוא אדם סקרן מאוד, אוהב לקרוא ספרים ביוגרפיים על אנשים מרתקים, ובאופן טבעי הוא רצה לקרוא גם את ה'מוח'", מספר ג', אסיר שהכיר את מעוז בכלא, "הסוהרים בוחנים אותו כל הזמן. הוא מבחינתם בגדר 'כבדהו וחשדהו'. מצד אחד סומכים עליו, כי הוא בן אדם חכם מאוד ואחראי, ומצד שני ברור שהם חוששים שהוא גם עלול בטעות לחפור להם מנהרה מתחת לחומות ולברוח".
בחודשים האחרונים הוא שוהה באגף השמור בכלא, חולק תא עם כמה אסירים. מעוז מוגדר כאסיר סג"ב (בעל סיכון גבוה לבריחה), ומשמעות הדבר המידית היא שסיכוייו להיכנס לאגף הפתוח, בו כלוא הרוב המוחלט של האסירים, נמוכים. מתוך תאו, בו הוא מחזיק כמה ספרי קודש ורדיו אישי (תחנות אהובות: גל"צ ורשת ב', בעיקר תוכניות אקטואליה), הוא מנהל שגרה קבועה: ספירת בוקר לקראת חמש וחצי, ארוחה קלה, תפילה. לאחר מכן מעוז עסוק בעיקר בתפקידו כראש צוות אסירים המייצרים טליתות עבור אחד המפעלים בדרום. בערב הוא מקדיש כמה שעות ללימודים ולתפילות בבית הכנסת באגף, ומיד לאחר מכן שוכב לישון. את זקן הפרא שצימח במהלך המשפט קיצץ בינתיים.
קציני המודיעין של הכלא דואגים ללוות מקרוב את צעדיו, עוקבים באדיקות אחר שיחות הטלפון שהוא מנהל עם החברים הבודדים שעוד נותרו לו ועם פרקליטו, עו"ד דוד ברהום. בעצתו, החליט מעוז רק בשבוע שעבר לחזור בו מהערעור שהגיש לבית המשפט העליון בנוגע להרשעתו - ולמעשה הודה לראשונה ברצח, אחרי ארבע שנים של הכחשה גורפת. יש כאלה המייחסים זאת לחזרתו בתשובה ולסוגיות שלמד בגמרא, אחרים בטוחים שמדובר בלא יותר מאופורטוניזם של אסיר אשר הבין כי זהו הסיכוי היחיד שנותר לו להקלה בעונש.
"מצאתי את עצמי עושה דברים שגורמים לי להצטמרר מהבושה כשאני חושב עליהם. הייתי כה עסוק במרדף תוקפני אחרי הדחפים שלי (התמכרות להימורים) עד שלגמרי איבדתי קשר עם המצפון שלי", כתב מעוז במכתב ששלח לפרקליט המדינה, שי ניצן. באמצעות סנגורו ניהל מעוז משא ומתן עם הפרקליטות: הוא יודה ברצח הכפול ובתמורה היא תבקש להסתפק במאסר עולם כפול מבלי שיתווספו לו עוד חמש שנות מאסר. בני משפחתו התנגדו נחרצות להסכם ולבסוף החליט ניצן לדחות את ההצעה.
"קשה לי מאוד שאין לי קשר עם אף אחד מהמשפחה. במיוחד עם אחותי תמר, שבעבר היה לי קשר טוב איתה", סיפר מעוז באחרונה לאחד מחבריו בכלא. "מציק לי מאוד שנשארתי בלי משפחה, מרגיש נורא שלא מדברים איתי. אני מבין שלעולם לא יסלחו לי, שאני גמור מבחינתם. זה כואב לי, למרות מה שאנשים אולי חושבים".
הפך מאדם מבריק לסהרורי
נורית מעוז ז"ל הייתה מנהלת הרשות לפטנטים במשרד המשפטים, נח מעוז ז"ל ניהל מרפאת שיניים ותיקה בקניון מלחה בירושלים. יחד גידלו בשכונת רמות ב' בירושלים ארבעה ילדים: גיא, 41, אורתופד המתגורר בארצות הברית; תמר, 37, לשעבר קפטן נבחרת ישראל בכדורסל; והתאומים ניר ודניאל, כיום בני 33. כלפי חוץ, זו הייתה משפחה נורמלית לגמרי, אלא שאז דניאל התחיל ליפול, ולקח את כולם יחד איתו.
הוא היה תלמיד מצטיין ב"אורט", כדורסלן מוכשר ונער אינטליגנט במיוחד, ידען וסקרן. "דניאל הלך בעקבות אחותו תמר, שהייתה כדורסלנית מצטיינת, והצליח שם כמו בכל דבר אחר", מספר חבר לשעבר של מעוז, "היה לו מבנה גוף מוצק ולכן הוא כיכב על המגרש, ובכלל אהב אתלטיקה והיה ספורטאי איכותי. הוא גדל בבית חם, תומך ואוהב שבו ההורים תמיד דאגו לילדים ורצו שיהיה להם הכול ולא יחסר להם דבר. אי אפשר היה להתקיל אותו בכלום. היה לו ידע עצום בהמון תחומים, הוא פשוט היה בולע ספרים".
את שירותו הצבאי העביר מעוז בחיל השלישות וסיים אותו כקצין. בניגוד לחבריו שטסו לחו"ל אחרי השחרור, הוא התעקש לא לבזבז זמן יקר ונרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת חיפה, אותם סיים בהצטיינות. במהלך לימודיו התחתן, והוא ואשתו התגוררו במשך כמה חודשים בבית הוריה במבשרת ציון. בהמשך התקבל להתמחות במשרד עורכי דין תל אביבי, מהמובילים בישראל בתחום הקניין הרוחני.
"דניאל תמיד אהב לחקור ולמצות כל דבר לעומק, לפרטי פרטים. הוא היה חייב לדעת הכול", מספר חבר לשעבר. "הוא היה פרפקציוניסט ברמות מפחידות, וגם אחד שאוהב להתנסות בדברים חדשים, מוצא בהם את הריגוש. בסופו של דבר, זה גרם לו להתמכר להימורים. מצד שני, הוא ממש לא חנון. מצחיק, עם המון הומור שיכול להפיל אותך לרצפה, אחד שיודע לעשות שמח. אדם מאוד חברותי".
הימים השחורים של מעוז החלו קצת לאחר נישואיו, לאחר שלפי החשד בזבז את כספי החתונה במועדוני קלפים. הקשר עם רעייתו הטרייה עלה מהר מאוד על שרטון והסתיים פחות משנה לאחר שהחליפו טבעות. "ההימורים היו אחת הסיבות המרכזיות לגירושין, ולמרות שהוא לא לקח את זה קשה מדי זה בהחלט הכניס אותו לסחרור", מספר א', שהכיר באותה תקופה את מעוז. "ההתמכרות הזאת חיסלה אותו: הוא יכול היה להפסיד 20, 30 אלף שקל בפוקר בכמה שעות". א' מספר שמעוז לא החזיק מעמד במשרדי עורכי דין. "תוך תקופה קצרה הפך מאדם מבריק לסהרורי, אחד כזה שהולך לכל מיני חורים בארץ רק כדי להמר. ריחמתי עליו כי הוא היה שקוע עד הצוואר והמון פעמים ביקשתי ממנו שילך לגמילה, אבל הוא אמר שאוטוטו הוא מפסיק. זה רק החמיר".
גם הוריו של מעוז ניסו להציב לו גבולות, וזאת לאחר שסייעו לו בכמה מקרים להחזיר את חובות ההימורים שצבר, מחשש שבעלי מועדונים ישלחו עבריינים שיפגעו בו. הוא חזר להתגורר בביתם לתקופה מסוימת, דיווח להם כשהגיע למשרד ויצא ממנו, ולרגע היה נדמה שהוא מצליח לשקם את חייו ולחזור למוטב. אלא שמתחת לרדאר הוא שקע שוב בחובות, וב-13 באוגוסט 2011 יצא מביתו בתל אביב בדרך להוריו בירושלים במטרה לרצוח אותם, בתקווה לזכות בהקדם בנתח מהירושה.
האמין שהשופטים יזכו אותו
מעוז אכל ארוחת ערב עם הוריו. רק לאחר מכן, כשאביו נמנם בסלון, דקר אותו. גופותיהם של נח ונורית נמצאו כשעליהן סימני דקירה רבים – תחילה האב נרצח בסלון לנגד עיניה של האם, ולאחר מכן היא, חלשה ופגיעה. ביתם, המקום בו גידלו באהבה את ארבעת ילדיהם, נראה תחילה כמו זירת שוד שיצא משליטה. רק כשנקפו הימים הבינו חוקרי המשטרה כי החשוד המרכזי ברצח הוא דווקא בנם, ולאט לאט התבררה מסכת השקרים והמניפולציות שטווה כדי להרחיק את עצמו מהמעשה: את מכשיר הטלפון שלו השאיר בדירתו בתל אביב, ומיד לאחר הרצח חזר לעיר ודאג להוציא כסף בכספומט מקומי כדי לחזק את האליבי שלו. אחר כך החליף בגדים ונסע לדירת ההימורים בבת ים. חתך שנוצר בידו בעת שדקר את הוריו אילץ אותו להמציא הסברים: לשותפיו להימורים סיפר שנחתך מידית האוטו, והוא אף דאג לדקור את עצמו בסברס ולהתיז את הדם על הקיר בדירתו במטרה להוכיח ששהה שם כל הזמן. מאוחר יותר בחקירה, כשדגימות הדי.אן.איי בזירה הובילו אליו, לא היסס והפנה את האשמה לאחיו התאום ניר. למעשה, מה שהפיל את מעוז בסופו היו שורות החיפוש שהקליד בסמוך לרצח: "איך לרצוח את הוריך מבלי להיתפס", "רצח כדי לזכות בכספי ירושה" ועוד.
"העובדה שהוא שינה גרסאות בחקירה, והחיפוש שהוא ערך בגוגל כמה שעות לפני הרצח כדי למצוא כל מיני ערכים שנוגעים לרצח הורים וירושות – אלה הדברים שהפלילו אותו", טוען גורם במשטרה. "בגדול התיק הזה כולו מבוסס על ראיות נסיבתיות, אין עדות ישירה לכך שהוא הרוצח, אבל עובדה היא שגם אדם מבריק כמוהו, גדול המניפולטורים, מתברר כמי שיכול ליפול בדברים הכי קטנים. בסיטואציה מסוימת התיק יכול היה גם להישאר לא מפוענח, אבל המזל הוא שהחוקרים ידעו להפיל אותו בתוך כל המלכודות שהוא הכין לעצמו".
כחודש לאחר הלילה ההוא נעצר מעוז והוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים בגין רצח כפול והשמדת ראיות. במהלך כל המשפט היה כלוא באגף שמור בכלא ניצן תחת אבטחה כבדה מחשש שיתאבד או יברח. בני משפחתו ניתקו עמו מגע וסירבו לממן עבורו עו"ד פרטי. רק קרוב משפחה רחוק סייע לו בסתר מבחינה כספית כדי שירכוש מוצרי מזון בקנטינה וכרטיס טלכרד.
"הוא היה במצב נפשי קשה מאוד, לא ישן בלילות, היו לו המון סיוטים", מספר אסיר שהכיר את מעוז. "ראו שהוא סובל ומתייסר, היה לו רעד בכל הגוף במהלך הלילות. דיבר תוך כדי שינה. היה לו גם פחד שאסירים יפגעו בו, לא יאמינו לגרסתו שהוא לא הרוצח. נראה היה שהוא מאמין באמת ובתמים שאחיו ניר הוא הרוצח. צ', קרוב המשפחה שריחם עליו והיה איתו בקשר, היה הקשר היחיד שלו לעולם החיצון באותם ימים. בלעדיו דניאל היה מסוגל להתאבד. הוא היה בהלם מהבדידות הזאת, אבל כשהוא היה יוצא לבית המשפט הוא תמיד האמין שהשופטים יזכו אותו, שיתברר שהוא לא הרוצח וכולם עוד יבקשו ממנו סליחה".
כאבו הגדול של מעוז, כאמור, היה הניתוק המוחלט מבני משפחתו הנותרים. העובדה כי אחותו תמר הובילה את המאבק להתבדלות ממנו ואף התראיינה בכלי התקשורת על הרצח המחריד שביצע הותירה אותו המום. "היה לי קשר טוב עם תמר, קשה לי מאוד שאנחנו לא מדברים יותר", אמר השבוע בשיחה עם מקורב. "כאב לי מאוד שהיא יצאה נגדי, זה מציק לי. אני מבין אותה ואת אחיי ויודע שהם לעולם לא יסלחו על מה שקרה, שמבחינתם אני גמור, שאני יותר לא האח שלהם. זה עצוב לי. אין לי משפחה".
"חזרה בתשובה היא לא אופנה בשבילי"
במהלך המשפט, מספר חבר לשעבר שנכח בכמה מהדיונים, הקפיד מעוז להישאר עירני עד כמה שהיה יכול. הוא הרבה להתכתב עם צוות סנגוריו, שרבט על פתקים הערות ונקודות לתחקור עדי התביעה. הוא לא התכוון לוותר בקלות. "דניאל היה מפוקס מאוד במהלך כל השלבים, הקשיב לכל העדויות הקשות, ניתח דברים בשביל צוות ההגנה", מספר החבר לשעבר. "בין לבין היה כותב שירה ופרוזה על גבי דפים ושומר אותם לעצמו".
כשמונה חודשים מתחילת המשפט, ללא הכנה מראש, החליט מעוז לחזור בתשובה. הוא הגיע לבתי המשפט עם כיפה שחורה, גידל זקן פרא, הפתיע את כולם, כולל את פרקליטו. הוא אף זכה בחידון התנ"ך בכלא ניצן, אך לטענתו שב"ס שיבש את התוצאות כדי שלא יוכל להשתתף בחידון התנ"ך הארצי לאסירים. בסופו של דבר מעוז השתתף בחלק השני של החידון, אך לא זכה בו. "אני לא כמו האסירים האחרים שאחרי שהם עושים פשע שמים כיפה על הראש, אצלי חזרה בתשובה היא לא אופנה אלא דרך חיים", אמר השבוע לאחד מחבריו. "אני מאמין במהלך שעשיתי ובדרך שהלכתי בה. זה נותן לי המון כוחות", הסביר מעוז לאחד ממקורביו המעטים, "בכלא נחשפתי לעולם רוחני עשיר מאוד והתוודעתי ליהדות וזה דיבר אליי".
במהלך המשפט הבין מעוז שהסיכויים אינם לטובתו והחליט לבצע מהלך דרמטי. הוא חבר לאסיר משוחרר בשם רוני בן ארבון, שותפו לשעבר לתא בכלא ניצן, ויחד חיברו מסמך שאותו שיגרו לשופטים, לסנגור ולתובע בתיק, עו"ד יובל קפלינסקי. במסמך נטען שניר מעוז, אחיו, הוא זה שביצע את הרצח. "ראיתי את ניר מעוז יוצא מהבית, נועל את הדלת וחולף בריצה", נכתב במסמך. "ניר היה בחזה חשוף, הוא לבש חולצה שחורה מכופתרת שהייתה פתוחה לגמרי ומכנסיים שחורים ארוכים. בעניין זה אין לטעות".
עם קבלת המכתב פתחו במשטרה בחקירה. מעוז החליט לשמור על זכות השתיקה, בעוד שבן ארבון, שולח המכתב, הסביר בראיון לחדשות 10 כי עשה זאת כדי לסייע לחברו. "אני לא מצטער. זה לא משפט צדק מה שעושים לו... הוא בן אדם ישר. לא שלחתי את המכתב בשביל כסף, אני לא צריך כסף, שלחתי אותו כי ראיתי שבאמת יש דברים לא מציאותיים בתיק הזה".
נגד מעוז ובן ארבון הוגש כתב אישום לבית משפט שלום בירושלים בגין שיבוש חקירה ובדיית ראייה. בהמשך הגיע גם שלב ההכרעה: מעוז הורשע ברצח אביו ואמו ובהשמדת ראיות. "דם ההורים נשפך באכזריות שאין דומה לה. לא מצאנו סימן וזכר לכיבוד הורים אצל הנאשם", נכתב בפסק הדין.
מאז הוא מרצה את עונשו, ובמקביל כותב ספר זיכרונות הסוקר את חייו. אלו הנמצאים בסביבתו על אסיר שקט אך חזק מאוד מבחינה מנטלית, כזה שלא מפגין חולשה ומבסס את כוחו בין כותלי הכלא. "הוא כמעט מנותק לחלוטין מהעולם החיצון, אבל יש לו כאן בפנים את המעמד שלו והרבה ביטחון", מספר אחד האסירים. "אסור לו להיות במגע עם אסירים מסוימים שאולי יפגעו בו, אבל הוא לא עושה הרבה בעיות ודי ממושמע. הוא מהר מאוד התאקלם לחיים בכלא והבין שבעשרות השנים הקרובות זה יהיה הבית הראשון שלו. הכלא זה ג'ונגל אבל בינתיים אין לו אויבים".
"בעקרון אנשים כאן מחבבים אותו מאוד אבל צריך לזכור כל הזמן שבכלא יש קודים מאוד ברורים: אסירים שרצחו הורים או ילדים או אנסו הם במעמד נמוך מאוד", מספר אסיר אחר. "מזלו שהוא הפך להיות כמו הכותל המערבי של הרבה מהאנשים כאן. מתייעצים איתו כמעט בכל דבר. הוא עוזר לנו לכתוב מכתבים – עתירות, בקשות לזכויות, טיעונים למשפט. הוא האסיר הכי עדין שאני הכרתי. לא מרים את הקול, מנומס מאוד, שקט. הוא לא נראה כמו אחד שרצח את ההורים שלו, אבל כל בית הכלא מלאים באסירים כמוהו שביצעו פשעים מחרידים והשתנו לגמרי".
אולי כדי לכפר על המעשה הנורא שביצע, ביקש מעוז ביולי 2014 לתרום את אחת מכליותיו לשדרנית הרדיו נועה גראס, לשעבר שדרנית גל"צ, שסיפורה נגע ללבו. הוא שיגר לה מכתב באמצעות פרקליטו, עו"ד ברהום: "אני פונה אלייך בשמו של דניאל, שמבקש להציע עצמו כתורם לאחר שהאזין לרדיו ושמע על בעייתך". גראס הודתה לו על כוונתו הטובה אך הסבירה שהיא נמצאת בבית חולים בקנדה, שם אמור להתבצע הניתוח, כך שהתרומה לא תוכל לצאת אל הפועל. "דניאל מרגיש חובה לתרום ולעזור כדי לכפר במשהו על המעשה הנוראי שעשה", מספר ר', אסיר שהכיר אותו, "בכל דבר שביקשתי ממנו עזרה עבורי או לבני משפחתי הוא מעולם לא דחה את בקשתי. ישב איתי, עזר לי. הוא התרגש לשמוע שהשדרנית נלחמת על חייה ולכן החליט לעשות מצווה".
אלא שגם מעוז יודע כי אין בכל אלה כדי למחוק את שעשה. הודאתו הסופית ברצח הותירה אותו מחוץ לירושת הוריו, וכשישתחרר יצא חסר כל – כסף, ובוודאי קרובים שיחבקו אותו. "גם אם ישחררו אותי מהכלא בעוד 40 או 50 שנה, אני מחוק בארץ. כולם יסתכלו עליי כמו על מטורף", אמר השבוע לחברו. "כמו קין שרצח את הבל, אני מסומן. אין לי משפחה, לא חברים, כלום. מי ירצה להעסיק אותי בכלל? איזו זכות קיום יש לי פה? כולם יצביעו עליי ברחוב כאיש ההוא שרצח את הוריו. אנשים תמיד יחשבו שאני מפלצת".